http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224410heCopyright 2026 ליט. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224410http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224410&blogcode=14627545<div align="right" dir="rtl">"קורה שאדם נולד לתוך ארץ זרה. שלמרות שיש לו אב ואם, אחים ואחיות, שפה ותרבות - הוא בעצם ממקום אחר, והוא לא יודע את זה. הוא כואב כל חייו, עד שהוא מבין, ומתחיל את המסע חזרה אל ארץ מולדתו, שמעולם לא היה בה ואף אחד לא יכול להבטיח לו שהיא אכן קיימת. אדם כזה נולד לתוך גיהנום, ובהתחלה הוא אינו יודע שזה הגיהנום. הוא ממשיך לחיות את חייו וליפול שוש ושוב, ורק אחרי זמן ארוך משהו קורה: איזה רגע של חסד, שבו הוא זוכה לראות, ולו לרגע מהיר ובהיר, את המקום שלו. פיסת גלויה קרועה מן המקום שלו, נאמר. או מישהו משם שחולף על פניו ומחייך - רגע שמשנה את חייו, משום שבבת אחת הוא מבין שאכן יש מקום כזה. שהוא לא חולם. שיש חיים טובים מאלה שהוא חי עכשיו. וגם, כמובן, באותו הרגע הוא גם מבין שהוא חי בגיהנום." - ריימונד קארבר, מתוך שירים מתבגרת ואיתי העצב. יד ביד לאורך כל הדרך. כדאי שאקבל אותו אליי במקום לנסות ולדחות אותו מעליי שוב ושוב. אולי הוא מהות לא פחות משאושר הוא מהות? על אף הדינמיות שאני חווה בכל רגע ורגע, דינמיות של תקיעות או דינמיות של תנועה, העולם והחיים קשים לי מאוד - אז, עכשיו ואולי לתמיד. הם כמו</div>Sat, 13 Feb 2016 21:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (ליט)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224410&blogcode=14627545http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=224410&blog=14627545http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224410&blogcode=13915581<div align="right" dir="rtl">אדם גר בתוך עצמו, בעיר סואנת או באיזה כפר. לפעמים עצוב, לפעמים שר. לפעמים פותח דלת. אבל לרוב בתוך עצמו. עם עצמו. ולה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה. יש לי את עצמי ועצמי בלבד כל עוד אין אף אחד אחר להיות עצמי יחד איתו. ויש ימים, כמו היום, אולי כמו מחר וכמו היום ההוא בשבוע הקודם וכמו אתמול, שזה יותר מדי. ויש ימים, כמו היום, אולי כמו מחר, שלא ברור מי האני שיש לעצמי לחיות איתה. זו שיש לה הזכות להחליט, לבחור, לעשות, להשתטות, לחשוב ולא לחשוב. ויש רגעים, כמו עכשיו, שהמילים הן סתם. אבל נאמרות כי אני צריכה ורוצה.</div>Sat, 21 Sep 2013 13:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (ליט)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224410&blogcode=13915581http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=224410&blog=13915581http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224410&blogcode=13706293<div align="right" dir="rtl">מחשבות על סיום אחד והתחלות רבות. על חיים וגם על מוות. מוכרחה לחולל תפנית בחיי, להחליט שאצליח לחמוק מכבליהן העוצמתיות של העצלנות והנוחות המושרשות בי. הגיע הזמן לעשות. תקופה חדשה מתרגשת עליי, עלינו. יהיה מעניין.</div>Fri, 15 Mar 2013 16:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (ליט)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224410&blogcode=13706293http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=224410&blog=13706293http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224410&blogcode=13659344<div align="right" dir="rtl">אבל אמא, אניכןילדה קטנה; ילדה קטנה שיושבת על המדרכה ובוכה כי היא מפחדת לעמוד על שלה, כי מעשה כזה יגרור תגובה מלחיצה ונעלבת ממי שהיא תעמוד על שלה מולו. מפחדת מהפחדים של עצמה. את לא רואה? ילדה קטנה, בת 22 שתיכף אמורה להתחיל את חייה בחוץ ואין לה טיפת מושג מה תעשה בהם. שלא מבינה שום דבר בפוליטיקה, אקולוגיה או כל נושא חשוב אחר, שרוקמת במוחה שקרים כדי שיהיה לה נוח - וזה גרוע יותר מלשקר, כל כך רוצה לענות על "למה?" "ככה". ועוד. קצרה היריעה מלהכיל. ילדה קטנה ועייפה, כל הזמן עייפה: מלרצות. מלפחד. מלהיות ככה, כמו שהיא. מלברוח מהתמודדות עם עצמה. ילדה קטנה ועייפה שרק רוצה לישון. כי רק החיים מתחת לשמיכה החמה נעימים.