http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=242587heCopyright 2026 This is me then. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=242587http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=242587&blogcode=14828498<div align="right" dir="rtl">הוא הבין לפני כמה חודשים שאני אוהבת סושי. בחודשים שעברו מאז הוא היה משתדל, הדוד הזה, להתקשר אחת לשבועיים לערך לאמא שלי - לברר אם אני כבר באזור והוא יכול להכין לי סושי. בשבועיים האחרונים מצבו כבר התדרדר, בשלב מסוים כבר איבד את השליטה על צד שמאל של הגוף. בתוך כל זאת הוא דאג להתקשר לאמא שלי, לבקש ממנה שתנצל בשמו שאת הסושי הוא לא חושב שהוא כבר יוכל להכין לי. הלילה קברנו אותו.</div>Sun, 21 Aug 2016 01:47:00 +0200dardarush@gmail.com (This is me then)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=242587&blogcode=14828498http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=242587&blog=14828498http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=242587&blogcode=14809850<div align="right" dir="rtl">עשר שנים ועוד כמעט חודשיים. קצת מפחיד לחשוב מי הייתה הילדה שפתחה את הבלוג הזה ואיך היא הפכה למי שאני היום. סיום תיכון, חמש שנים צבא, ארבע תואר, זוגיות אחת, ארגון חתונה, פרידה נוראית אחת, כלב אחד, זוגיות חדשה, מדהים מה אפשר להשיג בפרק הזמן הזה. ועוד יותר מדהים? כמה קשה נהיה לנסח את זה.</div>Mon, 20 Jun 2016 18:20:00 +0200dardarush@gmail.com (This is me then)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=242587&blogcode=14809850http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=242587&blog=14809850http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=242587&blogcode=14386391<div align="right" dir="rtl">בחורה פוגשת בחור, הם מתאהבים. הבחורה חושבת שהבחור נפלא, שהוא מושלם. שנה אחר כך הם מביאים כלב ביחד, ואחרי שנתיים נוספות הבחור מציע נישואין לבחורה. הבחורה אומרת כן. הבחור והבחורה יוצאים לחפש אולם לחתונה. הם קובעים תאריך, סוגרים עם צלם ועם דיג'יי. הבחורה יוצאת לחפש עם אמא שלה שמלה לחתונה, היא עושה דיאטה ומתחילה לרוץ על מנת להיראות במיטבה באירוע. הבחור מחליט שהספיק לו ומבטל את הכל. הבחור והבחורה נפרדים, הכלב נשאר אצלה. הבחור לא עושה שום צעד או מעשה על מנת להקל על הבחורה את הפרידה, שלושה חודשים לפני החתונה, ואפילו להיפך. הלב של הבחורה נשבר. היא מתמוטטת, היא כועסת על כל מי שאמר לה שהכל לטובה ושמה שצריך לקרות - קורה. שבועיים אחרי הפרידה - הבחורה מחליטה להרים את עצמה ולעבור הלאה. היא מחליטה להיות שמחה ולהנות מהמצב החדש. הבחורה פוגשת בחור חדש. הוא מרגש אותה, הוא גורם לה להרגיש טוב יותר משהבחור הקודם גרם לה להרגיש בארבע שנים. לבחורה יש בחור חדש, חבר חדש. נכון, לא עבר כל כך הרבה זמן מאז הפרידה מהבחור הקודם, אבל הבחורה שמחה. הבחורה משווה בראש שלה כל הזמן בין הבחורים, ובכל פעם -</div>Tue, 29 Sep 2015 00:28:00 +0200dardarush@gmail.com (This is me then)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=242587&blogcode=14386391http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=242587&blog=14386391http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=242587&blogcode=14343924<div align="right" dir="rtl">הלוואי שהייתי יודעת מה זה שעשיתי בחיי, הלוואי שהיית מצליחה לחשוב על מספיק דברים טובים שעשיתי בחיי שיצדיקו חברים כמו אלו שלי, משפחה כמו שיש לי, את מתן וכלב כמו טורק.