http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=219920טפשי וחכם, מצחיק ועצוב, שנון ורדוד, ילדותי ובוגר. זה הסופר, זה הספר, אלו החיים.heCopyright 2026 דנה'לה.. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=219920http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=219920&blogcode=7898426<div align="right" dir="rtl"> אם הגעת ליותר מ 20 איקסים - הנך מוגדר טיפש . [X] מסטיק נפל מהפה שלך כדיברת. [X] מסטיק נפל מהפה שלך כשלא דיברת. [ ] רצת לתוך דלת זכוכית. [ ] קפצת מתוך כלי תחבורה נוסע. [X] חשבת על משהו מצחיק והתחלת לצחוק. [X] נכנסת בתוך עץ\שיח\עמוד. [ ]חשבת שזה אפשרי ללקק את המרפק. [X] ניסית ללקק את המרפק. [X] לא ידעת ש"אני פורים" ו"השפן הקטן" הם בעלי אותה מנגינה. [X] ניסית לשיר אותם. [ ] אכלת משהו שלא נועד לאכילה. [ ] נפתחו לך השרוכים בנעליים ונפלת. [] נחנקת מהיריקה של עצמך. [X] ראית את מטריקס ואתה עדיין לא מבין את זה. [ ] לא ראית את מטריקס. [X] הקלדת רק עם 2 אצבעות. [?] תפסת בטעות מישהו על חם. [ ] ניסית לשתות מתוך קש וזה הלך לאף או לעיניים שלך. [X] תפסת את עצמך מזיל ריר. [XXXXXXX] נרדמת בשיעור. [X] את כזאת שמתחילה לצחוק מכל דבר. [ ] זרקת על מישהו אוכל כי הוא עיצבן אותך. [ ] לפעמים פתאום הפסקת לחשוב. [X] התחלת לספר סיפור ואז פתאום שכחת מה באת לספר. [ ] רוב האנשים מנדנדים בראשם והולכים ממך. [???] הרבה פעמים אמרו לך להשתמש בקול הפנימי שלך. [ ] אתה משתמש באצבעות לחישובית מ</div>Sun, 11 Nov 2007 22:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (דנה'לה.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=219920&blogcode=7898426http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=219920&blog=7898426http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=219920&blogcode=7814967<div align="right" dir="rtl">זה כזה חד-גוני. זה כזה.. אפור. זה צבעוני, אבל חצי. זה לא שלם. זה לא מלא. זה לא לבן, אבל גם לא שחור. זה לא כואב, אבל זה עוד לא הגליד. בעצם זה כן כואב. אבל קצת. אבל הקצת מכל דבר הזה.. יותר כואב מכאב שלם בלי חצאים ובלי רבעים, אפילו שהוא על משהו לבד. זה כל הקטע, שכואב לך קצת מכל דבר, אבל מה שמכביד ומה שהורס באמת, זה העומס הרגשי. באמת שנמאס לי להיות בדכאון. לקטע הזה שזה "לא כיף" , אני מודעת לזה. אבל התרגלתי לזה, ככה שהחוסר כיפיות כבר לא מזיזה לי. אבל אני מרגישה שכבר משעמם לי בתוך בועת הדכאון הזאת, ואין לי סיכה לפוצץ אותה. לא כי אני רוצה לצאת מהדכאון, כלומר אני רוצה לצאת מהדכאון, אבל לא בגלל שהוא דכאוני כזה, אלא בגלל שהוא פשוט משעמם אותי כבר. לבכות הפסקתי. כי הבנתי עם עצמי שזה מיותר. האמת, אני לא חושבת שיש לי איזושהי רטיבות בעיניים, מרוב שייבשתי אותם. מרוב שבכיתי. היו לילות שלא יכלתי לישון כי הכרית הייתה לי רטובה מידי. היו לילות שהייתי נשכבת במיטה ומחשבות היו תוקפות אותי ולא נותנות לי להרדם. על סבא. על רועי. על אמא. על עמרי. ועכשיו אני לא מתביישת לומר א</div>Fri, 02 Nov 2007 00:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (דנה'לה.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=219920&blogcode=7814967http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=219920&blog=7814967http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=219920&blogcode=7728495<div align="right" dir="rtl">"...