<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>.Enjoy The Silence</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=220087</link><description>אני קהלת בן דוד, הייתי מלך על ישראל.
נתתי את ליבי לדרוש ולתור בחכמה.</description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 ג&apos;יימס והאפרסק. All Rights Reserved.</copyright><image><title>.Enjoy The Silence</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=220087</link><url></url></image><item><title>אז תשמעי</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=220087&amp;blogcode=10792430</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;הוא: מה את אומרת שנלך לטייל קצת ברחובות יחדיו, אולי נרקוד באיזו פינההיא: נשמע נהדר, אשמח לרקוד איתך.התקליט התנגן, יין נמזג, ריקוד קרוב , וורידים בולטים בידייםהיא: הכל פועל כמו תוכנית, אני מתחילה לחשודהוא: פועל ע&quot;פ תוכנית, כמו כל דברהיא: ספר לי על התוכנית הזו, היא מעניינת אותי מאודהוא: נסיים את היין שלנו, נפלוש לחדר המיטות ונתנה אהבים עד הזריחההיא: Simple as that, ומה התוכנית שלך אומרת לגביי אחרי המעשה?הוא: ג&apos;ויינט טוב, שנת מנוחה, ובבוקר אפנק אותך בארוחת בוקר וקפההיא: הבנת למה אני מתכוונת, מה אחריי המעשההוא: תתקשרי אלי אם תרצי לשוחח על פילוסופיה או אומנות, אם תראי אותי כשותף לטיול ברחובות או מעשה אהבים,נממש כמה יצרים: סקרנות, תשוקה, ומין. מה את אומרת, את לא חייבת לי דבר אלא אם את מעוניינת , אין מחוייבויות.כן?&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 28 Apr 2009 00:07:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (ג&apos;יימס והאפרסק)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=220087&amp;blogcode=10792430</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=220087&amp;blog=10792430</comments></item><item><title>הגיגים על קיום</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=220087&amp;blogcode=10739580</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;כמה בתים קודםנקניק כמו ארוחת גורמה, ביצים תלויות כמו גורמט, המציאות הזו דפוקה כשאני בפנים אני מת כשאני בשלי אני בועט , עולם פנימי משוגע, תשוקה והזיות.איך אוכל לדעת את האמת עם כולי מוצף שטויות, אתה נכנס אל הבונקר וצולל רחוק וביציאה ממנו חזרת לאותה הנקודה אחיזה חזקה בשמוק.למי נוכל להאמין, למטיפים עם האמת אשר בסיסה הוא אדים של מים, באותה ההרצאה גילגלתי כבר שני ספליפים בנתיים.נאמנים ל&quot;יצר הדעת&quot;כל אחד בטוח שהוא מסוגל בזהב לגעת,ממש מול העיניים אבל בינינו לבין האמת חוצץ עובר.תאבי כוח ובצע מגלגלים עם לשונם ואת קסית הדיו הם טובלים, מכוונים אל כל האלה אשר מחפשים ורוצים להאמיןשהחיים הם יותר מעבודה ילדים ומיןהאם ישנה רוחניות בדברים הבסיסיים שלנו ניתנים או שכולנו עבדים לאותו הדבר שממנו נוצרים ובו חיים.במהלך החיפושישנה התפצלותשל אלה המחוייבים לפקפק בכל אמת שנראית להם אף הגיונית (לפי תחושה ואינסטינקט ואינטרס)והם אלו אשר מחוץ למיינסטרים.מתוך
הנחה, שעולמך הפנימי לא נתון לשליטתך המלאה, ומכך שכל ה&quot;עורכי דין&quot;
והאנשים שמתיימרים להביא לנו את האמת שהגו וכל אלה שהולכים אחריהם בעודם נותנים
אסמכתה רק ע&quot;פ התח&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 13 Apr 2009 17:19:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (ג&apos;יימס והאפרסק)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=220087&amp;blogcode=10739580</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=220087&amp;blog=10739580</comments></item><item><title>רומנטי אבל לא קונקרטי - חוויות של משמעות</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=220087&amp;blogcode=10628861</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;פרשיות האהבים נהיות מסעירות יותר, החציל מתהלך בג&apos;ינס המושבי עם ז&apos;קט שחור מן המושבה הצרפתית וכובע ברה,החציל נעצר, מדליק סיגריה ומדליק גם לאשה שנעצרה ליידו , מחייך עם הסיגריה בצד הפה ומתחיל בדרכו ללכת.היא הולכת אחריי החציל הזה, מתהלך כמו פרחח מתבגר במעטפת של מעשי קונדס ופלירטוטים בלתי פוסקים עם המציאות שמולו.