http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=250912זה שאין לו שאיפה להיות מאושר יותר, הוא המאושר באדם. :] ציניות היא פילפל. אוליביה תספק לכם פילפל.heCopyright 2026 א ו ל י ב י ה. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=250912http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=250912&blogcode=8625956<div align="right" dir="rtl">לבדי, בחלל הבלוג האינסופי הנ"ל. החלל העתיק והעמוס, הורדרד ויוצא הדופן. את הפוסט הזה אין איש יקרא פרט לי, והוא ייקרא רק כאשר יחזור הבלוג לקדמותו. כעת הוא בפרטי, מוסתר מעין הציבור הסקרנית ומשתלב סוציאלית בין שאר הפוסטים (פוסט ה"קנדלה" הכי פחות מאגניב בחבר'ה, הוא מה כאפות). ועתה אני מביטה במראה ורואה בה קרקפת עמוסת חוטים מסולסלים ופנים תוהות, עיניים צבעוניות ושפתיים יבשות. רואה אותה, הנוע שליוותה אותי כל חיי, קרצה לי, שוחחה אליי, עיצבנה אותי ובאופן כללי התנהגה כמו - אני מצטערת - מלורלרת, שלא נדבר על נטייתה המעצבנת לכתוב בשפה רהוטה מדיי ולחפש אחר ייחוד ולזלול שוקולד גם אם הדבר כלול בגנבה ולדבר על עצמה בגוף שלישי. היא באמת נוטה לדבר על עצמה בגוף שלישי לאחרונה, שמישהו יעצור זאת. בכל אופן. הנוע הנ"ל נבחנה היום לתאטרון ולמוזיקה. המבחן בתאטרון היה מושלם ולא פחות, ובמוזיקה היה קשה עד כאב. ולאחר יום עמוס וחיים נטוליי מחשב היא פסעה הבייתה, שלחה מבט לחדר הפסנתר-מחשב, ניגנה קצת מפרי עטו של אלטון ג'ון וצלעה לפייסבוק משל הייתה אנורקסית בדרך למשלשל הנסגד. אני תוהה לאן מועדות פניי. אם נ</div>Wed, 13 Feb 2008 17:59:00 +0200noaligo@walla.co.il (א ו ל י ב י ה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=250912&blogcode=8625956http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=250912&blog=8625956http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=250912&blogcode=8540608<div align="right" dir="rtl">ביום שישי, לפנילמעלה מחודש,בערב, התרחש הדבר. (נו, מה, הפוסט המסריח הזה היה לי בטיויות במשך מילניום, אם לא יותר!). שעת צהריים מאוחרת, השמשהחלה להסתתר מאחוריי גבעה חשוכה, שמדשאותיה הירוקים מצפים אותה כשטיח-אמבטיה רחב. השמיים מתכהים כשערה של קייט מוס. הראות חורקת והחושך צווח. ולפתע, מבית משפחתי הנפלא, נשמעת צווחה, אשר זהו תוכנה: "ססססייימממתתתיייי!!!!! " את הקריאה מלוות צווחות התפעלות נרגשות ומחיאות כף מספר, מועטות, בהתחשב בעובדה שביתי מונה שלוש נפשות, לא כולל אותי ואת בובת הראווה הכוזינה להפליא שניצבת בחדרי, על כיסא פרווה, והיא חסרת ידיים. "כל הכבוד!" "הגיע הזמן!" "נו, אז מה הסוף?" דילגתי בחדרי מלאת אושר, ישר טילפנתי לשניים מידידיי הטובים ולעוד כשלוש חברות, צווחת את הבשורה. אצתי רצתי במורד המדרגות, ונעצתי מבט מפחיד בהוריי. "אהא. כן. זה קרה. כן. זה קרה. כן. סיימתי. זה קרה. כן!" "נו", אבא אמר, "אז מה הסוף?" פתחתי בריקוד קובאני אשר כלל לא הייתי מודעת לכך שיודעת אני את מהלכו, אך הוא הולך בערך כך - סיבוב לימין, סיבוב לשמאל, שפגט, עמידה ממושכת תוך ניפנוף ידיים עליז, צווחת "ו</div>Thu, 31 Jan 2008 18:29:00 +0200noaligo@walla.co.il (א ו ל י ב י ה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=250912&blogcode=8540608http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=250912&blog=8540608http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=250912&blogcode=8315748<div align="right" dir="rtl">מצד אחד, חבריי הקרובים יצפו שפוסט סיכום שנת 2007 יהיה פורה ממש כביוץ, וכבר נדרשתי להכין פוסט ולכלול בתוכו את השנה המטורפת שחלפה ביעף! אך מסקנד צד, להפתעתכם בעיקר, לחפור לא מתחשק לי כעת. אם כך אסכם את השנה המהוללת מכל בנקודות מידע אשר יסייעו לכם בהפגת השיעמום שהוביל אתכם לפה ממילא! "7 הינו מספר המזל שלי ושל היהדות, ולא עולה במוחי מספר נסגד יותר". השנה נפתחה באימרה זו, בסילבסטר 2006, שנראה כי התרחש לפני למעלה ממילניום, קרייסס. 