http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=246096שינה זה לחלשיםheCopyright 2026 פבלו וז'ואניטה. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=246096http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=246096&blogcode=11435735<div align="right" dir="rtl"> לדיאטה התרבותית הנוקשה שלנו, הכוללת בעיקר את האח הגדול 24/7 והישרדות, השתרבב לו בטעות סרטון עתיק ושכוח אלובו נשזרות להן פיסות מציאות הזויה, הנתונות בתוך מסגרת שכותרתה היאהעובדה* שהפלסטינים הם יהודים מומרים. בימים טרופים אלו של "משא ומתן לשלום" בלתי נגמר, וממשלות שנדמה שרוצות כמה שיותר משא ומתן וכמה שפחות שלום, חשוב להזכיר שוב כמה עובדות בסיסיות אשר ביום-יום מטואטאות בקפידה אל מתחת לשטיח. אנחנו, כלומר העם הנבחר היושב בציון, כל כך שבויים בקונספציה הישנה, שכל נראטיב שונה נראה לנו מגוחך ובלתי אפשרי.ברם, עקב העובדה המצערת שבלוגנו עושה חיקוי לא רע של אריק שרון, ומכיוון שאנחנו עסוקים עד מעל הראש בשלל התינוקות המנוזלים שלנו, ולאחר שתום, שפוסט זה התאים ככפפה לידו המסוקסת והסמולנית, סרב בתואנות שונות ומשונות לפבלשו אצלו (ככל הנראה מכיווןששכחנו להזכיראת חתונתו של דורון רוקח), לא נותר לנו אלא לחכות לאישון ליל (שמונה וחצי בערב) ולהביא בפניכם את הרשימה הלזו, שמתאימה לבלוגנו בערך כמו שסער מתאים לאיילה, כלומר ממש ממש לא.אבל כמו שאומר תום אחא, אקלקטיות היא לא מילה גסה. פות כן. קצת היסטוריה: לפני 2</div>Sat, 05 Dec 2009 21:18:00 +0200pablo_y_juanita@yahoo.com (פבלו וז'ואניטה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=246096&blogcode=11435735http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=246096&blog=11435735http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=246096&blogcode=11086865<div align="right" dir="rtl"> [מוקדש לזכרם שלדיימון ראניון ואליעזר כרמי, שני ענקים ספרותיים מן המעלה הראשונה, באמת ובתמים] לכשעצמי, אין אני פוגש מעולם אף לא חתיכה אחת אשר שווה לאבד בעבורה את הראש, ואף מעולם אינני חש הערכה רבה לברנשים אשר עושים כך, <FONT face="Arial, sans-</div>Wed, 22 Jul 2009 22:29:00 +0200pablo_y_juanita@yahoo.com (פבלו וז'ואניטה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=246096&blogcode=11086865http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=246096&blog=11086865http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=246096&blogcode=11031322<div align="right" dir="rtl">יש כל מני סיבות בגללן אנשים נעלמים מישרא בלוג. אצלנו זה בד"כ סיבות גיאוגרפיות - קרי מעבר ליבשת אחרת, ו/או דמוגרפיות קרי העלאת אחוזי הילודה הממוצעים. אז הפעם זה היה שילוב מרתק ומתיש בין שניהם, ולמי שחושב שאנחנו ממחזרים חומרים, נאמר - זה לא הדבר היחיד שאנחנו ממחזרים. קודם כל לפני שמתחילים קבלו תמונה של חברת הרזיסטאנס הצעירה: קוראים לה פטל, היא בת שלושה שבועות והיא שעירה למשעי, בייחוד באזור המצח, מהשמאוד מזכיר גנרלון מסוים שהתהדר בשנים הראשונות לחייו בשפם צ'ה גווארה בגווני בלונד. במידה מסוימת היא דגם משופר, המצויד ביניקת סאקשןחזקה, מערכת אודיו סראונד מפנקתושעון מעורר לשלוש בלילה בילד-אין. ליולדת ולעשרים וחמישה הקילואים העודפים שלה, שלום. בנוגע לגיאוגרפיה, החלטנו שאין כמו בבית, שבקלה זהלא אוכל,ושקיץ של שבועיים וחצי זה לא לענין בשום קנה מידה. לפיכך חזרנו ארצה באופן סופי ומוחלט לפני כשלושה חודשים. אנחנו גרים בבית שהוא סוג של צימר במושב מקסים, בסוף העולם שמאלה (בגדרה להמשיך ישר). התגעגענומאוד אל כולכם, ואנחנו שמחים לחזור. הצעות לסושי (וחבילות פמפרס מידה 2) יתקבלו בצרחות