http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=2334heCopyright 2026 ^. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=2334http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=2334&blogcode=11807547<div align="right" dir="rtl">"we constantly fall in and out of love"אמרתי לה באחת הפעמים הראשונות שהתאהבתי בה, בלי להודות שזה מה שקורה ברגע הזה. "אני רוצה שתתאהב"היא אמרה לי היום, בלי שהיה מרחב להודות שזה גם פה ועכשיו. היא תהתה איך הפכה לנביאתה של המונוגמיה ואני תהיתי לעצמי איך הפכתי לנביא הפוליאמוריה. שנינו נאחזנו במשיחי השקר שלנו, אולי כי היה כמעט בלתי אפשרי להפסיק לפחד ופשוט להיות. הרגעים הקטנים והלא מעטים, בהם היינו מאוהבים עד האוזניים ויכלנו לעשות לאהבה הזאת מרחב בטוח, עוד רודפים אחרינו. אני מבין איך בנויה התפאורה, בפרק זה של סיפורנו, הסטינג לא מכאיב, רק מטען עצום של שיעורים בבטחון, אמון, אחריות ואשמה. החלטתי למרוד בשבתאי צבי, לא להתפס לאפשרויות שיכולות או לא יכולות, למשמעות או חוסר משמעות. החלטתי לעשות מקום למטען הגדול הזה ולהיות, ברגע הזה, פה ועכשיו. פשוט זה לא.</div>Tue, 25 May 2010 15:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (^)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=2334&blogcode=11807547http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=2334&blog=11807547http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=2334&blogcode=9600215<div align="right" dir="rtl">הבעיה עם לתת לי הארכות על עבודות שעלי להגיש היא שהארכה היא תירוץ מצוין להפסיק לעבוד, גם ככה יש לי עוד 6 שעות יותר ממה שתכננתי אז למה להתאמץ. רעיון מוצלח בהרבה הוא לשתות בירה בצהרי יום שישי, רגע לפני שצפירה תפריד בין הקודש לחול. מאז שנכתב פה משהו עברה יותר משנה, מים רבים זרמו בוולגה, בשפרה וקצת פחות בירדן. פיתחתי הרגל מגונה של לכתוב מסמכים בגופן דויד, גודל 12, מרווח של שורה וחצי, מיושר לשני הצדדים. כתבתי לא מעט מילים (לצערי יש בידי היכולת אפילו לתת מספר מדויק) בפורמט הספציפי הזה, בהצלחה לא יתרה, פרט לחריג מרשים שלא קשור בכלל להשכלה האקדמית הספציפית שברצוני לרכוש. הרשימות בצידי הבלוג הם ציוני דרך לדברים שפעם עיינתי בהם והיו בחלקם מעוררי השראה אבל רחוקים שנות אור מהקיום שלי. נראה שגדלתי. אולי בעצם פשוט השתנתי ואני לא איזה מגדל שיש לו יסודות ושלד ועוד. עוד לא הצלחתי לעמוד בציפיות של עצמי ממני אך הציפיות שלי הם ריאליות ולא ריאליות באותה המידה, ובעצם אני חש הצלחה. נראה כי קיימת סימביוזה רבה יותר בין הדברים שמעוררים בי השארה ובין הקיום שלי. <P class=MsoNormal</div>Fri, 18 Jul 2008 19:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (^)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=2334&blogcode=9600215http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=2334&blog=9600215http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=2334&blogcode=6539954<div align="right" dir="rtl">אופוידרזהן.</div>Sun, 20 May 2007 12:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (^)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=2334&blogcode=6539954http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=2334&blog=6539954http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=2334&blogcode=6490689<div align="right" dir="rtl">הצעת לי שנשכב כמו שמציעים כוס קפה ואז אחרי רגע הופ כבר היינו בתוך השמיכות ואז פתאום הבנתי את המשמעות של זה בבת אחת והייתי מוצף במבוכה ובפחד שלא נוכל להיות חברים יותר והתעוררתי מהחלום ככה. זה החלום הלסבי הראשון שלי.</div>Sun, 13 May 2007 17:11:00 +0200nobody@israblog.co.il (^)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=2334&blogcode=6490689http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=2334&blog=6490689http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=2334&blogcode=6479093<div align="right" dir="rtl">היום סוף סוף הודתי שהפסדתי וופל בהתערבות לפני שלוש שנים.ירדתי על ברכי בפומבי ואמרתי: "יותם, אני מודה בכשלוני".האמת שהצלחתי לעשות את זה איזה שנתיים אחר כך אבל לא דיווחתי על נצחון.</div>Sat, 12 May 2007 06:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (^)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=2334&blogcode=6479093http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=2334&blog=6479093http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=2334&blogcode=6479092<div align="right" dir="rtl">מי שרץ אחרי מהפכן ברחובות סופו שיגמור את הלילה במגרש הרוסים.