שואלת אותו לשמו, &quot; חציל&quot;כתגובה הוא שאל אותה איך היא הייתה מסכמת את פסגת האושר והמשמעות בחייה, מעשים בעלי משמעות, חיים בעלי משמעות, בראש שלו חשב לעצמו &quot;שטויות במיץ&quot; ולשם המשחק המילים יוצאות להן.חדר קטן על גג של בניין עם פאטיפון ותקליט מסתובב לו, האור בא מכמה נרות והמוזיקה מן הפאטיפון, האוויר חם והמילים נוסטלגיות.החום בין הגופים עולה ולחות עדינה נוצרת על העור בלילות של קיץ בתל אביב,מגעים עדינים של לשון חלקה ורטובה , החוטם על גביי הפנים, שפתיים עדינות מרפרפות על גביי עפעפיים לחיים ואוזניים.החציל שם תקליט של מיילס דיוויס, והחצוצרה יורת אל האוויר כדורים ולא מפסיקה, יש לו ידיים של גבר, לא גדולות ולא קטנות, חזקות וקשיחות, החצוצרה והקונטרה בס מנגנים ללא רחם והתשוקה בין החציל למאהבת גוברת, מג&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 13 Mar 2009 15:55:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (ג&apos;יימס והאפרסק)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=220087&amp;blogcode=10628861</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=220087&amp;blog=10628861</comments></item><item><title>רומנטי, אבל לא קונקרטי</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=220087&amp;blogcode=10569690</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;That&apos;s me,come down ladies .מרגיש לא טבעי ואסור לכתוב פה, איזה הגיון יש בלכתוב הגיגים שאפילו לא נשמעים כל כך חכמים על גביי דף אינטרנט כזה.מה אספר לך דף אינטרנט, צופיי היקרים, קוראים ישנים נושנים , מאהבות פוטנציאליות ( ;) ) או כל דבר שהדף הזה זימן לדרכי אי פעם.מה אוכל לספר לכם,הרומנים מתנהלים בדיוק כמו בספר טוב,התהיות נהיות פחות יפות אבל יותר משמעותיות,החיסרון נהיה יותר מתסכל ויותר חסר משמעות,ההתעסקות במשמעות רק נהיית טובה יותר ,וכואבת יותר.ברמה הפואטית של הסיפור,המוזיקה נהיית משובחת,הרומנים סוחפים יותר,הצרות יותר מעיקות,אכפתיות היא מה בכך,וההנאה בהחלט אמיתית.נראה כמו שתי בתים מפואמה , פואמה של עוד חציל שגודל בשוק.עד כאן,החציל המאהב.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 24 Feb 2009 15:36:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (ג&apos;יימס והאפרסק)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=220087&amp;blogcode=10569690</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=220087&amp;blog=10569690</comments></item><item><title>כלב אחר.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=220087&amp;blogcode=10238760</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;כלב אחרפבלו נרודהעָקַבְתִּי בְּכָל הָרְחוֹבוֹתאַחַר כֶּלֶב מְשׁוֹטֵט לְפִי תֻּמּוֹלְמַעַן אֵדַע לְאָן יִטּוּהַכְּלָבִים בְּלַיִל נוֹדֵד.אֶלֶף פְּעָמִים נֶעֱצַרכְּדֵי לְהַשְׁתִּין בִּמְקוֹמוֹתרְחוֹקִים וְחָמַק מֵעֲלֵיהֶםכְּמִי שֶׁחָשׁ לְקַבֵּל מִבְרָק.הוּא עָבַר עַל בָּתִּים וְחָצָה זָוִיּוֹת,גִּנּוֹת, כְּפָרִים וְנָפוֹת.עָקַבְתִּי אַחַר הַנַּיָּדכְּדֵי לָדַעַת אָנָה יֵלֵךְ.הוּא אָץ בְּלִי קֵץ וְעָבַר&lt;span sty&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 01 Dec 2008 16:42:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (ג&apos;יימס והאפרסק)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=220087&amp;blogcode=10238760</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=220087&amp;blog=10238760</comments></item><item><title>רוחות באחו.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=220087&amp;blogcode=10230726</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;מחשבות חולפות בלתי ניתנות לשחזור, יצירה אשר התפוגגה וחלפה אינניה חוזרת בצורתה השלמה.מחשבות פורות, אוויר צלול וקר,על כר העשב המתפרס,מחשבות פוריות נוצרות,שם, עם הראש מונח על הידיים,מחשבות נוצרות ונכחדות.תהיות לגביי מוסר,תהיות לגביי צדק,תהיות לגביי הטוב והרע,תהיות לגביי הנכונה והשגויה,תהיות תהיות, וממני מה נהיה.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 29 Nov 2008 15:21:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (ג&apos;יימס והאפרסק)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=220087&amp;blogcode=10230726</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=220087&amp;blog=10230726</comments></item><item><title>אכזבה.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=220087&amp;blogcode=10094970</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אכזבה היא תחושה של מפח נפש, צער, עצב או היעדר הנאה, כאשר בעיני המאוכזב יש פער גדול בין הציפיות המוקדמות בנוגע להתרחשות מסוימת, לבין מה שהתרחש בפועל. בעברית
