http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=21930לא קדושה, ובטח שלא מעונה. אז מה כן? סופרת ושחקנית מתחילה הסובלת ממקרה חמור של אקסהביציוניזם נפשי. חיה בסרט, לא שותה בקפה תמר. גם לא מלנכולית. למעשה, השמועה הרווחת היא כי מדובר בבחורה אופטימית עד זרא. תשפטו אתם.heCopyright 2019 מיקה גיל. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=21930http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=21930&blogcode=14936094<div align="right" dir="rtl">לכבוד סגירת ישראבלוג פתאום נתקפתי בצורך לכתוב עוד פוסט. כלומר - בעיקרון עמדתי לפרסם את זה בפייסוש, אבל זה לא אותו דבר. בפייסבוק פוסט ארוך הוא חפירה. שוין. אז קבלו - פוסט חדש! היום סוף סוף קיבלתי תשובה שכבר כמה שנים אני מחפשת לגבי מה השם (בעיקר שם המשפחה) של ילדה מהכיתה. בעיקר כי היא גם היתה איתי בטירונות המקוצרת לעתודאים, והעליתי תמונה משם לפני שנה או שנתיים. בכל מקרה, היום בתשובה לשאלה על הקיר של אחד מהחברים מכפר גלים שהעלה תמונה מבית הספר היסודי או הגן. והיא היתה שם, ומישהו התייחס לזה ואישש את מה שחשבתי ביחס לשם הפרטי שלה, ואז הזכיר לי עוד פרט לגביה. כלומר, לכאורה זה לא היה ממש לגביה, זה קשור להורים שלה, ששניהם אילמים. ובום! בבת אחת נזכרתי בהכל. נזכרתי שהיתה לה מסיבת יום הולדת בבית שלה ושהוזמנתי, ובבת אחת הציפו אותי בבית שלה זכרונות מחלום שחלמתי בלילה לפני המסיבה. מרגע הכניסה לבית (בפעם הראשונה, כן?) זה היה פשוט סשן של דה ז׳ה וו מתמשך. ואני זוכרת שאמרתי את זה לה ולעוד ילדה, וסיפרתי להן על החלום, ואיך חדעתי איפה יהיו כל החדרים ודברים מוזרים כאלה, שלא הייתי אמורה לדעת. ואמרתי לה</div>Sat, 23 Dec 2017 20:01:00 +0200mika.gill@gmail.com (מיקה גיל)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=21930&blogcode=14936094http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=21930&blog=14936094http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=21930&blogcode=14933841<div align="right" dir="rtl">כי סוגרים את האתר. כלומר, אולי הפעם זה באמת סוף העולם. ובצעד דרמטי אני רואה שהפוסט הרביעי שלי באתר - שהוא בעצם השני, כי את הראשון, השני והשלישי כתבתי באותו היום - 26.12.2003 התחלתי ב״נדמה שרק אתמול נפנפתי בחורים מעיקים בחוג מסיבות האלכוהול, אה, רגע - בעצם זה באמת היה אתמול״, שזה מאוד טרנדי ומאוד ברוח התקופה - נראה אם באמת יהיה משנה תוקף לפרויקט הדרמטי ״#גםאני והרעיון של ״לא מטרידים נשים יותר״ באמת יתפוס. מה דעתכם? טוב, זה היה קצר, אבל הייתי חייבת. אה, בעצם - סבתא חיה מתה. היא לא היתה הסבתא שלי ולא היתה האמא שלי, אבל היא היתה האמא של אחד האנשים שהכיר לי את הסרט ההוא, מבצע סבתא. ועכשיו שני האנשים שהכירו לי את הסרט הם הורים לילדים שסבתא חיה שלהם מתה אתמול.וזה פתאום כל כך לא מצחיק, רק דרמטי ועצוב.</div>Wed, 06 Dec 2017 15:01:00 +0200mika.gill@gmail.com (מיקה גיל)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=21930&blogcode=14933841http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=21930&blog=14933841http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=21930&blogcode=14868700<div align="right" dir="rtl">וואו, לכתוב מהפלאפון זה לא מאוד יעיל. לא רק שזה גרם לזה שאיכשהו בטעות מחקתי את פוסט הווידוי הגדול מפורום שיח פמיניסטי (כי זה לגמרי לא לעניין - בייחוד שזה גם מחק את כל התגובות שם, שהרבה מהן היו נהדרות) - יש