http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=223244my name is Jimmy but my friends just call me the hideous penguin boyheCopyright 2026 Ms. Madeleine. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=223244http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/44/32/22/223244/misc/12872997.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=223244&blogcode=11605103<div align="right" dir="rtl">אולי, אני חושבת, אולי עכשיו הגיע הזמן להחלטות של השנה הזו. כי כל כך מיותר לחזור על אותן טעויות פעמיים. כל כך טיפשי לבנות את אותן החומות, להתפלל לאותה יישות שלא קיימת, להסתכל על החיים מבעד העדשה החדגונית של הציניות הנצחית. כל כך הורג ליפול לאותן מלכודות צפויות מראש ולשווא לצפות שמישהו יוכל להציל אותי מעצמי. כל כך מתסכל לנסות לברוח כשאני תמיד תקועה, כי כל השינויים שמסביבי לא ימירו את המחשבות לאופטימיות, ואני לא רוצה להיות הבנאדם שתמיד זז, תמיד מסתובב במעגלים בנסיון נואש למצוא משהו לא מוגדר ולא קיים. הפעם אקפוץ דרך חישוקי האש ולא אחפש קיצורי דרך. <s</div>Sun, 21 Feb 2010 23:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ms. Madeleine)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=223244&blogcode=11605103http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=223244&blog=11605103http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=223244&blogcode=10448026<div align="right" dir="rtl">"‏מַה־שֶּֽׁהָיָה&#1433; ה&#1443;וּא שֶׁיִּהְיֶ&#1428;ה וּמַה־שֶּׁנַּֽעֲשָׂ&#1428;ה ה&#1430;וּא שֶׁיֵּעָשֶׂ&#1425;ה וְאֵ&#1445;ין כָּל־חָדָ&#1430;שׁ תַּ&#1445;חַת הַשָּֽׁמֶשׁ" כבר לא אעדכן פה יותר- בגלל שלל סיבות, אבל אחת העיקריות היא שעכשיו עם החזרה לארץ, אני לא רוצה בלוג כל כך חשוף. בכל מקרה הגיע הזמן לשינוי. בינתיים כל הפוסטים ישארו, לפחות עד שאעתיק את הקטעים שאני רוצה למחשב (למרות שעל מי אני עובדת, אני אתעצל לעשות את זה). פתחתי בלוג חדש, אז מי שרוצה יותר ממוזמן לבקש. לילה/יום טוב. </div>Fri, 23 Jan 2009 06:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ms. Madeleine)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=223244&blogcode=10448026http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=223244&blog=10448026http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=223244&blogcode=10418418<div align="right" dir="rtl"> אחד החסרונות הגדולים בלהיות ישראלי בחו"ל זו הצורך המתמשך להתגונן מפני האשמות כאלה ואחרות. ב-2006, במהלך מלחמת לבנון השניה כל המדיה עסקה רק בזה, ב-CNN ו-BBC שידרו עדכונים מתמשכים, אנאליזהשוטפת של המצב, ועכשיו נראה שכל העולם מעורב עוד יותר. ההבדל הוא שעכשיו ההאשמות הבלתי פוסקות יותר חריפות. והבורות הזו. אנשים שאין להם כל ידע היסטורי על ישראל, או על המלחמה בת השישים שנה (אבל זה תלוי ממתי מתחילים לספור), נוקטים עמדות, מביעים דעות, ופוסקים שישראל היא מפלצת בעלת שלושה ראשים, שישראל בעצמה היא מדינה טררוריסטית. "כובשים". כל יפי הנפש יוצאים ממעורותיהם וצועקים שנפסיק. כל הצבועים מנקים את מצפוניהים על גבה של ישראל. כל אלה ששלטו ביד רמה בקולוניות שלהם, שכל אפריקה ואסיה הייתה בידיהם, נרעשים מהזוועות שלהם אנחנו גורמים. ואיפה מערכתההסברה שלה אנחנו כבר מחכים עשרות שנים? שריפת דגלי ישראל, הפגנות בלתי פוסקות; אין סוף סיקור של תגובות העולם למבצע בעזה. איפה היו התגובות העולמיות להפגזות הבלתי פוסקות של החמאס בדרום הארץ? אנשים זורקים הערות אנטי-ישראליות, אנטישמיות, כי הם בעד ה"חירות", הם בעד ה"צ</div>Thu, 15 Jan 2009 05:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ms. Madeleine)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=223244&blogcode=10418418http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=223244&blog=10418418http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=223244&blogcode=10396561<div align="right" dir="rtl"> i need something to believe in </div>Fri, 09 Jan 2009 04:11:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ms. Madeleine)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=223244&blogcode=10396561http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=223244&blog=10396561http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=223244&blogcode=10388447<div align="right" dir="rtl">השנה הראשונה בחיי בה העולם שלי התהפך בכזו מהירות מקצה אחד לשני. מחברים ללבד. מאופוריה לדיכאון. מהכל לכלום. כנראה הלילה ההוא בכרתים היה צריך להווה איזו מן אזהרה. האווירה הזו של האין-דאגות, האלכוהול, הוא (בפעם הראשונה והאחרונה)- וזה הפך להיות סרט אימה, סיוט שלא נגמר. אבל לא הייתי יכולה לדעת. לכן מפה אפשר ללכת רק קדימה, רק למעלה. לא אתן להכל וכולם ליפול. ראש מורם וגב זקוף. ממשיכים הלאה, פרק חדש של חיי, חוזרים למקורות. </div>Tue, 06 Jan 2009 21:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ms. Madeleine)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=223244&blogcode=10388447http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=223244&blog=10388447http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=223244&blogcode=10355219<div align="right" dir="rtl">עוד שנה. מחכה כבר שמשהו ישתנה, אבל שומדבר לא זז. not a moment passes by in which there is no one i miss desolation doesn't suit you;that's what they all say, but me, i don't even exist </div>Tue, 30 Dec 2008 06:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ms. Madeleine)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=223244&blogcode=10355219http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=223244&blog=10355219http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=223244&blogcode=10289782<div align="right" dir="rtl">ישנה וישנה, קמה אחה"צ ואוכלת לפטאובר סיני מאתמול. מעבירה ימים. וכל פעם המחשבות שלי נודדת חזרה אליך. כי אף פעם לא דיברת. הייתי נוראית כי אני לא בנויה ל"ביחד" הזה,ואתה החזרת לי עם הצד השני של המטבע. היית מאוהב בי? כי רצית להגיד משהו כשאמרתי שזה הסוף, וניסיתי לא לצחוק, כי אני תמיד צוחקת ברגעים כאלה, וראיתי איך שזה אוכל אותך. העיניים האלה. ולקח לי כל כך הרבה זמן להבין שאתה החבר הכי טוב שלי. איפשהו בין השורות משהו נעלם. מחר- מחר עברו שנתיים מאז אותו לילה, באותה מסיבת קריסמס. הכל השתנה. הכל השתנה חוץ מהגעגוע הזה כי אפילו כששכבתי לידך על השטיח התגעגעתי אליך, לריח שלך, למשהו בלתי מוגדר- משהו שהוא כל מה שאתה, וכל מה שאתה לא. כל מה שאני לעולם לא אהיה. הפכים גמורים. אני זוכרת את הלילה הזה שסיפרת לי על אמא שלך, וכשיצאת הסתכלתי עליך מהחלון ואהבתי אותך לרגע. והנשיקה הראשון הזאת אי שם בשלהי דצמבר 2006, שנינו עטופים במעילים וכובעים וצעיפים, עם עננים לבנים שיוצאים לנו מהפה, והירח, הנהר שזמזם ליד, השיער שלך על הפנים שלי. הבקרים שהייתי מגיעה לביצפר, ישר לתוך החיבוק הזה שליווה אותי כל הת</div>Sun, 14 Dec 2008 02:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ms. Madeleine)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=223244&blogcode=10289782http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=223244&blog=10289782http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=223244&blogcode=10279830<div