http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=232414לאהוב את החיים...heCopyright 2026 ShooShoo_The_Fox. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=232414http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/14/24/23/232414/misc/8796258.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=232414&blogcode=10334454<div align="right" dir="rtl">יש לי מיןקטע מעניין שכזה, להיכנס לבלוג שלי מהעבר ולראות מה עניין אותי, ומה חשבתי פעם. ככה אתה יכול ללמוד הרבה על עצמך ועל הסביבה. אז תוך כדי רפרוף מעניין הגעתי לקטע הזה. שהעלה לי המון סצנות מהעבר, ואפילו זכרתי מה היה מצבי כשכתבתי אותו. אני ממליץ עליו, אבל בפרופורציה לגיל 15-16 מה שזה לא היה שם. ומשהו אחרון, אם אחזור לכתוב כאן, יהיה מי שיקרא?</div>Thu, 25 Dec 2008 16:58:00 +0200aviorwarrior@gmail.com (ShooShoo_The_Fox)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=232414&blogcode=10334454http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=232414&blog=10334454http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=232414&blogcode=10278599<div align="right" dir="rtl">אני חי. ובטוב.</div>Thu, 11 Dec 2008 17:32:00 +0200aviorwarrior@gmail.com (ShooShoo_The_Fox)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=232414&blogcode=10278599http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=232414&blog=10278599http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=232414&blogcode=9253958<div align="right" dir="rtl">בס"ד שלום עליכם, עליכם השלום. הסיפור הבא הוא לכבוד התחרות הנפלאה כתיבה נוצרת . קריאה מענגת. אילו ציפורים היו דוברות כבני אדם...אלו סיפורים היו ודאי לציפורים... ....אך הציפורים נאמנות לשתיקתן ועם בוא הסתיו הן ממריאות במחי כנף והסודות איתן". החיוך הקבוע, בפרצוף הקבוע, עם הבגדים הכמעט קבועים, במקומות הכי קבועים שיש. השקר הקבוע, עם ההבעה הקבועה, בזמנים הכמעט קבועים, ברגעים הכי קובעים שיש. ככה הוא חי ורק אני יודע את זה, אחרי הכל אני איתו בזמנים הקשים ואין סיכוי שאני אתעלם מהכל במחי כנף. אין מה לעשות, זה הג'וב שלי, ולא אני בחרתי אותו. החבר'ה שלו מהעבודה חשבו שככה הוא לפחות לא ירגיש לבד, אם יהיה לו מישהו שמדיי פעם יזרוק איזה הערה טובה ויגרום לו לחייך. אז אני כאן קבוע, ואפילו מתנהג כמו שצריך, עובדה שהוא אפילו לא שם אותי בכלוב. ואת הלשלשת שלי אני מורח על העציצים של השכנים מלמטה, ככה שהכל בסדר בינינו. לפחות עכשיו. כל ערב יש מסיבה. כלומר, הרבה רעש הרבה צבעים והרבה צבועים, הרבה שתיה והרבה שטויות, הרבה חיוכים והרבה חיקויים (בעיקר שלי), והוא עומד באמצע, מבסוט מהכל, ורק אני</div>Mon, 26 May 2008 14:20:00 +0200aviorwarrior@gmail.com (ShooShoo_The_Fox)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=232414&blogcode=9253958http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=232414&blog=9253958http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=232414&blogcode=9068464<div align="right" dir="rtl">אין עוד מלבדו סבתא שלי נפטרה השבוע. ביום הכי חם שהיה השבוע, תְּחַשְׁבוּ לבד את היום. אז אבא שלי נסע מהצפון עד למרכז כדי ללוות את אמא שלו לדרכה האחרונה. הלוויה היתה בשתים וחצי בצהריים בבית-עלמין ירקון שזה במרכז המרכזי של הארץ. היה חם