http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=228667 ?If you wake up at a different time in a different place, could you wake as a different personheCopyright 2026 Empty. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=228667http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=228667&blogcode=11991555<div align="right" dir="rtl">עברה חצי שנה, ואני מתגעגעת כל כך. אני מנסה להספיק הכל, ולעשות כמה שיותר, כדי שתהיה גאה בי. ובכל זאת, אני יודעת שאני מאכזבת. אני נשברת יותר מידי, קורסת ונשחקת. ובכל פעם שמשהו נהרס אני מסתכלת למעלה ושואלת אותך אם יהיה בסדר בשלב מסויים. והשלב הזה אף פעם לא מגיע. כולם משתגעים פה. אף אחד לא כמו שהיה לפני. הארוחות מצטמצמות, והחסרון מורגש. אני לא מפסיקה לשחזר את הערב לפני, כשביקרתי אותך. האנחות שלך מהדהדות לי בראש, ההליכה האיטית אך זקופה ואצילית, וההתפתלויות במיטה. רק אתה ידעת שזה הסוף. ולא העזת לגלות. קשה לי כשאתה שם. כי אתה יכול לראות הכל. אתה נמצא שם ברגעים שאני רוצה להיות לבד, ושאף אחד לא יראה אותי נופלת, ואני יודעת שאתה מסתכל. ומגלה מישהי אחרת, שבכלל לא כמו הנכדה שהשארת. אני מרגישה את הביקורת, את המבטים, את האכזבה. אתה צודק. אני רוצה לבקר ומפחדת. אני לא אצליח לקום, ואשקע עוד יותר. אני רוצה לבוא יחד, ולהישאר לחוד, ושמישהו יחזיק אותי, ויעזוב ויעלם. אני מפחדת. המחשבות מתרוצצות בראש. ואני רוצה לעצור הכל ולהישאר ככה. להיות אמיתית לשם שינוי. הכל הצגה. שו</div>Sat, 21 Aug 2010 19:41:00 +0200brgmn@netvision.net.il (Empty)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=228667&blogcode=11991555http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=228667&blog=11991555http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=228667&blogcode=11850033<div align="right" dir="rtl"> לראות את הרשימה בצד ולצחוק. 09. </div>Mon, 14 Jun 2010 16:10:00 +0200brgmn@netvision.net.il (Empty)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=228667&blogcode=11850033http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=228667&blog=11850033http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=228667&blogcode=11604296<div align="right" dir="rtl"> אני כל הזמן תוהה לעצמי אם אתה משקיף עלינו משם. הרי גם במהלך השנים האלו השקפת, מראש השולחן הבטת ובחנת. אבל עכשיו אתה יכול לראות אותנו ביום-יום ואני חושבת ביני לבין עצמי אם אתה מרוצה. יום שישי היה קשה. לא הצלחתי להירדם והיה לי התקף חרדה. רעדתי. בכיתי. במשך 3 שעות. וכל הזמן הזה ביקשתי ממך שתדאג לי. ותנסה לסדר שיהיה לי טוב. אני מקווה שיש לך השפעה. ואתה יודע מה טוב בשבילי, כי למען האמת, לי כבר אין מושג. אניתוהה אם אתה מתבייש בי, ומאוכזב, כשאתה רואה כמה אני עושה כדי לרצות את עצמי. הרי זה מה שהפריע לך בי. אתה לא אהבת לראות את זה. סבא...בבקשה תשמור עלי. אני מפחדת נורא. אני רואה איך הכל מתפרק מנגד, ולא יודעת איך לתקן. *הוא התקשר עכשיו.* אני חושבת שעכשיו יש מישהו שצופה בי כל הזמן. ואני אף פעם לא לבד. אתה איתי ברגעים הכי אינטימיים. ברגעי השעמום. ברגעי השבר. אני נזכרת איך התקפלת. ואת האנחות החלושות.וזה כואב. כל כך כואב. אני רוצה שתוביל אותי בדרך הנכונה, שתעזור לי להשיג את כל מה שאני רוצה. אני אתן את כל כולי, אתה יודע שאני טוטאלית. אבל אני צריכה הכוונה. תעזור לי?.. אנ</div>Sun, 21 Feb 2010 18:59:00 +0200brgmn@netvision.net.il (Empty)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=228667&blogcode=11604296http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=228667&blog=11604296http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=228667&blogcode=11595101<div align="right" dir="rtl">אתמול אחרי העבודה