http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=24848712 שנה אנחנו מחכים לרגע הזה, חולמים עליו, מפנטזים מה נעשה. אנחנו חושבים שכל העולם יהיה פרוס לפנינו וכל שנצטרך לעשות הוא להושיט את היד ולקחת. אממה מסתבר שהחיים זה לא פיקניק וכסף לא גדל על עצים. בבלוג שלי תמצאו תובנות,סיפורים ושאר מיני תרגימא על החheCopyright 2026 בלנקה. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=248487http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=248487&blogcode=11462320<div align="right" dir="rtl"> הרבה קורה עכשיו. ממש בימים אלו,בשעות ובדקות. דבירם טובים ודברים שלא חשבתי שאצטרך להתמודד איתם. שוב אמא צדקה,שוב אני צריכה להתמודד ומצטערת על שלא שמעתי בקולה. אני כבר לא מסוגלת לסבול את המעונות,כבר לא מסוגלת להיות פה ללא פרטיות אני כבר לא מסוגלת לסבול את השותפה שלי,את המתח שיש באוויר,אחרי כל מה שעשיתי בשבילה. אני רוצה בית משלי,שירותים נורמאליים,מקלחת עם מים חמים,ללא תקלות!,ללא חלונות שדופקים ומרעישים בלילה בגלל הרוח,בית עם מזגן בקיץ. אך בנתיים זה מה שיש,אני בורחת מדי פעם הביתה,אך אני חייבת להיות פה במרכז לא רק בגלל הלימודים,אלא גם בגלל העבודה. עבודה שיכולה לתת לי פוש רציני,זה טוב לקו"ח שלי,אני אומרת לעצמי אחרי שאני יוצאת משם. קצת קשה שם, בעבודה,דיי זרקו אותי למים,ואני מצליחה אך בקושי להרים את הראש מעל המים. אבל אני מאמינה שעם הזמן זה ישתפר. בתקווה לעוד אור. חג שמח.</div>Thu, 17 Dec 2009 13:40:00 +0200blanca_blog@walla.com (בלנקה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=248487&blogcode=11462320http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=248487&blog=11462320http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=248487&blogcode=11302141<div align="right" dir="rtl"> אני מקווה שאני לא מפספסת......</div>Thu, 08 Oct 2009 13:14:00 +0200blanca_blog@walla.com (בלנקה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=248487&blogcode=11302141http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=248487&blog=11302141http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=248487&blogcode=11247403<div align="right" dir="rtl"> אושר. אושר זה הנושא החם עכשיו בחברה הישראלית.רבים מאיתנו רודפים אחרי האושר,כמהים ועורגים אליו. אבל מה זה אושר בעצם???? ראיתי עכשיו את שלושת הפרקים הראשונים בסדרה של מיקי רוזנטל, "איך להיות מאושר בשישה שיעורים?". האמת לא חידש לי הרבה,אך אולי יותר נכון לומר שחידד לי דברים שידעתי כבר בעבר,אבל בדבר אחד אין עוררין: אנו קובעים מה זה אושר, אנו מגדירים מה זה אושר ,ואושר יכול להיות כמעט כל דבר. אושר יכול להיות חברים, אושר יכול להיות אהבה, אושר יכול להיות כסף, בריאות או את כל הדברים ביחד אבל רק אני יודע כמה מכל אחד מהם יגרום לי להרגישמאושר. לכבוד השנה החדשה חשבתי לעשות, כמו שאני עושה מדי שנה, סוג של חשבון נפש..אך החלטתי לרדת מזה. השנה אני יודעת הרבה יותר טוב מבשנה שעברה מה יגרום לי להיות מאושרת, מהן שאיפותיי ורצונותיי מחשבותיי, מה יגרום לי להיות מאושרת. אהיה מאושרת עם חבר-חבר לחיים בן זוג שיהפוך לבעל וייתן לי להרגיש כמו נסיכה. אהיה מאושרת בכך אוכל לתת מעצמי אהבה לאותו הבנאדם. אהיה מאושרת בכך שארחיב את חוג החברים שלי ובכך שאלו הקיימים יקבלו אותי כמו שאני,שאני אלמד לסלו</div>Wed, 16 Sep 2009 23:39:00 +0200blanca_blog@walla.com (בלנקה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=248487&blogcode=11247403http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=248487&blog=11247403http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=248487&blogcode=11186642<div align="right" dir="rtl"> במסגרת הזמן "הרב" שיש לי לפני שאני מתחילה מועדי ב',מצאתי את עצמי משוטטת באינטרנט ונתקלת בכתבה הזו. האמת,אני לא ממש אוהבת את הדעות שמתפרסמות במדורי היהדות של אתרי החדשות השונים. רוב הכותבים שם תמידנמנעים מלהביע את הצד השני,האחר,את הצד של מיעוט החברה הדתית שחושבים קצת אחרת. כך שלעיתים רחוקות אני מוצאת משהו שמדבר אליי ומעניין. אך הכתבה הנ"ל משכה אותי,דבר ראשון בשל הכותרת שלה,שכמובן נוסחה לא עפ"י רוח הדברים של הכתבה עצמה,כיאה לתקשורת שלנו.