http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=234943"איש כותב בכתב ברור שחייו אינם ברורים עכשיו..."heCopyright 2026 -סתם מישהי-. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=234943http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=234943&blogcode=10769716<div align="right" dir="rtl"> סיפורה של תפילה: *כפי שסופר על ידי יוסף פרוכטוואנגר, אחיינו של הרב דייוידס. היה זה ערב פסח, 1944. כל הקהילה היהודית של רוטרדם - גברים, נשים וילדים - שולחו זה עתה מווסטרבורק, מחנה מגורשים בהולנד, למחנה הריכוז ברגן-בלזן שבגרמניה. התנאים בווסטרבורק היו קשים, אבל חיי הדת היהודיים שימרו במידה רבה את כבוד היהודים ואת רצונם לחיות. תחת הנהגתו של רבם האהוב והנערץ, הרב אהרן (ברנרד) דייוידס, נשמרה מידה מסוימת של מסגרת קהילתית ואופטימיות. אבל עם בואם לברגן בלזן, השתנו לרעה תנאי המחייה היומיומיים באופן דרסטי, כשרוב הדברים שגורמים לאדם להרגיש כאדם - נגזלו מהם. במה שבשבילנו, 60 שנה אחר כך, נראה כמו תרחיש בלתי נתפס, הופרדו משפחות, אנשים גוועו ברעב, עבודת הפרך שברה את הגוף והנשמה, ומחלות התפשטו במהירות. מצה לליל הסדר, כמובן, לא ניתן היה להשיג. הרב דייוידס, אז בראשית שנות הארבעים לחייו - שאשתו ושלושת ילדיו הופרדו ממנו עם הגעתם למחנה - רצה מאוד לעודד את בני קהילתו הסובלים, לתת להם לפחות עידוד רוחני. יחד עם זאת, בנסיבות נוראות אלה, הימנעות מאכילת חמץ עלולה להביא חולי ומוות למספר רב של אנשים. ומה</div>Tue, 21 Apr 2009 16:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (-סתם מישהי-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=234943&blogcode=10769716http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=234943&blog=10769716http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=234943&blogcode=10510880<div align="right" dir="rtl"> קצת באיחור אבל פשוט דורש.. היא קטנה, המילה הזו- תודה. בארבע אותיותיה היא אינה יכולה להביע באמת את כל רחשי הלב, אבל אין לנו טובה ממנה באוצר המילים שלנו, על כן היא תיטול על כתפיה הצנומות את השליחות להודות.תודה לחיילי הסדיר, שלא נרתעו מן האיומים בדבר עזה שתהפוך "בית קברות המוני לחיילי צה"ל" והפכו באומץ ליבם את עזה לתחנה האחרונה בחייהם של מאות מחבלים צמאי דם.תודה מקרב לב למג"דים ולמח"טים, שהחזירו את המושג "אחרי" ממורשת קרבות העבר אל מלחמת ההווה. קצינים שהלכו בראש החיילים, בעומק השטח, הובילו ופיקדו ולחמו כתף אל כתף עם הפשוט שבחיילים.תודה לאלפי חיילי המילואים, שבלא היסוס עזבו את שיגרת יומם לטובת אחינו שבדרום, התגייסו באחוזים מרשימים ועמדו כאיש אחד כנגד האויבים.תודה למשפחות החיילים, שהדירו שינה מעיניהן מדאגה ליקיריהן ובכל זאת שידרו עוצמה וחוסן ללוחם בחזית. תודה לכם, אבא ואמא, שכך חינכתם את בניכם. תודה לכן, אשת חייל ורעיית קצין, שהייתן עבורו ועבורנו חומת מגן. תודה לילדכן שספגו למעננו ימי דאגה וגעגועים.תודה לתושבי הדרום שהעניקו אורך רוח וגיבוי למבצע. אנשים אמיצים שבחרו להתגבר על הפחד, שנתנ</div>Sun, 08 Feb 2009 12:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (-סתם מישהי-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=234943&blogcode=10510880http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=234943&blog=10510880http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=234943&blogcode=10493209<div align="right" dir="rtl">מה איתי, מה איתי, מה איתי?לא מסתדר עם עצמי..מה איתי, מה איתי, מה איתי?איפה שכחתי את שמי?לא יודעת למה,לא יודעת איך, איך ומה,רק רוצה לברוח,מה זה קרה לי?טוב לי או רע לי?תגיד לי..מה איתי, מה איתי, מה איתי?בטח הוא שם לא שקט..מה איתה, מה איתה, מה איתה?מה היא רוצה באמת?לא יודעת למה,לא יודעת איך, איך ומה,רק רוצה לברוח,מה זה קרה לי?טוב לי או רע לי?תגיד לי..מה איתי, מה איתי, מה איתי?בטח היא שם לא שקטה..מה איתי, מה איתי, מה איתי?איפה שכחתי אותה?לא יודעת למה,לא יודעת איך, איך ומה,רק רוצה לברוח,מה זה קרה לי?טוב לי או רע לי?