</div>Mon, 22 Jun 2015 13:05:00 +0200dardarush@gmail.com (This is me then)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=242587&blogcode=14343924http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=242587&blog=14343924http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=242587&blogcode=14338537<div align="right" dir="rtl">הידיעה היא שונה. ישנה הידיעה הרציונלית, מהראש; וישנה הידיעה בלב. ומה קורה כששתי ההבנות האלו, הידיעות - מה קורה כשהן מתנגשות? מה קורה כשהלב סותר את כל מה שהראש יודע לגבי עצמך? מה עושים אז?</div>Tue, 09 Jun 2015 17:56:00 +0200dardarush@gmail.com (This is me then)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=242587&blogcode=14338537http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=242587&blog=14338537http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=242587&blogcode=14324857<div align="right" dir="rtl">יום בהיר אחד הוא קם והודיע שכבר תקופה שהוא לא שמח ושהוא לא חושב שהמצב יוכל לחזור להיות טוב בינינו. יום בהיר אחד הוא קם והודיע שלהישאר בזוגיות הזו יהיה כמו לירות לעצמו ברגל. אז הוא עזב. הוא לקח את כל הבגדים שלו, הנעליים - השאיר את כל המדפים ריקים. הוא רק השאיר את כל התמונות שלנו ביחד שהיו תלויות על המקרר, את מברשת השיניים שלו ואת כל הפתקים הקטנים מכתבי האהבה שכתבתי לו לאורך השנים. יום בהיר אחד הוא קם והודיע שפה הוא לא נשאר, ועזב.</div>Mon, 11 May 2015 10:31:00 +0200dardarush@gmail.com (This is me then)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=242587&blogcode=14324857http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=242587&blog=14324857http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=242587&blogcode=14217048<div align="right" dir="rtl">אני חושבת שאיבדתי את זה, את היכולת לקחת את המחשבות שלי ולטוות אותן לכדי מילים ומשפטים, לכדי קטעים קצרים. ואולי קצת איבדתי ממי שהייתי פעם. תמיד הייתי חסרת ביטחון - במה שהייתי, במי שאני. חוויות החיים שלי עד שלב מסוים לימדו אותי שהיו הרבה מאוד אידיאלים לשאוף אליהם, והם גם אלו שהטיחו בפניי עד כמה אני רחוקה מאותם האידיאלים. הבנתי מהר מאוד שהכי קל זה להעמיד פנים, לבחור לעצמי את המסכה המתאימה בכל רגע נתון, ולהיות מי שהייתי צריכה ורוצה להיות. אף פעם לא אני לגמרי. תמיד הייתי הרבה ממה שנדרשתי להיות, ומעט ממי שהייתי בפנים. קל יותר לשחק משחק ולהיפגע או להפסיד בו מאשר להציב את עצמך מול כולם. ביום אחד נפל האסימוןשמספיק. באותו היום גם איבדתי את כל החברים שהיו לי עד אותו הרגע, הרי מי רוצה להמשיך ולהיות חבר של אדם שבמשך שנים העמיד פנים שהוא אדם אחד כשבפועל הוא אדם שונה לגמרי? ובכלל, מי רוצה להמשיך ולהיות חבר של אדם שברגע אחד השתנה, והחליט שהוא אומר לאנשים סביבו מה שהוא באמת חושב, אפילו את הנוראים ביותר? קצת מוזר להגיד את זה, אבל לוקח זמן ללמוד להיות אדם מסוים. לוקח זמן לקרב בין האדם שאתה מקרין</div>Tue, 14 Oct 2014 18:12:00 +0200dardarush@gmail.com (This is me then)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=242587&blogcode=14217048http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=242587&blog=14217048http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=242587&blogcode=14135387<div align="right" dir="rtl">את רוב חיי ביליתי כך שאני יכולה להגיד שיש לי שלושה גברים מדהימים כסבים ושלוש נשים אוהבות כסבתות. בשעה חמש לפנות בוקר בשבת האחרונה נפטר סבא שלי. סבא משה, הסבר האחרון שעוד נותר לי. בשעה חמש בערב ביום ראשון הוא נקבר.