ומתיש. לא יודע מה זרם יותר, המים או הדמעות. לא שמתי לב. מה שבטוח זה שהיו הרבה מים, והיו הרבה דמעות. היה מהיר וקולע כי להוא מהחבר'ה קדישא בטח היה גם חם ומתיש והיו לו איזה 9-10 לוויות עוד לעשות. משהו כזה. פעם ראשונה שממש הסתכלתי על הקבורה. אפילו גם אני השתתפתי במלאכת הכיסוי של הקבר. ההוא מהחבר'ה קדישא אמר שזה חשוב ושזה מצווה אז אמרתי לעצמי שאני אקשיב לו. אחרי הכל יש לו זקן וכיפה שחורה אז הוא יודע על מה הוא מדבר. סבתא שלי נקברה ליד הקבר של סבא שלי. ואפילו דודה שלי טרחה לצרוח ולומר שזה מה שהיא רצתה אחרי שסבא מת, להיות לידו. אז הנה בבקשה עכשיו הם ביחד. איזו התחשבות. אז התקפלנו בזריזות מזירת בית העלמין לבית של סבתא כדי לשתות ולטעום איזה משהו. כי ככה צריך. ואסור לעשות סעודה סעודה כי זה חג ואסור להראות סימני אבלות. אז צריך להיות אדישים ושמחים כי זה חג.</div>Fri, 25 Apr 2008 14:13:00 +0200aviorwarrior@gmail.com (ShooShoo_The_Fox)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=232414&blogcode=9068464http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=232414&blog=9068464http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=232414&blogcode=9011479<div align="right" dir="rtl">אין עוד מלבדו אני מרגיש שאסור לי להשאיר בתוכי את החלקים המתפרצים בעוז החוצה. יש מקומות שבהם אני כבר לא יכול להישאר אדיש. הנפש חזקה יותר. היא לא נותנת לי. מה אעשה?... הסיפור הבא הוא לכבוד התחרות הנפלאה הזו כאן. הרבה זמן שהוא מנסה להתמלאות, לגלות, לחוות, לחיות.מנסה ומנסה- אבל קשה לו. ואז תמיד כשניראה לו שזהו, הוא הצליח, באים ואומרים שלא. וגם אם לא אומרים הוא עדיין מרגיש. הוא לא יכול לרמות אף אחד. הוא יודע את זה. אבל אין מה לעשות, הוא יודע, כל עוד הוא יתעלם הסכנה לא תיעלם, ובכל זאת הוא ינסה כי הוא כזה ואל-תבואו-לשנות-אותו-עכשיו. אז תמיד הוא חוזר בשעה הזאת בערך,ופוגשבאלכס המנקה רחובות יוצא עם הפח שלו לרחוב ומתחיל לנקות במרץ, נותן לו חיוך כזה ענק ומחוסר שיניים, ואומר בעברית עילגת:" שובפעם באת להגית לי בוקרטוב?!" וממשיך לאסוף את השברי זכוכית של האלו ששתו פה אתמול. אף פעם הוא לא הבין מאיפה יש לו כוח ככה לקום כזה מוקדם? פעם הירהר והגיע למסקנה שאפילו אלוהים מתעורר אחרי אלכס. אבל, נו טוב, למי אכפת. אז כמה זמן הוא כבר יכול ללכת לאותם מקומות ולראות את אותם דברים, וכולם</div>Wed, 16 Apr 2008 21:42:00 +0200aviorwarrior@gmail.com (ShooShoo_The_Fox)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=232414&blogcode=9011479http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=232414&blog=9011479http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=232414&blogcode=8995465<div align="right" dir="rtl">אין עוד מלבדו גם אם ננסה בכל הכח לא נצליח להימנע מלהילכד עם עצמנו. ולמה אני אומר את זה ככה פתאום? מה מביא אותי ככה פתאום...רגע מה מביא אותי. כלומר אני נלכד עם עצמי.! רגע רגע. אני לא מוכן למהירות הזאת. שניה דוקטור, תאט את הקצב. אני לא מנוסה. אתה מפחד מה? אין לך כוח להתמודד מה? מה להתמודד? מה מה אני לא מפחד מכלום, מה אתה רוצה אני בכלל לא מפחד ולא מתמודד ולא כלום! אוקיי, בסדר. אז צא מהפוזה של המתגונן ותתחיל להקשיב למה שמדברים איתך... איזה מדברים ואיזה נעליים. כבר שבועות שלא דיברתי עם מישהו באמת. כולם פה זומבים. חלולים, כמו ששר המשורר. יכול להיות שזה בגלל החום הזה שהגיע עכשיו. לא מתאים לי. פעם לא אהבתי ת'חורף.