תגיד לי.. [אריק איינשטיין]</div>Tue, 03 Feb 2009 19:32:00 +0200nobody@israblog.co.il (-סתם מישהי-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=234943&blogcode=10493209http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=234943&blog=10493209http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=234943&blogcode=10377272<div align="right" dir="rtl"> יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלוהי אבותינו שתרחם עלינו ועל כל תושבי הדרום. הגן עלינו ברוב חסדך ופרוס עלינו סוכת שלומך. חזק את ידי הלוחמים המגינים עלינו ומוסרים את נפשם למעננו. שמור עליהם והגן עליהם מכל רע. הפר עצת אויבינו ושונאינו "חרבם תבוא בליבם וקשתותם תשברנה". ריבנו של עולם. תן בלב מנהיגינו חכמה ועוז ותעצומות נפש להכרית את כל אויבינו, ותקוים בהם תפילת דוד המלך עליו השלום "ארדוף אויבי ואשיגם ואל אשוב עד כלותם".אמן. כן יהי רצון. [חיבר הרב שמואל אליהו שליט"א] שה' ישמור על כל חיילי צה"ל, שכולם יחזרו לשלום לבתיהם בריאים ושלמים. שתצליחו בכל מה שידכם תיגע בו ויקוים הפסוק "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון" אוהבים אותכם, מעריכים אותכם, דואגים לכם והכי חשוב מתפללים עליכם המון.</div>Sat, 03 Jan 2009 23:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (-סתם מישהי-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=234943&blogcode=10377272http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=234943&blog=10377272http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=234943&blogcode=10357668<div align="right" dir="rtl"> יש לי חבר מדהים, הכי מדהים בעולם, שאוהב אותי מאוד, שתומך ומעודד שמקבל אותי כמו שאני למרות כל המצבי רוח שלי, שמוכן לעשות בשבילי הכל וגם אני בשבילו יש בייננו קשר מדהים תודה לאל ואהבה אין סופית. אני עושה מה שאני רוצה לעשות, גם אם זה לישון עד מאוחר או לשבת שעות במחשב עד השעות הקטנות של הלילה או לדבר עם החבר המקסים שלי שעות בטלפון, לקרוא ספרים או לשמוע מוזיקה, ואפילו סתם לשבת ולחלום בלי סוף.. פשוט לא לעשות כלום ולא רע לי ככה.. ממש לא.. אני מרגישה שאני צריכה לנוח, מאוד צריכה.. בכל אופן הייתי צריכה בחודשים האחרונים.. אז למה אני לא מרגישה מאושרת? למה לוקח לי כל כך הרבה זמן להרגיש טוב וגם זה לזמן קצר מאוד? למה?? תסכול זה הדבר היחיד שאני מכירה כבר כמה חודשים טובים. סיימתי שנה שניה של שירות בירושלים, שנה מדהימה, בחיים לא הייתי מוותרת עליה, במיוחד כשבשנה הזאת הכרתי את החבר המקסים שלי. אבל איך שהתחלתי להרגיש את הסוף התחל</div>Tue, 30 Dec 2008 20:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (-סתם מישהי-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=234943&blogcode=10357668http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=234943&blog=10357668http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=234943&blogcode=10179037<div align="right" dir="rtl"> צר היה כל כךהייתי אז מוכרחלפרוש כנפיים ולעוףאל מקום שבואולי כמו הר נבורואים רחוק רואים שקוף.. בן אדם כעץ שתול על מיםשורש מבקש..בן אדם כסנה מול השמייםבו בוערת אש.. אז דרכי אבדהחיי היו חידהצמא כמו הלך במדבראל מילת אמתשכוח בה לתתלשאת פנים אל המחר.. בן אדם כעץ שתול על מיםשורש מבקש..בן אדם כסנה מול השמייםבו בוערת אש.. [מאיר בנאי] </div>Sat, 15 Nov 2008 23:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (-סתם מישהי-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=234943&blogcode=10179037http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=234943&blog=10179037http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=234943&blogcode=8604160<div align="right" dir="rtl">"אין, אין לי סיכוי." "ניסית להשתנות?" "אלף פעם." "ומה הבעיה המרכזית שלך?" "שאני פשוט לא טוב, נקודה. עובדה שאני כל הזמן נופל." "טוב, אז אתה פטור מעבודה." "מה זאת אומרת?" "אתה אמרת בעצמך- אתה פשוט לא טוב, נקודה." "ברור, אבל אני רוצה להיות טוב." "אז מה יותר חזק? זה שאתה לא טוב או זה שאתה רוצה להיות טוב?" "זה שאני לא טוב. רצון זה סתם פנטזיה." "הרצון הזה יותר חזק מכל הכישלונות שלך. בגללו אתה לא מוכן להפסיק לנסות." "נו, ומה בדיוק עוזר לי?" "קודם כל, משנה דימוי עצמי. הרצון הטוב זה אתה. זה לא דמיונות, זה דבר חזק