http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=219766ככה, כמו שאני. כמו שהבטחתי לעצמי, אני לוקחת את העניין ברצינות. ככה, בלי מהומות, בלי להוסיף משמעויות, אני לא מוותרת על ההזדמנות. heCopyright 2026 my name is...Luca.. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=219766http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/66/97/21/219766/misc/8988449.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=219766&blogcode=10846256<div align="right" dir="rtl">הנה, אני באה לפה, אחרי שלא הייתי פה נצח. כי אני מתחמקת. ופוחדת. אני לא רוצה לעשות נוט בפייסבוק, כי אני פוחדת שתראה, ותקשר, ותשאל, כי זה מה שאתה עושה, בלי בושה. אני רוצה את זה כל כך, אבל פוחדת. אני פוחדת שאתה אשליה, שאתה מושלם מידי והכל מתפוצץ לי בפנים, שבעוד שניה אני אתפוצץ והכל יתפוצץ איתי ורק אתה תישאר, כמו "אמרתי לך" אחד גדול ומפואר. ואתה באמת כזה. עם כל המילים, והמשפטים, והדברים שרק יכולתי לחלום עליהם, וכבר כמעט קראתי לך שלי, כמעט נקשרתי, אבל לא. כי עדיין לא, וכמה דברים יכולים להתפקשש בדרך, דבר פעוט אחד שקוראים לו האישיות הדפוקה שלי, שכמה שאתה מושלם אני לא בטוחה שאתה מסוגל להתמודד איתה. ואתה הולך לשיר לי. למה? כי אתה יכול. אתה הולך לשיר לי ולהסתכל לי בעיניים הכחולות שלי ולהגיד לי משפטים קיטשיים שאני כל כך רוצה לשמוע אבל לא באמת. ואני הולכת ליפול בזה. ואני הולכת להתאהב בך, אבל אתה לא תיהיה שלי. עדיין לא. ואיכשהו זה תמיד יישאר ככה עד שתתגייס, ואני אשכח ממך והכל יסתדר לי. אני מפחדת שהכל יתפוצץ לי בפרצוף, אז אני קצת נבהלתי כשאמרת לי שאתה הולך לשיר לי. כי אני עוד לא מוכנה להתאהב</div>Tue, 12 May 2009 23:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (my name is...Luca.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=219766&blogcode=10846256http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=219766&blog=10846256http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=219766&blogcode=10383715<div align="right" dir="rtl">עכשיו אפשר להתחיל לנשום... [ולגדל בטחון עצמי, דמאט]. 2009 שמחה לכם.</div>Mon, 05 Jan 2009 19:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (my name is...Luca.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=219766&blogcode=10383715http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=219766&blog=10383715http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=219766&blogcode=10192449<div align="right" dir="rtl">לא משנה כמה שאני אחפור לעצמי בשכל אני עדיין, כל הזמן, ארגיש שהייתי במערכת יחסים איתו, שכאבתי, שאבד לי, שהתאמצתי, גם אז הטעות שלי היא שהתקרבתי ונקשרתי, יותר ממה שהייתי אמורה להתקרב. ועכשיו אני מרגישה כמו אחרי פרידה ושוכחת שביני לבינו לא היה כלום. כלום. ולא משנה מה יקרה, ולא משנה מה יהיה הוא תמיד ייראה לי כמו אחד כזה שאני תמיד אבל תמיד ירצה. הוא הזה שתמיד יכרסם לי במחשבות, והוא אמור לתפוס את הטייטל של "האהבה הראשונה שלי", אבל להזכירכם, לא היה כלום, וגם לא יהיה כלום, אז אני סתם, סתם. ולא משנה כמה אני אגיד לעצמי שהפסקתי להרגיש ושאני יודעת יותר מידי דברים בשביל לרצות אני תמיד ארצה את החיבוק הזה ותמיד אחשוב ואזכר בכל מה שקרה ולא קרה ובטעויות ששנינו עשינו אבל זו לא הייתה מערכת יחסים והיא לעולם לא תיהיה וזה לא אמור לכאוב ולהפריע ככה, זה פשוט לא נכון. Yael Tauber is complicated.