היום אני משוגע עליו. אבל אתה יודע שאי אפשר להיות כל הזמן בחורף. עונות השנה הן בסך הכל תקופות. בטח בטח ברור לי. אבל עוד קצת. זה לא הולך ככה. אל תשלה את עצמך. לא משלה ולא שום דבר. ותפסיק להתקיף אותי כל הזמן כאילו שאתה יודע מה טוב בשבילי! אתה עצלן ואתה פחדן ואתה סתם בונה לעצמך גשרים שבמילא יפלו. דיי!! דיי!! אתה מלחיץ אותי אתה לא מבין! בגללך כואבת לי הבטן... הבט</div>Mon, 14 Apr 2008 17:20:00 +0200aviorwarrior@gmail.com (ShooShoo_The_Fox)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=232414&blogcode=8995465http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=232414&blog=8995465http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=232414&blogcode=8958032<div align="right" dir="rtl">אין עוד מלבדו שלום עליכם! הסיפור הבא בא בהשראת האביב שהגיע ואיתו התחדשויות ופריחות חיצוניות ופנימיות. (וגם קצת התחרות של "כתיבה נוצרת"). משל עמוק, סתם דמיון ומציאות בעירבוביה, סיפור פשוט- מה שתרצו. אתם מוזמנים לחוות דעתכם. מברישה את הריסים בפעם המיליון למרות שהם כבר מתוחים מספיק. שמה פודרה בעובי סנטימטר למרות שכבר ניראית כמו טפט. הצלליות כה מצלילות את עיניה עד שנידמה שיצרו להן עיניים משלהן. הבושם מכהה את החושים ומשאיר שובל ריח כל צעד שעושה. העיקר שתימצא חן. העיקר שלא יבוזו לה. והעיקר שהיא תהיה העיקר. הצצה אחרונה מול המראה מוודאת שהכל נימצא במקום, והכל ניראה בדיוק כמו שצריך להיראות. והיא עומדת מולם, יפה ונאורה, זקופה וגאה. מבטים חטופים בכדי לבדוק שכל האישונים עוד מכוונים אליה,והיא ממשיכה לאלץ את שרירי הלחיים לעלות מעלה. את שרירי העיניים למצמץ כל כמה שניות בכדי ליצור את הדיסטנס הראוי לה. ואת הרגליים הארוכות החטובות החלקות, לדרוך כל כמה רגעים על בלטה אחרת, סתם בכדי להעביר את המסר שהיא לא אחת שאוהבת להיתקבע. והנה מישהו ניגש, ומציג את עצמו כאביר חלומותיה, והיא שואלת איפה</div>Tue, 08 Apr 2008 12:10:00 +0200aviorwarrior@gmail.com (ShooShoo_The_Fox)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=232414&blogcode=8958032http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=232414&blog=8958032http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=232414&blogcode=8567197<div align="right" dir="rtl">בעזרתו שאין עוד מלבדו שלום עליכם! אני מודע לכך שלאחרונה (משו כמו 5 חודשים) לא כתבתי כאן בבלוג. כן, כן אני יודע. בסדר. הבנתי. כניראה שההתרחשויות השונות והמשונות שבאו עליי בשנה המופלאה והקסומה האחרונה, גרמו לכך שאני אחשוב יותר מכמה פעמים אם זה שייך להמשיך ולהפעיל בלוג. כביכול, מה העניין בלפרסם יומן אישי כלשהו, שבו אתה מדבר מהרהורי ליבך ומהגיגי מחשבותיך? אולם, הרגש ניצח את השכל (כמו בהרבה מקרים) והחלטתי לחזור לכתוב כאן. אם לא באופן קבוע אז לפחות באופן רגוע. הבה נגילה ונתחילה. הפעם יש לי מה לומר. השבוע הייתי בת"א. מי מביניכם שלא מכיר, ת"א- עיר אורבנית לחלוטין המשמשת כעיר הראשה של גוש דן, והמשמשת מפלט לכל בעלי הרגשות החיצוניים והמוחצנים לבוא ולתת מזון לאגו ולכוחות אחרים. ולמי שמסתבך עם ההגדרה הנלוזה הזאת, שיידע שתל אביב זה בסדר כל עוד אתם מרגישים שהנפש שלכם בשנת שבתון והאגו שלכם עובד שעות נוספות. לא, אני לא מלכלך ולו לרגע על העיר הקדושה הזו, חלילה לי. פשוט אני מתאר לכם