http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=241871One day I will be there, Trust meheCopyright 2026 hatsilu. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=241871http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=241871&blogcode=12879813<div align="right" dir="rtl">זה פשוט צימוד כל כך לא קשור. טבע הוא כל מה שלא קשור באדם, והאדם הוא זה שמאיים על כל הטבע. ולא, תמיד יהיה זה שיקום ויגיד - האדם נכלל גם הוא בטבע, הוא חלק ממנו, ותגידי מה שתגידי, כי גם הוא נולד וחי וגדל וצומח ומשתלב לתוך סביבה מסוימת וקובע על צורת החיים בה. ואני אגיד - לא אכפת לי. זין. אנחנו כבר לא חלק מהטבע. לאדם אין -טבע האדם-. יש לו אדם. וחינוך, שגם הוא בא מהאדם. ואיך נתנהג ואיך נאכל ואיך נגבה ואילו מקצועות נפתח - הכל זה האדם קבע והכין וסידר לעצמו. אפילו האצבעות שלנו בידיים - הן מתפתחות לכיוון עקום ולא טבעי, בגלל המקלדות והפלאפונים שלנו. מישהו יודע להגיד איך יראה האגודל שלנו עוד כמה עשורים? טוב, מכוער ממש. אנחנו לא חלק מהטבע. אנחנו רק מה שמאיים עליו. וזין על הכל. כי ככה בני אדם אומרים וחושבים ועושים- זין על הכל. ככה גם אני. שכרתתי לי מליון ושמונה עצים בשביל שולחן ומיטה ושלוש (!) גיטרות שעומדות ומרקיבות כאן כשאני בצבא. והוי, החשמל... מי היה עושה משהו בלעדיו היום? והקרינה הסרטנית??? אנחנו מביאים לכאן את החיזרים בצורת סרטן שהטבע שולח להלחם בקיום שלנו. ותאכלס? מגיע לנו</div>Fri, 18 Nov 2011 12:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (hatsilu)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=241871&blogcode=12879813http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=241871&blog=12879813http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=241871&blogcode=12854796<div align="right" dir="rtl">זה פרץ אגרופים קטנים לתוך הבטן, הראש, הלב זה פרץ שיעולים מתמשך ואתה לא יודע כמה דם עוד תקיא זה פרץ אהבה שכזה אהבה שכזאת שלא שוכחים רק חולמים בסוף את הסוף זה פרץ תשוקה לגוף אחר שנושם דומה זהה</div>Sun, 06 Nov 2011 18:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (hatsilu)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=241871&blogcode=12854796http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=241871&blog=12854796http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=241871&blogcode=12854792<div align="right" dir="rtl">והיית רוצה להאמין שזה יעבור כי עם הזמן, ככה אומרים, בכל זאת. ומה אם כל הפיות שנפערים בחיוך דואג וגבה מורמת בסך הכל טועים?</div>Sun, 06 Nov 2011 18:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (hatsilu)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=241871&blogcode=12854792http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=241871&blog=12854792http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=241871&blogcode=12854788<div align="right" dir="rtl">אלו סודות שלא מגלים שנשפכים עכשיו בין הסדינים מטפטפים והרצפה קרה. אלו ימים שלא חורטים עליהם זכרונות נוספים כחטא על פה... שרוולים ארוכים דמעות רטובות דם מתקרש על הקיר ורעש לבן מלווה מבחוץ, מבפנים. אלו שנים שאין להן פתרון, להתבגר.</div>Sun, 06 Nov 2011 18:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (hatsilu)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=241871&blogcode=12854788http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=241871&blog=12854788http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=241871&blogcode=12852789<div align="right" dir="rtl">ובסוף תמיד בורחים בחזרה אל תוך המוסיקה והספרים. זה המקום היחיד שאין בו טעויות. המוסיקה האמיתית, המלים הנכונות. פתאום הכל מסתדר בראש. אני יודעת מה אני רוצה. אני יודעת מה אני צריכה. עוד אקורד קדוש, מלה מלטפת, פיסת מחשבה טהורה... זה שם. זה הבית שלי. זה החדר הסודי שלאף אחד אין את המפתח. זה המפתח שאני עושה מהלב שלי כשאני רוצה להכנס - מוחצת, מגלגלת, והפינות החכמות יודעות לבד להתעקל נכון בתוך המנעול. זה המקום הנכון שלי. דוד גרוסמן החודר הוא היחיד שאפשר לקרוא אחרי ארי דה לוקה המדויק, הקלאסי. כל כך נעים לקרוא ספרים של עכשיו ולראות בעיניים הסודיות של החדר הזה שלי, הסודי, איך אמורים ללמוד את המלים האלה שנים אחר כך. ארי דה לוקה כותב אודיסיאות. הנער המתבגר מנפולי, שמוצא תמיד במבוגר המאמץ שלו את הידיד, המורה, והמודל לחיקוי - הוא עושה מסעות ארוכים שכאלה. לומד להסתכל, לנשום, לדמם, לבעוט, לחשוב ולגמור אחרת. הכל בזכות המורה הרוחני. והספרים. אני גם נואשת כל כך למורה רוחני שכזה, שילמד אותי, בתוך כל הקדמה המזוייפת והנוראית הזאת. אני רוצה לכתוב רק בידיים את היומן שלי. אבל מי ירצה לקרוא אותו? אני לא מדוי</div>Sat, 05 Nov 2011 15:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (hatsilu)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=241871&blogcode=12852789http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=241871&blog=12852789http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=241871&blogcode=12594428<div align="right" dir="rtl">אפילו אחרי שנים, לפעמים, בערפל קר וחשוך, הקולות של פעם הם אלה שנותנים את האומץ אני לא מפחדת. אני מחייכת. ואסור לשכוח לעולם מי יודע למלא את השפתיים האלה ובכלל האמת פורצת החוצה בחיוך ומוכיחה עצמה. יש קולות שלהפסיד אותם סתם כך בגלל זמן קצר לא משתלם. קוראים להם חברי אמת. *** 1. הלוואי שזה היה קל יותר. 2. הלוואי שאני הייתי קלה יותר. 3. הלוואי שהיא הייתה קלה יותר. 4. הלוואי שהיה קל יותר להבין. 