http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=230458i can see the sun! XDheCopyright 2026 אקסטרימי דרימי גל XD. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=230458http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=230458&blogcode=11320828<div align="right" dir="rtl">זה נגמר, זה עבר ועכשיו אני גם לא רוצה שום קשר לכלום. מעצבן להבין ולדעת כמה פתאום הכל שונה, כמה הבןאדם הזה לא שווה הרבה בכלל כמה הוא אחר ממה שהיה, או כמה שאני חייתי בשקר. מעצבן לצפות שמשו יישתנה ומעצבן לצפות לקבל את היחס המימנמלי המגיע לי. מעצבן להשלים עם העובדה שזה ככה ולחשוב שמה שיקרה יקרה ושמתישו זה יסתדר ושעכשיו הכל בסדר, כי איך שאתה משלים עם זה זה מתפוצץ לך בפרצוף. מעצבן, הוא מעצבן אבל באיזשהו מקום זאת גם הקלה ענקית, כי עכשיו אני יודעת שאני מפסיקה לבזבז זמן ועכשיו אני יכולה להגיד וגם לדעת בתוך עצמי שזה בסדר שלא אכפת לי שאני כבר לא מצפה לא מחכה כי אני בכלל לא רוצה, אני לא רוצה שום קשר אם בןאדם כזה אני לא רוצה שום קשר איתו, קשר מימנמלי, הידידות שדיברנו עלייה, העובדה שאנחנו מכירים הכי טוב זה שקר אחד גדול שאם כמה שקשה לי להשלים עם זה שזה ככה אני שמחה שזה ככה הכל כבר השתנה והגיע הזמן שאני יקלוט את זה. עכשיו הכל בסדר, ואני יכולה גם להגיד לעצמי שזה טוב שזה בסדר, זה כבר לא מוזר לי שלא היה לי מוזר זה כבר לא מוזר לי שהתרגלתי ואני שמחה מזה. אני יודעת מי אני, אני יודעת מה אני שווה</div>Thu, 15 Oct 2009 16:09:00 +0200galosh_7@walla.com (אקסטרימי דרימי גל XD)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=230458&blogcode=11320828http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=230458&blog=11320828http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=230458&blogcode=11300816<div align="right" dir="rtl">שנים בערך לא הייתי פה, זה כלכך הזוי להסתכל בפוסטים הקודמים שהיו לפני חצי שנה בערך לדעת בדיוק מה הרגשתי וחשבתי כשעשיתי אותם, לדעת איזה בןאדם הייתי כשכתבתי אותם ולדעת כמה הכל כלכך שונה עכשיו. כמה אני שונה עכשיו, כמה הדאגות האלה נראות לי טיפשיות וכמה אני מעריכה את כל מה שהיה לי. כנראה שבשביל זה יש בלוג, כדי להיזכר במה שהיה להבין את עצמך ולהעריך, או את מה שעכשיו או את מה שהיה. זה מוזר פתאום להעביר את כל התקופה האחרונה למילים, את ההרגשות והמחשבות אחרי שכלכך הרבה זמן התמודדתי איתם בתוך עצמי. כנראה שכשצריכים באמת חוזרים לפה, זה מוזר כי שכחתי בכלל שיש לי בלוג. הכי מצחיק שגם ככה אף אחד לא באמת יקרא את זה, אז כנראה שכמו הכל זה לעצמי. כנראה שאני באמת מנותקת, הזוי כמה שאני מרגישה כאילו אני קוראת בבלוג של אדם אחר, אדם שאני אומנם מכירה הכי טוב בעולם אבל הוא לא אני. אני כבר לא כלכך יודעת מי אני, יש בזה הרבה כיף אבל גם המון קושי, מצד אחד זה חדש שונה מרענן ומאתגר, לחפש את עצמך מחדש להחליט מהם הערכים שלך ומה אתה רוצה מהחיים, אבל זה קשה כי המון פעמים פשוט אין חשק לזה ונמאס לי פשוט לחיות בלי סיבה. </div>Wed, 07 Oct 2009 22:20:00 +0200galosh_7@walla.com (אקסטרימי דרימי גל XD)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=230458&blogcode=11300816http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=230458&blog=11300816http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=230458&blogcode=10879271<div