היו הרבה דמעות, הרבה חיבוקים מנחמים, שלושה בנים שמתקשים להביא את עצמם להגיד קדיש על אביהם שלהם. היו גם אלמנה אחת בוכייה והרבה אמירותשל "אולי עדיף לו ככה יותר" בגרסאות שונות ומשונות. את יום שישי האחרון ביליתי בחיוכים. "את בגן עדן?", זו הייתה התגובה של אחותי לתמונה ששלחתי בקבוצת הוואטסאם של המשפחה. אבל, what goes up must come down, ואת הימים שעברו מאז אני כמעט יכולה להכתיר בודאות כשבוע הנוראי ביותר שעבר עליי מזה שנים. כולם שואלים מה הם יכולים לעשות בשבילי, האם אני בסדר. ואני? אני אומרת שכן, שהכל בסדר, ומחייכת את החיוך הכי גדול שאני רק יכולה. קשה יותר לדבר על זה, קשה יותר להסביר לאנשים את החרדה ואת הכאב שממלאים לי את הלב בימים שעברו מאז. אז את הימים אני מעבירה כשאני משתדלת לחייך ולצחוק, כשאני משתדלת לא להשאר לבד - כי כשיש אנשים מסביב, ובמיוחד כאלו שלא יודעים, קל יותר לשכוח</div>Wed, 11 Jun 2014 19:58:00 +0200dardarush@gmail.com (This is me then)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=242587&blogcode=14135387http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=242587&blog=14135387http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=242587&blogcode=14090758<div align="right" dir="rtl">אני רוצה. באמת שאני רוצה, ולא יודעת איך. אני מניחה שזו אחת מתוך אותן פעמים בודדות שבהן אני לא לגמרי יודעת מה אני חושבת בכלל, ואיך אצליח להביא את אותן המחשבות והרגשות לידי מילים שיצליחו ביחד להעביר רעיון?אני מניחה שהכל, בסופו של דבר, חוזר למקום של הכרת התודה.הכרת תודה על כל הדברים שהיו לי בחיי עד כה, ביותר מכך על כל הדברים שמעולם לא חסרו לי. על כל אותן החוויות, ואולי גם על הדברים החומריים, שזכיתי שיהיו לי בחיי.הכרת תודה על כך שזכיתי ההורים מדהימים שיהיו מוכנים ללכת עבורי עד סוף העולם, ועוד מעבר לכך; על כך שהם יכולים, מוכנים ורוצים לתת לי ולהעמיד לרשותי את מלוא המשאבים שיש ברשותם.הכרת תודה על בן הזוג שלי, שמשום מה בוחר בי כל יום ובכל הזדמנות מחדש.אני מניחה שמה שאני מנסה לאמר הוא, שקנינו היום דירה.היא אמנם רק על הנייר, ועוד לא הוכרז המנצח במכרז, ומי בכלל חושב שהוא יזכה לקנות דירה בגיל עשרים וקצת, אבל... הדבקתי היום מדבקת 'נמכר' על הדירה החדשה שלנו.וזו רק ההתחלה של החיים המדהימים שלנו.</div>Fri, 18 Apr 2014 02:09:00 +0200dardarush@gmail.com (This is me then)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=242587&blogcode=14090758http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=242587&blog=14090758http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=242587&blogcode=14054342<div align="right" dir="rtl">עבר כבר יותר מדי זמן מאז שישנתי לבד בפעם האחרונה, והידיעה שזה הולך לקרות למשך תקופה מפחידה אותי. מאוד.יותר מדי, אולי.אני מפחדת לצאת, מהידיעה שאני אצטרך לחזור הביתה לבית ריק.ואני בכלל לא יודעת מתי וכמה צריך להשקות את העציצים.</div>Sun, 02 Mar 2014 00:34:00 +0200dardarush@gmail.com (This is me then)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=242587&blogcode=14054342http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=242587&blog=14054342