</div>Sat, 12 May 2007 05:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (^)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=2334&blogcode=6479092http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=2334&blog=6479092http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=2334&blogcode=6456845<div align="right" dir="rtl">As we walked towards Buchenwald historian Anne touched a tree and said this is a buchen and this forest is a Buchenwald. I tried to imagine people walking here, hungry and weak and discovered this thought have no meaning to me. We walked to an art exhibition located inside one of the only remaining buildings and it was hard for me. It made me think about my last journey to a concentration camp, then I felt as if I need to fight, I hated the vision of my friends walking around carrying the national flag. I hated the fact u felt that I had been sent there by my society to be brain washed. Now, not many years later I sit at Buchenwald, next to Goethe's oak, where he walked, talked and thought. Maybe my great uncle passed this point himself, not thinking of Goethe. German hi school kids are here, some kind of a school trip and they bother me. What is the purpose of bringing them here? What can they possibly grasp with their fog of teenagers mind. I asked Anne that question a</div>Wed, 09 May 2007 01:07:00 +0200nobody@israblog.co.il (^)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=2334&blogcode=6456845http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=2334&blog=6456845http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=2334&blogcode=6441981<div align="right" dir="rtl">א. עמדנו במרפסת שלה, קומה אחרונה. עישנתי את הסמים שהיא רצתה להפטר מהם והיא רק סיגריה. השמש האירה ולא סינוורה, חשמלית עברה ברחוב, הבטתי בה וראיתי שעל הגג יש שלטים שמורים שאסור לדרוך שם, תהיתי מי בכלל מנסה לדרוך על גג של חשמלית. היא אמרה שאי אפשר להביא את הירח אלף פעם, חשבתי שהיא צודקת. חשבתי גם שהסמים שרצתה להפטר מהם לא כל כך מוצלחים. ב. באביב הקודם עבדנו בחתונה, אני וטל. הכלה הייתה כל כך יפה. היא לבשה שמלה שנקשרה מאחורי הראש שלה. כשעברה לידנו, בשעה שניסנו לשוא להראות עסוקים, יכולנו לראות את קוי המתאר של החזה המצוין שלה. חייכנו אליה את חיוכינו המטופשים והיא חייכה בחזרה. אמרתי לטל שאני אוהב חתונות. "תפסיק להגיד את זה כל פעם שאנחנו עובדים יא פאטריכל בהכחשה". אחר כך הלכנו לבר, לקחנו משקאות כדי להגיש לאורחים והשתכרנו באיזה פינה שאין בה מנהלי אירוע. אני באמת אוהב חתונות.</div>Mon, 07 May 2007 01:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (^)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=2334&blogcode=6441981http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=2334&blog=6441981http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=2334&blogcode=6421824<div align="right" dir="rtl">אחותי הביטה בי ושאלה אם היא זרקה אותי לפני שאמרתי ג'ק רובינזון,אחר כך אמא שלי טיגנה לי שלושה קובה ועירבלה כוס ויטמנצ'יק תפוחים,ישבתי מתחת לעץ החשמלי וניהלתי שיחות ועידה עם שלוש ארצות שונות. כמעט טרנסאטלנטי. באמשלי.</div>Fri, 04 May 2007 16:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (^)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=2334&blogcode=6421824http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=2334&blog=6421824http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=2334&blogcode=6207546<div align="right" dir="rtl">בבואי לכתוב מחשבות שלא נחלקו גילתי שאין יותר מדי כאלו. בזמן האחרון אירועים רבים ושונים מאוד הציפו את הרגש שלי וכעת נראה לי שגידלתי שקט. הלכתי ברחוב בגב זקוף והבנתי שזו אחת הפעמים היחידות בחיי שעשיתי את זה לא מתוך מחשבה מוקדמת.חששתי לאבד את השקט הזה, חלקתי את התחושה עם חבר, הוא אמר את שרציתי לשמוע, שמה שכבר נמצא הוא פה והמפתח הוא להרגיש אותו ולא לחשוב אותו.במקומות שונים אנשים הם גם שונים, בקרוב אגלה מה נשאר איתך ומה הולך, מה חוזר לקדומתו ומה משנה צורה. זו אינה שפת קוד, אין מילים מדויקות יותר ומתוחכמות פחות להשתמש בהם.כל מחשבות הסיכום האלה שנחתו לי על ראשי הגיעו מסיבות כל כך שונות, כמובן שהזמן גם הוא מכרסם.</div>Fri, 06 Apr 2007 00:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (^)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=2334&blogcode=6207546http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=2334&blog=6207546