2007 הרחיבה מספר תחומים בחיי המשונים: ראשית, הצופים, אשר קיבלו ממני מעין תעודת "מצטיין החודש" מדיי חודש, על היותם כה גזעיים. שנית, הניסיון המיני, שבהחלט חב תודות ל-2007, שזימנה אליו את תורתו המופלגת. חבריי הנפש שנרכשו ומככבים בי כמו עטיפות שוקולד והמוזיקה, הפסנתר, אשר מובן שממגנט אליו את אצבעותיי מדיי מבט. חוויתי לא מעט, אך זאת ניתן לומר על כל שנה. לא עולה במוחי יום משעמם בשנה זו, או יום שלא סוכם בדרמתיות אישית ובמסקנות מפולספות, אני מניחה שככה זה כשהקקאו חודר לאבי-העורקים. השנה מסתכמת בתקופת אושר חדה, לאחר אחת מהירידות הגדולות מכל - מעין עלייה מטריפה ו</div>Sun, 30 Dec 2007 21:39:00 +0200noaligo@walla.co.il (א ו ל י ב י ה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=250912&blogcode=8315748http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=250912&blog=8315748http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=250912&blogcode=8230951<div align="right" dir="rtl">כל עניין הישיבה בכיתה מסובך להדהים. שימו לב - עליך לשבת בכיתה ללא ניע, משמע לשבת, ולהאזין. תנודות חדות ועזות עלולות לגרום להוצאתך מהכיתה או לנזיפה. כאשר יש לכתוב את שעל הלוח או לסכם, עליך לעשות זאת. יצא לי לשכוח את הפרטים הללו במהלך השביתה הנסגדת, ונזכרתי בהם בבת אחת כאשר הוטחו בפניי לפני כשבוע מיד עם סיומה. מצד שני, התיכון שלנו כה מושלם עד שאני מרגישה ברת מזל מדיי! אולם יחד עם זאת, ועם כל הכבוד לכך שזהו אחד מהתיכונים המשובחים בישראל, שכונה היא שכונה ותוקפה חל בכל מקום, אולי אפילו בהארוורד! ושיעור מתמטיקה 3 יח'ל הינו כצפוי מעין טריפ נינוח לעולם השכונות. עד כדי כך שבשיעור האחרון נשאל מורינו הנפלא, שכבר צווח "מה אתה הומו?!" בעבר לתלמיד פעור להחריד אשר נכשל בפתירת משוואה שככל הנראה נכתבה לכיתה ד', ועל כן רכש את אהבת כולנו - "אפשר להביא נרגילה לשיעור הבא? זה יעזור לי להתרכז!!!". כל האמביציה לעלות ל-4 יחידות נאלצת לפוג כאשר כל שיעור מסתכם בהנאה כזו ממולחת. אין שכל אין דאגות! גם שיעור לשון לא מזיק, מפני שבכיתתי אנוכי יושבת לצד לא אחרת מאשר הילע, חברתי הנפלאה בעלת עיניי השדה הירוק</div>Wed, 19 Dec 2007 17:00:00 +0200noaligo@walla.co.il (א ו ל י ב י ה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=250912&blogcode=8230951http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=250912&blog=8230951http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=250912&blogcode=8145194<div align="right" dir="rtl">טיול השישיות-שביעיות היה מופלא! הידד! ועתה, אני כותבת לנושא החם. לרובאין זהקורה! אתם מוזמנים להזיל דמעה. ומדוע בחרתי לכתוב לו, אתם תוהים? מפני שהוא קפץ לי לעין, זה למה. פתחתי את ישרא-פוזה בתמימות רבה ולפתע הכותרת 'ידידות בין גברים לנשים' גרמה לי לחייך חיוך רחב אשר לא יבייש ברבי. קשר אפלטוני - האם יש כדבר? זה לא מכבר שוחחתי עם מישהי בנושא. ציינתי בפניה את התיאוריה המבריקה שלי - "אפלטון היה בחור פעור. בחור כושל", והיא הסכימה במלוא פה. כי אף על פי שאפלטון הי ה פילוסוף דגול, אני מניחה שהוא המציא את המונח המחורבן ובכך הוא סיבך את חיי רבים. כשאני בוחנת