אכזבה נגזרת משורש כ.ז.ב. שמשמעותו הפסקה, עזיבה ואף שקר. &quot;אַכְזָב מַיִם
לֹא נֶאֱמָנוּ&quot; (ירמיה ט&quot;ו י&quot;ח) &quot;וּכְמוֹצָא מַיִם אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ
מֵימָיו&quot; (ישעיה נ&quot;ח י&quot;א) ‏.
המרכיב הבסיסי בתחושת אכזבה, והגורם המרכזי הקובע את עצמתה, הוא גודל
הפער שבין הציפייה המוקדמת לבין ההתממשות בפועל. גורמים נוספים המשפיעים
על גובה הציפיות ומכאן גם על עצמת האכזבה הן חשיבותו של האירוע לו מצפים (מנקודת מבטו של המצפה), מידת ההרגל שיש למאוכזב בהתממשות אירוע כזה, התרחשויות דומות קודמות, והסיכוי להתממשות האירוע המיוחל. כך, לדוגמה, אי זכייה בהימור בפיס,
למרות חשיבותה האפשרית הרבה, לא תניב בדרך כלל תחושה עמוקה או מתמשכת של
אכזבה, שכן רוב המהמרים מעריכים כי סיכויי ההתממשות של הזכייה קטנים
ממילא. לעומת זאת, דחיית בקשה להעלאה קטנה במשכורת,
אף כי ערכה הכספי בטל בהשוואה לזכייה בפיס, עלולה לאכזב יותר, בגלל הערכה
שהסיכוי להתממשותה גדול יותר משום שאחרים קי&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 26 Oct 2008 17:58:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (ג&apos;יימס והאפרסק)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=220087&amp;blogcode=10094970</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=220087&amp;blog=10094970</comments></item><item><title>עת לאהב ועת לשנא</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=220087&amp;blogcode=10083782</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;לַכֹּל, זְמָן; וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ, תַּחַת הַשָּׁמָיִם.
עֵת לָלֶדֶת, וְעֵת לָמוּת;
עֵת לָטַעַת, וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ.
עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא,
עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת.
עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק,
עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד.
עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים, וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים;
עֵת לַחֲבוֹק, וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק.
עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד,
עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ.
עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר,
עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר.
עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא,
עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם.פיוט מדהים, שמצאתי תוך כדי.כואב לי לאחרונה, וזה פשוט לא עובר.זה לפעמים כואב וזה לפעמים מרגיש סתם.הכל בסדר, מסתכלים קדימה, אם זה יחד או אם זה לבד.עת לחשות ועת לדבר, עת לאהב ועת לשנא.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 24 Oct 2008 12:07:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (ג&apos;יימס והאפרסק)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=220087&amp;blogcode=10083782</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=220087&amp;blog=10083782</comments></item><item><title>כמה נהדרת היית</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=220087&amp;blogcode=10052464</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;חֶנְוָנִי מֵגִיף אֶת תְּרִיס חֲנוּתוֹ.
רַק בּוֹדְדִים נוֹתְרוּ בָּרְחוֹב.
אוֹטוֹבּוּס מְאַחֵר, פָּנָס חִוֵּר.
כַּמָּה נֶהְדֶּרֶת הָיִית.

