http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224349all in all it's just another brick in the wall..heCopyright 2026 Mrs. lola. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224349http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224349&blogcode=10252943<div align="right" dir="rtl"> "..."הזמן מעביר הכל" אני לא נוטה להסכמה מלאה. אני חושבת שהכאב/הצער/האהבה/הרגש לא מתרפה או דועך.. אנחנו פשוט מתרגלים לנוכחות או לאי נוכחות של האדם/דבר בתוך חיינו..." איי. המצב עכשיו שוב חזר להאפיר, למרות שהשמיים שטופי שמש. הפעם, לא אני דפקתי את העסק-ולא הוא. תקראו לזה ביש מזל, תקראו לזה גורל. אבל משהו קרה, שאינני יודעת 100% פרטים עליו, ודרכינו נאלצו להפרד..בדיוק אתמול. זה היה היום האחרון שלנו כ..זוג. כמשהו מוגדר ומוצהר. היום האחרון שלנו בתור ו-. ההגיון שלי ממשיך לעבוד שעות נוספות ואומר שצריך להמשיך הלאה ואסור להשאר תלויה. אסור להיות תקועה במצב שאולי הכל יסתדר, אסור לחכות לעובדה שהוא אולי יבוא בזמן כלשהו, כי הוא צריך לבוא קרוב. תחושת פספוס מטורפת. אבל ככה זה החיים לא? all good things come to an end. </div>Fri, 05 Dec 2008 11:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mrs. lola)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224349&blogcode=10252943http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=224349&blog=10252943http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224349&blogcode=9983722<div align="right" dir="rtl">הזמן. פונקציה בלתי נלאית. לפעמים אנחנו בטוחים שאנחנו שקועים כל כך עמוק בבוץ. ופתאום, ככה, רק בזכות הזמן (?!) אנחנו כמו פרח סגור שנפתח, ועכשיו הוא מרהיב. נדמה לנו כי הוא מחייך, ובשלל צבעים. אותו הפרח שהיה משעמם וסגור, שהסתגר בתוך עצמו. "הזמן מעביר הכל" אני לא נוטה להסכמה מלאה. אני חושבת שהכאב/הצער/האהבה/הרגש לא מתרפה או דועך.. אנחנו פשוט מתרגלים לנוכחות או לאי נוכחות של האדם/דבר בתוך חיינו. היום הופעה. כןכן. שבק ס'. בתקליט חדש((: יש מצב לתמונות, נראה. ככה קצר כי יש עוד הרבה דברים להספיק, סוף שבוע רגוע, Mrs. lola &lt;3</div>Sat, 04 Oct 2008 14:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mrs. lola)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224349&blogcode=9983722http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=224349&blog=9983722http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224349&blogcode=9689912<div align="right" dir="rtl">אוקיי אוקיי. אז נאספו השברים מזמן, ואני כבר הרבה יותר טוב. לא ראיתי את הבנאדם חודש וחצי- ופה המרחק כל כך עוזר. הוא דיבר על חבר רחוק, שהוא מאוד אוהב את האופי שלו. ואז יצא לי להכיר אותו. התגלה בנאדם רגיש ומדהים, שמושך אותי. איזה בלאגן הולך להיות ביום ששלושתינו ניפגש- והוא רק מתקרב. מצד אחד מתחילה להדק קשרים עם החדש, מצד שני לא ראיתי את הישן כבר שנים. איי איי, לא יכולתי למצוא מישהו יותר נורמלי להמשך אליו?|:</div>Mon, 04 Aug 2008 01:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mrs. lola)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224349&blogcode=9689912http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=224349&blog=9689912http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224349&blogcode=9434202<div align="right" dir="rtl">כבר אין עם מי לדבר, בטח שלא בשעה מעורפלת שכזו. אני חצויה לשניים, שבורה, קרועה. ירו בי חץ, ישר ללב. אני לא מסוגלת יותר. איך אתה אומר שאתה אוהב אותי ובו זמנית אתה שולח חיצים על ימין ועל שמאל?! מה זה הניתוקים האלה?! מה זה הגועל שיוצא ממך בתקופה האחרונה!? אתה כ"כ לא מי שהכרתי. מי שיצא לי להכיר. אתה שברת, רמסת, דרכת, בדקת שזרעת מספיק מלח על פצעיי, ועוד בדיקה אחרונה, ואני עדיין כמו סתומה איתך, נשארת איתך, אוהבת אותך. אני אשלם בחיים שלי על הטעויות האלה.