את קשריי עם ידידיי הטובים ביותר נפעמת אנוכי לגלות, כי אני, היא, המפשלת. גבירות ואדונים, פוסט כעור, מעצבן וחסר-מורא לפניכם. אני אישית אותו שנאתי עד מאוד, בהצלחה! היה היה ברנש, היה הייתה ברנשית. ביום מן הימים הם נפגשו אצל חברה, היה זה לערב שישי וכהרגלם הם יצאו והתנהגו בכסילות-נעורים. לפתע פלאפונה צילצל. היא פרחה-ברחה לה לקומה העליונה ושוחחה בלהט, בכתה קמעה. "כן, החיים שלי לא טובים עכשיו בגלל - כן. אני יודעת. אמ-המ. אבל מ</div>Sun, 09 Dec 2007 09:59:00 +0200noaligo@walla.co.il (א ו ל י ב י ה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=250912&blogcode=8145194http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=250912&blog=8145194http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=250912&blogcode=8027842<div align="right" dir="rtl">פרו! כן, יש לי פרו. בהחלט. לי יש פרו. פרו - יש - לי. ועתה, אוכל להעניקו למי שרק אחפוץ! מה אעשה? האם אגבה מכם שירותי מין בעבור הפרו הנכסף? או לחלופין - שוקולד מן הקולקצייה החדשה שיקרה מהישנה בשקל ומחצה לערך? נשמע הגון! אז, התחילו להעמיס מכתביי הערצה + בונבוניירות בלגיות + קונדומים + מסקרה חדשה באריזה נאה ומנצנצת, הלוא אני אוהבת נוצץ - אולי בוהקת? רק מבריקה, אתם מורשים לעטוף אותה בסאטן למען תבריק - ושילחו, העבירו, מיסרו - לי, בתוספת שליח לטיני ושזוף, תודה. ומרסי בוקו לעלמה פליץ, שהעניקה לי פרו! באופן משונה, ביליתי עימה את כל אתמולוהיא לא טרחה לציין את הענקת הפרו.הסתובבנו בקניון בלוויית שתי חברות נוספות, שם קניתי לי סופגנייה שהתגלתה כחסרת ריבה, אזיי קיבלתי סופגנייה נוספת. מתנה. עם ריבה! גם כאשר נדדנו העברנו את היום בהתגפפויות, הצקה לאומה וצחקוקים בלתי פוסקים. גיליתי על הפרו הבוקר, כאשר בחוסר חשק בולט סרתי למחשב בכדי להגיש פעולה לראשג"דית (סימבה. על סימבה, ואפריקה, גזענות וכו'. מישהו, הצילוני). ובכל אופן תיכננתי לערוך לה פוסט סגידה, אך אדחה את המועד כיוון שזה יראה כאילו אני סוגד</div>Mon, 26 Nov 2007 14:11:00 +0200noaligo@walla.co.il (א ו ל י ב י ה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=250912&blogcode=8027842http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=250912&blog=8027842http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=250912&blogcode=7968206<div align="right" dir="rtl">פרו לכולם! הייתכן? מה רב הוא המזל שלא התפתיתי לקנות את הפרו מלכתחילה! לראשונה בחיי אני שמחה על היותי מרוששת. בכל אופן, פוסט זה התחיל להיווצר עקב הירהורים שעלו לי לאור הצצה בכניסות לבלוג לעומת התגובות - ללא ספק הסטטיסטיקה אינה משקרת, מסתבר כי לא מעטים האנשים שמתעניינים בעלילות המחורפנות שאני מעלילה בימי חיי המשונים, וטורחים, כן, טורחים לקרוא פה. הכניסות רבות מאוד. אבל רובם המוחץ לא יכול להגיב, כיוון שחסמתי את התגובות. וזה חבל, אך מזל! עכשיו תראו למה אני כה אוהבת את אבא: נועתי, בשבילי הן כולן אותו הדבר. פריס הילטון, לונדון שרתון, באר שבע אכסניית הנוער ע"ש רבין, בריטני ספירס, אמנדה טירס, אום כולתום, ווטאבר. נשיקות, אבא אני פושעת ונפשעת. אני לא אמורה לשבת פה כעת בכלל. אני אמורה להכין את הפעולה העתידית, שספק תהיה בבית של זאטוטה ספק בשבט, ולהילחץ מפני שאין לי מלח גס. בחיי. הבית היה מלא במלח גס, מהגינה לאסלה מלח גס פוזר ברחביי הבית השד יודע איך. בכל מזון, החל מבשר וכלה במילקי, היה מלח גס. אני נשבעת שחלמתי על מלח גס, ואני זוכרת כיצד צחקו עליי במשפחה כאשר בטעות</div>Tue, 20 Nov 2007 12:09:00 +0200noaligo@walla.co.il (א ו ל י ב י ה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=250912&blogcode=7968206http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=250912&blog=7968206http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=250912&blogcode=7930962<div align="right" dir="rtl">אלוהים אדירים, אל נא תקבלו תדמית שגוייה. אני שונאת את עצמי, ומקווה לשנות זאת.