</div>Sun, 03 Feb 2013 18:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (ליט)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224410&blogcode=13659344http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=224410&blog=13659344http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224410&blogcode=13554224<div align="right" dir="rtl">דצמבר, בוא אליי. אני חושבת שאני רק מעמידה פנים שאני יודעת מה אעשה בבוקר יום ראשון הראשון של שארית חיי (7.4.13). אז למה לי לצפות מהזמן שיחלוף מהר? מה אעשה עם אין-סוף חופש בחירה? רק רעיון טוב אחד עולה בראשי - לא אלבש יותר חליפות ירוקות מדקרון שישפשפו את עור ירכיי ויגרו אותו להיפצע עד כדי בושה ללבוש מכנסיים קצרים. ועוד רעיון, משוגע ונפלא - אולי אמצא אהבה? בא לי לכתוב כאן הרבה.</div>Fri, 16 Nov 2012 13:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (ליט)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224410&blogcode=13554224http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=224410&blog=13554224http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224410&blogcode=13444440<div align="right" dir="rtl">מה בי מרתיע? מה בי מפחיד? </div>Sat, 01 Sep 2012 19:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (ליט)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224410&blogcode=13444440http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=224410&blog=13444440http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224410&blogcode=13431519<div align="right" dir="rtl">לחצים של סתם בחזה. בכי של סתם. הכל סתם. הבל הבלים, אמרה לי אחותי הגדולה. שלפחות יחלש החום הגדול הזה ואוכל לרצות ללכת, ללכת הרבה ולכל מקום ובכל זמן. רק עוד שבעה חודשים.</div>Fri, 24 Aug 2012 10:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (ליט)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224410&blogcode=13431519http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=224410&blog=13431519http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224410&blogcode=13330165<div align="right" dir="rtl">אני שומעת צפירות עולות ויורדות. אלה שאמורות להתריע על טילים שנופלים. כל מכונית שצופרת, כל אזעקה מצפצפת מאחד הבתים הסמוכים היא צפירה עולה ויורדת. כל מכונית ואזעקה מזהירות. אותי. מאיזו סכנה שלא קיימת. או שכן קיימת. אבל זה המיקרוקוסמוס שלי, כן? בחלק מהפעמים הן באמת נשמעות כמו צפירות שמתריעות מטילים שנופלים, ואז אני חושבת על הממ"ד שלנו, שאני יכולה להכניס אליו רק חצי מהגוף שלי - במקרה הטוב. </div>Sat, 23 Jun 2012 20:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (ליט)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224410&blogcode=13330165http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=224410&blog=13330165http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224410&blogcode=13260054<div align="right" dir="rtl">מפליגה בדמיונות מזה שבוע. לא הרבה חשוב כרגע. http://www.youtube.com/watch?v=Y2baNxH3acs</div>Sun, 13 May 2012 19:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (ליט)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224410&blogcode=13260054http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=224410&blog=13260054http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224410&blogcode=13218740<div align="right" dir="rtl">לא קר לי נורא, אלא מעט - כשאני רק מתחילה לחשוב על סבא וסבתא. והשאר. כך אני מתחשלת. לכו תדעו מה יכול לקרות. אנחנו צריכים להיות מוכנים לכל.</div>Thu, 19 Apr 2012 20:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (ליט)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224410&blogcode=13218740http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=224410&blog=13218740