<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>ראשים לזנבות.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=217371</link><description>&quot;כמה נעים שחורף, 
בא ונושף בעורף 
ואין לי אף אחד, 
לא אין לי אף אחד, 
שיחמם ת&apos;חורף, 
שילטף ת&apos;עורף..
כמה נעים לבד...&quot;</description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 זאת אני הלא מוכרת.. All Rights Reserved.</copyright><image><title>ראשים לזנבות.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=217371</link><url></url></image><item><title>הלוואי ש...</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=217371&amp;blogcode=12483293</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;הלוואי שהייתי מקבלת כבר רב&quot;ט ולא רק אחרי עשרה חודשים בצבא.
הלוואי שלא הייתי צעירה ופעורה כל כך.
הלוואי שיתחיל ללכת לי טוב בתפקיד המדהים הזה, מש&quot;קית ת&quot;ש!
הלוואי שחיילים יתחילו להעריך קצת מה שעושים בשבילם.
הלוואי שאני אפסיק להתלונן כל כך הרבה!
הלוואי שאני אתחיל לשים זין על מה שאחרים חושבים.
הלוואי שיהיה לי חבר כבר.
הלוואי שאני אשכב עם מישהו בקרוב.
הלוואי שאני ארד במשקל כמה שאני רוצה וכמה שיותר מהר.
הלוואי שיפסיקו לשפוט אותי בגלל המשקל.
הלוואי שהקצינה שלי תשחרר כבר!!!!!!!!!!!!!!!!!!#!&amp;amp;$%%$*$
הלוואי שיסתיים כבר החודש הזה.
הלוואי שנעבור ביקורת אכ&quot;א בשלום! הלוואי הלוואי הלוואי!
הלוואי שאני אפסיק לכתוב בבלוג כמו ילדה בכיתה ז&apos;.
הלוואי שאני אפסיק לאכול שוקולד לעולמים!
הלוואי שאני אמצא ספר שיסחוף אותי.
הלוואי שיבוא עם הספר הזה גם גבר (חח כי הייתי חייבת).
הלוואי שאני אחזור לצלם כמו פעם.
הלוואי שאני אסדר את החדר ואעבור לגור בדירה שלי, בשעה טובה.
הלוואי שאני אלך להופעה ממש טובה בזמן הקרוב.
הלוואי שאני אתחיל להיות מרוצה מהמצב הנוכחי.
הלוואי שיהיה טוב!

&lt;&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 10 May 2011 19:15:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (זאת אני הלא מוכרת.)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=217371&amp;blogcode=12483293</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=217371&amp;blog=12483293</comments></item><item><title>שבת שמירות 10-12.9.10</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=217371&amp;blogcode=12046064</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;נשקיה-12:10 בצהריים.
עוד חמישים דקות וזה נגמר... עוד שמירה עברה בהצלחה.
הרעב מחלל בבטן והעייפות בעיניים והלב שמח כי עוד מעט זה נגמר והראש.. הוא סתם מחפש את הכרית והשקט שלו.
אני והילה עייפות, יושבות שבוזות ועקוצות נורא.
ישנתי כל כך גרוע בלילה, כל אחת שחזרה משמירה דיברה וצחקה והפריעה לי לישון, כמובן שלא היה להן אכפת.
אני כל כך מסריחה וכל כך צריכה מקלחת טובה.
חמש דקות ועוד חמש דקות.. שתסתיים כבר השמירה ונפגוש את הקצין התותחן החתיך,
נחייך אליו בחביבות ונלך לאכול ארוחת צהריים מגעילה בחדר אוכל..
יש כל כך הרבה שקט בגלל השבת ואף אחד אינו מדבר.
נעים בחוץ ולא חם כל כך. לי חם כי יש עליי כל כך הרבה דברים.
הילה לא מרגישה טוב כבר מאתמול, יש לנו ביחד עוד שמירה אחת וסיימנו!
כל כך בא לי בית ומיטה ומקלחת ואמא ואבא ולראות את אחיי האהובים.
אני מרגישה ממש כמו החיילים האלו בסרטים שכותבים שירים עצובים באמצע השמירה..
כל אות הופכת למילה עם משמעות, זה כל כך נחמד.
ממשיכים לעקוץ אותי ביד וזה כואב.
יש לי חטיף אנרגיה בכיס אבל אסור לאכול או לשבת או לכתוב בשמירה... אופס..
כמה עוקצים אותי ביד, אני רק ר&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 17 Sep 2010 19:49:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (זאת אני הלא מוכרת.)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=217371&amp;blogcode=12046064</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=217371&amp;blog=12046064</comments></item><item><title>חיילת שפרי הופעתך.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=217371&amp;blogcode=11977615</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;לצעוק.
לבכות.
לצחוק.
להתחבר.
להתאהב.
לחייך.
להתעצבן.
לאכול.
להימרח.
לאהוב.
ללמוד.
לארגן.
לנקות.
לעזור.
להנות.
להשתולל.
לרוץ.
ללכת.
לרקוד.
להתנתק.
לישון.
להתלהב.
להתרגש.
&lt;span style=&quot;font-size: x-sma&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 14 Aug 2010 22:23:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (זאת אני הלא מוכרת.)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=217371&amp;blogcode=11977615</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=217371&amp;blog=11977615</comments></item><item><title>ההנאות הקטנות.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=217371&amp;blogcode=11772387</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;ים ביום שבת בבוקר.
גשם.
לישון עירומה בקיץ אם מזגן על 12 מעלות ושמיכת פוך.
לשמוע מוסיקה טיפשית ואמריקאית.
לאכול יוגורט בחנות האהובה.
לחבק מישהו שאתה אוהב ולא ראית המון זמן.
לרדת במשקל, בלי להתאמץ.
לעבוד.
לצלם את עצמך מאות פעמים, סתם כי משעמם.
לא לצאת מהמיטה כל היום.
לקום ב6 בבוקר וללכת לשחות בבריכה עם כל הזקנים.
קפה של בוקר.
מחמאות.
לחייך לאנשים זרים[לא בצורה פדופילית].
יום שיער טוב.
שוקולד.[וכל מילה נוספת מיותרת].
טיולים עם אנשים שאוהבים.
איפור ולקים.
ספר טוב ביום רע.

[לא ללכת לניתוח שבוע הבא..]

בסוף כולם מתים, לפחות נמות שמחים! (: .
לחיי ההנאות הקטנות של החיים, לפחות חלקן כי זה מה שעלה לי בראש עכשיו..

זאת אני הלא מוכרת.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 09 May 2010 15:40:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (זאת אני הלא מוכרת.)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=217371&amp;blogcode=11772387</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=217371&amp;blog=11772387</comments></item></channel></rss>