http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=251062תאור רשימותיו של אדם שנתן לאלקובים להחליט בשבילו.heCopyright 2026 איש הקוביה. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=251062http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=251062&blogcode=12715587<div align="right" dir="rtl">שלוש שנים לא כתבתי כאן. שלוש שנים שלמות. וואו. פאקן שלוש שנים. שלוש. שלוש. מספר יפה שלוש. בכל מקרה רציתי לבדוק אם מישהו התגעגע אלי. אם מישהו עדיין זוכר. אלקובים אדירים, זרוק לי איזה עצם.</div>Mon, 29 Aug 2011 16:38:00 +0200haboged@gmail.com (איש הקוביה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=251062&blogcode=12715587http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=251062&blog=12715587http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=251062&blogcode=9612055<div align="right" dir="rtl">כמה טוב להיות חופשי ומאושר. להלך ברחובות כאחד האדם. להביט ביצורים הנשגבים האלה שנקראים נשים. סתם כך להביט בהן. בשוקיים שמבצבצות מתחת לחצאית בד דקה. בעכוז עגלגל שנוזל לכאן או לשם. בבטן רכה שרק מחכה לראש גברי שינוח עליה. בשדיים. איזה איבר מדהים. זוג פסגות מדהימות. לבנות. בשיער ארוך חלק ומתנפנף כזה שרק מתחנן שאבוא ואריח אותו. תקשיבו לי ותקשיבו לי טוב. אלה הדברים החשובים בחיים. לא הכסף ולא הנכסים ולא הדאגות ולא כלום. השלמות הטבעית הזאת. זאת שעוברת לנו מול העיניים יום אחר יום, זאת הסיבה האמיתית לחיות.</div>Sun, 20 Jul 2008 17:57:00 +0200haboged@gmail.com (איש הקוביה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=251062&blogcode=9612055http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=251062&blog=9612055http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=251062&blogcode=8967480<div align="right" dir="rtl">לדעתי משה קצב קורא קבוע את הבלוג שלי. אחרת איך אפשר להסביר את ההחלטה שלו לבטל את עסקת הטיעון? אין ספק הבן אדם ראה כי טוב, חילק סיכויים, הטיל קוביה והופ 6-6. חייבים לבטל את עסקת הטיעון. יותר מזה שימו לב לכל ההטרדות המיניות שהוא מואשם בהן? יש לכם ספק שאלקובים הוא זה שפקד עליו לעשות את זה? עכשיו הוא רק צריך להתפלל שגם השופטים מטילים קוביות כי אני לא רואה איך הוא יוצא מזה אחרת.</div>Thu, 10 Apr 2008 11:25:00 +0200haboged@gmail.com (איש הקוביה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=251062&blogcode=8967480http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=251062&blog=8967480http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=251062&blogcode=8958456<div align="right" dir="rtl">החתונה היתה באחד מגני הארועים בשרון. אולם מרכזי לאוכל ולריקודים, גן נחמד מסביב עם הרבה ירוק ועצים בשביל קבלת הפנים והחופה. הגעתי יחסים מוקדם לקבלת הפנים וכרסמתי מכל המתאבנים הטעימים שלפני האוכל. אני תמיד חושב שהמתאבנים זה האוכל הכי טעים בחתונה. משם זה רק down the hill. החתן והכלה הסתובבו בין האורחים ואני עמדתי והתבוננתי בהם בעודי מחכה לשעת כושר שתגיע. שחר נראתה מעולה. היא לבשה שמלת סאטן לבנה, פשוטה כזאת, עם כתפיות דקות ופרחי משי בצבע סגול. היא נראתה כמו ילדת אביב מהסיקסטיז. השיער שלה היה פזור וחלק וגלש על גבה הישר. החזה שלה הסתכל עלי בצורה שובבה כמזמין אותי לבצע את תוכניתי. לבסוף הגיע הרגע. שחר, שעד אזהיתה מוקפת בחברים ומשפחה כל הזמן, נעה לבדה לכיוון השרותים. השרותים היו בקצה מרוחק יותר של הגן, במקום שנסתר מקבלת הפנים והאולם. עקבתי אחריה. שניה לפני שהיא נכנסה לשרותים קראתי לה. היא הסתובבה אלי מופתעת. "את נראית נהדר" החמאתי לה. קיויתי שאולי היא תחסוך לי את הפדיחות ותקפוץ עלי בנשיקות. זה לא קרה. "תודה. איך האוכל?". "טעים מאד". קרבתי אליה לאט. ראיתי