http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224052אממ.. תיאור? לאלא אתם כבר תבינו לבד..heCopyright 2026 &#9829;מוריץ:].. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224052http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224052&blogcode=11903273<div align="right" dir="rtl"> מאז שאני זוכרת את עצמי, הסיוטים הכי גדולים שלי היו לאבד מישהו קרוב.. כל פעם המחשבה הזו הייתה מגיעה אליי והייתי מדחיקה אותה כ"כ מהר, אבל לא מספיק מהר בשביל שהדמעות לא יבצבצו לי בעיניים. תמיד פחדתי מהמחשבה שאני אצטרך להתמודד עם זה, לא לראות אותו לעולם יותר.. לא לעשות יותר את כל הדברים שאני פשוט עושה כל חיי, במן מובן מאליו שכזה. זה היה ממש צפוי, כבר המון זמן שהוא סבל, נורא.. באיזשהו שלב כבר התחלתי לקוות בשבילו שזה יגמר כבר אבל.. להפנים שהוא איננו עוד.. זה לא נקלט לי. כל הילדות שלי הוא דאג לי הכי בעולם, זכורים לי כ"כ הרבה רגעים איתו, תמיד היה איתו כ"כ כיף, הצחוק שלו, החיוך שלו, אפילו המבטא האמריקאיהמעצבן הזה שלו הסוס שלי. בית הבובות. שולחן האיפור.. כמעט כל רגע בילדות שלי זכור לי עם אחד מאלה.. כל כך הרבה מקומות כאן יזכירו לי אותו.. מקדונלדס, המסעדה שם מעל כיכר דניה.. כבר ארבעה ימים שאני בוכה, יש שאומרים יום אחד מוקדם מידיי. אני חשבת שהתחלתי לעכל כבר לילה קודם, כשאמא אמרה שמצבו ממש קשה, "ימיו ספורים" לא הפסקתי לבכות, לא הצלחתי להרדם כמעט עד הבוקר ואז כשקמתי ק</div>Fri, 09 Jul 2010 22:05:00 +0200mor_arian@walla.co.il (&#9829;מוריץ:].)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224052&blogcode=11903273http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=224052&blog=11903273http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224052&blogcode=11625391<div align="right" dir="rtl"> וכמה מפתיע כמו תמיד הלחץ כ"כ משתק יש כ"כ הרבה דברים לעשות ואני פשוט משותקת, לא זזה, לא מסוגלת לעשות שום דבר יעיל. פוש אחרון, אחרון ודיי.. פוש אחרון וזהו, מסיימים. אבל בעצם זה לא ככה, כי אחרי הבגרות הזו, אני אצטרך לתת 'פוש' אחרון גם במקצוע הזה, ובמקצוע ההוא.. אין לי כוח.. אין לי כוח שתתחיל התקופה הזו.. לא מסוגלת להתמודד כרגע עם העובדה שכל מה שיהיה לי בזמן הקרוב זה רק בגרויות ומתכונות. לא יכולה. רוצה להנות, רוצה לשבת בבית ולהרגיש שאין לי מה לעשות.. אלוהיםם החיים בקאנטים. </div>Wed, 03 Mar 2010 20:31:00 +0200mor_arian@walla.co.il (&#9829;מוריץ:].)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224052&blogcode=11625391http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=224052&blog=11625391http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224052&blogcode=11552822<div align="right" dir="rtl"> קשה לי, קשה לי ממש.. וזה במצבי רוח, בכל דבר שאני עושה.. לשניה שמחה, הכי מאושרת בעולם, ורגע אח"כ שקועה עמוק בתוך איזשהו דיכאון מוזר שכזה. לא תכננתי שזה יהיה לי כ"כ קשה.. "..על הכביש המהיר מחפש הכוונה, ולא מוצא סיבה לקום בבוקר .. אני משקיף על העיר תל אביב הישנה, היו זמנים בהם ידענו אושר. וגם אם לא, אם לא כדאי לך לחזור , תדעי רציתי שתהיי מאושרת. אני עוד פה, את זה כדאי לך לזכור בלילות כשאת ענייך סוגרת.." *וכל הזמן מנסה לשכנע את עצמי שזה שווה את זה* וברגע שאני שומעת את הקול הזה.. איזה חיוך, אלוהים! חח נמחק כל הכעס ונמחקת כל האכזבה, רקשמחה ואושר פתאום הציפו אותי. ואז נזכרתי, כמה שבעצם זה כ"כ שווה את זה. </div>Wed, 27 Jan 2010 22:57:00 +0200mor_arian@walla.co.il (&#9829;מוריץ:].)