אבל מי שהחליט לתת לה את הכותרת הזו,עשה בחוכמה, מן הסתם כי ידע שהיא תמשוך את הקוראים אליה. ולעניינינו-כל מילה שם נכונה!.כל מילה היא האמת בהתגלמותה!.האמת ששאר החברה הדתית-לאומית מנועה מלהתייחס אליה ולשמוע אותה. אז הנה היא:כן,רוב הבנות הדתיות,אם לא כולן,הולכות להיות מורות,כן רוב הבנות הדתיות יחפשו עבודה שתתאים לילדים,שהן יוכלו לחזור בשעה אחת, מקס' שתיים הביתה.רוב הבנות הדתיות לא חושבות כלל על קריירה.ואולי אף לא רוצות או שואפות לאחת כזו.רוב הבנות יסתייגו מכך שהן יצטרכו לחזור בשעה ארבע בצהריים הביתה. ולפני שאת קוטלים אותי,אנא מכם,אל תגידו שזה</div>Mon, 24 Aug 2009 22:28:00 +0200blanca_blog@walla.com (בלנקה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=248487&blogcode=11186642http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=248487&blog=11186642http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=248487&blogcode=11158799<div align="right" dir="rtl"> בהתחלה זאת היתה התמרמרות וכעס כה עמוק על ההוא מלעמלה. ממש כעסתיעליו,ואמרתי לו את זה. כי דיי כבר נמאס,למה? למה צדיק ורע לוורשע וטוב לו,למה?. מעבר לזההבנתי כי הוריי שחינכו אותי לדרך מסויימת.לעולם לא יבינו את הרגשתי. לעולם לא יבנו,כי גם אותם כמו גם אותי,חינכו לדרך מסויימת. בדרך הזו הכסף נחשב דבר לא טוב,מחלל,וכסף זה לא העיקר וגם לא האמצעי וגם לא כלום.... (קשה לי להתבטא). אני מוצאת את עצמי שוב ושוב מוצאת עבודות עם שכר מיני', שוב ממלצרת קורעת את התחת ואפילו טיפים לא מקבלת על זה, שוב אני משתכרת 20 ש"ח,מנקה, שוטפת, מגישה, מכינה קפה ומקבלת על8 שעות עמידה על הרגליים160 ש"ח. וכן,אני מסתכלת על אחרים על ההזדמנויות הפרוסות לפניהן,על העבודות שהם מצא ותוהה למה?.למה הם מצאו וממני זה חמק.למה הם כן ואני לא?,למה אני לא כן?. .וכן...אני מקנאה. מקנאה שהם מצאו ואני לא, מקנאה שהם משתכרים יותר מ-20 לשעה ואני נשארת עם הסכום הזה. אבל הרי אצלנו אסור לקנאות, אסור בתכלית האיסור.אוי לי שאני מרגישה כך. אבל אני מרגישה כך,מה לעשות וזה מייאש אותי! מה לי לא מגיע להשתכר יותר,לא מגיע לי</div>Sat, 15 Aug 2009 21:26:00 +0200blanca_blog@walla.com (בלנקה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=248487&blogcode=11158799http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=248487&blog=11158799http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=248487&blogcode=11138152<div align="right" dir="rtl"> כל פעם מחדש. אבל פשוט כל פעם מחדש שאני נמצאת איתם אני מרגישה את זה כ"כ חזק כ"כ בעוצמה אני מרגישה את ההרגשה הזאת שמקננת בי כבר כמעט שנה שלמה. ההרגשה של: אני רוצה כבר מישהו שיעריך ויחבק שיחשוב שאני הכי יפה חכמה,מתוקה,נחמדה בעולם.מישהו שיכיר לי את החברים שלו. זאת ההרגשה!. אני לא רוצה להיות איתם עוד. אני לא רוצה להיות עם אנשים שלא מדברים ומתעלמים ממני,שאפילו לא יוצרים קשר עין כשאני נמצאת,שבמקרה אני יודעת על דברים שהם מתכננים,שהם אפילו לא טורחים להזמין אותי אליהם,גם כשאני נמצאת ושומעת את התיכנונים שלהם. לא רוצה להיות איתם. רוצה להכיר מישהו לא מפה,ממקום אחר.שיכיר לי חברים אחרים טובים חכמים נבונים,לא ילדותיים.חברים של אמת חברים באמת. אני רוצהבעצמי להכיר אנשים שיהיו שווים את הטייטל הזה של חברים,חברים באמת!. רוצה להיות ביחד. רוצה להיות זוג. להיות חלק של מישהו רוצה להיות ביחד. (הדברים נכתבו ללא הפעלת לחץ עליימצד הסביבה הדתית+/המשפחה+/האווירה של הבועה הדתית-למרות שהם בשלהם ילחצו עד שיצא אוויר- כלומר חתונה )</div>Sat, 08 Aug 2009 22:18:00 +0200blanca_blog@walla.com (בלנקה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=248487&blogcode=11138152http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=248487&blog=11138152http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=248487&blogcode=10958487<div