</div>Thu, 15 Nov 2007 23:57:00 +0200noaligo@walla.co.il (א ו ל י ב י ה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=250912&blogcode=7930962http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=250912&blog=7930962http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=250912&blogcode=7926812<div align="right" dir="rtl">סכנה! אזהרה! דיווח! דמיינו פה מילה נוספת המביעה רצון להפחיד אתכם! מוהא!!! פוסט חופר, מעיק, משונה, מעצבן וחוזר-על-עצמו לפניכם. אל תקראו אותו לפני דייט / ארוחת ערב משפחתית / הליכה לחוג חברתי כלשהו / פעולה / נאום וכו'. אל תקראו אותו כלל. אתם עלולים להיות מושפעים מהפלצנות הבאה ובכך להרוס את החוגים החברתיים בהם אתם נתונים, לנצח. ראו הוזהרתם!!! טוב, נו, פחות משמונים שנה, כמדומני. לפני שבועות מספר. אולי חודש? פחות? אף יותר? זה התרחש אז. כבר בעודי מהלכת ליעד חשבתי בראשי על העלילה העומדת לפניי, שוודאי שתיכתב בבלוג. נזכרתי כי שכחתי לציין בפוסט המהלל את נפלאות הפסנתר (2 פוסטים אחורה, כרייסס) על כך שהמורה שלי מיודד עם אריק ברמן וכי שוחח עימו בפלאפון על החיים בעודי נוכחת! ~התנשפות!~. אך המחשב הבריח אותי כפי שאינטיליגנציה מבריחה את מורן אייזנשטיין והפוסט העתידי נחת עתה, בדיליי מוטרף. ניחא! אם כך, קוראים, קוראות, ומה שביניהם - זה התרחש לא מכבר. אני אנוכי, נערה צעירה מישוב ושמו *ביייפ* המחפשת משמעות ופיתרון, נזכרתי בה. בעודי מהרהרת אודות הפוסט אשר הוקדש לקרול וחלפו במוחי עוד אנשים מיוחדג</div>Thu, 15 Nov 2007 13:47:00 +0200noaligo@walla.co.il (א ו ל י ב י ה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=250912&blogcode=7926812http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=250912&blog=7926812http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=250912&blogcode=7901299<div align="right" dir="rtl">אל תחבטו בי עם מקלות התופים שלכם, קוראים יקרים, אינני אשמה שהמחשב מבחיל אותי והבלוג מבעית לא פחות. אבל הנה, מיני-עדכון כשר למהדרין בפתח! יש לי רבות לכתוב והמון לעדכן, אך הזמן קצר כפתיל ועל כן תאלצו להסתפק בסרטון אשר צולם מלפני זמן הנראה כנצח - כמה שבועות, ליתר דיוק - בחדר הזעיר אך המסוקס להדהים של המגמה הנעלה מכל, אשר עובדת גם בשביתה - מגמת מוזיקה. בכל שיעור הרכב אחר מנגן את פרי יצירותיו. ההרכבים אינם קבועים, והנה, אנו, הרכב אקראי ונסגד עד כלות, ניגנו להנאתינו את sweet dreams בגירסה הרוקיסטית יוצרת-הסיוטים של האדון, הצלע-החסרה, אודם הארגמן ורגליי הזחל - מרילין מנסון. בכל אופן, אנסתי את חבריי לצלמינו וכך תועדה התקרית הבאה: לאלו מכם שהסירטון לא עולה במחשבם, ליחצו על הלינק הזה. עידכון רציני, מהימן וחושני יותר יעלה בהמשך השבוע*. *משמע בהמשך השנה. שיהיה לכם יום נאה ושביתה נאה אף יותר, קוראים קשוחים, אפלים, צהוביםונפלאים שכמותכם. אוהבת, אוליביה. :] </div>Mon, 12 Nov 2007 12:46:00 +0200noaligo@walla.co.il (א ו ל י ב י ה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=250912&blogcode=7901299http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=250912&blog=7901299