פה המון שגיאות כתיב או טעויות אחרות. נניח, זה היה באמצע איתה ב׳, לא ו׳ - וזה חתיכת הבדל, השנה השניה בבית הספר לעומת השנה האחרונה בבית הספר היסודי. בנוסף, נראה שחזרתי על פסקה שלמה. א עכשיו נעשה סדר בבלגאן. אני מקווה... על התקיפה המינית הראשונה סיפרתי (בפורום שיח פמניסטי בפייסבוק) אבל הגיע הזמן לספר על עוד. חשוב לציין שבין הסיבות שאני פמיניסטית מקולקלת, אני נוטה לחשוב לרב שהרבה נשים ממש מגזימות עם הקלות שבה הן קוראות לכל מחמאה הטרדה מינית או תקיפה מינית. בסופו של יום זה לא משנה מה אני או כל אדם אחר חושב על מקרה שמישהי מגדירה בתור הטרדה או תקיפה - רק מה שהיא מרגישה משנה, אבל ביני לביני - ולעתים גם בפומבי אבל לא ביחס למקרים פרטניים של נשים ספציפיות, זה מה שאני חושבת. מגילה מספר שתיים.טריגר תקיפות מיניות ואולי גם טריגר אונס והפלה. בכיתה א׳ פתאום כל העולם ואשתו חשב משום מה שאני הדבר ה</div>Thu, 26 Jan 2017 05:59:00 +0200mika.gill@gmail.com (מיקה גיל)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=21930&blogcode=14868700http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=21930&blog=14868700http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=21930&blogcode=14842202<div align="right" dir="rtl">כמעט כתבתי לאחותי הקטנה. בסוף הרגשתי שעדיף שלא. עדיף לכתוב בבלוג. בשביל מה פתחתי אותו הרי? אז הנה: אחות קטנה:( אני מאבדת את השפיות שלי. את עצמי כבר איבדתי. היא עוד מבליחה מדי פעם, אבל בקושי בקושי. כל טריגר זורק אותי לקצה ואני לא מצליחה להבין איך זה השתנה או למה? וסליחה. סליחה שאני מפילה את זה עליך, את פשוט היחידה בעולם שאולי יכולה להבין על מה אני מדברת. כי היית שם. עם אמא. גם היית פה, כשסבס רק נולד והיה מאוד מאוד צעיר. ולא הפריע לי בכלל להיות איתו כל יום כל היום. גם כשסנטי בקושי היה מגיע הביתה כי השותפה שלו לשעבר קריסטינה, שהיא כמו אחותו הגדולה בשבילו, שברה את הרגל הטובה שלה, זו שלא נפגעה מראומטיזם ולכן שכבה בבית חולים חסרת ישע ובלי אף אחד מלבד אחיות בית חולים ששנאו אותה. והייתי בסדר. הייתי יותר מבסדר. ועכשיו אני מתמוטטת. מה נסגר? </div>Sat, 08 Oct 2016 22:28:00 +0200mika.gill@gmail.com (מיקה גיל)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=21930&blogcode=14842202http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=21930&blog=14842202http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=21930&blogcode=14817393<div align="right" dir="rtl">אז רק רציתי לעדכן שבסופו של דבר החלטתי לסיים עריכה גם לפרק אחד נוסף, כדי שכל השחקנים הראשיים יקבלו לפות פרק אחד עם סצינה שלהם והחלטתי על הפרק האחרון, כי בין היתר יש בו לא רק את כולם, הוא גם הכי מוצלח, כדרכם של פרקי סיום. אז כן, מאחר והקהל (במקרה הזה - אתם) לא רואה את התגלגלות העניינים המלאה ובגלל שמראש רותם ברוכין כתבה את הדמויות בגיל תיכון, בגיל הזה שבו כל דבר הוא סוף העולם, אז יש קצת הרגשה של דרמטיות מוגזמת (ויש שמבלבים את זה למשחק מוגזם של השחקנית הגותית שחווה התמוטטות עצבים. אז הרשו לי לספר לכם שהיא ממש לא מגזימה עם המשחק - בשלב הזה היא מצלמת את הסצינה הזו בפעם השלישית בערך, היא חלק מהפרויקט כבר כמעט שנתיים ולא רואה אור בקצה המנהרה - או בכלל את הקצה - והיא עדיין עושה מעל ומעבר. אולי אני צריכה לערוך ״מאחורי הקלעים״ של צילומי הסצינה הזו בפעם האחרונה, של הטייק האחרון שצולם, וכמה העצבים שלה, השחקנית, לא הדמות, כבר היו