נסעתי עם אח שלילבקר את סבא שלי בביה"ח. חשבנו שהוא יישן. כשנכנסנו לפנימית א' הוא עמד בקבלה וביקש כדור. בקושי רב גרר את עצמו לחדר, בליווי אנחות צורמות. הוא נזרק על המיטה כמו שבני נוער עושים וחשבתי שהוא ודוד שלי מתנהגים אותו דבר. "תלכו הביתה" הוא לא רצה שנראה כמה קשה לו. הוא רצה לצעוק מכאבים אבל לא כשאנחנו שם. נשארנו. דיברנו והוא שיתף פעולה. ובכל פעם שהוא התקפל עברה בי צמרמורת. בשבילי הוא עדין הנער ששרד את מחנה העבודה, שלמד בדרך הקשה שאסור להתנדב. האבא לאמא שלי. שלא אומר הרבה ונותן המון. סבא שלי שנותן לי מגיל צעיר ספרים על השואה. ואני קוראת ומנסה לדמיין אותו באותן סיטואציות. לפני כמה חודשים הוא כתב ספר ליד ושם. ועשינו תמונה משפחתית, והוא היה כ"כ גאה לשבת באמצע. ואז קראתי את הספר שלו בעבודה. ואני הייתי כ"כ גאה שהוא סבא שלי. "תלכו הביתה" מיד. רק רוצים לראות שאתה משתפר. "אל תספרו לסבתא. ולא לאמא. כי היא תספר לסבתא." לא נספר. "שאף אחד לא ידע. כאילו לא הייתם פה." אבל אנחנו כן פה, ואני כ"כ שמחה שהיינו שם. כי בבוקר אבא העיר אותי. ואמר לי שהוא נפט</div>Wed, 17 Feb 2010 07:02:00 +0200brgmn@netvision.net.il (Empty)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=228667&blogcode=11595101http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=228667&blog=11595101http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=228667&blogcode=11557250<div align="right" dir="rtl">יום-הולדת 21. תכבי את הנר. אבל להביע משאלה לפני. אני מול הנר. הלהבה מחממת לי את קצת האף. ונחנקתי. מה אני רוצה? לא הצלחתי לענות על זה. וכולם כבר חיכו שאכבה. אז נשפתי. והמשאלה חמקה. אבל זה בסדר, מחר יש עוד עוגה. Stacks on deckpatron on iceAnd we can pop bottles all nightBaby you can have whatever you likeI said you can have whatever you like YeahBaby i can treat you so special, so niceI'll gas up the jet for you tonightBaby you can go where ever you like I said you can go where ever you likeYeahAnytime you want to pick up the telephoneYou know it ain't nothin to a couple stacks on youWant it you could get it my dearFive million dollar home, Bentley's I swearYeah I want'cho body, I need yo bodyLong as you got me you won't need nobodyYou want it I got it, go get it I buy itTellem other broke niggas be quietStacks on deckPatrone on iceAnd we can pop bottles all nightBaby you can have whatever you like (you like)I said you can have whatever you like (</div>Sat, 30 Jan 2010 03:09:00 +0200brgmn@netvision.net.il (Empty)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=228667&blogcode=11557250http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=228667&blog=11557250http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=228667&blogcode=10906271<div align="right" dir="rtl"> עכשיו אחרי שראיתי, התחלתי לפחד. גם בגיל הזה זה עדין קיים, ולא נעלם. תמיד קיוויתי שעם הזמן זה ילך, אבל זה מסרב להרפות. אני מפחדת...כ"כ מפחדת... נמאס לי לפגוע, ומאידך להיפגע מחוסר מעש. המצב הזה..כ"כ דפוק! דרך ללא מוצא. וזה קשה... .there's always a reason to feel not good enough אני.</div>Sat, 30 May 2009 09:55:00 +0200brgmn@netvision.net.il (Empty)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=228667&blogcode=10906271http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=228667&blog=10906271http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=228667&blogcode=10848704<div align="right" dir="rtl"> אני כל הזמן מנסה לראות, כדי להיות מרוצה. ולשביב שניה ראיתי, וחייכתי... ואז מצמצתי והיא נעלמה. נשארתי אני. לא מרוצה. ניסיתי לשכנע את עצמי, וטלטלתי את הראש מצד לצד, כי לא הבנתי איך זה הגיוני. רציתי לחזור לראות אותה, והיא ברחה לי. ואני רק תוהה, מתי היא תשוב.