אחרי זה שאלתי אותה מה היא רוצה להיות כשתהיה גדולה, והיא ענתה שזה תלוי באיזה רגע אני שואל אותה. "אתה שואל אותי עכשיו מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה?" "כן, עכשיו, אלא מתי?" "כי עוד חמש דקות, או מחר, או עוד חודש, אתה יכול לקבל תשובה לגמרי אחרת..." (מלך החומוס ומלכת האמבטיה-אילן הייטנר) מה אני רוצה עכשיו? ממש ממש עכשיו? להיות מאושרת. קצת, בכל זאת.</div>Mon, 22 Oct 2007 00:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (דנה'לה.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=219920&blogcode=7728495http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=219920&blog=7728495http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=219920&blogcode=7689624<div align="right" dir="rtl">לפני כמה לילות דיברתי עם איש שהיה לי חכם נורא. דברנו הרבה על אהבות, ואכזבות, וחתולים. אמרתי לו, שהתכונה שאני הכי אוהבת, מעריצה, בחתולים, וקצת גם בי, זה שלא משנה מאיזה גובה הם יפלו, או מאיזה גובה יזרקו אותם, תמיד הם יפלו על הרגליים. יחייכו חיוך חתולי, אדיש ומתנשא, וימשיכו ללכת, כאילו כלום לא קרה, ואף אחד לא נפל, ובטח לא הם. כשאמרתי את זה לאיש שהיה לי חכם נורא, הוא שתק לרגע ואחר-כך ענה; שזה בכלל לא ככה, אלא אחרת לגמרי. שבעצם החתולים רק עושים כאילו, שכלום לא כואב. אבל בעצם הם נופלים חזק על הגב,ונשברים כל פעם מחדש לרסיסים. אבל הם חתולים, ויודעים שזו חלק מהתדמית שלהם, ושכולם מצפים מהם לנחות על הרגליים. אז הם לא מראים לאף-אחד שזה לא ככה באמת. כל מה שעושים האנשים סביבי, זה לדבר אחד על השני, כולם מדברים על כולם. אבל זה בכלל לא נכון, הם לא רק מדברים, הם שונאים איתך את האחרים. ועם האחרים את האנשים שאינם איתך, ויכול מאוד להיות, שגם אותך. אם בעולם היו רק שני אנשים, הם היו נורא משועממים בלי המילה "הוא", לא היה להם על מי לדבר, ואז אולי היה להם זמן, לדברים חשובים יותר. </div>Wed, 17 Oct 2007 01:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (דנה'לה.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=219920&blogcode=7689624http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=219920&blog=7689624http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=219920&blogcode=7617001<div align="right" dir="rtl">פתאום יצא לי החשק מלכתוב. אולי בגלל השחרור הזה, עכשיו, בחיים שלי לא בכיתי כלכך הרבה. זה עוזר, באיזהשהוא מובן. כל יום אני שמה טונות של איפור בעיניים, עפרון ורמל וצללית ואיליינר, בצורה יפה כזאת, שאני משקיעה בה שעות, בצורה מושלמת, ולמה? כדי שאני לא ארשה לעצמי לבכות ולהרוס את זה. כמה שזה נשמע מפגר. תמיד הייתי כזאת שתומכת, כזאת חזקה, וזה לא שהייתי חזקה מבחוץ אבל קטנה מבפנים, הרגשתי חזקה, הרגשתי בטוחה בעצמי, הרגשתי טוב עם עצמי. שאני מתמודדת עם הכל, ושאני בסדר עם עצמי ועם הסובב אותי. עכשיו אני מרגישה כאילו אני תלויה באויר על קצה חוט דקיק ואני עלולה להתרסק בכל רגע, או לא במטאפורה, ליפול לרגלי כל איש הנקרה בדרכי ולבכות וליילל לו כמו תינוקת. וגם, עד שקורה משהו טוב, הוא יתלווה בשרשרת אסונות שנגררו אחריו. אני לא מבקשת ממך אלוהים חיי דבש, אני לא מבקשת חיים מאושרים בלבד, אבל חיים שיש בהם ירידות וגם עליות, אבל שתמיד בכל סוף ירידה רואים עלייה קטנה שמבצבצת לה וגדלה לה לאיטה, ולא תהום עמוקה של ירידה שצוללת למטה, בלי סוף, בלי עלייה שמחכה לה בקצה. עכשיו מה הקטע בכל זה, שאנשים נהנים להוסיף לזה. ה</div>Sun, 07 Oct 2007 19:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (דנה'לה.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=219920&blogcode=7617001http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=219920&blog=7617001http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=219920&blogcode=7530037<div align="right" dir="rtl">"........ הוא לא יודעת את זה בכלל. לא שאני עומדת לספר לו ... הוא ישנא אותי. לנצח. זה מוזר לי לחשוב על זה עכשיו, לעומת המחשבה של מה שהיה לנו פעם... כאלה דברים לא היו ולא יהיו עוד לעולם. כזה רגש טהור, שאתה בטוח בו, ושאתה יודע שהוא שם, ושזה גם ברור שזה יימשך לנצח. למרות שאז הייתירק בת 16, באמת ובתמים חשבתי שזה יימשך לנצח. זה היה נראה לי כל כך ... נכון. כלפי שנינו. באמת שזו בכלל לא הייתה אשמתו. זו אני שהייתי אשמה. אפילו שזו הייתה טעות איומה, אפילו שזה קרה כבר לפני שנה וחצי, זו הטעות הכי יפה ונפלאה שהייתה לי בחיים. בחיים שלי לא חשבתי שאני אוהב מישהו כמו רועי. הוא האור הקטן שלי.. הוא שלי. הוא פשוט שלי. כשגילינו את זה רק, עוד בדרך חזרה הבייתה עם אמא מהמרפאה, עוד לפני שהפנמתי את זה בכלל, באמת יש יצור קטן וחי שמתפתח לו לאיטו בתוכי, בתוך הגוף שלי, נוצר משהו, משהו חי, משהו שהוא באמת שלי. לא הסכמתי להפיל אותו. גם בגלל ההרגשה הזאת שזה משהו שהוא באמת שלי, זה הילד שלי. וגם מהרגשה שהוא בא מאיתן. הוא שלי ושל איתן. וזה אולי הדבר היחידי שישאר לי מאיתן לכל המשך חיי. כי איתן זו לא סתם אהבה שבאה</div>Thu, 27 Sep 2007 01:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (דנה'לה.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=219920&blogcode=7530037http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=219920&blog=7530037http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=219920&blogcode=7514179<div align="right" dir="rtl">אז היום באתי במצברוח נייסי מוצ'ו , ומי שלא מכיר אותי, שלא יצפה להבין פה משהו (: החדשו'ס הם אלה : *אני מרגישה כאילו יש לי צירי לידה בגלל תומר האידיוט מט'13. תודה, שונאת אותך (: ושלא נשכח את הקילה הסלב שלי, שאני כלכך מתעבת אותו . *הלו ביג שבוע הבא TLV עם סקאזי ובר וכוולם ואפילו גיאגיא הנדבק יבוא ! [אויש זה לא טוב .. ] אבל לא נורא יהיו מלא אוחצ'ות כוסונים כאלה שאני נורא נורא אוהבת ! ויהיה מוי כיף . *יש חבר . ברוך השם לא כתוב לי יותר בצד "פנויה" DDD: . אחרי הרבה זמן שלא היה ,ושרציתי שיבוא, ובאה הזדמנות מעולה בשבילי, ומישהו שאני באמת מרגישה שיכול להיות איתו יותר מכל הדברים האלה שהיו לי קודם, אני אלך על זה. קצר, יש לי חבר, ואני מדגישה את ה"לי" , זה רמז לזה שזה העסק שלי, אני בחרתי בזה, אני יכולתי שלא לבחור בזה אבל אני בכל זאת בחרתי . ולכן יש לי את הבחירות שלי שיש להן כיסוי, ואתם לא חייבים לדעת כל דבר, ולא חייבים להטיף לי. כי ילדה זין שרק פגעה בי בזמן האחרון, אני לא בדיוק אתחשב במה שהא מרגישה כרגע. כי פשוט לא איכפת לי ממנה. כמובן יש לי את הסיבות האחרות שלי, והיא לא יצאה בדיוק בס</div>Mon, 24 Sep 2007 21:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (דנה'לה.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=219920&blogcode=7514179http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=219920&blog=7514179http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=219920&blogcode=7377905<div align="right" dir="rtl">סתם נו , זה לא כזה נורא . לפחות עדכנתי חח . נראלי אני נוטשת, בלוג זה כבר נראה לי דבר מפגר כזה. רק כשבאמת יש לי מה לפרוק אז הוא שימושי קצת. יש לי משהו, לא יודעת אם כדאי לי לומר את זה פה, אני אקח את הסיכון. יש כמה וכמה דברים. *זנות. ואנשים שמפיצים. אבל מפיצים המון המון שטויות. *אנשים שדואגים לך באופן כפייתי. *אנשים שכשאתה איתם לבד הם נורא כיפים ונחמדים ומול אנשים חופשי יורדים עליך. ומלכלכים עליך מאחורי הגב.