http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=237690"Someday, somehow, I'm gonna make it all right, but not right now"heCopyright 2026 איוירדן D:. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=237690http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=237690&blogcode=11238132<div align="right" dir="rtl">"כשאנו חושפים מעצמנו תמיד יהיו כאלה שיצחקו, יעליבו, או סתם יחשבו להפך.. המטרה היא ללמוד לקבל זאת ובעיקר את עצמך מבלי לתת הסברים לאף אחד. כי זה היפה והמיוחד שבנו". [איטליה 2009] </div>Sun, 13 Sep 2009 02:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (איוירדן D:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=237690&blogcode=11238132http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=237690&blog=11238132http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=237690&blogcode=10979906<div align="right" dir="rtl">ק"ש לנצח בייבי! זה הבית בייבי!!! &#9829;&#9829;סיימנו. נגמרה התקופה של הבצפר.נגמרו הלימודים, נשארה לי רק עוד בגרות אחת, עוד מעט נשף, על האש אצל ניבוש וזהו.לא חשבתי שאני אקח את זה כ"כ קשה. לא חשבתי שאני אתגעגע כ"כ מהר.בסוף הבנתי שכן אהבתי את הבצפר, וכן נהנתי בתקופה.רק בסוף גיליתי איזה שכבה מדהימה אנחנו וכמה ילדים פספסתי ולא הכרתי.תלבושות, צילומים, תעודות, ספר מחזור, פרידות, בכי, צחוק, זכרונות, נוסטלגיות והטקס.וואי, הטקס היה פשוט מושלם. לא הייתי משנה כלום.הטקסט היה מצחיק רצח, המשחק היה טוב, הריקודים כיפיםםםםם אש, והייתי בשורה ראשונה עם כובע ירוק מרקרXDכל הסיום הזה משנה בי משהו. זה עוד לא חילחל, אני עוד לא קולטת שזה נגמר.כל פעם שאני נזכרת יש לי דמעות בעיניים.עד כאן, איוי3&gt;</div>Sat, 20 Jun 2009 01:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (איוירדן D:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=237690&blogcode=10979906http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=237690&blog=10979906http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=237690&blogcode=10947584<div align="right" dir="rtl">חלומות של אנשים זה משהו. לטוס לחו"ל לשבועיים, לחזור 6 ימים לפני הגיוס, להרוויח בחודשיים 7 אלף דולר, לישון באכסניות, להתנגד לטיול מאורגן, להוציא 500 דולר ביום, להסתובב בכל רחבי איטליה/ספרד ברכבות, שיהיה גם כוח לצאת בלילה, לא להיות בסביבת ישראלים, כל הטיול להסתובב עם המזוודה, אה וגם אסור להביא הרבה בגדים כדי שיהיה קל לסחוב. אבל יהיה כיף!! נכון? אין מצב שתצליחו להרים טיול כזה. וגם אם כן אני מקווה שתהנו לפחות חצי ממה שאתן מצפות, כי אתן הולכות להשקיעכ"כ הרבה כסף על זה. בנתיים נתקעתי בארץ. מישהו רוצה לצאת לטיול ריאלי? איוי.</div>Wed, 10 Jun 2009 20:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (איוירדן D:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=237690&blogcode=10947584http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=237690&blog=10947584http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=237690&blogcode=10876799<div align="right" dir="rtl">אחרי ששנים רבות לא הייתי פה, החלטתי להראות סימני חיים (: אז הנה עידכון קצרצר לגביי רוב הזמן שלא הייתי פה: עברתי טסט בעיקרון סיימתי ביה"ס, רק בגרויות נשארו. וזה אומר.. נו מור דבי &gt;&gt;&gt;&gt;&gt;&gt;&gt;: עבדתי בכל מיני עבודות זמניות.. ויש לי מיליון עבודות ועדיין