רופפים. אז בקיצור - זה היה הכי הרבה בעולם ״מתוד אקטינג״ בגרסה של מה שאנשים טועים לחשוב שהיא השיטה - היא אומרת טקסט שמישהו אחר כתב, ועושה פעולות שמישהו אחר הכתיב לה לעשות</div>Fri, 15 Jul 2016 22:58:00 +0200mika.gill@gmail.com (מיקה גיל)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=21930&blogcode=14817393http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=21930&blog=14817393http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=21930&blogcode=14795851<div align="right" dir="rtl">זה יהיה פוסט קצר - למדתי שזה לא משנה אם הצלחת להרים קמפיין מימון המון מצליח או לא, כל עוד שבמקום לקפוא על השמרים אתה מנסה לשמות דברים בכל זאת, גם בלי כסף. אז בעזרת כמה חברים מאוד מאוד טובים, הפרק הראשון של הסדרה הושלם, והוא נראה מהמם ונשמע מהמם. הנה, תראו לבד. את החוב שלי לארגון השחקנים האמריקאי השלמתי. את החוב שלי לשחקנים שעבדו כל כך קשה - גם. ונכון שאני לא יודעת אם יהיה כסף לערוך את הפרקים הבאים, אבל עכשיו אני יכולה סוף סוף לנוח קצת בראש שקט. כתמיד - אשמח לתגובות בערוץ היו טיוב (עברית או אנגלית) ולייקים. רק בריאות! </div>Fri, 06 May 2016 16:26:00 +0200mika.gill@gmail.com (מיקה גיל)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=21930&blogcode=14795851http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=21930&blog=14795851http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=21930&blogcode=14791161<div align="right" dir="rtl">לפני שלושה ימים היו בחירות פריימריז בניו יורק. מאחר שמאז מאי שנה שעברה אני אזרחית, זו היתה השנה שבה יכולתי להצביע. עכשיו, אני ובחירות אף פעם לא היינו ביחסים טובים. כשמלאו לי 18 היתה שנת בחירות בארץ. כלומר, נדמה לי שהייתי אז בת 18 ואני יודעת שגוגל יוכל להגיד לי - אבל אין לי כוח לחפש את התשובה המסודרת. אני יודעת שאחותי הקטנה, תמתם, היתה מאוד מעורבת בדברים פוליטיים באותם ימים. יכול להיות שזה היה בעקבות רצח רבין. בעצם, לא יכול להיות, בטוח. אני זוכרת שההצבעה היתה בעתלית. אני זוכרת שכמעט חשבתי להצביע לאחת ממפלגות הכיפה הסרוגה, רק כי הם הגיעו לאיזור שבו היו הקלפיות והיו מאוד נחמדים. בקיצור - לא ידעתי כלום על כלום ולא רציתי לדעת. אסקפיזם. אבל ילדה טובה הייתי מאז ומתמיד, וחובתו האזרחית של כל אזרח היא להצביע. אז אמרתי לאחותי הקטנה שמאחר ואת תעודת הזהות הוצאתי בגיל 16 ועברו כבר שנתיים או שלוש, והיא ואני אז נראינו דומות עד כדי שאנשים היו מתבלבלים בינינו לעתים תכופות מספיק, למה שהיא לא תיקח את תעודת הזהות שלי והיא תצביע בשמי? היא היתה מעורבת. היא היתה מעורה בעניינים. לה היתה דיעה אמיתית. לי הי</div>Fri, 22 Apr 2016 16:21:00 +0200mika.gill@gmail.com (מיקה גיל)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=21930&blogcode=14791161http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=21930&blog=14791161http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=21930&blogcode=14788213<div align="right" dir="rtl">1. אין ספק שהניסוי נכשל. קצת עצוב לי, אבל לחלק אחר כבר לא אכפת יותר בעצם. קה סה רה - סה רה. 2. משהו אחר לחלוטין עלה בפייסבוק. הוא קשור לישראל ולנושא של אשכנזים ומזרחים, ושם עלתה בי התגובה הזו, והרגישה מתאימה לפוסט בבלוג: ״אז הנה רגע ״רק על עצמי לספר ידעתי״ טיפוסי של מיקה - וכן, זה יהיה ארוך -אבא שלי אשכנזי, אמא שלי היתה דור חמישי או רביעי בישראל נצר