</div>Wed, 19 Nov 2008 18:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (my name is...Luca.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=219766&blogcode=10192449http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=219766&blog=10192449http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=219766&blogcode=10111332<div align="right" dir="rtl">מה שלומי? אני עומדת מול הדף הלבן הזה, ומרגישה שטוב לי (: ומה אכפת לי שאף אחד לא קורא פה ומה אכפת לי שהוא בטח לא שם עליי ומה אכפת לי שאני לא שם עכשיו, איתן [נו טוב, אכפת לי] טוב לי. אני בצוות מדהים, עם בנות מדהימות, שאני חשובה להן. אני התחלתי עבודה חדשה, ואני מרגישה שהיא בדיוק בשבילי, וסוף סוף קצת כסף משלי (: החניכות שלי לא כל כך נוראיות, וטוב שזה ככה(: יש טיול הכנה בשבת, ובא לי קצת זמן לבד עם השכב"ג הזה שלי. שניה אחרי הטיול, יש הופעה שלו, בפאקינג מוצקין! אני לא מאמינה. שניה אחרי שגיליתי שהוא מופיע פה, אני רואה "עידו לדרמן", וזה בדיוק הזמן הנכון שלי לצעוק "ממשיך בנתיים, עד שיכבה האור בעיניים" אני מקבלת המון פירגונים, ומרגישה כאילו שלא מגיע לי... אחרי שגיליתי שהסווטצ'רט שמוציאים הוא של מעוז ולא של השכב"ג כולו, והתבאסתי עד כלות נשמתי, טלפון אחד הבהיר לי שאפשר להרגע, והם עדיין לא הזמינו(: איזה כיף. יש לי תחושה שסוף סוף אני שייכת... אני אוהבת את הכיתה שלי, אוהבבבבת אותה, ולא מתחרטת שלא עברתי. היומן שלי עמוס ומלא, ומי כמוני יודעת שהכי כיף ככה (: ולא יודעת... שמחה של אנשים</div>Thu, 30 Oct 2008 22:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (my name is...Luca.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=219766&blogcode=10111332http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=219766&blog=10111332http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=219766&blogcode=10078150<div align="right" dir="rtl">אחרי חודש וחצי של ציפייה ודריכות, זה קורה מחר. אחרי שנה שלמה, בלי שום מחשבה אובססיבית עליו, בלי גרופיות, יש הופעה. אחרי שנה וחצי מהמפגש ההוא שהרגשתי הכי שייכת בעולם, אני הולכת לראות את כולם מחר, ומפחיד לי. מפחיד לי שכולם התבגרו, ואנחנו כבר לא בני "כמעט 14!!1", ושהכל... הכל קצת מתהפך לי. ובאמת... באמת שאני לא מתרגשת. לא גרופית יותר. רק רוצה לשמוע את השירים שלי[למרות שבטח לא יהיה להבין את המים], רק רוצה להרגיש לשניה את ההרגשת שייכות הזאת, שמישהו מסתכל עליך ועובר לו בראש, "פאק, זאת יעל טאובר!". וכבר כמעט שנה שאני לא באמת שם. לא באמת מרגישה כמו בבית, לא באמת חופשיה, ובא לי שיהיה מחר "הכוס הכחולה", כדי שאני אוכל לצעוק שיהיה לי קשה לעזוב, כי באמת כל כך קשה לי להרפות מזה. שיט. הכל מתהפך לי, אוף. התחושה הזאת של לבד, למצוא את המחברות האלה מכיתה ג' ו... לצחוק על עצמי. לצחוק כי בעיקר כלום לא השתנה. אם תשאלו אותי אני אכחיש, אבל פה אני יכולה להודות שאני פשוט מתגעגעת לחניכות שלי. לא מסוגלת להסביר אפילו למה... ומחר - הראיון הזה בטינק, שאני כל כך חסרת בטחון ומזמזמת לעצמי תשובות בראש. אני</div>Wed, 22 Oct 2008 22:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (my name is...Luca.