http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=225339heCopyright 2026 שנוצית. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=225339http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=225339&blogcode=11759040<div align="right" dir="rtl">טוב.. אז.. אף פעם לא הייתי בזוגיות. אני בת 20 ועוד לא היה לי חבר- אף פעם. גם לא בכיתה ד' שכולם היו ב"זוגות", כש"הוא" כתב "לה" פתק באמצע השיעור אם היא "רוצה להיות חברה שלי?" ו"היא" הסמיקה. גם לא בכיתה ה' ו-ו' כשהתחילו הבנות מצווה וכולם רקדו ביחד סלואו תוך כדי שמירה על מרחק סביר, שיחקו "נשיקה- סטירה" וציחקקו כשנאלצו לתת נשיקה על הפה וכשכולם ישבו לשחק "אמת או חובה" ונשאלו שאלות חורצות גורלות על "סולמות אהבה" ומי מחבבת את ההוא ומספמפטת את השני ומי אוהבת+++.... לא.. גם לא בחטיבה.. כשאתה מתחיל רק אז להבין באמת מה זה אומר זוגיות- אתה לא באמת יודע עדיין, אבל פתאום משהו שונה כשיש לך חצי שני, משהו מסתדר לך טוב יותר ואולי אתה גם באמת מתחיל להרגיש, או לפחות מנסה להבין מה אתה מרגיש פתאום... לא בכיתה ז', ח' או ט' כשכולם מתחילים לתת נשיקה אמיתית ראשונה והלב קצת רוטט מבפנים, מן התרגשות כזו, פרפרים אולי- לא יודעת. לא הייתה לי זוגיות גם בתיכון- כשכל הענייןנעשה באמת רציני יותר ואתה מנסה להבין את עצמך, מנסה למצוא זהות.. מנסה למצוא הבנה, נחמה.. מישהו להשען עליוברגעים הקשים שהחברה הכי טובה</div>Mon, 03 May 2010 01:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (שנוצית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=225339&blogcode=11759040http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=225339&blog=11759040http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=225339&blogcode=11756510<div align="right" dir="rtl">עד מתי אני אתן לכישלון שלי להיות חלק ממה שמגדיר אותי? עד מתי זה יהיה תקוע לי בראש...? הכישלון. עד מתי זה יהיה חרוט לי בקורות החיים? מתי אני אשכח? "כישלון" היא מילה מבאסת.. הצליל שלה, המראה שלה... אני שונאת להכשל. ואני עוד יותר שונאת שאני נותנת לחיים שלי לסבוב סביב הכשלונות שלי. אפילו שלעומט ההצלחות הם מועטים.. הם גדולים ומכבידים עליי. בא לי כבר לשכוח את זה! </div>Sun, 02 May 2010 02:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (שנוצית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=225339&blogcode=11756510http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=225339&blog=11756510http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=225339&blogcode=10004064<div align="right" dir="rtl">זה מצחיק כמה מעט אנשים יודעים עלייך באמת. זה עוד יותר מצחיק כמה אתה יודע על עצמך. תפיסה- איך שאני בוחרת לראות את החיים שלי, איך שאני בוחרת לחיות אותם. המעשים שלי, המחשבות שלי, הרגשות שלי- התוצאות. פרי בחירתי. ידוע מראש. ורוד ושחור בערבובביה. מערבולות של צבעים כשהעפעף נסגר למאית שניה הזו בה העין ממצמצת. מאית שניה ועוד אחת... שעות של עיניים עצומות. מערבולות של צבעים בראש. "הכל דבש"- איך שאני מנסחת את המילים שלי. מתוק מתערבב במלוח מתערבב במר. "הכל דבש" מתערבב בדמעה מלוחה. טעמים גוררים רגשות- מחשבות. טעמים נעימים ופחות. החיוך שלי, אמת ושקר. מפיצה חיוכים- שקרנית. בוכה- שקרנית. חסרת הבעה, הבחירה המושלמת- לא מסגירה רגשות. שליטה עצמית- פנים חתומות. לא לשקר לאף אחד. המילה שלא נאמרת היא זו שיש בה הכל. כל מה שנאמר הוא ריק. המילה שעומדת על קצה הלשון. האשמה שעומדת מאחורי המילה. הודאה. השנאה השקטה שכולם מכירים אבל אף אחד לא מודה בה. התחרות המתמדת. אני זו אני. אתם זה אתם. העולם מהעיניים שלי הוא לא העולם שלכם. העולם שלכם, הוא לא העולם שלי. אני זו אני, </div>Wed, 08 Oct 2008 21:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (שנוצית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=225339&blogcode=10004064http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=225339&blog=10004064http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=225339&blogcode=9954131<div align="right" dir="rtl">סבא, מבחינתי החיים של כל אדם הם כמו סיפור.. הוא כותב אותו על ידי מעשים ובחירות שעשה. גם לאחר שהאדם הולך מאיתנו סיפור החיים שלו נשאר- המורשת שלו. הסיפור שלך נקשר בכולנו וכולנו מהווים חלק ממנו והכבוד והעונג כולו שלנו. המורשת שהשארת אחריך, הסיפורים, ההישגים... תהווה לנצח חלק מהמשפחה הזו, שאתה עזרת לבנות וללכד. אמנם אני מבין הצעירות שבנכדים ויש כאלה שיוכלו להעיד על אופייך