</div>Tue, 24 Jun 2008 03:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mrs. lola)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224349&blogcode=9434202http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=224349&blog=9434202http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224349&blogcode=9086223<div align="right" dir="rtl">ים. חושך. השמיים מתמזגים עם האופק בצבעים כהים. אפשר להרגיש את הקור חודר לכל עצם ועצםבגוף. החול מדגדג את הרגליים. המים שוטפים בחמימות את כפות הרגליים. אפשר לראות את אדי המים היוצאים מן הים לכיוון החוף. השתקפות המבט בתוך העיניים. מרחק אפס. לאט לאט להרגיש את השפתיים, לחוש את חוף הגוף, את הטעם. בלתי נשכח.</div>Sun, 27 Apr 2008 22:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mrs. lola)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224349&blogcode=9086223http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=224349&blog=9086223http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224349&blogcode=9026273<div align="right" dir="rtl">אתמול בנסיבות מוזרות מאוד, תוך כדי התכתבות, התקבל ה-sms הבא: "פיתחתי רגשות כלפייך..וקשה לי..." "מה קשה?" חצי שיכורה עונה. "קשה לי להיות איתך ולא לעשות כלום.. מתאפק לא לנשק אותך כל פעם מחדש..ואת פוגעת בי עם.." &lt;העניין של הפגיעה זה בעיקר שהוא מתחיל להגיד משהו, ואז הוא נעצר ואומר כלום,לאמשנה, לא חשוב, וזה מטריף אותי!!&gt; אני באמת לא מבינה. אם זה ככה.. למה הוא אדיש?עצבני?מגעיל?מרוחק?מעצבן? לא היה לי אומץ לרשום שאני מרגישה אליו דברים חזקים מאוד כבר מעל לחודש. שאני רק מחכה לרמז בשביל לנשק אותו. שהייתי מוכנה לנשק אותו כבר בפעם ההיא שהייתי אצלו (אם רק היה לנו זמן לבד..). זה כואב. בכל יום שאנחנו לא מדברים, כואב לי הגוף. בחיים לא הייתי כזו.. "מושפלת". האהבה כופפה אותי לרצפה. פעם ראשונה שזה פשוט מכניס אותי לדיכאון- כל פרט ופרט. הציפייה של יום שלם שהוא יתקשר. ואולי, הכל מתוך הרגל, אחרי ימים מוצפים בSMS, ושיחות לשעות הקטנות של הלילה. מחכה לפסטיבל שאולי ישפוך קצת אור. כדאי לשכוח? או לקדם את זה בפעם הבאה שניפגש? המחשבות לא עוזבות אותי. אני לא יודעת מה לעשות. איזה בלאגן/=. </div>Fri, 18 Apr 2008 23:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mrs. lola)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224349&blogcode=9026273http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=224349&blog=9026273http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224349&blogcode=8945344<div align="right" dir="rtl">עד מתי אבא שלי יתאכזר אליי ככה? עד מתי הכלבה תמשיך להתייחס באופן מזלזל ומשפיל?! עד מתי אני אסבול את הלחץ? עד מתי אני אהיה בלי רישיון?!עד מתי אני אתנדנד בין הכסאות? עד מתי הכלבהתבין שאני גם בנאדם?! עד מתי אני אהיה עם לילות ללא שינה? עד מתי אני אצטרך לחכות שהוא ינשק אותי? עד מתי אני אפסיק להיות ביישנית? עד מתי אני אהיה כזו תמימה? עד מתי אני אמשיך לנסות להחזיק קשרים ללא סיכוי? עד מתי אני אמשיך להפגע מאנשים כל הזמן? עד מתי אניאהיה רגישה? עד מתי אני אפסיק להשתעמם ב90% מהשיעורים? עד מתי אני אהיה ילדת הכמעט?!