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=219766&blogcode=10078150http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=219766&blog=10078150http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=219766&blogcode=10056185<div align="right" dir="rtl">ככל שהשנים חולפות אני מבינה שיש לי חיים הזויי על. הבלוג הזה יכול להעיד על כך! לפני שנה בדיוק אבא העלה את נושא אוסטרליה, ובשניה שהוא אמר את זה בניתי מגדלים כל כך גדולים ורציתי לברוח מפה, לפתוח דף חדש... והנה אני, עם הדף המלוכלך שלי נשארתי פה, ואני לא בטוחה שכל כך רע לי... עוד מעט יוצאים לטיול פתיחת שנה, ואני דווקא מרגישה שטוב לי בהדרכה, כולם אומרים שכל כך מתאים לי ושאוהבים אותי, וקיבלתי קבוצה שהמורה שלהן פריקית של צופים D: אז כיף... אני גם מתחילה לראות איך הן משתנות, איך הביישניות נפתחות, איך הפרינססות מצטופפות[מלשון "צופים"], ואני מרגישה שאני אחראית על זה, וזה נותן תחושת הישגיות מדהימה... הייתי בהופעה של נועם בבארבי, היה קצת משונה... תחושה מוזרה. פתאום שאלי הפנתה את צומת ליבי לימיני, וקלטתי את כפיר יושב שם עם כנרת, הייתי בהלם. מי ידע שהוא יבוא? היינו בטוחות שהוא יבריז כרגיל... הלכתי אליו אחרי ההופעה ואמרתי לו שלום, הוא היה מקסים. (: פתאום הבנתי שיש לי קטע כזה שאני לא כותבת ממוזה אני כותבת מתי שאני פותחת את התוכנה במחשב מריצה לעצמי דברים בראש ומכריחה את עצמי לכתוב... </div>Sun, 19 Oct 2008 00:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (my name is...Luca.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=219766&blogcode=10056185http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=219766&blog=10056185http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=219766&blogcode=9994045<div align="right" dir="rtl">"נו, תעשה" "אני לא עושה דברים בלי תמורה" "אז מה אתה רוצה?" "את יודעת מה אני רוצה..." "אותה?" "כן..." נמאס לי מזה, ממש נמאס לי. &gt;&lt;</div>Mon, 06 Oct 2008 18:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (my name is...Luca.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=219766&blogcode=9994045http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=219766&blog=9994045http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=219766&blogcode=9966728<div align="right" dir="rtl">אני מזניחה פה, איזה כיף. צריכה הופעה, צריכה הופעה, צריכה הופעה. [ולא מצליחה לחכות עד ה14.10. שמישהו יהרוג אותי כבר!] אז שיר חדש שלי הוקלט ויש אותו במייספייס[ואם אתם שווים אז יש לכם אותו, ואם לא... אז לא] וזה ממש מרגש לקבל פידבקים מהאנשים, שרובם ממש טובים (: בלימודים הכל מצוין, 76 במתמטיקה. לא מרוצה לגמרי אבל זה-מה-יש. גריי'ס חזר. חשבתי שלא יחסר לי, נחשו מה. לא אספיילר פה, אבל זה שווה את זה כל כך. חסר לי חסר לי חסר לי חסר לי חסר לי. ואני שניה לפני להגיד אבל אני עושה את הטעות הזאת כל פעם מחדש ומזכירה לעצמי ללמוד ממנה אז לא (: ואני מתגעגעת אליך, כל כך במיוחד שחזרת בבום ואז הכל עוד פעם התרחק וכאילו לא קרה כלום וחסר לי חסר לי חסר לי חסר לי חסר לי [מישהו אמר דז'ה וו?] יש לי חניכות מקסימות, הן רק צריכות לשתוק. שישתקו ;-( בכללי טוב לי ממש ממש טוב לי אבל העניין הוא... שכל זה כמו לא שווה בלעדי מה שאני מחכה לו וכבר כל כך הרבה זמן וכל פעם אני מרגישה שאיתך זה צעד אחד ואני בפנים ואתה מאכזב אותי לרגע או גורם לי לחיות באשליות ומה זה נמאסלי &gt;&lt;". למה לעזאזל "לא גמ</div>Tue, 30 Sep 2008 21:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (my name is...Luca.