טוב ממני, אך בזמן "הקצר" כביכול שהכרתי אותך למדתי להבין מה מיוחד כל כך בך- אתה ייצרת רוגע ונעימות. בשקט שלך ובקור הרוח שלך עזרת לשמור על אווירה נעימה ועל שלום במשפחה. תמיד היית איש נוח, לא אהבת להטריד ולא ביקשת יותר מדי, פשוט ישבת מאחור וצפית ואם היה לך מה להגיד תמיד היו אלה מילות חוכמה שאנו אהבנו להקשיב להם. כשאני חושבת עלייך, שום דבר רע לא עולה לי בראש- תמיד היית אהוב על כולם. בתור סבא היית הכי מדהים בעולם... תמיד נותן מעצמך כל כך הרבה. החיבוק שלך סבא, היה מרפא לב כואב, מאחה שבר ומייבש כל דמעה. כל פעם ששמעתי את אחד מהסיפורים עלייך, שהיו עולים בארוחות משפחתיות ובערבי חג והייתי מסתכלת עלייך, יושב שם שקט.. כאילו זה</div>Sun, 28 Sep 2008 11:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (שנוצית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=225339&blogcode=9954131http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=225339&blog=9954131http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=225339&blogcode=9907790<div align="right" dir="rtl">לאהוב אותך זה לותר על עצמי. את עצמי אני אוהבת יותר או פחות? לאהוב אותך זה לחיות יום יום עם ההרגשה שאני עושה משהו לא בסדר. לאהוב אותך זה חרטה. בכל מקום ישנן סיבות עולות מקולות יומיומיים... הרוח, המים, הציפורים על העצים. כתובות על קירות, על אוטובוסים שחולפים לי ברחוב מול העיניים. למה לא לאהוב אותך. כי לאהוב אותך זה לותר על עצמי. לאהוב אותך זה לותר לעצמי. אהבה זו מילה גסה. ובלילה כשאני עוצמת את העיניים, עולה אשמה עצמית... על אהבה. לא ככה אמורה להיות אהבה. ובחושך של השינה המחשבות עלייך עולות- מתערבבות, מתערבלות, לא נותנות לי מנוח. צועקות לי חזק חזק בתוך הראש- עד שבא לי להקיא. כי לאהוב אותך זה לותר על עצמי. לאהוב אותך זו טעות שאסור לי לעשות. לאהוב אותך זה גזר דין מוות. למה אני צריכה להרגיש שהאהבה שלי היא מחלה? מדכאה, מחלישה, מרדימה... לאהבה שלי אין תרופה. אתה כמו כאב ראש, דופק חזק ברקות ולא נותן מנוח. כי לאהוב אותך זה לותר על עצמי. לאהוב אותך זו שגיאה שאין ממנה חזור. לאהוב אותך זה לשנוא כל דבר אחר. חייבת להדגיש שזה נכתב סתם ולא על אף אח</div>Wed, 17 Sep 2008 11:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (שנוצית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=225339&blogcode=9907790http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=225339&blog=9907790http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=225339&blogcode=9828750<div align="right" dir="rtl">לב בודד. לב בודד בעולם של יחד. לב קטן ועצוב.. קטן בעולם גדול של אושר. לפעמים יש לו רגעים של שמחה, אבל הם לא מחזיקים הרבה. הוא נתלה בנקודות האושר הקטנות שלו אבל גם הן נעלמות אחת אחת. מה שגרם לו פעם לחייך, לצחוק... לא נראה לו חשוב יותר היום. האמונות שלו, הרצונות שלו, ההשגים שלו... הכל כבר לא חשוב. כל הדברים שנראו לו בעלי משמעות איבדו משמעות. והדבר היחיד שחשוב נעלם לו לאט. הוא רגיל לאבד... אנשים, חברים, דברים, מחשבות, רצונות, את עצמו. הוא רגיל לוותר. הוא רגיל לעשות מה שאומרים לו ולשנוא את זה. הוא רגיל לשנוא את עצמו על מה שהוא מעולל לעצמו. הוא רגיל לבכות. הוא מתפוצץ... ממחשבות רעות. הוא מתפוצץ מכאב. לב קטן בעולם גדול. לב שלא מוצא לו מקום. </div>Fri, 29 Aug 2008 21:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (שנוצית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=225339&blogcode=9828750http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=225339&blog=9828750http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=225339&blogcode=9817448<div align="right" dir="rtl">במה ריקה. זרקור בודדמקרין עיגול אור גדול במרכז הבמה. פיצוץ ואז עשן.... מתפוגג והוא שם- הקוסם. לבדו בתוך עיגול האור... מסנוור. חליפה שחורה מחוייטת, חולצה לבנה מכופתרת, עניבת פפיון סגולה כהה, מגבעת. קוסם. פניו מוצללות... אין רואים את עיניו. דממה באולם. "מתנדבת... אני צריך מתנדבת!" הוא מכריז בקול עמוק. נשים רבות מרימות את ידן, היא יושבת בשקט. "את שם! אותך אני רוצה!" היא מרימה את ראשה ורואה שהוא מצביע עליה. היא קמה בשקט... מבטה מבולבל... ניגשת לבמה, נעמדת לידו. פניו עדיין מוצלות, מבטו כלפי מטה. לא רואים את עיניו. "וכעת, לקסם!" הוא פונה אל הקהל. "אל תזוזי" הוא לוחש באוזנה. תופים רועמים באוזניהם של הקהל... הציפיה.. המתח... כולם עוצרים נשימה כש... זהו!!! לשניה היא הספיקה לחטוף מבט חטוף בעיניו, כשהרים את ראשו לשניה. מבט של