http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=247765heCopyright 2026 Miss Love&Peace.. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=247765http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=247765&blogcode=13565992<div align="right" dir="rtl">אז כשקר גם בחוץ וגם מצמרמורות בגוף, אני מנסה שלא להפגע יותר מדי. עדיף להוריד קור אחד ולהנות מטיפות הגשם. -</div>Sun, 25 Nov 2012 00:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (Miss Love&Peace.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=247765&blogcode=13565992http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=247765&blog=13565992http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=247765&blogcode=13447787<div align="right" dir="rtl">מתוך חושך, כשמשהו מאיר הוא כל כך נוצץ עד כדי כך שמאוד קל להבחין בו. צפוי היה שאתקרב ואמהר להאמין שהגיעה הגאולה אחרי כל התקופה המרה הזו. מתבוננת בבדיה כמו על כדור בדולח מבריק. עיניים נוצצות, תקווה ומחשבה טובה. הלוואי והזכוכית לא הייתה מתנפצת לי בין הידיים המדממות. </div>Mon, 03 Sep 2012 22:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (Miss Love&Peace.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=247765&blogcode=13447787http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=247765&blog=13447787http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=247765&blogcode=13365049<div align="right" dir="rtl">אם נבחר להיות שוקיסטים, נברח מהשפיות המועטה שעוד נותרה לנו. זה לא מפתיע שהכל מתהפך בדקה התשעים כמו ברכבת הרים... רק שפה לא חוזרים כל כך מהר לנקודת ההתחלה, פה מתחילים הכל מחדש רק בדרך אחרת. אני אשתנה היום ואם לא היום אז מחר.</div>Sat, 14 Jul 2012 12:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (Miss Love&Peace.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=247765&blogcode=13365049http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=247765&blog=13365049http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=247765&blogcode=13313894<div align="right" dir="rtl">כולם היו בחיים, כולם היו בסדר. ולא משנה שלא נשארנו בקשר. כי ככה זה בחיים, מתרחקים, משתנים. אבל ידענו שאתה קיים. היינו יחד בבית ספר, תמיד היית הכי מלא שמחת חיים שיש, אני לא אשכח את הנסיעה לאילת מהתחרות של הכדוריד, את התקופה של הבת מצוות, ואת ימי שישי בקניון רוטשילד. אף רגע איתך לא אשכח, לא את הטיול שנתי ולא את הטקסים שהשתתפנו בהם יחד. ופתאום השם שלך הופיע בדף החדשות, ולא הבנתי למה... תוך שניות המילה "נהרג" נקראת במוחי אבל ההלם גרם לי לחזור ולקרוא את המשפט שוב ושוב. תמיד כשאנשים אשר מאבדים את יקיריהם שואלים "למה, למה דווקא אתה?"מצער אותי לשמוע אבל כשזה מגיע למקרה של אדם שאתה מכיר אתה מבין את המשמעות של השאלה. למה ואיך אלוהים לוקח נער בן 19 בטרם עת? ולא סתם נער, נער מלאך. איך אפשר להסביר את זה? מכל האנשים בעולם הוא בחר דווקא בזה שרצה להיות לוחם, בזה שעזר לכולם, בזה שהיה אהוב על כולם, בזה שהצטיין בלימודים, בזה שהיה אלוף בכדוריד, בזה שתמיד היה ילד טוב, בזה שתמיד חייך ועודד אחרים עם חיוך מר בלופר. בזה שתמיד היה מוקף אנשים, שכולם עכשיו מקיפים אותו מעל קבר, הולכים ביחד אחרי ארון</div>Thu, 14 Jun 2012 10:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (Miss Love&Peace.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=247765&blogcode=13313894http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=247765&blog=13313894http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=247765&blogcode=13249145<div align="right" dir="rtl">אחרי תקופות ארוכות בהם חלים שינויים ענקיים ודומיננטיים אנחנו שוב מגיעים לנקודת האיזון. אני כבר לא מתה לשתף מה שעובר עליי. מי שצריך לדעת יודע. הבלוג זה אפילו לא בריחה כי אחת לכמה זמן אני נזכרת בעצמי ובצורך לתעד הכל. עדיין נמאס לי מהביישנות הנלכדת והחסרת פרופורציות הזאתי שחוסמת לי מאה ואחת דרכים.. שוב אני מוקפת באנשים אבל לא מוקפת באחד שמעניק אהבה. המחשבות רודפות לילה לילה, השינוי הגדול חייב להתרחש. </div>Sun, 06 May 2012 23:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (Miss Love&Peace.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=247765&blogcode=13249145http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=247765&blog=13249145http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=247765&blogcode=13019435<div align="right" dir="rtl">ופיזרת לי סימני דרך כל חיי, אך לעולם לא רמזת לי שהדרך היא קשה. אולי לא רצית שאאבד תקווה ואסור לי לוותר ולו לרגע אחד על מה שתמיד רציתי- לעשות אותך מאושרת. ואני עוברת שלב שלב, ואוספת לי סימנים גם בימים חשוכים כאלה, כדי לשמור לימים טובים יותר.</div>Thu, 26 Jan 2012 20:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (Miss Love&Peace.