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=219766&blogcode=9966728http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=219766&blog=9966728http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=219766&blogcode=9857244<div align="right" dir="rtl">הנה עוד פעם אותו ניגון חוזר והוא חוזר לחיים שלי אני באה עם ציפיות נמוכות אבל בכל זאת אומרת לעצמי שהפעם זה נראה אמיתי שהוא השתנה [למרות שזה מה שאמרת לעצמך בפעם הקודמת אבל שוין] טוב פתאום לשמוע אתמה שתמיד ידעת. לעברי יצא דיסק חדש, אני מרוצה מאוד. עיבודים מעולים רק שהוא קצר מידי בשבילי. אני מדריכה ד' בנות בדיוק כמו שרציתי רק שהצוות שלי כל כך מבואס מעצמו שיוצא שהוא מבאס גם אותי אני מניחה שיהיה בסדר. אני בי9, שזאת אחת הכיתות המושלמות. נו, טוב, הם לא מושלמים, אבל כיף לי ויש אנשים טובים מספיק כדי להיות איתם ומערכת שעולה ויורדת [מחר יש לי שעה אחת] כרגיל, מלא חתיכים פוטנציאלים. אף אחד מהם לא יהיה שלי "אלוף העולם ב'אין לי אף אחד, ואין לי כוח לנסות'" זה לא מדכא אותי אני עדיין באופוריה מכל העניין שאני בתיכון רק בא לי להשאר באווירת ההתחלה הזאת בלי הבגרויות, בלי השטויות שמסביב רק כל היום לחייך כשאני רואה את הפרצוף המפגר שלו אני מרגישה ממש טוב עם עצמי השתנתי גם מבחינה חיצונית קצת ומבחינה פנימית אני שלמה עם עצמי הרבה יותר רגוע לי טוב "עוצם את העיניים</div>Thu, 04 Sep 2008 23:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (my name is...Luca.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=219766&blogcode=9857244http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=219766&blog=9857244http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=219766&blogcode=9733863<div align="right" dir="rtl">[קודם כל, מזל טוב לספירו (L)] חיפשתי מקום לכתוב, וחשבתי רק על כאן, ולא בא לי להתנצל ושוב נסוג ואני לא מפסיקה לכתוב זה טוב. [חיכיתי שיבוא בי כוח לא להבהל להבין שיש עוד אור שבגללו הצל תעתוע אל תתן לו למשוך רחוק למקום אחר] ואני מנסה למצוא נקודה שחורה בכל הענן הורוד הזה והן נמצאות שם, אבל קשה לראות וטוב באמת שטוב אז למה אני מסתובבת עם תחושה לא נוחה? למה אני נבהלת? מוותרת? מרגישה כל כך חלשה? [ואל תבוא בכוח, ואל תבהל אל תשכח שזה האור שמטיל את הצל תעתוע אל תתן לו למשוך רחוק למקום אחר.] מסתבכת עם עצמי בשאלות מפגרות שלאף אחד אין תשובה, כולל אני. ונזכרת בשורה ההיא "קח את הכאב הזה, ותן לי הקלה, לשכב לבד עכשיו בעייפות גדולה על המיטה הרחבה, ולא לכתוב יותר שירים על אהבה" ומחייכת לעצמי. כמה שהשתננו, כמה שהפנים מתחדדות. הצללים הופכים ברורים והנסתר לגלוי וכרגיל, כשהכל כל כך בהיר, אני מפסיקה להתעניין. אז זה נגמר[כן, היה לנו משהו והוא לא ידע בכלל, אבל מבחינתי אני לא רוצה יותר] חוסר טעם עוטף אותי והופך למריר ואולי אני כותבת יותר מידי. מאבדת את עצמי בפלצנות הזאת שא</div>Tue, 12 Aug 2008 00:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (my name is...Luca.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=219766&blogcode=9733863http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=219766&blog=9733863