התלהבות</div>Sun, 05 Jul 2009 15:29:00 +0200pablo_y_juanita@yahoo.com (פבלו וז'ואניטה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=246096&blogcode=11031322http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=246096&blog=11031322http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=246096&blogcode=10464749<div align="right" dir="rtl"> באחד האמשים הגיח מחדרו הגנרליסימו, בננו האהוב בן החמש, והכריז בחגיגיות כי בשורה חשובה בפיו. הגנרל:החלטתי שאני רוצהשלוש רגליים. אבא: אהה. מאיפה אני אביא לך עוד רגל? גנרל: אולי בבית החולים יש רגל מיותרת? אבא: לא נראה לי. אתה רוצה אולי אחת מהרגליים שלי? גנרל (מתעצבן): אוי אבא, הרגל שלך גדולה, אני צריך אחת בגודל בינוני. אבא: זו באמת בעיה. גנרל:תראה מה נעשה. אתה תתן עוד הפעם זרעון לאמא, והיא תעשה תינוק חדש בתוך הבטן שלה. אחר כך הוא יגדל, ואתה תיקח רגל אחת ממנו ותיתן לי. אבא: ומה יעשה המסכן עם רגל אחת בלבד? הגנרל (בנימה של "מספיק כבר להתווכח"): הוא יכול לקפץ. הוא יכול לקפץ, אמר הגנרל, ובכך הוכיח כי הוא הופך אט אט לפורטוגזי אמיתי, שהרי סימן ההיכר המובהק של העם המשונה הזה הוא היגיון ברזל שהוא מוצדק לחלוטין אך בו זמנית גם הזוי למדי. איפה עוד תוכלו למצואמדינה בה נהגי המוניות שולטים כולםבשפת הסימנים, אך אינם מבינים מילה אחת באנגלית? בימים חורפיים אלו, בהם הגשם מכה בעוז והטמפרטורות יורדות אל אפס מעלות, אנו חשים על בשרנותוצאה אחרתשל ההגיון הפורטוגזי המפוקפק. הבתים בפורטוגל בנויים באופ</div>Tue, 27 Jan 2009 14:49:00 +0200pablo_y_juanita@yahoo.com (פבלו וז'ואניטה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=246096&blogcode=10464749http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=246096&blog=10464749http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=246096&blogcode=10372617<div align="right" dir="rtl"> טוב, תראו. יש לנו הרבה מה לומרעל מה שקרה בשבועות האחרונים.יש דברים שאנחנו פשוט חייבים לפרוק מהלב,מבלי לנסות לטשטש את האמת או לייפות את המציאות. והמציאות העגומה היא שעם כל הסימפטיה, ובאמת יש סימפטיה, אי אפשר להתעלם כשהםמתנהגים ככה. מה שלא נותנים להם, כמהויתורים, ומתנות, ומחוות,ובסוף הם באיםומתנהגים ככה.וזה לא שלא ראינו רמזים לזה עוד מלפני כן - כבר כמה זמן שזו השיטה שלהם,לחכות שאף אחד לא יראה, ואז להכניס לנו בקטנה. מספיק חזק ומעצבן, אבל מספיק חלש כדי שלא יהיה שווה לנו לעשותעם זה משהו. ומה הכי בעסה? שאנחנו כל הזמן סופגים ומבליגים, וכשאנחנו מעזים קצת להחזיר - ישר קופצים כל מיניאנשים לא קשורים ונוזפים בנו. הם צריכים רק לפתוח את העיניים ולהסתכל על המצב הקשה! ואנחנו לא מדברים רקעל עצמנו-מליוני משפחות,בכל העולם, תקועות בבית במשך שבועיים רצופים עקב החגים של דצמבר שבגללם שאין גנים ובתי ספר, ואנשים מגיעים ממש למצבים נפשיים קשים! לסיכום, עם כל האהבה לילדים המקסימים שלנו, נאנחנו אנחת רווחה כשהם סוף סוף חזרו לגן אחרי שבועיים בבית. אנחנו אומרים לכם, החופשות הארוכות האלה, חנוכה ואז כריסמס ואז ראש הש</div>Fri, 02 Jan 2009 23:36:00 +0200pablo_y_juanita@yahoo.com (פבלו וז'ואניטה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=246096&blogcode=10372617http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=246096&blog=10372617http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=246096&blogcode=10361443<div align="right" dir="rtl"> צהרים קסום אחד לקחנו את עצמנו ל"אחוזת הדמעות" (קינטה דאש לגרימאש), למסעדת כוכב מישלן אחד היחידה בעיר, לראות הכצעקתה. בחור נמרץ יצא אלינו מן הטירה והפציר