http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=21678"את מכירה את השיר הזה 'אם אדם תופס אדם קרב בשדה השיפון'?" -"זה 'אם אדם פוגש אדם קרב בשדה השיפון',זה שיר מאת רוברט ברנס" אמרה פיבי-"אני יודע". היא צדקה. "אני חשבתי שזה 'אם אדם תופס אדם'".heCopyright 2026 *~Golden Pixie~*. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=21678http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=21678&blogcode=9203207<div align="right" dir="rtl">לבקשתו של עתודאי, שגרם לי לתהות האם לחזור לכתוב כאן אני כותבת את הפוסט הזה. עברה התקופה ההיא של הבנים.. זהו עכשיו יש לי רק אחד בחיי, והוא המשמעותי. אני כבר לא יודעת מה לספר בגלל שמלא זמן לא הייתי כאן... נראה לי שהבלוג עשה לי רע אחרי הפרידה מאורן וזה הכל, כל פעם שכתבתי כאן נזכרתי ובכיתי בכיתי כ"כ הרבה שכבר כמעט נמחקו לי העיניים מהדמעות אבל נו די זה עבר - בת 16 הייתי ושטויות עשיתי =) בדרך גם התבגרתי (נראה לי) בברכת ל"ג בעומר שמח, ואני מקווה שלא נכנסתם לים.. אלה.</div>Sat, 17 May 2008 18:23:00 +0200crazygirl9@walla.co.il (*~Golden Pixie~*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=21678&blogcode=9203207http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=21678&blog=9203207http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=21678&blogcode=3789845<div align="right" dir="rtl">זה לא נגמר...ההכרויות הבלתי- רצוניות האלו עם בנים. זה גם לא נראה כאילו זה עומד להיגמר, אני לא רוצה בקשר. נמאס לי מהחוסר החלטיות של אנשים סביבי- לא רק מחזרים... אלא כולם פשוט. וגם אם עשיתי טובה למישו שהכרתי בנסיבות אלו ואחרות- ומסרתי את המספר טלפון שלי...ועניתי כשהבחור התקשר ולא סיננתי והייתי חמודה ומנומסת- עדיין הם אף פעם לא ישחקו לי הכללים שלי. מראש הודעתי לצעיר הנחמד שההורים שלי מגבילים אותי בשעות- לי זה נוח אך לפעמים אנשים אחרים לא מקבלים את זה בעין יפה. אבל בכל זאת..הוא הוציא אותי מהב</div>Wed, 19 Apr 2006 15:40:00 +0200crazygirl9@walla.co.il (*~Golden Pixie~*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=21678&blogcode=3789845http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=21678&blog=3789845http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=21678&blogcode=3731080<div align="right" dir="rtl"> לא סיפרתי עליו כאן בבלוג ואם כן, אז אולי ממש בקטנה בפוסט האחרון. א' שיצאתי איתו במשך חודשיים וחצי נראה כאדם מבטיח לחלוטין אלא שכמו כל גבר אחר, הוא לא יודע מה הוא רוצה. אמר שהוא מבולבל, שהוא בשלב מסובך בחייו. בקיצור שזה לא הזמן לקשר רציני בחיים שלו. נזכרת אחרי חודשיים וחצי- יפה לך. אני שמחה שזה קרה עכשיו ולא כשהייתי נכנסת ליותר מעורבות רגשית איתו- כי אז באמת הייתי נפגעת. התאכזבתי- כי הוא עשה רושם של אדם שיודע מה המטרה שלו בחיים. ואני קיוויתי שכן ייצא משהו כי הוא מצא חן בעיני. well well בנים- אם הם רק היו מכוננים את עצמם על מטרה לפני שהיו נכנסים לחיים שלנו וסוחפים אותנו למערבולות. Anyway זו פעם 3ית או 4ית שזו הסיבה שנפרדים ממני. החלטתי שאני מתנזרת מבנים לתקופה. כל השנה וחצי מאז הפרידה מאורן הייתה רוויית בנים הגיע הזמן להתרכז בעצמי- במטרות שלי. מה שכן ביום שישי יצאתי והתחילו איתי מלא בנים- מצד אחד שווים ביס! ומצד שני.... למה להיכנס לקשר שמראש את יודעת שאת לא רוצה בו? חג שמח שיהיה לכולכן וכולכם! <FONT color</div>Mon, 10 Apr 2006 16:51:00 +0200crazygirl9@walla.co.il (*~Golden Pixie~*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=21678&blogcode=3731080http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=21678&blog=3731080http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=21678&blogcode=3555729<div align="right" dir="rtl"> מלא זמן לא כתבתי- מצטערת לא התחשק לי. הרגשתי שלכתוב כאן זה לשחזר את הכאב מאורן. הכל נסגר איתו אבל לא באתי לכאן לספר עליו. טוב זה לא שם קו מפריד אז בוא נעשה כאילו השורה הזאתי היא הקו המפריד- אוקיי? אוקיי. יש לו פנים תמימות כאלה, אבל כשהוא בקטע- יש לו מבט אחר. כזה רציני. הוא כבר לא נראה תמים... שזה קצת מפחיד. אבל מפחיד מחרמן כזה. ונורא בא לי לחייך אליו. אבל הוא לא יחייך חזרה למרות שמבפנים אני בטוחה שהוא מלא בחיוכים. הוא היה אצלי ביום שני כי היה לי בית ריק. סיכמנו על זה עוד מלפני שבוע וחצי בערך. ידעתי שזה מה שיהיה שזה מה שאני רוצה. הוא לא ידע עד ליום ראשון בשביל מה הוא בא. הוא הגיע והכנתי לאחותי הקטנה