הַמֶּלְצַר מְחַכֶּה לְזוּג מִתְמַהְמֵהַּ. 

בְּכַמָּה חַלּוֹנוֹת נִדְלָק הָאוֹר.
זָקֵן חוֹצֶה אֶת הַכְּבִישׁ בְּמַקְלוֹ.
כַּמָּה נֶהְדֶּרֶת הָיִית.

צִפֳּרִים אַחֲרוֹנוֹת מִתְכּוֹנְנוֹת לַלַּיְלָה. 

חָתוּל מְקַפֵּץ מִתּוֹךְ פַּח אַשְׁפָּה.
מַשַּׁב רוּחַ קַל בַּעֲלֵי הַפִיקוּס.
כַּמָּה נֶהְדֶּרֶת הָיִית.

אֲנִי מְסַיֵּם אֶת כּוֹסִית הַמַּשְׁקֶה. 

עַנְנֵי כְּבָשִׂים חוֹלְפִים בִּמְהִירוּת.
קָרִיר, אוֹתוֹת שֶׁל סְתָו.
כַּמָּה נֶהְדֶּרֶת הָיִית.

מֵעֵבֶר לַפִּנָּה שַׁאֲגַת אוֹפַנּוֹעַ. 

כֵּן, הָיְתָה לָךְ שִׂמְלָה כְּתֻמָּה.
אֲנִי מִתְלַבֵּט לְאָן לָלֶכֶת.
כַּמָּה נֶהְדֶּרֶת הָיִית.תל אביב - 16.10.08&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 18 Oct 2008 14:08:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (ג&apos;יימס והאפרסק)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=220087&amp;blogcode=10052464</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=220087&amp;blog=10052464</comments></item><item><title>חור יהודי.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=220087&amp;blogcode=9992321</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;&quot;אסור לספר על זה לשום איש, מומו, תן לי את המפתח.&quot;היא הושיטה את היד ולקחה את המפתח&quot;גברת רוזה, מה זה כאן? למה את באה הנה לפעמים באמצע הלילה? מה יש כאן?&quot;היא הסיטה את המשקפיים וחייכה &quot;זה בית הכפר שלי, מומו. בוא נעלה.&quot;היא נשפה על הנר ועלינו.&quot;תישבע לי, שלעולם לא תספר על כך לאיש, מומו.&quot;&quot;אני נשבע, גברת רוזה.&quot;&quot;חירם?&quot;אצלם זאת אומרת: אני נשבע.&quot;חירם, גברת רוזה&quot;ואז הסתכלה מעל לראשי, כאילו היא רואה רחוק מאוד, קדימה ואחורה, ומילמלה:&quot;זה החור היהודי שלי, מומו.&quot;&quot;טוב, זה בסדר.&quot;&quot;אתה מבין?&quot;&quot;לא, אבל זה לא חשוב, אני רגיל.&quot;&quot;שם אני מסתתרת כשאני מפחדת.&quot;&quot;מפחדת ממה? , גברת רוזה&quot;&quot;אין צורך בסיבות בשביל לפחד, מומו&quot;אלו מילים שאף פעם לא שחכתי, כי מעולם לא שמעתי דבר כל כך נכון.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 06 Oct 2008 11:03:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (ג&apos;יימס והאפרסק)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=220087&amp;blogcode=9992321</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=220087&amp;blog=9992321</comments></item></channel></rss>