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=247765&blogcode=13019435http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=247765&blog=13019435http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=247765&blogcode=13015478<div align="right" dir="rtl"> הלוואי ואגשים את החלום שלי במאה הקרובה, אולי זה מוקדם מידי לבקש את הכל אבל כל מה שברצוני לבקש עכשיו הוא את המעט.. השקט הנפשי בלי רמז של סערה. בלי טריקות בלי אמירות בלי ביקורת. בלי שנאה. בלי להיות עיוור בעיניים רואות. בלי לשתוק. בלי להצטרך לעצור את הדמעות. בלי היזע הרוע החוסר נחת. בלי לשמוע את הקדחת. </div>Tue, 24 Jan 2012 14:53:00 +0200nobody@israblog.co.il (Miss Love&Peace.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=247765&blogcode=13015478http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=247765&blog=13015478http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=247765&blogcode=12961787<div align="right" dir="rtl">בכל שנה מגיע היום הזה בו אנו עומדים בפתח שערי השנה הבאה, לצורך העניין 2012, ואנו מעיפים מבט לאחור ומנסים להיזכר בכל מה שעברנו ועבר עליינו בשנה הזו. נכון, לא הכל מושלם, לאף אחד. יש ימים שבא לנו לעזוב לאיזה אי בודד ולחזור כשירגע, יש ימים שבא לנו לעזוב ולא בא לנו לחזור בכלל. יש אנשים שאם הם לא היו קיימים, אנחנו יכולים להשבע שהיום שלנו היה עובר בצורה טובה יותר, בלעדיהם. יש מקומות שלא רצינו להגיע אליהם, אבל הגענו עם הזרם, וזה מה שהחיים רצו עבורינו, יש מקומות שיכולנו לברוח מהם, כי זה היה תלוי בנו, אבל יש מקומות שחוייבנו להשאר בהם, גם אם לא היה הכי טוב. אבל בואו לא נשכח את הימים היפים, מלאי התעוזה, הכוח, האנרגיה, היוזמה, החברים, הצחוקים, החיוכים, השמחת חיים, המזג אוויר שבא לרוב לטובתינו, האנשים שמסביבנו שממלאים את כל החללים הריקים, את ההנאות הקטנות, את ההנאות הגדולות, את ההישגים, שבירת הגבולות, הניסים, המקריות, הספונטניות, היופי שבחיים. 2011, תודה על שנה מדהימה, מלאת אור והתחלות חדשות הלוואי וגם 2012 תיהיה כזאת. למעשה, סביר להניח שאיך שנעצב לנו את השנה ונתכנן אותה - ככה היא תיראה</div>Wed, 28 Dec 2011 11:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (Miss Love&Peace.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=247765&blogcode=12961787http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=247765&blog=12961787http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=247765&blogcode=12922049<div align="right" dir="rtl">הם היו הילדים הכי טובים שבשכונה, בימים של חורף הלכנו לקן בנוער העובד והלומד שם למדנו לעשות יוגה ולצרוח כדי לשחרר. היינו זורקים את הכדור על הגג עם השיפוע והוא היה חוזר אליינו בחזרה, ככה היינו מעבירים שעות של דיבורים וחוויות של ילדים בני 13, עד שהכדור היה נתקע על הגג ואז היינו נכנסים פנימה. הם היו הילדים הכי טובים שבשכונה, הם לא פיספסו אף יום הולדת ותמיד דאגו לאסוף כסף לבלונים ולארגן לכל אחד מסיבת הפתעה, זה היה מצחיק איך הם עדיין היו מופתעים כל פעם מחדש כאילו זה לא ברור שהם יקבלו את "מסיבת ההפתעה" שלהם גם השנה. הם היו הילדים הכי טובים שבשכונה, היינו נפגשים בימי שישי בבתים, מגיעים לרגע הייאוש של להתקע בתוך הבית, יוצאים אל הרחוב, לחפש בתים של בנים מהשכבה- לצלצל להם באינטרקום ולברוח. הם היו הילדים הכי טובים שבשכונה, ובנתיים עברו שש שנים, חלק עזבו את השכונה, ומי שנשאר בה גדל והפך לחייל, היום הם יוצאים בסופי השבוע לשתות אלכוהול ולשכוח מהעולם, לעשן ולנסות לעשות רושם על מישהו, לדבר על האהבה שהם מצאו, ועל חוויות מהצבא. הם כבר לא הילדים הכי טובים שבשכונה, הם כבר</div>Thu, 08 Dec 2011 11:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (Miss Love&Peace.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=247765&blogcode=12922049http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=247765&blog=12922049http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=247765&blogcode=12915016<div align="right" dir="rtl">בעודי מתחרטת על כוס הקפה ששתיתי לפני שעתיים, אני בכל זאת מנסה להרדם. האור כבוי, השמיכה מכוסה עד הראש והרדיאטור הישן דולק. אחרי חצי שעה אני מבינה שלהרדם בקרוב - לא יקרה. מחשבות רצות בראשי, ושוב השיגעון, אם זה היה לי כל כך חשוב אז למה וויתרתי? הרי אומרים שאם מוותרים על משהו כנראה שהוא לא היה מספיק חשוב. אני כבר לא יודעת מה לעשות, זה נראה כמו בור ללא תחתית. אחרי מאמצים רבים של שינויים מכל הבחינות, הבנתי שכלום לא השתנה ושרק הזמן יכול לרפא ולשנות. באמת שניסיתי כבר הכל, אבל בתכלס השינוי הכי גדול, והשלב בו אמשיך עם הזרם ואזרום אל השלב הבא בחיים שלי, יגיע ברגע הכי לא צפוי, הרגע שלא מתכננים, יבוא לו בשקט בשקט בלי שארגיש. רק שיבוא כבר. </div>Mon, 05 Dec 2011 23:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (Miss Love&Peace.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=247765&blogcode=12915016http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=247765&blog=12915016