</div>Wed, 13 May 2009 18:54:00 +0200brgmn@netvision.net.il (Empty)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=228667&blogcode=10848704http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=228667&blog=10848704http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=228667&blogcode=10799415<div align="right" dir="rtl"> The anger swells in my guts and i won't feel these slices and cuts. I want so much you to open your eyes, 'cause i need to look into mine. אני חושבת שבסופו של דבר נועדתי להיות לבד. בכל מישור, דרך, אופן. יותר חשוב לי לא לאכזב אנשים מאשר את עצמי. להתאים את עצמי לרצונות שלהם. להישאר אותה דמות שעיצבו עבורי, לחייך ולשתוק. פעם הייתה לנו שיחה כזאת. סיפרתי לה את האמת, את החשש מעיניים מאוכזבות, והיא התעצבנה מהמשפט הזה. היא אמרה לי שאני צריכה להפסיק להסתכל על אנשים לפניי. ושבסופו של דבר כל עוד לא אכזבתי את עצמי - הכל טוב. אני לא מאמינה בזה. אבל אולי כדי שאתחיל. כי אז אהיה פחות עצובה, ואולי לרגע מרוצה. בכיתי כ"כ הרבה בשלושת הימים האחרונים. בכל דקה פנויה בערך. חשבתי שאולי ביום העצמאות הזה אצליח להחזיר את הגלגל, אחרי שהתהפך בדיוק לפני שנה. הגלגל שקע עוד יותר, ואני נותרתי לבד. כמו שקורה בכל שנה. טוב האדם לבדו. נמאס לי להיות הקו החם 7\24, ולא להיות מסוגלת לספר מה עובר עלי. אני עושה כ"כ הרבה שטויות בחודשיים האחרונים, ואני תוהה אם זאת באמת אני, או סתם טירוף</div>Thu, 30 Apr 2009 07:53:00 +0200brgmn@netvision.net.il (Empty)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=228667&blogcode=10799415http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=228667&blog=10799415http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=228667&blogcode=10539563<div align="right" dir="rtl">הברכה שכתבת לי מעלה לי דמעות כל פעם מחדש. כל משפט שם כ"כ חזק... וזה גורם לי לתקווה. כי אולי אם הרבה רואים משהו אחד, יכול להיות שהם צודקים. ביומיים האחרונים אנשים שונים כ"כ מאמינים בי, ובטוחים בכל צעד שאני עושה, יותר ממני. וזה נעים לדעת כמה אנשים תופסים ממני. למרות שזה לא בהכרח נכון. מעניין מתי אני אוכל לראות את כל הדברים שאתם רואים. אני רוצה להשקיף מהצד ולהינות מעט. אחרי כל העבודה הקשה, מגיע לי באיזשהו מקום. השאלה מתי אצליח... אני.</div>Sun, 15 Feb 2009 19:34:00 +0200brgmn@netvision.net.il (Empty)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=228667&blogcode=10539563http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=228667&blog=10539563http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=228667&blogcode=10374690<div align="right" dir="rtl"> להגיד לך שלום אתמול היה אחד הדברים היותר קשים שעשיתי. אבל בעצם כל התקופה הזאת מתבססת על קשיים והתמודדות, אז איכשהו זה מסתדר לי בראש. לא יכולתי לעזוב אותך, ואתה לא הפסקת לחבק. תפסת אותי חזק חזק, מחצת אותי, כמו שאני אוהבת. הסתכלנו אחד לשני בעיניים, וזה היה השיא. הכל נראה לי כמו סצנה מסרט. אמרתי שאספור עד עשר ואם לא תגיע, אלך, כי קר. אז ספרתי לאט. 1...2..3..4..5..6..7..8..9.. ובאת! i know, ho yes, i know that we can't be together but i just like to dream. its so strange the way our paths have crossed, how we brought together, its written in the starts it seems. just wanna hold you hold you so tight. קר. אני.</div>Sat, 03 Jan 2009 16:09:00 +0200brgmn@netvision.net.il (Empty)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=228667&blogcode=10374690http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=228667&blog=10374690