למשפחה שהגיעה מסוריה. ובכל זאת, עד גיל מאוד מאוחר לא הרגשתי גזענות ולא ראיתי גזענות בשום מקום. וכן, פעם אחת בגיל 6 בשער העליה בחיפה ילד השתמש במילה שלא הכרתי - הוא הטיח אותה כמו שילדים אחרים היו מטיחים קללות - המילה היתה ״קווקזי״, ובתור ילדה שנראה היה שהכירה את כל המלים עבדתי קשה כדי להכיר את המילה הזו שהיתה זרה לי. כלומר, אני הייתי הילדה שידעה מה זה שנף, לעזאזל! איך לא אכיר את המילה הנוראה ״קווקזי״? ובכל זאת, גם כשמייד למדתי שזו לא קללה כי אם מוצא, הרעיון שזו גזענות לא עבר. והנה, עברו עוד אי אילו שנים, הגעתי לצבא למחנה עופר (שלימים יפוך ל״כלא עופר״) והייתי ה״אשכנזיה״ היחידה - וכשהגיעו זימוני הקצונה שלי אז בכלל היתה שנאה מרכזית כלפי</div>Tue, 12 Apr 2016 18:49:00 +0200mika.gill@gmail.com (מיקה גיל)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=21930&blogcode=14788213http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=21930&blog=14788213http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=21930&blogcode=14769176<div align="right" dir="rtl">החלטתי פשוט לשים פה לינקים לעריכת הביניים של ארבעת הפרקים הראשונים של הסדרה ולראות מה אתם חושבים. עריכת הביניים היא כזו שהסאונד בעיקר בעייתי - אבל יש גם מקומות שהתמונה לא לגמרי חלקה, ככה שלפעמים קשה להתחבר. אבל אם בא לכם להסתכל - אז זה המקום: הפרק הראשון: ״התא האפור״https://youtu.be/WYYedxLCb9E הפרק השני: ״המנהלת החדשה״https://youtu.be/pfq6kdbAqVU הפרק השלישי: האפטרמאט (או ״אחרי האסון״)https://youtu.be/0SWNSvl8PgE הפרק הרביעי: ״גאות אדומה״ https://youtu.be/K4ovD1oEgW4 כמו תמיד, אשמח לשמוע דיעות והערות. </div>Sat, 02 Apr 2016 18:13:00 +0200mika.gill@gmail.com (מיקה גיל)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=21930&blogcode=14769176http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=21930&blog=14769176http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=21930&blogcode=14761953<div align="right" dir="rtl">כמעט מצחיק אותי לדווח שמסתמן שכמעט היחידים שעוד אוהבים אותי (להצויא רותם בוז׳רסקי המהממת, כמובן!) הם אנשים ש... לפחות פעם, היו מאוהבים בי.הם כבר לא, כמובן. אבל הם פחות או יותר היחידים שעוד עוזרים לי.אולי זה כוחה האמיתי של האהבה? אם זה הילד הראשון שאי פעם היה מאוהב בי ואפילו אני לא יכולתי שלא לראות (כי היו המון אחרים, אבל אני או לא ראיתי או לא רציתי לראות). את אלי ראיתי. וחיבבתי אותו גם, אבל לא בצורה שהוא חיבב אותי. לא בצורה רומנטית. החלק הכי מוזר זה שאלי הכיר אותי אך ורק בשלב האוקוורד שלי, קרי חטיבת הביניים, עת אשתו של אבא יצאה מגדרה לכער אותי (תספורת כסאח, שאפילו לו היה לי שיער נפלא היתה מכערת, בגדים יד שניה מהסוג הכי מגעיל שיש. אתם יודעים, כאלה מן). היה לי גוף מקל של מטאטא ותספורת שגרמה לי להיראות כמו ראש של מטאטא. ואלי, אלי אהב את המטאטא הזה. רק הוא והבחורה הערסית מהשכונה (שכמה שנים מאוחר יותר תזכה באוסקר ישראלי על המשחק שלה בסרט ״שחור״) הסתכלו עלי וראו מולם ילדה יפה. אז הוא עזר לי עם לוגו לסדרה, ואז עזר גם לסדר את האתר של הסדרה. אחר כך, מכל האנשים שפניתי אליהם בבקשה לתרום לקמפיי</div>Mon, 28 Mar 2016 20:52:00 +0200mika.gill@gmail.com (מיקה גיל)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=21930&blogcode=14761953http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=21930&blog=14761953