align="right" dir="rtl">התקופות נסגרו, הכל ידוע ומה שלא הצפיה לקראתו מצליחה פשוט לתת ענין לחים. אני חושבת שהבלוג הזה מסמל בשבילי משהו שנגמר כבר הוא כבר לא רלוונטי וכבר לא מענין אותי אני מפחדת לסגור כי הוא מהווה מן משענת כזאת שאם אני צריכה אז הוא פה. הוא חלק גדול מהחים וכתוב פה כלכך הרבה אבל הבעיה היא שאני מרגישה שכשאני כבר כן כותבת פה זה סתם, חסר כל משמעות, לפעמים אולי כי אני מרגישה שאני חיבת. זה לא כאילו משהו באמת קורא פה וזה לא כאילו זה באמת נותן לי משהו. אז לסגור או לא? אני לא חושבת שאם אני ימחק אותו זה יתן לי משהו, כי כל עוד התקופות מבחינתי נסגרו זה לא באמת משנה אם יש משהו שמזכיר לי אותם. הרי הם נסגרו אבל לא נעלמו.. אז אני יוצאת בהצהרה, כרגע הבלוג סגור, טיפשי וחסר טעם וכשאני ארגיש שאני צריכה אותו שוב מי יודע או שנפתח חדש, או שאני פשוט יחזור אז בנתיים שלום, הגעתם לבלוג שלי כרגע הבלוג סגור אבל תודה שביקרתם :) להת' בפעם האחרונה 33&gt;</div>Fri, 22 May 2009 14:09:00 +0200galosh_7@walla.com (אקסטרימי דרימי גל XD)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=230458&blogcode=10879271http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=230458&blog=10879271http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=230458&blogcode=10813971<div align="right" dir="rtl">מי מגדיר מה נכנס לתיבת הדברים הטובים ומה לתיבת הדברים הטובים באמת? האם זה החיים כשהם ממשיכים ואתה פשוט לומד ומכניס לפי מה שקורה או שזה ההחלטות שלך, על מה לוותר ועל מה לא, מה מיצת ומה עוד לא, מה שווה להאבק עליו ומה כבר לא. הרי אפשר תמיד לומר שהאשמה היא של מישהו אחר, אבל אם לא עשית עם זה כלום זאת לא אשמתך? זה הזוי שדווקא כשהמצב כלכך משונה, טוב לי? אני חושבת שבסופו של דבר אני אחליט, ועל חלק אני פשוט עדיין לא מוכנה לוותר וחלק בסופו של דבר פשוט יוותר עליי. השינוי ותחושת הסיום כבר בפתח, אבל איכשהו נראה לי שלא יהיה כזה קשה למצוא את הדברים הטובים. צריך רק להסתכל. זאת מן תקופה כזאת של סיום ושל התחלה. עצוב שנגמר, טוב שמתחיל ובסופו של דבר הצלחתי בכל מה שרציתי, ואת הדברים החשובים באמת השגתי. אז כן אני מרגישה שמיצתי את עצמי ואני גאה בי, ומשום מה אני לא מרגישה רע עם זה. יש עוד כמה החלטות שכבר נלקחו רק לוקח קצת זמן להכיר בהם ואז כבר לייסם. זה לא יהיה קל, אבל אני חייבת את זה לעצמי. להת'3&gt; </div>Sun, 03 May 2009 21:10:00 +0200galosh_7@walla.com (אקסטרימי דרימי גל XD)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=230458&blogcode=10813971http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=230458&blog=10813971http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=230458&blogcode=10635365<div align="right" dir="rtl">זה בהחלט היה יום משעשע :) אירוני מה? יש דברים שאם כמה שהם נוראיים, כשהם עוברים אתה מבין גם כמה הרווחת מהם. אני מרגישה שייכת, הכי הרבה שאי פעם הרגשתי. וטוב לי ולמדתי להעריך הרבה אנשים, את המשפחה ואת החברים אז תודה לכל מי שהיה פה בשבילי, בנות אתם החברות הכי טובות בעולם ואני מתה עלייכן 3333&gt; ותודה לאל שהכל בסדר. זה לא יאמן אני לא חשבתי שאני עוד יוכל להרגיש ככה ועכשיו הכי טוב לי בעולם. ואם יש משהו שבאמת ממש למדתי מזה, זה שאסור לוותר שעליות וירידות אלו החיים האמיתיים