אין לי כסף =\ אני כנראה נוסעת עם המשפחה לאוסטריה ועודכלמיני בחופש הגדול P: התחלתי לעשות ספורט.. מה שהוכיח לי שהייתי ממש פדלאה כי יומיים אחרי זה לא הצלחתי לקום מהספה :S ועדיין כל הגוף שלי תפוסהלוואי שאני באמת אמשיך עם זה. בטח היו עוד.. אני כבר לא זוכרת {: עד יום ראשון בית ריקקקקקקקק והוהוהו (: אחלה סופ"ש שיהיה לכולם, מלא בחרישות למת' יאי D: ירדן. </div>Thu, 21 May 2009 18:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (איוירדן D:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=237690&blogcode=10876799http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=237690&blog=10876799http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=237690&blogcode=10707150<div align="right" dir="rtl">ושוב הגעתי לאותה נקודה. למרות שבהתחלה חשבתי שזה ישאר לנצח, שנהיה חברים טובים לא משנה מה יקרה. כי הרי עברנו כ"כ הרבה חוויות ביחד, הריבים, הויכוחים ותמיד היינו שם אחד בשביל השני. אבל לקבל דבר כזה ממך הכי לא ציפיתי.. סוג של ניצול הייתי אומרת. ואני לא נעלבת או כועסת או כל דבר כזה.. רק מאוכזבת קצת. כי בכל זאת זה לא דבר שמשיגים כל יום וככה פתאום להעלים הכל. ועוד בשביל מה? מה יקרה כשזה יעלם.. שוב תצטרך אותי? בחיים לא הייתי מצפה ממך לדברים כאלה, דווקא ממך. אחרי כל מה שאמרת לי, באמת האמנתי למה שאמרת. חבל. זה הדבר היחידי שיש לי לומר לך. ואל תצפה ממני עכשיו לשומדבר. אני עשיתי מעל ומעבר. עכשיו זה תורך. חבל. ירדן.</div>Sun, 05 Apr 2009 15:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (איוירדן D:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=237690&blogcode=10707150http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=237690&blog=10707150http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=237690&blogcode=10608066<div align="right" dir="rtl">איך זה יכול להיות שפורים זה החג האהוב עלי- וכל שנה הוא נדפק לי?! איוי.</div>Sat, 07 Mar 2009 22:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (איוירדן D:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=237690&blogcode=10608066http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=237690&blog=10608066http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=237690&blogcode=10579180<div align="right" dir="rtl">היום במבחן בספרות היה קטע אנסין כ"כ יפה, הייתי חייבת לשים אותו פה: אהבתי נערה, וגם היא אהבה אותי, אבל נאלצתי לעזוב אותה. למה? איני יודע. דומה היה כאילו היא מוקפת מעגל של חמושים שמכוונים את חניתותיהם כלפי חוץ. בכל פעם שהתקרבתי, נתקלתי בחודי החניתות, נפצעתי ונאלצתי לסגת. סבלתי מאוד. הנערה לא היתה אשמה בזה? נדמה לי שלא, בעצם, אני יודע שלא. ההשוואה הקודמת לא היתה שלמה, גם אני הייתי מוקף חמושים, שכיוונו את חניתותיהם כלפי פנים, כלומר אלי. כשנדחקתי לגשת אל הנערה נלכדתי תחילה בין החניתות של החמושים שלי וכבר פה לא הצלחתי להתקדם. אולי אפילו לא הגעתי כלל אל החמושים של הנערה, ואם אמנם הגעתי, כי אז כבר שתתי דם מן החניתות שלי והייתי מחוסר הכרה. האם נשארה הנערה לבדה? לא, אחֵר הצליח להידחק ולגשת אליה, בקלות ובלי מכשול, ואני, תשוש ממאמצי, צפיתי בהם בשוויון נפש, כאילו הייתי האוויר שהם הגישו דרכו את פניהם זה לזה לנשיקה הראשונה. כל מי שהולך היום למסיבה- תהנו. במזג אוויר כזה הבילוי הכי טוב לדעתי הוא לראות סרט בבית עם מישהו/י(: עד כאן, איוי3&gt; אני כ"כ לא טיפוס של חבר</div>Fri, 27 Feb 2009 14:32:00 +0200nobody@israblog.co.il (איוירדן D:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=237690&blogcode=10579180http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=237690&blog=10579180http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=237690&blogcode=10564837<div align="right" dir="rtl">אני באמת לא מבינה מה הולך כאן... פספסתי משהו? פעם הבאה שאתם חולים אל תחבקו אותי, נדבקי מכם &gt;: ירדן.