ומציאותי שמסוגל להקים מכל נפילה." "ומה אחרי זה?" "ה'אחרי זה' יבוא רק אחרי שתשתכנע בחוזק של הרצון הטוב שלך." </div>Sun, 10 Feb 2008 13:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (-סתם מישהי-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=234943&blogcode=8604160http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=234943&blog=8604160http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=234943&blogcode=7764007<div align="right" dir="rtl">"מערבולות, מערבולות שקטות וגדולות רוחשות מתחת למים של כולנו, ולא תמיד אתה יודע עליהן. פני המים חלקים, התכלת מסתירה, קצף קל מנפנף לשלום, אבל קצת למטה וטיפה יותר בעומק, מסתחררים הזרמים והודפים נחשולים אלו את אלו, שם, בתווך, מתמודד כל אחד עם הסערות המיוחדות לו, אלו שעבורן הוריד אותו ה' לעולם." הלוואי והייתי מצליחה להתמודד עם כל הבלבול והתסכול הזה שאני לא מצליחה לתאר במילים.</div>Fri, 26 Oct 2007 16:11:00 +0200nobody@israblog.co.il (-סתם מישהי-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=234943&blogcode=7764007http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=234943&blog=7764007http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=234943&blogcode=7301264<div align="right" dir="rtl">חזרתי, שוב, אני מקווה שהפעם אני אוכל לחזור לתמיד אפילו שזה יהיה הפעם קצת קשה, אני אשתדל, אני חייבת את זה אך ורק לעצמי. ארבעה חודשים, יש לי כל כך הרבה מה לכתוב למרות ששום דבר כבר לא הכי רלוונטי. רישיון. את זה אולי הייתי צריכה לכתוב מזמן אבל לא מצאתי את הזמן, ב-14.11.06 עברתי טסט שלישי, אחרי כל כך הרבה שיעורים הרבה לחץ והמון המון דמעות עברתי אותו תודה לאל, ועכשיו אני כבר נהגת חדשה ואפילו בלי מלווה, אבל בגלל שלא יצא לי לנהוג הרבה ומרוב שאני מאוד פחדנית עדיין לא יצא לי לנהוג לבד. עם הזמן אני מקווה שיהיה לי האומץ בנתיים אין לי זמן לזה.שירות לאומי. בשעה טובה ומוצלחת סיימתי שירות לאומי במשרד המשפטים לפני שבועיים ומסיבת הסיום היתה בשבוע שעבר, בגלל שהתחלתי לפני כולם את השירות לאומי היתה לי אפשרות במידה ולא ניצלתי את הימים האלה במהלך השנה לקחת אותם בסוף ולסיים מוקדם, העדפתי לצאת מוקדם כי כבר באמצע השנה התחיל להימאס לי וחיכיתי לסוף, למרות שלא ניסיתי להקשר לאף אחד כדי שלא יהיה לי קשה לעזוב וגם כי ידעתי שאין טעם גם ככה אף אחד שם לא בדיוק יבין אותי הפרידה היתה נורא קשה ידעתי שנורא מעריכים אותי על</div>Sat, 25 Aug 2007 22:04:00 +0200nobody@israblog.co.il (-סתם מישהי-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=234943&blogcode=7301264http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=234943&blog=7301264http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=234943&blogcode=6341747<div align="right" dir="rtl"> בלדה לחובש.הם התקדמו לאט, הכל היה רגוע, מנגד הנהר וגומא מרשרש.פתאום רעם ברק, אחד צעק: "פצוע!""אני כבר בא"- ענה לו החובש."עלינו על מוקש!" צעק אז הפצוע,"אני כאן לצידך"- ענה לו החובש. ברד של אש ניתך, ברד כבר קטועמעבר לנהר לגומא הרוחש."השאירו אותי כאן"- ביקש אז הפצוע."עזוב, שטויות"- ענה אז החובש."הצל את עצמך"- ביקש אז הפצוע."אני נישאר איתך"- ענה לו החובש.והם נותרו, שניהם והשדה פתוח.והם נותרו שניהם, והם גלויים לאש."אנחנו אבודים"- מלמל אז הפצוע."אחוז בי טוב"- ענה לו החובש."נפצעת גם אתה"- מלמל אז הפצוע."עזוב זה לא נורא"- ענה לו החובש. האש כבדה כבדה, קשה קשה לנוע.רק לא להתייאש. רק לא להתייאש."אזכור אותך תמיד"- נשבע אז הפצוע."רק לא ליפול"- מלמל אז החובש."שלך עד יום מותך"- נשבע אז הפצוע."היום הוא יום מותי"- ענה לו החובש. פתאום ענן אבק, פתאופ עלתה הרוח.וצל על הקרקע, והוא קרב ורועש."ניצלנו! הם באים!" יבב אז הפצוע.אך לא שמע מילה מהחובש."אחי! אחי שלי!"- יבב אז הפצוע,מעבר לנהר הגומא מרשרש. אחי, אחי שלי... <FONT style="BACKGROUND-COLOR</div>Mon, 23 Apr 2007 16:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (-סתם מישהי-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=234943&blogcode=6341747http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=234943&blog=6341747