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224052&blogcode=11552822http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=224052&blog=11552822http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224052&blogcode=11535009<div align="right" dir="rtl"> הפחיד אותי תמיד, כל החיים, השינוי הענק הזה, שיקרה הדבר הקטן וככה בכלום זמן ישתנו לי החיים, מהקצה אל הקצה. מפחדת כ"כ, לא יודעת מה לעשות עם עצמי, לחץ תמידי שכזה. לא עוזבת אותי המחשבה. תמיד שם, ברקע כל דבר שאני עושה. ואני מדברת עליו כאילו שהוא כבר לא כאן, מספידה אותו מבחינת עצמי, אולי בשביל שיהיה לי קל יותר אח"כ. מה, זה באמת הסוף? תמידקיוויתי שהוא לעולם לא יגיע.. אני לא באמת יודעת, אולי הכל בסדר, שום דבר עוד לא נגמר. זה הכל רק אצלי בראש. מנסה להפנים אבל לא מצליח לי.. רק המחשבה על הכל בלעדייו עושה לי צמרמורת בכל הגוף. דמעות בעיניים. טיקים בידיים. לא יכולה, לא רוצה, לא מסוגלת, לא מאמינה שזה יכול לקרות. פספסתי, כ"כ פספסתי אותו, לא מצליחה לקלוט למה פספסתי את ההזדמנות הזו. אלוהים אני כל כך מפגרת, זה הכל באשמתי, הייתי יכולה ליסוע, הייתי יכולה לעשות לו טוב.. זה לא היה משנה את המצב שלו אבל זה היה משפר את כל השאר. את ההרגשה. שלו. שלי.. וכל פעם הדמעות לא מפסיקות ואני יושבת כאן מול המחשב כותבת וכותבת וכל הזמן הזה בעיניים שלי יושבות דמעות ורק מחכות לצאת, והגרו</div>Tue, 19 Jan 2010 18:17:00 +0200mor_arian@walla.co.il (&#9829;מוריץ:].)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224052&blogcode=11535009http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=224052&blog=11535009http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224052&blogcode=11524193<div align="right" dir="rtl">מי היה מאמין.. 18 וזה.. כ"כ כיף, יום שכולו טוב, רק לצחוק, רק להרגיש שפשוט כולם כ"כ אוהבים. בלילה סתם שקעתי במחשבות, על כמה שהתבגרתי, וכמה שהייתי רוצה שזה עוד לא היה קורה. אז.. החיים האמיתיים מתחילים עוד מעט, הא..? טוב לי איתו, הכי כיף בעולם. אבל כרגיל, נהרס לי במחשבות, פשוט חושבת יותר מידיי. וכבר ידוע שזה דבר שנוטה להרוס לי. פוחדת שעשיתי טעות.. מפחדת לאבד אותו מקווה שיהיה בסדר,עכשיו כבר אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור. "מה שהיה הוא מה שיהיה, מה שנעשה הוא מה שיעשה, ואין כלחדש תחת השמש." </div>Thu, 14 Jan 2010 18:23:00 +0200mor_arian@walla.co.il (&#9829;מוריץ:].)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224052&blogcode=11524193http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=224052&blog=11524193http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224052&blogcode=11457597<div align="right" dir="rtl"> יהיה טוב, נכון..? מבולבלת, באמת לא יודעת מה הולך לקרות מחר, מה הוא הולך להגיד. משהו הולך להשתנות בעקבות מחר, השאלההיאאם זה יהיה שינוי חיובי או שלילי.. בעצם, גם אם לא יקרה כלום, עצם זה שדיברנו על זה - זה כבר ישנה משהו. זה יהיה שונה כשניפגש בפעם הבאה. זה יהיה שונה, את זה אי אפשר להחזיר כבר לאחור. וכולן שמחות בשבילי.. וגם אני, מנסה להיות שמחה, אבל לא מצליחה, כי אני פשוט באמת לא יודעת מה יהיה. כנראה שאני יחזור שיא האושר, או לחילופין בשיא הדיכאון. נונונונונונווווו, שיהיה כבר מחר בערב.! :) </ST</div>Tue, 15 Dec 2009 14:46:00 +0200mor_arian@walla.co.il (&#9829;מוריץ:].)