</div>Sun, 22 Feb 2009 22:04:00 +0200nobody@israblog.co.il (איוירדן D:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=237690&blogcode=10564837http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=237690&blog=10564837http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=237690&blogcode=10542976<div align="right" dir="rtl">זה היה רע כבר מההתחלה. שום דבר בטסט הזה לא היה לטובתי או לטובת זאת שעשתה איתי אותו. קודם כל נכנסו 2 אנשים- הטסטר מאחורה והמתלמד מקדימה. מה הם חשבו לעצמם שבטסט מכניסים מתלמד. הוא היה הבנאדם הכי לחוץ שראיתי. איך שהוא נכנס לאוטו וחגר הייתה לו אותה תנוחה- אני מוכן ללחוץ על הברקס או לגעת בהגה בשניה שאני מרגיש לא בטוח. איך שבאתי לצאת מהמשרד רישוי- ברקס. יצאו מלאא מוניות משום מקום. הוא הופתע גם אבל אמר להמשיך. אח"כ כל פעם שבאתי לעשות איזשהי פעולה הוא אמר לי לעשות אותה או בא לגעת בהגה לפני שהספקתי. כאילו מההתחלה הוא לא היה בטוח בנהיגה שלי. אח"כ שוב ברקס- תסעי יותר לאט. מה הקטע? לא יכלת להגיד לי להאט?! הייתי על פחות מ50! ואז הייתי על כביש מהיר הוא אמר לי שאנחנו ממשיכים ישר, באתי לאותת כדי לעבור נתיב, הוא אמר לי "את צריכה לעבור נתיב". אני יודעת%#$%#$ כבר ידעתי שהטסט הזה אבוד. לא היה שום סיכוי לעבור אותו. גם זאת שהייתה אחרי נכשלה. הטסט הבא יהיה אולי עוד שבועיים. אני מקווה שבו לא יהיו לי שום גורמים שמההתחלה יפסלו אותי. לכל מי שתהה מה היה לי בטסט. 3&gt;איוי.</div>Mon, 16 Feb 2009 18:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (איוירדן D:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=237690&blogcode=10542976http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=237690&blog=10542976http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=237690&blogcode=10527788<div align="right" dir="rtl">אני כ"כמתגעגעת לגיל 5. ממש אהבתי את הגיל הזה, הימי הולדת עם הליצנים בבית. הטיולים בחוף, ימי שבת עם אבא, ושישי עם סבתא וסבא. אני זוכרת איך הייתי מחכה וסופרת יום יום עד שהיה מגיע היום הולדת, ויום אחרי זה הייתי עצובה, שעכשיו אני צריכה שוב לחכות שנה. אני זוכרת שסבא היה נוסע לחו"ל כל כמה חודשים והיה מביא לי מלא בובות של ברביות ופאוור רנג'ירס. ושיומיים לפני כיתה א' הוא שלח לי ליצן הבייתה שהביא לי מחברות עטים תיק ומלא דברים לבית ספר. ושננעלנו בכיתה א' בכיתה ולקחנו למורה את כל הממתקים מהמגירה וכשבאו לחלץ אותנו התחבאנו בארון. אני זוכרת שהחלום הכי גדול שלי בגן היה להיות קוסמת, והייתי בטוחה שזה יהיה המקצוע שלי כשאהיה גדולה. זה נראה כ"כ רחוק, כ"כ לא עכשיו. הלוואי והייתי יכולה לחזור לתקופה ההיא. ירדן. </div>Thu, 12 Feb 2009 19:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (איוירדן D:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=237690&blogcode=10527788http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=237690&blog=10527788