- תופעה מוכרת הא ? ************ האנשים שמכירים אותי טוב לא היו לעולם קוראים לי שרמוטה. כי מי שמכיר אותי טוב פשוט יודע את זה, ויודע את הסיבות, ואת המעשים, ואת החרטות המעטות שבהם. הסיפור התחיל שנה שעברה, תחילת כיתה ז', הכרתי ילד. אני לא אנקוב בשמו, ואנ מבקשת שלא יזכירו אותו [את השם שלו, אתם יכולים לקלל אותו חופשי אם באלכם(:] בתגובות. ילדה טיפשה, תמימה, לא ידעתי כלום, לא ראיתי כלום, התאהבתי בילד גדול ממני בשנתיים. מתי שהוא אחרי כמה חודשים אמרתי לו את זה, אז הוא אמר לאחד החברים שלו [שהיה גם אחד החברים יותר טובים שלי באותו זמן] שהוא הולך לנצל את זה לטובת הטינקיווינקי שלו</div>Tue, 04 Sep 2007 20:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (דנה'לה.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=219920&blogcode=7377905http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=219920&blog=7377905http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=219920&blogcode=6903813<div align="right" dir="rtl">הנההההה פולייייי עדכנתי !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! מרוצה ???? :) עכשיו תחכי איזו עוד חצי שנה "בשקיקה" עד לפוסט הבא :P מה הצבע האהוב עליך?נמנממממ ... אני חושבת ששחור. כי זה מתאים להכל . אבל בעיקרון אני אוהבת מלא מלא צבעים, אני ילדה צבעונית בכלל :]מה הצבע השנוא עליך?צהוב .באיזה צבע החדר שלך?קרםבשני הבתים :]איזה צבע חולצה את לובשת כרגע?שחור .אם את צובעת / היתה לך אפשרות לצבוע את שיערך, לאיזה צבע היית צובעת אותו?בלונד :]ופה ושם הייתה עושה כל מיני צבעים בלמטה .. ורוד כחול וכל השיטים האלה :]כמו זואי ^^האם את חושבת שיפה לבנים ללכת עם בגדים ורודים?יפה לערסים ללכת עם בגדים ורודים ...וזהו חח .</div>Fri, 06 Jul 2007 17:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (דנה'לה.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=219920&blogcode=6903813http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=219920&blog=6903813http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=219920&blogcode=6812001<div align="right" dir="rtl">איזו תקופה מוזרהלחשוב שביום שישי הזה אני עוזבת את האנשים שאיתם גדלתי 8 שנים ..אבל עזבו, אני לא באמת אבין את זה עד שאני לא אכנס בשער בית הספר" בליך" ולא ב"קורצ'אק".ואכנס לכיתה ט'2343948753294851 ולא לכיתה ח'1 עם הפלורסנטים המהבהבים והבלאגן והקירות המקושקשים.ואכנס לכיתה ויהיו שם ילדים מבתי ספר אחרים,ולא את נדב שיחטט באף עם עפרון,ולא את אוראל ושני שיסתכלו עליו וינחרו מצחוק,ולא את מיכלי שתביא סנדביץ' אסתי, ולא את שחר שתספר לי על עלילותיה עם נתנאל הכוסון,ולא את יובל שתקדח לי בשכל עם מזרחית דכאון וטרנסים, ולא את פישר שיזיין לי בשכל כמה הוא מבין בגרין דיי, ולא את תומר שיעשה לי חיוך על הבוקר כל הבוקר,ולא את אביב שאני אדבר איתו והוא יגיד "נו, מפגרת, צפוי."ולא את רעיה כל בוקר לומר לה כמה שהיא יפה ,ולא את לין שתעשה עבודת מחקר על הציצים שלי,ולא את נועה שאני יעשה עבודת מחקר על הציצים שלה,ולא את ענבר ל שנאי ארד עליה שהיא לסבית,ולא את בר שתסתכל עלי דופקת אוצ'ים, תדפוק פרצוף של "איזה מפגרת, מה אני עוד עושה עם אוטיסטית כזאתי?" ולא את ירדן שאני אוכל לחבק ולנשק,ולא את נטע שיראו לה את החריץ,ולא את רו</div>Mon, 25 Jun 2007 02:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (דנה'לה.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=219920&blogcode=6812001http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=219920&blog=6812001