ושאם באמת רוצים אפשר לשנות הכל. כרגע אני מרגישה כאילו הכל אפשרי ואני פשוט יודעת שיהיה טוב. אז אופטימיות זאת באמת לא מילה גסה, ואם נלמד להשתמש בה נכון היא יכולה לתת כלכך הרבה. אז הפורימון עבר, ובשלום, ואכן אכן היה מדהים "מקרון ועוד מקרון, זה לא מקרון זה מקרונים" אבל הבגרויות בתאטרון עוד שבוע וחצי, ואני בלחץ היסטרי שבא לי להקיא. לפחות עברנו שלב אחד. נלמד לקחת הכל בפרופרוציות יהיה טוב, כשזה יגמר ;) להת'33&gt;</div>Sun, 15 Mar 2009 11:10:00 +0200galosh_7@walla.com (אקסטרימי דרימי גל XD)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=230458&blogcode=10635365http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=230458&blog=10635365http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=230458&blogcode=10598864<div align="right" dir="rtl">אני מרגישה כאילו לא הייתי פה בערך 7 שנים. אני כמעט ולא זוכרת איך כותבים כבר פוסט. ובדוגרי זה חסר לי. אני אפילו לא זוכרת מתי כתבתי את הפוסט האחרון אז אני לא יודעת מה עבר מאז ומה לא. מה שבטוח שחודש מרץ הגיע ואיתו הלחץ הכי מטורף בחיים שלי. מעכשיו ועד אוגוסט אין שקט. אולי קצת בחופש פסח אבל גם זה לא. פורימון טיול הכנה סמינר ה' בגרות בתאטרון מערך חמישי טיול פסח יומלדת למיכלי ודולב בומבמלה ואז הגיעו המתכונות והבגרויות. מתוכנת במתמטיקה :S נראה לי שאני באמת יתאשפז. וכמובן איך אפשר לשכוח את המחנה קיץ. אז כן זה סיכום של ה4 חודשים הבאים. יהיה טוב? אולי. מה שבטוח יהיה קשה. שתעבור כבר הבגרות בתאטרון. עם כמה שזה כיף, אני מסתכלת ביומן שלי ובא לי לבכות. אז בנימה אופטימית זאת. בואו נעבור את מרץ בשלום אחרי זה כבר נצליח להסתדר עם כל השאר. אתמול היה מדהים. בואו נקווה שזה באמת ישתנה, כי אחרת ההתמוטטות תהיה הרבה יותר גדולה. חן33333&gt; להת'3&gt; </div>Thu, 05 Mar 2009 12:32:00 +0200galosh_7@walla.com (אקסטרימי דרימי גל XD)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=230458&blogcode=10598864http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=230458&blog=10598864http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=230458&blogcode=10478250<div align="right" dir="rtl">אין לי כוח לפרט אבל קרו דברים משמעותיים מדיי שפשוט אי אפשר להבליג עליהם. הגדנ"ע שהיה כיף אחושרמוטה והיומולדת של חן שהיה פשוט מושלם מזל טוב שמן 33&gt; ומחר הפסטי שבט, שהדבר היחדי שמשמח בזה זה שאחרי מחר זה יגמר. מה שבאסה זה שאני שוב חולה, אני באמת מתחילה לחשוב שהכל בראש שלי, כי מה ההגייון להיות חולה כלכך הרבה פעמים אבל הגוף מדבר בעד עצמו. יש לי הרגשה שעומדים להכריח אותי להתחיל לאכול בשר. והבחירה היא בן כדורים באופן תמידי לבין אכילת בשר ואם כמה שחשבתי שההחלטה תהיה ברורה מאליה, היא לא אני מפתיעה את עצמי. אז עד עכשיו חיי מאושרים. עליות, מורדות, מבחנים, עצבים, הפתעות,שיוניים בקצב, לחץ..