http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=24371הבלוג הזה יצא לדרך שלושה ימים לפני גיל 30... לאור המאורע ולאחר מספר שנים של כתיבת יומן אישי מלא התרחשויות, החלטתי להרחיב את מעגל המעורבים בחיי, ולשתף עוד כמה אנשים במה שקורה איתי... מקווה שיהיה מעניין...heCopyright 2026 סבינה. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=24371upload/159770.jpeghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=24371&blogcode=14867609<div align="right" dir="rtl"> הכרתי את מורן בשבוע הזה לפני 9 שנים. ביום ההולדת ה- 28 שלה כתבתי כאן פוסט. אתמול, כשהיא כמעט בת 37, ליווינו אותה בדרכה האחרונה. תנוחי על משכבך, מורני. מקווה שמצאת שם מנוחה לגוף ולנפש, שאת משוחררת מכל הכאבים שליוו אותך כל כך הרבה שנים ושהמקום החדש שאת נמצאת בו מאיר לך פנים... &#128546;&#128536;&#127801; </div>Sat, 21 Jan 2017 09:42:00 +0200sabina30@nana.co.il (סבינה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=24371&blogcode=14867609http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=24371&blog=14867609http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=24371&blogcode=14267669<div align="right" dir="rtl">ואיזו שנה זו היתה.. אולי אפרט עוד כמה ימים. נכנסתי לחפש פה משהו וראיתי שהבלוג גדל בשנה. יומולדת 11 שמח &#127880;</div>Wed, 14 Jan 2015 21:03:00 +0200sabina30@nana.co.il (סבינה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=24371&blogcode=14267669http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=24371&blog=14267669http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=24371&blogcode=14019948<div align="right" dir="rtl">איזו נוסטלגיה..הפתעתם וריגשתם אותי בנוכחות ובתגובות שלכם.כל תגובה העלתה זכרונות שקשורים לאיש שמאחורי הכינוי..חייכתם ושימחתם.תודה לכל אחת ואחד מכם.ידעתם שעדיין מקבלים כאן בלון אדום ביומולדת? :)</div>Sat, 18 Jan 2014 01:47:00 +0200sabina30@nana.co.il (סבינה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=24371&blogcode=14019948http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=24371&blog=14019948http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=24371&blogcode=14017510<div align="right" dir="rtl"> היום לפני עשר שנים כתבתי פה בפעם הראשונה. כמעט שלוש שנים כבר לא כתבתי פה. מאז קרה הרבה. במקום שונה היום. לטובת מי שיגיע בגלל שפתחתי דלת ועוד זוכר אותי מהימים ההם מעדכנת שהתחתנתי (עם תומר מהפוסט הראשון). חלום שהתגשם. יש לנו שני ילדים ואנחנו גרים במושב שבו גדלתי. החיים האמיתיים ממלאים כל רגע. כאן נראה שייך לחיים של אז. וגם אם הייתי רוצה ומסוגלת, למי יש זמן להיות גם כאן?! מדי פעם חוזרת לפה ונזכרת בדברים שהיו. מחייכת כשנזכרת איפה הכרתי אנשים שעדיין נוכחים בחיים שלי. מתגעגעת לפעמים לחיים שהיו פה. כאן זה פרק משמעותי בחיים שלי. אם מישהו הגיע כשראה סימן ממני, שיגיד שלום... וכמו אז, אבל פלוס עשר שנים, אוטוטו יומולדת לי. והיום יומולדת עשר לבלוג הזה. מזל טוב,חבר. </div>Tue, 14 Jan 2014 23:02:00 +0200sabina30@nana.co.il (סבינה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=24371&blogcode=14017510http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=24371&blog=14017510http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=24371&blogcode=11677927<div align="right" dir="rtl">ביום שישי עלינו לקברים של סבא וסבתא.בכניסה לבית הקברות אחי זרק לי: "אה. החתול מת."- "איזה חתול?"-"קטנצ'יק"-"מה?!"-"מצאתי אותו הבוקר. על הספה ליד הבית שלי. היה לו דם בפה"-"מה?!"מהר מאוד הגיעו דמעות.אבא לא שמע את השיחה בינינו והעיר משהו על הרגישות הגדולה של הבת שלו שאחרי כל כך הרבה שנים עוד בוכה בכי כזה באזכרה של סבא וסבתא.כשהבכי רק התחזק זה באמת נראה קצת מוזר והוא שאל אם הכל בסדר.סיפרתי לו על השיחה הטריה עם אחי.מניחה שמהצד זה אולי נראה קצת מצחיק כל הסיטואציה הזו.כשחזרנו הביתה אחי הראה לי את המקום שבו הוא קבר אותו.את ה-חתול שלי.הוא אולי לא היה הכי ידידותי, אבל הכי שלי.דאגתי לו בארבע וחצי השנים האחרונות.תמיד היה לו אוכל משובח, חיסונים, ווטרינר על כל הרגשה לא טובה.הוא גדל לתפארת ואני חושבת שבסך הכל היו לו חיים יפים.אהבתי אותו...עצוב לי.</div>Sun, 28 Mar 2010 00:58:00 +0200sabina30@nana.co.il (סבינה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=24371&blogcode=11677927http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=24371&blog=11677927http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=24371&blogcode=11544383<div align="right" dir="rtl"> חגגתי יומולדת בפריז. עכשיו כאן.