מה שאני חושב ומרגיש לגבי תל אביב. לפחות עד הביקור שהיה השבוע. אז החלטנו לקפוץ לתל אביב וללמוד דבר או שניים מה</div>Mon, 04 Feb 2008 14:04:00 +0200aviorwarrior@gmail.com (ShooShoo_The_Fox)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=232414&blogcode=8567197http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=232414&blog=8567197http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=232414&blogcode=7646101<div align="right" dir="rtl">בעזרתו התמידית והבלעדית מומלץ לשים את ג'ורג' זאמפיר בנעימת הרועה הבודדברקע (Georghe Zamfir- The Lonley Shepherd). להגביר. להגביר עוד קצת. עוד קצת. זהו. נכון שלקח זמן, ולוקח זמן. ככה זה. אבל זה הזמן. הזמן לכל דבר. לכל אפשרות וחידוש. על הכיפאק. ואל תגידו שלא אמרתי לכם... שאול שאלו אותי רבות על משמעות המקום הנחמד שבו עיניכם נמצאות כרגע. על משמעותו המילולית הנכתבת ואינה נשמעת... והרי הדבר על רגל אחת. בערך. מה זאת אומרת "הזולה של האלכימאי"? אז קודם כל מה זה "אלכימיה". ברמת העיקרון, כבן לשני הורים-מורים הייתי צריך להפנות אתכם להכין עבודה מסכמת על "אליכמיה". ואתם, ברוב טובכם והבנתכם הייתם בוודאי פונים לגוגל, שברוב טובו והבנתו היה מפנה אתכם להמוני אתרים שביניהם ויקיפדיה, ואתם ברוב טובכם ("והבנתכם.. נו") הייתם פונים לויקיפדיה ומשקיעים את מרצכם וכוחכם בפעולות הבאות: העתק. הדבק. הדפס אולם, בהיותי מן הנחמדים שבבני עמי ומולדתי, ובהיותי רק "בן" לשני הורים מורים, החלטתי לתמצת בפניכם בקלילות ושנינות מהי האלכימיה. אלכימיה- פעילות עתיקה שעסקה בחקר החו</div>Thu, 11 Oct 2007 19:23:00 +0200aviorwarrior@gmail.com (ShooShoo_The_Fox)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=232414&blogcode=7646101http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=232414&blog=7646101http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=232414&blogcode=7243677<div align="right" dir="rtl">בעזרתו לפני שאני אורז את התיק ונוסע, ממשיך הלאה, חשבתי שמן הראוי יהיה לשבת ולהשקיע בפוסט פרידה שכזה. מן צידה לדרך בשבילי, וכמובןשגם בשבילכם. נפתח בסיפור קצר: רובכם ודאיקראו את "האלכימאי" של פואלו קואלו, ועוד יותר ודאי שרובכם המכריע גם נהנה מהספר בקריאה ראשונה, שניה וכו'. אך אני כמעט בטוח שרובכם מרובכם לא יודע שהסיפור על הנער, אינו אלא סיפור שמתבסס על סיפור של חכמים ביהדות. והרי הסיפור: מסופר על אבריימל'ה מסימוניא(אבריימל'ה מהשורש אברהם, וסימונא שם של מקום) שהיה עני מאוד.אבריימל'ה היה מתפרנס מכריתת עצים ביערות ומכירתם להסקה. עבודתו הייתה קשה והוא היה מתפרנס בקושי רב, והיה חי בדוחקה עם משפחתו. יום יום היה אבריימל'ה עובד ועובד, מבוקר עד ערב להביא את הפרנסה לביתו. לילה אחד חלם אבריימל'ה חלום מוזר: ובחלומו הוא שומע קול שאומר לו "מתחת לגשר הישן בפולין מסתתר אוצר עצום...." התעורר אבריימל'ה מהחלום, תהה על קנקנו, וחזר לישון על קנקנו. בלילה הבא שוב חולם אבריימל'ה, והנה בחלומו הוא שומע ש"...אם יגיע לגשר הישן בפולין ימצא אוצר גדול...". שוב התעורר - ושוב (אתם בטח מנחשים) חזר לישון (בחור טוב</div>Sat, 18 Aug 2007 20:32:00 +0200aviorwarrior@gmail.com (ShooShoo_The_Fox)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=232414&blogcode=7243677http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=232414&blog=7243677