http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=226291I don't know, i just like walking in the rainheCopyright 2026 .Dee. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=226291http://f.nanafiles.co.il/upload/32006/IsraBlog/226291/misc/5382585.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=226291&blogcode=9165596<div align="right" dir="rtl"> בעולם שלנו סוד קטן, ואיש אינו רואה מעטים גילוהו מזמן, אך הוא איננו מתכלה יש דבר מעט עצוב בכל הפרשה, שגם אם אגלה את הסוד, הוא ימשיך בהתשה. נברשות נופלות לא סתם, ולא אחת, מהתקרה, רק כי מישהוהתעצללחזק את המנורה. איש אץ רץ לו על המדרכה , נופל וקם מיד, אך למחרת ימשיך באותה מלאכה, ואז גם ישבור את היד. עשן שקוף נהיה שחור בתוך אדם חזק, אך רק אדם אחר יבחין, שהעשן אותו ימחק אבוי לנו, לבני אנוש, מדוע לא נבחין? באותו סוד קטן שחובה אותו להקצין? האזינו בהקדשה למציאות הנוראה, הסוד הכי גדול הוא הסרטן שאיש עוד לא ראה. כשאותנו אדישות קלה תוקפת, אנו מלגלגים, וכעבור שנים רבות, בנפשנו משלמים. חבקו חזק את ההתכחשות, נשקוהה לשלום, כי היא מקור הרוע, הן אתמול וגם היום. ואם עוד לא הבנתם, ידידיי היקרים, התכחשות היא המחלה שממנה לא נחלים, אלא אם נפקח עין ועוד עין, כך נוכל להצילנו מעצמנו, עדיין. </div>Sun, 11 May 2008 10:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (.Dee)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=226291&blogcode=9165596http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=226291&blog=9165596http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=226291&blogcode=8758518<div align="right" dir="rtl"> הימים חולפים במהירות מסחררת מדי.. לפעמים זה מדכא, לפעמים זה משמח, לפעמים זה גם גורם ללב להחסיר פעימה, כאילו הייתי בקולנוע פרטי, בהקרנה מיוחדת של חיי. כאילו המון השתנה, וכלום לא השתנה. כאילו הכל הולך להשתנות, וכלום לא ישתנה. "...Stop this train, i wanna get off and go home again.." John Mayer. </div>Wed, 05 Mar 2008 18:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (.Dee)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=226291&blogcode=8758518http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=226291&blog=8758518http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=226291&blogcode=8177640<div align="right" dir="rtl"> לחפש ולחפש....ולחפש... זה בסופו של דבר לא למצוא, להרגיש שהכל היה טרוח מדי, מאולץ מדי.. פלסטיק זו כן מילה גסה. מרוב להרגיש את החמימות והציניות כ"כ הרבה זמן, מרוב לשמר אותה בקופסה אטומה, משהו צריך לקרות שם. משהו אמור להתערבב שם. אבל האם זה אמיתי? או רק מפני שלא הייתה להם ברירה אלא להתערבב יחדיו בקופסא? כואב מרוב שזה בוער... כואב מרוב שמתגעגעים לזה, לתחושה הזו, שמתחילים לייצר אותה . וזה החלק המפחיד, כי אז מתחילים לחשוש, שמא מדובר בעוד חתיכת פלסטיק , עוד חיקוי של משהו שכביכול אמור להגיע 'במקרה'. אולי החיים הקודמים הביאו לי דברים במקרה, ועכשיו החיים השתנו למצב של להביא את הדברים אליי. "אם מוחמד לא יבוא אל ההר.."</div>Wed, 12 Dec 2007 20:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (.Dee)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=226291&blogcode=8177640http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=226291&blog=8177640http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=226291&blogcode=7878951<div align="right" dir="rtl">לא אכפת לי אם זה לא היורה, או שזה כן היורה. זה אותו גשם שמזכיר לי . מזכיר לי כל כך הרבה דברים במכה. להתבונן במרפסת מטבח הקטנה בדירה בתל אביב, על הסמטה הצדדית ליד הבניין, לחה ומבריקה, נוטפת מים נקיים ומרעיפה לחות וקרירות נעימה על האף.. ולהיזכר. בכל אותם חורפים כיפיים שהיו וכבר אינם עוד, בכל התאהבות והתאהבות, בכל חיבוק , ונישוק, ולהרגיש את התחושה החזקה הזו של להיזכר בדברים שמעולם לא היו ולהתגעגע אליהם. אי אפשר להסביר את זה אלא אם כן חווית את זה.. ריק מבפנים, וזה כל כך מוזר. כי כל כך הרבה זמן לא היה שם ריק. לא היה שם צמא ורעב , וסתם געגוע, למישהו . מי שלא תהיה, איפה אתה? האם אתה אמור להגיע עכשיו?... אולי עכשיו?...