align="right" dir="rtl"> נו,אתם בטח מכירם בנות,בנות נכנסות לסרטים מכלום,משטות. בנות יכולות לחשוב שמישהו מעונין בהן רק בגלל שהוא נחמד אליהן ומדבר איתן. בנות יכולות לפנטז על שמלת כלה,חתונה,ארבעה ילדים וכלב כבר בדייט הראשון. חשבתי שאני אחרת. הרי אני כבר למודת דייטים וגם חברים,למרות שאלו לא היו ארוכי טווח. אבל חשבתי שאני יודעת איך להבדיל בין סתם בחור שמדבר איתי לבין בחור שמדבר איתי אך גם מעוניין. אבל אני בחורה. וכבחורה התחלתי לפנטז,אומנם היו אזהרות מדי פעם בפעם,והיו מצבים שבהם אמרתי לעצמי עזבי הוא לא בעניין אבל הפנטזיה על ארבעה ילדים וכלב היתה חזקה ממני. אלוהים אני מרגישה כה ילדותית.איך נפלתי בפח הזה. אינני יודעת אם הבחור לא מעוניין או שמא לא עניינתי אותו מלכתחילה,אבל בשבת ספגתי סטירה מצלצלת שעוררה אותי. פנטזיות מתגשמות רק בסרטים,בסרטים קיטשיים יש לדייק. הרצון לזוגיות,להרגיש נאהבת,לאהוב באמת,חזק ומתחזק בכל רגע ורגע. ההרגשה שהנה אני מוכנה לזה כבר.מתעצמת מיום ליום. כל מה שעברתי עד עכשיו,כל דבר היה במקום,כל הדברים שקרובשנה הזאת,פקחו את עיניי. אני בוגרת, מנוסה, מחושבת,חכמה,נועזת יותר. אז מתי</div>Sat, 13 Jun 2009 22:06:00 +0200blanca_blog@walla.com (בלנקה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=248487&blogcode=10958487http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=248487&blog=10958487http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=248487&blogcode=10868952<div align="right" dir="rtl"> הרבה זמן לא כתבתי,והרבה דברים עברו. יום הזיכרון היה שונה לחלוטין מכל קודמיו,היה מוזר ובמיוחד מאוד עצוב. את יום העצמאות העברתי בלמידה למבחן שהיה לי למחרת ואת הימים שאחריו ללמידה למבחן אחר. (שמחה לומר שקיבלתי ציון טוב בשניהם...:) הימים באוני' מאוד מתישים,אני עובדת בשתי עבודות ואני כל הזמן בין לימודים לעבודה מתרוצצת בין השניים ברחבי הקמפוס.קצת מייאש כי גם העבודה באוני' וגם אני גרה באוני'(המעונות הם בתוך הקמפוס) כך שלפעמים אני מרגישה שאני חיה נושמת וישנה בתוך הביה"ס שלי...... מעבר לזה הקיץ הגיע ואיתו החום,ואיתו העובדה שאין מזגנים במעונות שלי וזה פשוט מחרפן!!!!! אני נהיית עצבנית כשחם לי וכשאני לא ישנה טוב בגלל החום!!!!!(בנים,ראו הוזהרתם וגם בנות....) בנוגע ללאב לייף....אמממ תזכירו לי מה זה....... אין חדש וזה עצוב...וזה כואב... לאט לאט וממש בזהירות אני חוזרת חזרה לחבר'ה שלי...בצעדים ממש איטיים,עדיין שומרת על פרופיל נמוך,אך אני שמחה להגיד שהיוזמה מגיעה מהם...נראה שאולי הם בכל זאת מתגעגעים אליי. עוד ארבעה שבועות מסתיים הסמסטר. אימאל'ה...לפני שניה הוא התחיל</div>Tue, 19 May 2009 11:32:00 +0200blanca_blog@walla.com (בלנקה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=248487&blogcode=10868952http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=248487&blog=10868952http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=248487&blogcode=10792082<div align="right" dir="rtl"> פתאום יום הזיכרון מקבל משמעות אחרת. פתאום היום הזהכ"כ שונה מבעבר. פתאום אתה מופיע על המסך בטקס. פתאום אמא שלך עולה לדבר. פתאום זה כ"כ קרוב. פתאום הדמעות,הופכות לאישיות. פתאום..פשוט פתאום. </div>Mon, 27 Apr 2009 22:37:00 +0200blanca_blog@walla.com (בלנקה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=248487&blogcode=10792082http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=248487&blog=10792082http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=248487&blogcode=10564122<div align="right" dir="rtl"> תאמיני ויהיה טוב תאמיני והכל יסתדר. תאמיני ויגיע החבר תאמיני ותבוא הפרנסה. תאמיני ואת תצליחי תאמיני ותהיי שמחה תאמיני עוד תהיי מאוהבת תאמיני ותהיי מאושרת. פשוט תאמיני.</div>Sun, 22 Feb 2009 19:29:00 +0200blanca_blog@walla.com (בלנקה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=248487&blogcode=10564122http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=248487&blog=10564122