שיגרה נו אתם יודעים איךזה אבל כמו שתמיד אומרים אני אזכור רק דבר אחד כללי. את העייפות מן הסתם. אבל כיף בצופים כן כיף בצופים, אין החזרים אז כיף בצופים, לא ששילמתי כה ;) להת' חברימוס</div>Fri, 30 Jan 2009 22:55:00 +0200galosh_7@walla.com (אקסטרימי דרימי גל XD)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=230458&blogcode=10478250http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=230458&blog=10478250http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=230458&blogcode=10369982<div align="right" dir="rtl">להלהלהלה שנהב טובה לכולםםם D: ובטח אתם מצפים שעכשיו אני יעשה פוסט חופר כזה שמהזה אין לי כוח לעשות, וזה גם בדיוק מה שאני הולכת לעשות. תאמת שהשנה הזאת היתה שנה מדהימה קשה וארוכה, עם המון עליות וירידות ועברתי והתבגרתי המון, אני כבר לא אותו בןאדם שהייתי. וזה מוזר כי בזמן האחרון היתה מן תקופה מוזרה כזאת ואתמול באמת הרגשתי שזו מן סגירה של תקופה והתחלה חדשה של משהו חדש, אז נקווה שיהיה טוב D: אז הכל התחיל בסילבסטר 2008, שהיה תאמת דיי מעפן אבל התחיל את אחת התקופות. - מיכלי חזרה D: - התחברות עם מלא אנשים חדשים - חן 33&gt;, אני לא חושבת שאתה מבין כמה עזרת לי. - חיזוק קשרים עם אנשים - התרחקות מאנשים - ובמילה אחת שמסכמת דיי את הכל צופים - סיום הדרכה - פורימון - מחנה קיץ - טיול פסח - התחלת רישגוד - טקס פתיש - טיול פתיש - חנוכה דרום ועוד המון המון המון, חוסר חיים. וזה ממשיך: - אינסמבל 2008 - פרימיירה - פרישה :( - להתחיל לנגן אצל אייל - אייל טס - בגרויות ראשונות - פריז - אבא בסלובקיה וגאוגריה - טיול שנתי- אילת D: - ווליום 2008 - רוק עצמאות D: - בקיצור המון מוזיקה</div>Fri, 02 Jan 2009 14:19:00 +0200galosh_7@walla.com (אקסטרימי דרימי גל XD)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=230458&blogcode=10369982http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=230458&blog=10369982http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=230458&blogcode=10304794<div align="right" dir="rtl">מה עושה את הבן אדם? וכשאני אומרת אני, למה אני מתכוונת? פעם חשבתי שבמה שאתה מאמין, ואיך שאתה רוצה להיות זה מי שאתה, כי את כל הבחירות והמעשים עושים לפי זה והרי המעשים ובחירות זה מה שעושה את הבןאדם. אז איך אתה יודע אם הצלחת? כשדברים אחרים משפיעים על הבחירות, ההחלטות והמעשים שלך? דברים אחרים שאתה עושה, שבאים ממך, שבסופו של דבר נובעים מהחלטות שלך. וכשאתה שם לב שהשתנת ושאתה כבר לא מי שאתה ואיך שאתה רוצה להיות, אז אתה כבר לא אתה? ואז, הפחד מגיע ואחריו ההבנה ואז אם מתאמצים ממש חזק לא לבכות גם ההכרה מגיעה ואתה יודע שכנראה זה לא רק אצלך ואתה מפחד לאבד, ושוב איבר אחר בגוף פועל ולא השכל ואז קשה להיות בטוחים. כנראה שלהיפתח זה לא סתם להיות חברותי לחשוף טיפה מעצמך ולהיות אתה. זה להוריד את כל המגננות ולהיות חשוף להכל, ואז רק אולי אולי אתה באמת תדע מה זאת אהבה. אז ממשיכים לחיות, באופטימיות, ובזרם וכשמבינים שמשהו תקוע פשוט מתעלמים כי בסוף יהיה טוב לא? אל תנסו להבין. להת'333&gt; 3&gt; </div>Thu, 18 Dec 2008 12:12:00 +0200galosh_7@walla.com (אקסטרימי דרימי גל XD)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=230458&blogcode=10304794http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=230458&blog=10304794http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=230458&blogcode=10267923<div align="right" dir="rtl"> כי צביעות זה חרא ונמאס לי..</div>Mon, 08 Dec 2008 18:29:00 +0200galosh_7@walla.com (אקסטרימי דרימי גל XD)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=230458&blogcode=10267923http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=230458&blog=10267923