אולי ..מחר? יש לי הרגשה כזו מוזרה שאני בתור ארוך ארוך למשהו לא נודע. למישהו לא נודע. מישהו שאמור להוות בשבילי סערה . מישהו שעוד לא היה כאן, או מישהו שכבר היה כאן, או מישהו שכל הזמן כאן. בפעם הראשונה מזה המון שנים. חורף מהווה בשבילי משהו שמביא איתו עצבות עמוקה. כי הוא מביא איתו געגוע עמוק. כמה זמן לא הייתי לבד.</div>Fri, 09 Nov 2007 19:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (.Dee)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=226291&blogcode=7878951http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=226291&blog=7878951http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=226291&blogcode=7658801<div align="right" dir="rtl"> כמה זמן לא הייתי כאן מאז הפוסט האחרון.. כל כך הרבה קרה מאז, שזה פשוט הותיר בי חוסר מוזה לכתוב ולספר. תיכף בא הסתיו. אולי עכשיו יהיה טוב יותר. אולי המוזה תחזור, והעומק יחזור, והסיפורים יחזרו הכל מתחיל לחזור על עצמו וזה מפחיד. כששלושה סיפורים מתנגשים וחוזרים על עצמם, אתה מתחיל להרגיש שאתה חי בסרט. ולא ברור לי אם זה סרט רע או טוב.</div>Sat, 13 Oct 2007 13:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (.Dee)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=226291&blogcode=7658801http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=226291&blog=7658801http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=226291&blogcode=6801191<div align="right" dir="rtl">Yeah it's the same all over again This time thewater would complete me, This time it wouldn't still be exactly the same You are not for me, Dear You are not for me Yes it's that same old song again This time the notes would fit the lyrics This time it would mean a lot more You are not for me, Dear You are not for me It's like i always knew But still chose to ignore That the lake suits me more Than the river Cause' the river isn't the same all the time The river changes from blue to terrible white And the lake is that known place, That i've chosen to sweem in And i know every piece of water there Let me dive in it Let me, just let me dive in it Let me ignor all the bads Cause' therearen't any It's only the reflection of my fears In that changing river And the lake, that suits me more Would show me the reflections Of the beauty Of me. </div>Sat, 23 Jun 2007 20:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (.Dee)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=226291&blogcode=6801191http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=226291&blog=6801191http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=226291&blogcode=6781250<div align="right" dir="rtl"> תניח עליי את הראש, אהוביחלמתי שלא זיהית אותי.יש אנשים שלא אהבו מעולםאהובי, בוא נלך לישון עכשיו.אני מודדת את המרחק בנינו, אהוביצעקת ואני לא שמעתי אותךאבל יש לי נשמה שלמה לתת לךאהובי, קח אותה כולה שלך.אהובי ממלמל מתוך שינה זה רק חלום רעאלטף את ראשך היפהאהובי, אני לא הולכת לשום מקום.אני לא נרדמת,לא נרדמת, אהוביסופרת את הנשימות שלך.הלילה הזה כ"כ שחור, אהוביאבל ידך, ידך כ"כ חמה.