</div>Sat, 05 Apr 2008 23:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mrs. lola)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224349&blogcode=8945344http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=224349&blog=8945344http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224349&blogcode=8856202<div align="right" dir="rtl">אז כן. הוא שבה אותי. אני מנסה להתעלם מזה. הוא עדיין איתה. אסור לחשוב על זה מעבר לידידות. פשוט אסור. אני מרגישה אבודה. ממתי אני, , נתפסת על אנשים תפוסים? אפשר לתרץ את זה בגלל האופי שלו.. וכמה שאיכפת לו, ושהוא משקיע. למשל, הוא נסע אליי בהפתעה. השיג אותו ופוף בא. הייתי בשוק. לא עיכלתי האמת. מרב שאנחנו נפגשיםפעם בשבוע, מדברים לפחות פעם ביום, ומתכתבים ב-SMS חופשי, אני כבר נקשרתי אליו מאוד. ולמשל היום, שהוא עוד לא שלח לי SMS חזרה במשך כמה שעות, אני אוכלת את עצמי. קשה לי. אלוהים ישמור לאן הכנסתי את עצמי?</div>Fri, 21 Mar 2008 23:17:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mrs. lola)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224349&blogcode=8856202http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=224349&blog=8856202http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224349&blogcode=8694196<div align="right" dir="rtl">זה, עוד לא היה לי. שלושה בחורים. אחד אני לא בכיוון שלו בכלל- ואמרתי לו את זה..ומשומה הוא לא מבין. שאני באמת לא מבינה מה לא מובן ב:"לא בא לי כלום, אף אחד עכשיו". אחד אני לא נכנסתי לזה בגלל המרחק- שעתיים נסיעה.. לא יכול להחזיק מעמד. וכל-כך טוב לי,כמו עכשיו, שאנחנו כמו אחיםS: והשלישי, שאפו. היחיד שהצליח לגנוב לי ככה את הלב בקטנה. אה כן,קצת באסה- הוא תפוס. לדידו, הוא לקראת הסוף.. אחרי..שנה וחצי!! שולח SMS, ומתקשר לפחות פעם ביום. שתבינו את הקטע לעומק: "מה עשית היום?" "הייתי אצל חברה שלי" "איך היה?" "סתם. גררה אותי , התחננה שאבוא" "חצוף! מה זה התחננה?!" "..." הודעת SMS : "רק תגידי ואני בא ל-" מה הולך כאן? הסבר בבקשה, כי אני באמת לא מצליחה להבין. עוד SMS:"ניסיתי להתקרב אלייך.. אבל הייתי בטוח שאת עם " עם ההוא הקרצייה מלמעלה. הוא נחמד והכל טוב בתור ידידים.. אבל הוא הכי לא הטיפוס שלי. אבודה איפה שהוא פה. help please. </div>Sun, 24 Feb 2008 01:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mrs. lola)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224349&blogcode=8694196http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=224349&blog=8694196http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224349&blogcode=8553338<div align="right" dir="rtl">"הוו, איזה יפה את". מוכר לכם? המסיכה הזו, שמדיי פעם נאלצים ללבוש, כדי להראות לעולם שאנחנו מאושרים. "קצת מרוחקת.." "בגלל - האפס?" ".." מן אישור של הסכמה. נפרדתי סופית. במשך שבועיים שלא ראיתי אותו, רק עיכלתי את העובדה וחשבתי איך לסיים עם זה. איזו קרירות וגועל יצא ממנו. אם לא היו שמה כל-כך הרבה אנשים, הייתי כבר מרביצה לו - שירגיש את הכאב. ולמול כולם, עטופה בחיוכים מקסימים, כאלה ענקיים, כמו שאני יודעת לעשות. רוקדת למול עיניו, מראה שהכל בסדר, ובלי להתאמץ מוציאה ממנו מבטי דיכאון. but, beside all that,there's a lot of people that serounds me, fill me in kisses and hugs, tell me that they love me, people wants me. I'm not alone. and I know that he is a jerk, but.. I don't care. because, when everyone will find out how small person he is, he will stay alone in this lovly world. screw you, fucking asshole. you are bitch. הו ככה יותר טוב(:</div>Sat, 02 Feb 2008 14:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mrs. lola)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224349&blogcode=8553338http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=224349&blog=8553338