align="right" dir="rtl">יושבת, מתקתקת מילים חסרות משמעות, מעשנת, אוכלת, ישנה, מחליפה חיתולים, מקבלת משכורות, שותה קפה וקפה וקפה. ואני רק רוצה שיעבור החורף, שהתקופה הזאת תיגמר. אבל כל פעם שנראה כי היא מתקרבת לסופה, מתווסף עוד חודש ועוד חודש של המתנה. התקבלתי לקורס מש"קיות ת"ש. -והוא מתחיל ב26 לאפריל. שוב האחרונה להתחיל את החיים, שוב זו שנשארת מאחור, שוב זו שתעבוד בלי שום מטרה, ותבזבז את הכל רק כדי להרגיש איזשהו סיפוק. שוב לבד. והלבד הזה חונק. כל התק</div>Thu, 11 Dec 2008 21:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ms. Madeleine)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=223244&blogcode=10279830http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=223244&blog=10279830http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=223244&blogcode=10248951<div align="right" dir="rtl">חודש יומולדת. אני שונאת את דצמבר. כמה אפשר להתאכזב מאותו בנאדם? אני אוהבת את מליסה. כי יש לה עיניים בצבע של שמיים וריסים שחורים וארוכים. כי לפעמים היא מתרגשת כמו ילדה קטנה, וזה מעלה בי רגשות נוסטאלגיים. כי היא שקרנית גרועה, והיא סבלנית, ולמרות שהיא מעצבנת אותי לפעמים, היא מוכיחה את עצמה כל פעם מחדש. כי היא לא מבלשטת. כי היא הראשונה שסיפרתי לה. כי היא מקשיבה לטרוניות שלי ותמיד מצליחה להצחיק אותי. כי היא מבינה למה אני כועסת והיא לא שואלת שאלות מיותרות. כי היא מכירה את ההרגשה של בגידה. כי... היא שם. אמה. כי היא צוחקת והיא בריטית ותמיד היא יודעת את כל הרכילויות השכבתיות. כי לפעמים היא כמוני, והיא נודדת, אבל בכל זאת תמיד חוזרת למקום ההתחלתי. כי אפשר לשבת איתה בבר מלא באנשים שגילם יותר מכופל את שלנו, ולא יהיה משעמם לדקה. כי אף פעם אין איתה התחשבנויות, ותמיד היא קונה את המתנות הכי מגניבות. כי היא אינטליגנטית וצינית ואוהבת ושונאת. כי בסופו של דבר אפשר לסמוך עליה שתטפל בך, גם כשאת מקיאה ושיכורה, ולא מצליחה להלביש את עצמך. סטיבן. כי אני שונאת אותו. כי הצחוק שלו הכי אמיתי.</div>Thu, 04 Dec 2008 15:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ms. Madeleine)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=223244&blogcode=10248951http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=223244&blog=10248951http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=223244&blogcode=10233873<div align="right" dir="rtl">I watched the contours of her body, smooth lines like the ripples of a river, long dark hair pulled tight and the small of her back revealed to the world in all its splendid glory. It was the beginning to all tacit unpredictability and broken hearts, the end to all romance. Precocious temptations were swirling through my sordid mind, separating reality from the intangible, insatiable borders of my imagination; and the fairytale darkness, broken only by the ethereal light of the moon, shaded the entire scene with magnificent and glorious hues. As if she were the instantaneous stroke of a paint brush, with all its elegance and impulsive movement, she faded into the murky path, towards the lumbering fatefulness of unknown destinations. BEGINNING <SPAN style="</div>Sun, 30 Nov 2008 05:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ms. Madeleine)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=223244&blogcode=10233873http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=223244&blog=10233873