אותה מסתכלת עלי במבט לא מבין. ואז בלי</div>Tue, 08 Apr 2008 16:08:00 +0200haboged@gmail.com (איש הקוביה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=251062&blogcode=8958456http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=251062&blog=8958456http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=251062&blogcode=8925444<div align="right" dir="rtl">לכל גבר יש חבר אחד שמה שהוא הכי היה רוצה בחיים זה לזיין את החברה שלו. בדרך כלל החבר הזה הוא משהו איכותי כזה, חכם או מלא בכסף. הוא והחברה שלו מאושרים מאד ביחד והם מין זוג למופת. אני משער שפסיכולוגים יגידו שבעצם מי שאתה באמת רוצה לזיין זה את החבר שלך ואתה רק משליך את הרצון הזה על הדבר הכי קרוב אליו. בכל מקרה גם לי יש חבר כזה, אסף. אסף היה איתי באוניברסיטה והיום הוא מנכל מצליח של חברת הייטק. חברה שלו שחר היא כוסית לא נורמלית ומאז ומתמיד חלמתי להוסיף את שמה לרשימת ה been there, did her שלי. אלא מה, בעיה קטנה. שחר לא נראתה לי מעונינת אף פעם. מעולם היא לא פלירטטה איתי ולא עשתה לי עיניים. הייתם מאמינים שאף פעם לא יצא לי לראות את החזה הגדול שלה ללא חולצה? הרי זה גובל בשערוריה. נסיונות שלי לעודד אותה עלו בתוהו. תמיד כשנפגשים אני נצמד קצת יותר בחיבוק שלום, נותן את הנשיקה קצת יותר קרוב לשפתיים, מקרב את היד לאזור הכללי של החזה. כלום. אפס תגובה. בגלגול הקודם שלי הייתי משלים עם העניין וזהו. אבל זה בגלגול הקודם. אלקובים לא מרשה לי לותר כל כך בקלות. חיכיתי לשעת כושר ונהגתי לשאול את אלקובים מפעם לפעם</div>Wed, 02 Apr 2008 17:59:00 +0200haboged@gmail.com (איש הקוביה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=251062&blogcode=8925444http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=251062&blog=8925444http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=251062&blogcode=8873137<div align="right" dir="rtl">אין ספק שהיה צורך להערך למשימה כאל מבצע צבאי. דבר ראשון בצבא, עושים קפה. הכנתי קפה בוץ כהלכתו וישבתי לתכנן את העסק. ידעתישהפרט החשוב ביותר בכל התכנית וזה שעלול לעלות בחופש שלי הוא אמינות ההופעה. עברתי על דפי זהב והכנתי רשימה של מאפרות מקצועיות עם דגש על כאלה שעובדות עם שחקנים בתאטרון. יש לי ידידה טובה שעובדת בתור מלבישה באחד התאטראות הגדולים בארץ. דיברתי איתה בטלפון וסיפרתי לה על מסיבת התחפושות הגדולה שאני הולך אליה עם פרס על התחפושת המוצלחת ביותר בסך 1000 שח. הבטחתי לה חצי מהכסף אם אני זוכה. התקשרתי לכל המאפרות ברשימה ובסוף בחרתי את זאת שנשמעה לי הכי רצינית. הפרט השני בחשיבותו היה הסלקת המצלמה. לקחתי את אחד התיקים של אשתי, כזה שיש בו תא צדדי שאפשר להחביא בו את המצלמה. אני לא אכנס לפרטים טכניים אבל אפשר להגיד בודאות שעשיתי עבודת הסלקה שלא היתה מבישת תחקירן של אמנון לוי. אני ואשתי מנויים לרשת הולמס פלייס. בבוקר היום שנקבע, הודעתי בעבודה שאני חולה. לקחתי את המנוי של אשתי ויצאתי לדרכי. קודם כל נפגשתי עם המלבישה בתאטרון בו היא עובדת. ביקשתי ממנה להלביש אותי בלבוש נשי וספורטיבי. הדגש הי</div>Mon, 24 Mar 2008 10:42:00 +0200haboged@gmail.com (איש הקוביה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=251062&blogcode=8873137http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=251062&blog=8873137http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=251062&blogcode=8827689<div align="right" dir="rtl">אני מקבל המון תגובות שמפקפקות באמיתות המסופר פה. אז תקשיבו ותקשיבו טוב. כל מה שכתוב כאן קרה במציאות. יותר מזה, יש הרבה דברים שהתרחשו בהוראת אלקובים ואני לא יכול לספר עליהם (אפילו לא בעילום שם) אחרת המשטרה תדפוק פה על הדלת. אז קצת ריספקט בבקשה.