</div>Sat, 23 Jan 2010 22:57:00 +0200sabina30@nana.co.il (סבינה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=24371&blogcode=11544383http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=24371&blog=11544383http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=24371&blogcode=11441497<div align="right" dir="rtl"> מה עדיף - לקבל קביעות, כשהמשמעות היא מצד אחד יותר ביטחון מפיטורין ודאגה למצוא לך מקום אחר אם לא מתאים לך להישאר במקום הנוכחי, ומצד שני הפחתה של כ-2,000 ש"ח במשכורת (בנטו) או לוותר על קביעות, כשהמשמעות היא מצד אחד יותר סיכון כשאת רוצה לשנות עבודה (אף אחד לא ידאג לך למקום אחר), אבל מצד שני המשכורת שלך תישאר כמו שהיא. הצורך בביטחון נובע מהמחשבות על ילד לבד, מה שעשוי לאלץ אותך לוותר על המשרה הנוכחית, ואז השאלה אם את הולכת הביתה ומחפשת עבודה כאם חד הורית או שהמשרד יעזור לך למצוא משהו אחר. (אבל אולי עד שיהיה ילד דברים ישתנו וכן תוכלי להישאר בעבודה. ואולי עד אז יצוץ משהו חדש, בלי קשר, ולא תצטרכי את הקביעות שתגן עליך..) ועדיין - 2,000 ש"ח בחודש - זה סכום לא קטן. מה הייתם עושים - מקבלים את הצעת הקביעות או מוותרים? </div>Tue, 08 Dec 2009 15:48:00 +0200sabina30@nana.co.il (סבינה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=24371&blogcode=11441497http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=24371&blog=11441497http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=24371&blogcode=11420681<div align="right" dir="rtl"> היום הייתי בסינמטק אחרי הרבה זמן שלא. שנים. אחרי שחודש אני מחפשת עם מי ללכת לסרט וזה לא מסתדר, ואחרי שאת הסופ"ש הזה ביליתי עם הרבה סרטים בדי.וי.די, החלטתי לסיים אותו בסרט בסינמטק. "השתיקה של לורנה". סרט מקסים. הלכתי לבד, כי מיציתי את ההתחמקויות של אנשים מסביב, וכי הצעה לא צפויה להצטרף אלי לא התאימה לי (איש שכבר הרבה שנים חושב שהוא ואני יכולים להיות יחד, ואני לא, אז אני נמנעת מפגישות). לא חשבתי שככה זה יהיה, אבל כל ההסתובבות במתחם הסינמטק עשתה ליהמון פלשבקים, למרות שמאז שהייתי שם המבנה עבר הרבה שינויים. החניה שהייתי רגילה אליה כבר איננה. והאולם שבו הוקרן הסרט שראיתי חדש. אבל המדרגות שבהן עליתי וירדתי עשרות פעמים - אותן מדרגות. החניה שבה היה האופנוע של א' ושל ע'. עם א' חזרתי פעם על האופנוע, וע' היה מלווה את המונית שבהנסעתי עם האופנוע שלו. המדרגות בפנים, שלידן פגשתי את א' אז, אחרי שהוא נעלם לי, ונמצא מחדש בסינמטק, במרתון ג'ים קארי, לפגישה שהיתה פתח לסוג של קשר בינינו. אמנם האולם לא היה אותו אולם, אבל אווירת הסינמטק החזירה זכרונות שלצפיה משותפת שם בסרטים עם ע', הפרטנר</div>Sat, 28 Nov 2009 19:54:00 +0200sabina30@nana.co.il (סבינה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=24371&blogcode=11420681http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=24371&blog=11420681http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=24371&blogcode=11369489<div align="right" dir="rtl"> http://www.pozitiv.co.il/html/weds/moments/moments.html עכשיו "רק" נשאר למצוא חתן</div>Thu, 05 Nov 2009 21:59:00 +0200sabina30@nana.co.il (סבינה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=24371&blogcode=11369489http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=24371&blog=11369489http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=24371&blogcode=11317972<div align="right" dir="rtl"> יום שהתחיל באוירה מתוחה ועצבנית משהו בעבודה בגלל לחץ ועומס וחוסר סבלנות מצידי הפך ליום נחמד פלוס בזכות עבודה משותפת עם אנשים מקסימים בעבודה. באיזשהוא שלב העייפות גרמה לי להשתעשע מכל סיטואציה, ופרצתי בצחוק בסיטואציות שבמצב רגיל אולי היו מוציאות ממני מקסימום חיוך (למשל כשאחד הבכירים התקשר ושאל איפה אנחנו עומדים, ע' ענה לו שכרגע אנחנו דווקא יושבים. הבכיר התחיל לצחוק ואני מיד אחריו). באחת עשרה, אחרי חמש עשרה שעות עבודה בערך, הכרחנו את עצמנו ללכת הביתה, כי אוטוטו יום חדש. בדרך לחניה, עם שני הבחורים שסגרו איתי את היום במשרד, אמרנו שזה לא בסדר שאין לנו חיים מעבר לעבודה, אבל מזל שהעבודה הזו מעניינת, ושהיום נגמר באוירה נעימה של סיעור מוחות. בריאן, אמט וג'סטין בילו איתי את הסוף של הערב, ועיכבו את המקלחת שלי. עוד מעט לישון, כי עוד ארבע שעות בערך הטלפון יתחיל להשכים אותי. אין פואנטה. סתם תחושה שאני רוצה לשמר. לילה טוב... * אני נושמת טוב יותר.כאבי הגב מגיעים בדרך כלל רק בערב.</div>Wed, 14 Oct 2009 01:36:00 +0200sabina30@nana.co.il (סבינה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=24371&blogcode=11317972http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=24371&blog=11317972