5. הלוואי שזה יעבור מהר. 6. הלוואי שנתבגר מזה כבר. *** אני אוהבת אותך, אבל גם הם חשובים באותה המידה. (ולפעמים אני פוחדת שכשאת תלכי מכל הסיבות הנכונות בעולם הם יעלבו להשאר.)</div>Fri, 01 Jul 2011 21:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (hatsilu)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=241871&blogcode=12594428http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=241871&blog=12594428http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=241871&blogcode=12451837<div align="right" dir="rtl">לילה, בוקר, לא ברור. אבל חשוך, זה בטוח. כלב נובח, תן מיילל, הלב שלי פועם בכזאת עוצמה, שנדמה שהתן מגיב לו. המלים האחרונות ששמעתי בוקעות מהשפתיים שלך בטעם חמוץ-מתוק של תשוקה, כמו בושם, מהמיוחדים האלה שמשאירים רק לאירועים חגיגיים. הן מרצדות לי בראש, מאחורי העיניים. מטיילות בכל הגוף בזרימה מהירה ומתפרצת, על מחזור הדם. מגיעות לאצבעות הרועדות, לבהונות הקרות, לבטן... אני לא יודעת להצביע על הנקודה הספציפית ביום שבו זה קרה, או אם זה היה משהו שאמרתי או משהו שגרמתי לך להרגיש. את בטוחה, אמרת לי, שזה לא רק את. שאני שותפה לעסק. שקראתי לזה. שהזמנתי. וכשחושבים על זה, זה מאוד הגיוני באופן כללי. אבל דווקא היום אני לא זכרתי אף רגע כזה ספציפי שבו אני ממש חשבתי על זה, או ניסיתי לרמוז. ברוחת הבוקר שהכנו ביחד נכווית באגודל, וכשנישקתי אותך אז קצת חשבתי על זה, אבל אפילו לא הסתכלתי לך בעיניים, כי לא הייתי בטוחה כמה אני רוצה שתראי. הסתכלתי חזק על האגודל שנישקתי, כשאחזתי אותו בשתי ידיים רועדות. "אוי, מסכנה שלי, קטנה" ניסיתי עם הטון המרחם. "מצחיקה, זה בכלל לא כואב!" רצית שאני אפסיק וחייכת אדומה. אני אוהבת</div>Mon, 25 Apr 2011 13:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (hatsilu)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=241871&blogcode=12451837http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=241871&blog=12451837http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=241871&blogcode=12451821<div align="right" dir="rtl"> מסתכלת על תמונות באלבום ה משפחתי קטנה ונקייה מ כאבים שפעם כאבתי נגעו ב לב אגרוף שהרביץ ושבר עצםהעובדה שאת איתי ב אלבום המשפחתי שיצרנו ב אהבה וכאב וכאב ואהבה וצעקה גדולה וקרבה שלא ידעתי לפנייך (וזה היה במרץ)</div>Mon, 25 Apr 2011 13:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (hatsilu)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=241871&blogcode=12451821http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=241871&blog=12451821http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=241871&blogcode=12451810<div align="right" dir="rtl"> (אני חושבת שזה פברואר) *** חושך. ידיים ארוכות מחבקות מושכות חזק ומרתקות אני עוצמת עיניים. גשם. נצמדות קרוב-קרוב בדמעות, אהוב-אהוב אני נועצת שיניים שקט. את לי המלכה אני משחררת צעקה ולא נותנת לעזוב כי את עכשיו שלי קרוב ואין לזה סוף *** מרתקת את דמי הבוער. הרבה שעות ימים מנסה למצוא מלים אלייך, המלכה. *** איך שאוהבים מלאך, (בהוקרה, בהערצה טהורה ובצבעים נקיים ועיניים לחות) כך, אני אוהבת אותך.</div>Mon, 25 Apr 2011 13:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (hatsilu)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=241871&blogcode=12451810http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=241871&blog=12451810http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=241871&blogcode=12235798<div align="right" dir="rtl">יקירתי, יש לנו הרגל משוגע ומדהים שכזה, להיות כל הזמן ביחד. הפינוק הרגיל אותי לפקוח עיניים לצד גופך הערום לחייך אלייך דרך המראה כשאנחנו מצחצחות שיניים לחכך אתהרגל בשלךבעת כל הארוחות לחבק אותך בכל הפסקות הביניים לאהוב אותך כל לילה ולנשק לך את השפתיים לפני שאני נרדמת. נדמה ששכחתי איך נרדמים בלעדייך ובלי לשמוע את הקול שלך כבר כואב לי הגרון אני כל הזמן צמאה לחיוך שלך ובלי הנשיקות שלך אני לא מסוגלת לשבת ולקרוא, אפילו לא עמוד. האמת היא, אהבה, שאפילו שעברו רק יומיים (וקצת) בלעדייך אני נורא נורא מתגעגעת.</div>Mon, 27 Dec 2010 22:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (hatsilu)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=241871&blogcode=12235798http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=241871&blog=12235798