</div>Mon, 17 Mar 2008 10:47:00 +0200haboged@gmail.com (איש הקוביה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=251062&blogcode=8827689http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=251062&blog=8827689http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=251062&blogcode=8824458<div align="right" dir="rtl">לא התכונתי להעליב את דודה מלכה בפוסט האחרון הזה. קוראת שהגיבה פה העירה לי ובצדק שהדודה מוכרת היטב בשמה ואני לא וזה ממש לא הוגן. אני מתנצל בפני דודה מלכה על כל מי שקרא את הפוסט הזה (זה ממש לא הרבה אנשים).</div>Sun, 16 Mar 2008 17:52:00 +0200haboged@gmail.com (איש הקוביה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=251062&blogcode=8824458http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=251062&blog=8824458http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=251062&blogcode=8786752<div align="right" dir="rtl">אני מציצן כרוני. לראות בחורה ערומה דרך חור של מנעול מרגש אותי הרבה יותר מלראות אותה מתפשטת מולי מרצונה החופשי. אין כמו לראות את האחיות של אשתי מתקלחות אחרי שהקלטתי אותן במצלמה נסתרת. מסבנות את השדיים, מעבירות את היד במשולש השחור והשעיר שלהן. פעמיים כבר יצא לי לראות את האחות הגדולה של אשתי מאוננת עם זרם המים על הדגדגן שלה.לפני חדשייםבא לבקראותנו זוג חברים של אשתי מהעבודה. הוא נכנס לשרותים ואחרי 3 דקות היא נכנסה אחריו. טפשים. עכשיו יש לי תעוד שלהם מזדיינים בשרותים שלי. חצופים. המזל שלהם שהוא גמר לה בפה והם לא טינפו ליאת חדר האמבטיה. החלטתי שצריך לתחזק את הריגושים. חשבתי לעצמי איפה עוד אפשר להציץ לבחורות מתקלחות? ערכתי רשימה (לא ארוכה) של מקומות פוטנציאלים והטלתי את הקוביות. אלקובים בחר במכון הכושר. בחירה לא פשוטה בכלל.איך לעזאזל מציצים לבחורות בחדר הכושר. המלתחות שלהן מוגנות היטב. ניסיתי לחשוב בהגיון ולסדר תכנית פעולה יעילה. אופציה א' -להתחפש לבחורה ולהכנס למלתחות הבנות. סיכונים: בעיקר שיעלו עלי שאני גבר. זה יגמר במשטרה, במעצר וסיכוי טוב שגם בתקשורת (זה בכל זאת סיפור איזוטרי). יתרונות</div>Mon, 10 Mar 2008 12:24:00 +0200haboged@gmail.com (איש הקוביה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=251062&blogcode=8786752http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=251062&blog=8786752http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=251062&blogcode=7738283<div align="right" dir="rtl">אחת לכמה זמן אני נוהג לעצור לטרמפיסטים. טרמפיסטים וטרמפיסטיות. טוב נו רק טרמפיסטיות. לדעתי הפנטזיה שטרמפיסטית כוסית ואסירת תודה תשלח את ידה הענוגהלכיוון המפשעה ותתחנן למצוץחצתה את קו המחשבה של כל גבר חרמן בטרוף רגיל וממוצע. שאלתי את אלקובים בנושא והוא אמר שאני צריך ליזום את הענין בצורה פעילה. ערכתי רשימת אפשרויות. אלקובים קבע שאני צריך לשלוח יד לחזה של הטרמפיסטית (1 ל 6). אמנם לא קשה כמו לקחת לה את היד ולהצמיד אותה למפשעה שלי (1 ל 36) אבל עדיין קטלני. אני מודה שלקח לי שלושה חדשים וחמישה טרמפים עד שהעזתי לעשות את המהלך. "לאן את צריכה?" "לאן אתה מגיע?" "צומת בית ליד" "אפשר עד צומת רעננה" "בכיף" מוזיקה נחמדה בגלגלץ. מזוית העין אני רואה שהיא בוחנת אותי. היא עצמה חמודה, רזונת עם ציצים קטנים וחמודים. חזיית ספורט קולר. "בת כמה את?" "28" בלה בלה בלה, סטודנטית לכלכלה שנה שלישית, אין חבר (נפרדו לפני חדשים אחרי 4 שנים). חזרה לגור אצל ההורים ומבואסת מכל רגע. שתיקה. אני אוסף את כל האומץ שאני יכול ושולח יד לחזה שלה. מעביר את היד על שני השדיים תוך כדי עיסוי ומעיכה קלה. פ ל א ק. אני מ</div>Tue, 23 Oct 2007 13:23:00 +0200haboged@gmail.com (איש הקוביה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=251062&blogcode=7738283http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=251062&blog=7738283