אהובי ממלמל מתוך שינהזה רק חלום רעאלטף את ראשך היפה..אהובי, ממלמל מתוך שינה זה רק חלום רעאלטף את ראשך היפהאהובי, אני לא הולכת,אני לא הולכתאני לא..אני לא הולכת לשומקום.</div>Thu, 21 Jun 2007 11:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (.Dee)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=226291&blogcode=6781250http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=226291&blog=6781250http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=226291&blogcode=6636871<div align="right" dir="rtl"> אהבת בשרים כמוה עוד אלף דומות לה. וכגבר האוחז אישה אין עוד נוצרתי כך, גם אתה אבל איך זה שזה לא שלם? ומדוע אני חצויה בדמותי הנשית והגברית, אבל החצי הגברי לקוח מעולם נעלם? עולם שכולו רע, צעקה דממה ולבד. המון לבד. חייתי יום יום אותך, ואני אחיה אותך לנצח נצחים. כי אני חלק ממך ולא הייתה לי אפשרות לבחור, את מי שאהיה חלקת דמו ובשרו. אך הכתם שלפיו אומר הסיפור, שאתה תחסר לי תמיד. הכתם לא יעלם אף פעם. ואת קרבתך אחפש בתוך אלף גברים. ועל כל אחד דמיון חיבוק. ועל כל אחד דמיון ליטוף, בשיער ובפנים ומדמה לי אותך כדמות מושלמת. מכולם ליקטתי לי אב שלם. כזה שמעולם לא היה . ואולי בחלקת נפשי , שירשתי ממך, אמצא את התשובה- מדוע חלק שאני כה נמצאת בו והוא בי, הוא החלק השנוא עליי ביותר ? ומדוע לעולם לא אפסיק למצוא את הגחמה במבוגר, בצעיר תכול העיניים, בעלם החייכן, או בנער התוהה? מדוע זה תמיד ירגיש כמו הפיתרון? כיוון שאתה היוות את הבעיה.</div>Sat, 02 Jun 2007 00:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (.Dee)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=226291&blogcode=6636871http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=226291&blog=6636871http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=226291&blogcode=6516254<div align="right" dir="rtl">1960. And everything was so different Everything was so true, And so unique The black stripe on the eye, And the Orange sky , That color was the color of 1960 Revolution was in the air All thoes people, who were so naive Like living in a bubble Like no worries would come up. just like that The unexpected love The unlimited choice Sun was still very friendly The world wasn't that close to it's own end. Short skirts and diamonds in the eyes Blue boys or a full moon nights That could almost last forever I always had that feeling , that i was born there.. and born again in 1988 Oh... i wish i was a punk-rock girl, ..with flowers in my hair</div>Wed, 16 May 2007 21:53:00 +0200nobody@israblog.co.il (.Dee)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=226291&blogcode=6516254http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=226291&blog=6516254http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=226291&blogcode=6471378<div align="right" dir="rtl"> האם זה באמת כל כך פשוט? להגשים כל מה שבא לי? לבחור מה"קטלוג של העולם"? אז איך אנשים ידעו את זה ולא סיפרו לי . למה אף אחד לא טרח ליידע אותי? אז אני חושבת לעצמי, אנשים בעצם לא רוצים באושר של אחרים? אבל הם לא ידעו שבסוף, מתישהו, כולם ידעו מה שפעם לא ידעו? ואז אני חושבת לעצמי.. הרי, זה לא משמעות העולם? שכל מה שפעם לאנודע, השאיפה לדעת, תגרום לנו לדעת ? ואז אני חושבת לעצמי, איזה ספר שמן הייתי יכולה לכתוב , רק משאלות.</div>Fri, 11 May 2007 10:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (.Dee)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=226291&blogcode=6471378http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=226291&blog=6471378