בנו לטייל בגנים הימי-ביניימים בחצי שעה שנותרה עד לפתיחת המסעדה. הטיול הלא מתוכנן הזה היה קסום למדי,כפי שרק טיולים לא מתוכננים יכולים להיות. אזאמנם נואשנו סופית מהפן הקולינרי של קוימברה, שכן אפילו המסעדה הזו הצליחה לאכזב, אבל מה שכןהלוקיישן שלה היה מהמם ביופיו, והיה לנו ברור שנחזורעל הטיול שוב, הפעם עם הגמדונים שלנו ועם הסבתא שלא מפספסת אף פינה נידחת בה אנו נמצאים, ושבה ומבקרת (עם מס של חצי טון במבה) לשמחת וצהלת כולנו. שער הכניסה לרצף הגנים. אט אט התחלנו להתוודע לסיפור האהבה-אימה הטראגי-רומנטי שמאחורי המקום הקסום בו התהלכנו: בשנת 1340, כאשר הנסיכה הספרדייה קונסטנס הגיעה לפורטוגל כדי להתחתן עם יורש העצר הנסיך פדרו, הגיעה עימה גם בת לוויה בת 15, ושמה אינש דה קסטרו. פדרו התאהב דווקא באינש ונולדו להם מספר ילדים בלתי חוקיים. שער וחלון האבן שליד מעיין האוהבים (fonte dos amores) מ-1326. שנים מאוחר יותר, לאחר מותה של הנסיכה קו</div>Wed, 31 Dec 2008 18:22:00 +0200pablo_y_juanita@yahoo.com (פבלו וז'ואניטה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=246096&blogcode=10361443http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=246096&blog=10361443http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=246096&blogcode=10302758<div align="right" dir="rtl"> מאז שהגענו לפורטוגל, שמנו לב כי כמות האנשים שמסתובבים כשחוט אדוםקשור להם על פרק כף היד עולה רק על כמות חבריהם בקרית מלאכי רבתי, וזקפנו גבותינו אל-על. החוטים האדומים נטולי הקונטקסט שבו את דמיונינו עד מאוד, והפלגנו לנו על כנפי תיאוריות הקונספירציה האהובות עלינו כל כך עד שבאחת הפעמים הזדמנו בחברת פורטוגזים צעירים, והחלטנו לברר את הסוגיה אחת ולתמיד. "מה זה?", שאלנו אתרוזריו ידידתנו, והצבענו על החוט שעל פרק ידה. "חוט משאלות", ענתה רוזריו,"קושרים בו קשר אחד עבור כל משאלה שיש לך, ולא מורידים אותו לעולם, גם לא במקלחת. כאשר החוט מתבלהעד כדי כך שהואנופל מעצמו -המשאלה מתגשמת". "זה משהו חדש? מןטרנד כזה?" שאלנו. "לא", היא ענתה, "אמא שלי, סבתא שלי, כולם עושים את זה, מאז ומתמיד". "את יודעת", המשכנו בזהירות, "שזה מזכיר מאוד מנהג יהודי עתיק?". היא עצרה וחשבה לרגע, ובסוף אמרה, "אה. זה לא מפתיע אותי בכלל". אותנו זה דווקא קצת הפתיע. לפני שהגענו לכאן, לא חשבנו שזה ישנה בכלל, אבל אנחנו חייבים להודות - זו הרגשה מעטמוזרה להיות היהודים היחידים בעיר. רובם המוחלט של אנשי עירנו לא ראו מעולם יהוד</div>Wed, 17 Dec 2008 18:42:00 +0200pablo_y_juanita@yahoo.com (פבלו וז'ואניטה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=246096&blogcode=10302758http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=246096&blog=10302758http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=246096&blogcode=10248400<div align="right" dir="rtl"> היה זה בשבוע שעבר, שעה שמונה בערב, עת כבו כל האורות בבית. מבט חטוף בקופסת המתגים גילה כי זוהי הפסקת חשמל, ומבט חטוף בחלון גילה כי כל הרחוב בעלטה. הודענו מיד בטלפון לחברת החשמל. "אנחנו יודעים על התקלה", ענו לנו שם, "ונתקן אותה בתוך שעה-שעתיים". עברו שעה, שעתיים, שלוש ואף ארבע, אולם שביב טכנאי לא הפציע ברחובנו הקט, ודירתנו נותרה מלאת נרות בסגנון המאה ה-18. ומכיוון שברוב הבתים אמצעי החימום היחידים הם חשמליים, השתרר קור כלבים בדירות. כמו ישראלים מנוסים, התקשרנו שוב בכדי לדרבן את מוקד החירום, אולם השכנים הרגיעו אותנו ואמרו שצריך פשוט לחכות. כולם יצאו לחדר המדרגות לפטפט, ולא נראו כועסים כלל. השלמה עם המצב, אחרי הכל, היא תכונה שהפורטוגזים שיכללו לכדי אמנות, ופדרו, שהיה עטוף בשמיכה