כאב, שמחה, אהבה, שנאה, רצון- התאוות... כוח. הקהל המום, היא נעלמה. הוא עומד שם לבד... כאילו לא זז. והיא... נעלמה. אין פתח בבמה, אין חבלים או חוטים שישאוה, בלי טריקים, בלי ארונות קסומים. רק הוא והיא. היא נעלמה. "עכ</div>Wed, 27 Aug 2008 19:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (שנוצית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=225339&blogcode=9817448http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=225339&blog=9817448http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=225339&blogcode=9751647<div align="right" dir="rtl"> She is alone again. feels like the sun will never shine on her face again. like she's never gonna feel the breeze in her hair again. like she's never gonna taste the sweet taste of love. And her thoughts are killing her from inside. And this voices in her head aren't letting go- Telling her there is no use, and she believes them. And her mind is playing tricks on her- "Am I sad or happy?" she asks herself… And she just can't understand why she feels the way she feels all the time… All she wants is quiet, but she's keeping making noise. All she needs is answers, but those answers does not exist. She just can't understand… And that's the real problem- She just can't understand... <div s</div>Fri, 15 Aug 2008 15:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (שנוצית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=225339&blogcode=9751647http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=225339&blog=9751647http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=225339&blogcode=9687150<div align="right" dir="rtl">somtimes i can only see the good in life... it's not really hard- i just need to stop looking for it. somtimes the good in my life is you. there are times you can make me smile just because you are smiling. but there are times i want to cry. i'm giving you my soul, my life... everything that is good in me- if it can help you forget yourself- just for a little bit. i want to pull all the sadness from your mind to mine- because maybe i'm stronger- maybe i can handle itfor both of us. somtimes i want to yell at you... show you who i am, who you are and who we need to be. there is somthing wrong... to give so much but still feel nothing inside. making you happy- makes me happy... but that's it. just happy for a cuple of minutes... and then- nothingmattars anymore. nothing is important. my world is you. my world- does not exist. i just want to be me! i love you. i hate you. i need you. i want you. you are killing me. but that's o.k, i'm not blaming you... cause actuall</div>Sun, 03 Aug 2008 16:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (שנוצית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=225339&blogcode=9687150http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=225339&blog=9687150http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=225339&blogcode=7391201<div align="right" dir="rtl">today omer, ben and i were on a day off... it was soooooo funny. there is absolutly nothing to do here in wichita... or in kansas at all. so, we started driving, just driving... without knowing where. we stoped at a gas station and asked what can we do here, cause we don't know the place. ben wanted to go to a outlet center so we asked where is the nearest outlet center... and someone told us the direction... then we were lost and asked again and someone gave a wrong direction.... we got lost a thousend times but it was sooo funny. finely, after 3 hours of crusing kansas uknown rodes, we arrived to the sadest outlet ever... we left 5 minutes after we arrived. we were soooooooooo hungry so we went to an "eat as much as you can" restaurant. everything was soooooooooo good, yam yam... i ate so much! </div>Fri, 07 Sep 2007 04:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (שנוצית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=225339&blogcode=7391201http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=225339&blog=7391201