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224052&blogcode=11457597http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=224052&blog=11457597http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224052&blogcode=11436185<div align="right" dir="rtl"> היה כ"כ נחמד אם הכל היה הרבה יותר פשוט.. אבל הוא לא, חבל. \ באלי שיעברו כמה שבועות.. (: </div>Sat, 05 Dec 2009 23:51:00 +0200mor_arian@walla.co.il (&#9829;מוריץ:].)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224052&blogcode=11436185http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=224052&blog=11436185http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224052&blogcode=11423551<div align="right" dir="rtl"> אלוהים, כמה שכל הסיטואציה הזו מפחידה אותי. וכל פעם שמישהו מזכיר אני נלחצת כאילו שזו הפעם הראשונה שאני שומעת על זה.. כמה אפשר לבכות על דבר כ"כ קטן ופשוט.? ואף אחד לא באמתעוזר, ואף אחד לא באמת מרגיע, כולם יודעים רק להגיע את המשפט הכ"כ מוכר כבר "יהיה טוב.. אל תדאגי" ואני יודעת שיהיה טוב, ואני יודעת שאולי בעצם באמת שאין לי למה לדאוג.. אבל מה לעשות, כזאת אני ואני דואגת.. ואף אחד לא יוכל לקחת את הפחד הזה ממני. מי היה מאמין שדווקא אני יבלה כ"כ הרבה זמן בבתי חולים, דווקא אני.. ועוד הניתוח הכ"כ מיותר ומפחיד הזה.. ניתוח פשוט, הם אומרים, אבל ניתוח זה עדיין ניתוח, ואם משהו ישתבש? ואם אני אפסיד גם את חנוכה? אני לא מסוגלת יותר, כמה זמן אפשר לחיות כבר בצד המחלה המעצבנת הזאת.? מפחידה אותי המחשבה שאני אצטרך לקום מהניתוח הזה לירוק דם, כואב הגרון.. ולאכול כלום שבועיים. אלוהים, הם אומרים שיתמכו, אבל פעם ב5 ימים לקבל ביקור זה לא תמיכה.. ואני באמת צריכה את התמיכה הזו, אולי בעיקר כרגע, בלחץ שלפני, כי אני פשוט לא מצליחה להסתדר, אני כל רגע מתמוטטת, נשברת, ליטרים ש</div>Sun, 29 Nov 2009 23:23:00 +0200mor_arian@walla.co.il (&#9829;מוריץ:].)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224052&blogcode=11423551http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=224052&blog=11423551http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224052&blogcode=11277405<div align="right" dir="rtl"> רגשות מעורבים. סבתא התחילה לבכות. אני מתרגשת, ועוד איך מתרגשת. מהנסיעה, מהחברים, ממה שאני הולכת לראות שם, להרגיש. כולם כ"כ לחוצים מזה שאני נוסעת, כאילו מי ישמע אני לא הולכת לחזור משם, יהיה טוב, נראלי.. מחכה להגיע ובאלי שיעבור כבר כל הזמן הזה. באלי להיות שם כבר. יהיה לי קשה, היה לי קשה מול שני קברים, אז מול מליונים יהיה קל? כנראה שלא, ואני לא הולכת בשביל שיהיה לי קל, אלא בדיוק ההפך - כדי להרגיש את ההכי קשה שיש. אז להת', אחזור עם חוויות, אני בטוחה, טובות ואני מקווה שלא יהיו חוויות רעות, אלא רק 'מעשירות'. שלכם.. </div>Tue, 29 Sep 2009 01:35:00 +0200mor_arian@walla.co.il (&#9829;מוריץ:].)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224052&blogcode=11277405http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=224052&blog=11277405http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224052&blogcode=11266046<div align="right" dir="rtl">נהיה לי חשק לכתוב, כל דבר, רק לכתוב.. אבל מפאת חוסר זמן כרגע, אני אשאיר את הכתיבה לזמן אחר, אולי אחרי המסע לפולין בכלל.. בקיצור, החיים יפים, משתדלת לא לשכוח לחייך. =]</div>Thu, 24 Sep 2009 19:09:00 +0200mor_arian@walla.co.il (&#9829;מוריץ:].)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=224052&blogcode=11266046http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=224052&blog=11266046