בעודו מעשן סיגריה, סיכם את המצב באימרה אותה מכירים כולם: Tem que ser, אמר בחצי חיוך, "זה מה יש". אף אחד לא ממהר כאן, ובשביל לקדם את הענינים, בחברת החשמל כמו בכל דבר אחר, נדרש "פקטור C", שם הקוד הפופולרי למילה Cunha, או בעברית – פרוטקציה. פורטוגל לא השתתפה במלחמת העולם השניה, כמו</div>Thu, 04 Dec 2008 10:24:00 +0200pablo_y_juanita@yahoo.com (פבלו וז'ואניטה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=246096&blogcode=10248400http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=246096&blog=10248400http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=246096&blogcode=10163034<div align="right" dir="rtl"> בחודש שעבר היתה עירנו כמרקחה. בכל בוקר התגוללו ברחובות פחיות שתיה אינספור, בקבוקי בירה ריקים, טונות בדלי סיגריות תחת כל עץ רענן ושאר הררי זבלה, שמעידים כאלף עדים על המאורעות הפרועים מליל אמש. מורגלים בפסטיבלים הרבים, בטקסים ובחגיגותשכל שנה מארגנת פה אגודת הסטודנטים, אצנו לברר במה אמורים הדברים הפעם.למדנו, שהקוימבריאנים הצעירים מציינים אתפסטיבל הפחיות, לכבוד תחילת שנת הלימודים האקדמית, או כפי שזה בפיהם: פשטהדאש לאטאש(Festa das latas). אז נכון שכבר לפני שלוש מאות שנה בוטלו הטקסים המאורגנים הללו בכל אירופהעקב היותם נוטים לגלוש להתעללות בתלמידים החדשים וניצול כוחם שלהתלמידים הותיקים, אולם דווקא הפורטוגזים התעקשו לשמר את המסורת, וכל המרבה להשפיל את החדשים - הרי זה משובח, והכל ברוח מאוד מאוד טובה, כמובן. רופא צעיר מתנסה בנוצות על הראש. עיקרה של המסורת הינם שמונה ימים של מסיבות, אלכוהול, הופעות רוק ומסיבות ריקודים עד אור הבוקר בכיכובם של התלמידים החדשים שזו להם השנה הראשונה באוניברסיטה. לכל תלמיד\ה חדש\ה מתמנה "סנדק" או "סנדקית" מבין תלמידיהשנה השניה, שעוזרים להם להתאקלם (ומתעללים בהם ר</div>Wed, 12 Nov 2008 16:21:00 +0200pablo_y_juanita@yahoo.com (פבלו וז'ואניטה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=246096&blogcode=10163034http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=246096&blog=10163034http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=246096&blogcode=10110764<div align="right" dir="rtl"> דווקא עכשיו, כשאו-טו-טו בוחרים באמריקה את המנהיג החדש של העולם המערבי, חשוב לחזור אחורה ולבחון שוב את האירוע המכונן של שמונה השנים האחרונות תחתשלטון בוש. ב-11 לספטמבר 2001נחטפו בארה"ב ארבעה מטוסי נוסעים ע"י 19 אנשי ארגון אל-קאעידה (בערבית: "הבסיס"). שני מטוסים רוסקו לתוך מגדלי התאומים בניו-יורק,השלישיבפנטגון בוושינגטון, וברביעי נלחמו הנוסעיםבחוטפיהם והמטוס התרסק בשדה פתוח ליד העיירה שאנקסוויל, פנסילבניה.כיום, שבע שנים אחרי, מתחילות לצוץ שאלות רבות בנוגע למה שבאמת קרה באותו יום, בו נהרגו 3000 אנשים. דווקא המטוס הרביעי, יונייטד אירליינס 93, הוא אולי המענין מכולם; אם תרצו, כמעט תרגיל בדיסוננס קוגניטיבי - מה עושים כאשר העדויות בשטח סותרות בצורה כל כך בוטה את הגירסה הרשמית? טיסה 93 היתה מטוס בואינג 757, 47 מטרים אורכו ו-38 מטרים רוחבו בין קצות הכנפיים. עפ"י הדו"ח הרשמי של הממשל האמריקני, המטוס התרסק במהירות של מעל 500 קמ"ש, והתפוצץ למיליוני חתיכות קטנטנות תוךשהוא חודר לאדמהומשאיר מכתש בצורת מטוס (שני החצים מצביעים על המכתשים שהכנפיים השאירו בדרכן לתוך האדמה): וכך נראה מקרוב מכת</div>Thu, 30 Oct 2008 20:22:00 +0200pablo_y_juanita@yahoo.com (פבלו וז'ואניטה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=246096&blogcode=10110764http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=246096&blog=10110764