צהריים, בניתי על זה שהיא תלך לחברה אבל היא הייתה חולה. ואז צחקנו איתה קצת כי היא רצתה תשומת לב והוא היה ממש נחמד אליה. ואז היא הלכה לראות טי וי, וסגרנו את הדלת. ישבנו-שכבנו אחד מול השנייה מסתכלים אחד על השני. מחליפים משפט או שניים על נושאים לא חשובים. לאט לאט הוא ליטף אותי, התקרב אליי וגם אני אליו עד שנצמדנו ושמה זה התחיל. והוא בנאדם חייכן ורוב הזמן היינו עם עיניים</div>Wed, 15 Mar 2006 00:43:00 +0200crazygirl9@walla.co.il (*~Golden Pixie~*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=21678&blogcode=3555729http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=21678&blog=3555729http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=21678&blogcode=2474148<div align="right" dir="rtl">בפעם האחרונה שכתבתי כאן היה יומיים לפני שטסתי לגרמניה. לפני הטיסה לא היתה לי שוב הזדמנות לכתוב על התקוות והציפיות לגרמניה...כי הייתי עסוקה מעל לראש. עכשיו כבר נגמר החופש.. היה לי חופש מצוין. עבדתי, הכרתי אנשים חדשים.. היה פשוט מעולה בגרמניה. זו היתה ממש הרפתקאה בשבילי. ד"א יומיים לפני גרמניה אורן בא וביקר אותי, פה בבית שלי. עכשיו נאי בקשר עם 2 בנים במקביל (לא רציני עם אף אחד מהם) אבל עדיין השעון כאילו מתקתק לי באוזן שאני צריכה להחליט כבר. לא משנה איך זה קרה בכלל. לפעמים, כשהייתי בבאסה, בחופש, הייתי מאשימה את כל הצרות שלי בפרידה מאורן.(כלומר זה שהוא נפרד ממני) הרגשתי רגש החמצה, שלא השתדלתי מספיק להחזיר אותו אליי. שאם אהבתי אותו כ"כ הייתי צריכה להילחם עליו ולא לתת לו ככה לחמוק מבין האצבעות, לא להיות חלשה בגלל שהוא החליט החלטה... עכשיו זה לא כ"כ מציק לי אבל אני יודעת שהוא חסר לי. אני גאה בעצמי שלפחות הדברים שאני באמת זוכרת בברור זה את הרגעים השמחים איתו, כאילו לא היינו עצובים מעולם. למרות שאני בטוחה שהיינו עצובים פה ושם כי תמיד יש חסרונות. ככל שאני חושבת על זה, כמה שזה רע לי ל</div>Wed, 14 Sep 2005 15:10:00 +0200crazygirl9@walla.co.il (*~Golden Pixie~*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=21678&blogcode=2474148http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=21678&blog=2474148http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=21678&blogcode=2051165<div align="right" dir="rtl">הדבר הכי ראשון שבא לי להגיד כאן זה שאל תשימו לב לתגובות שנכתבו בפוסט שעבר. זה שטויות, זה מישהו שלא מכיר אותי, אני לא בולמית וזה אולי הדבר האחרון שאפשר להגיד עליי פרוצה ובולמית..גם כן אנשים חסרי חיים בישרא נסלח להם. ואני לא אמחק את התגובות כי אין לי פרו ואני גם לא מתכוונת להשיג אחד במיוחד כדי למחוק כי זה בזבוז. אז פשוט נחליק את זה. אתמול בלילה כשכתבתי את הפוסט בדיוק נגמרו השידורים החוזרים בלילה של "אלי מקביל" סדרת הרווקות שלי, כלומר, כל פעם שלא היה לי חבר, או מעין כזה דבר שנקרא מחזר הייתי רואה את הסדרה הזו. הייתי גם מתחברת לענייני האהבה שם. לפעמים היה לי מצחיק עם השטויות של אלי. היא אפילו הזכירה לי את עצמי עם השטויות שלי. ולפעמים גם היה לי עצוב על דברים שקרו לה. שנתקעה במקום אחד בגלל בחור. או שויתרה על בחור בלת ברירה. בכל אופן דיברתי עם אפרת על זה:(היא בכחול אני כרגיל בורוד) לילה...(: מה נשמע? סתם.... המחמיאן שלח לי סמס "לילה טוב" [מרגישה אשמה, כאילו עשיתי דבר בכוונה שיתאהב בי]</FON</div>Tue, 05 Jul 2005 16:31:00 +0200crazygirl9@walla.co.il (*~Golden Pixie~*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=21678&blogcode=2051165http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=21678&blog=2051165http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=21678&blogcode=2047995<div align="right" dir="rtl">בסימן שאלה בגלל שאני לא בטוחה שבאמת בא לי לכתוב כאן כל מה שעבר עליי בשבועיים האלו. בוא נאמר, שההוא עם המחמאות, לא באמת בגיל שלי, גם לא באמת מהרצליה. הוא סתם חייל עוד מעט בן 21. השם שלו אחר, והוא גר בחולון כאן לידי. זה היה די לא מפתיע, כי כל הזמן חשדתי במשו אצלו. הוא הצטער אלף ואחת פעמים וכמובן שסלחתי. כי מה זה משנה לי זה איש מהנט. מאז דיברנו כל לילה. נראה לי שיש לו משו אליי, משו שלי אין אליו חזרה. היתה לנו שיחה די חזקה בקשר לאורן. אני לא רוצה לשחזר, אני לא לגמרי מאמינה למה שהוא אמר שם. למרות שזה היה די הגיוני. הוא גרם לי לבכות בשיחה ההיא. אבל ממש לבכות. ואז הוא הוציא אותי מזה ממש ב"סנאפ". היתה לי הבגרות במחשבים ההיא. בלע לא היה נחמד. ובאותו יום (יום חמישי) התחילו את השיפוצים אצלנו במטבח. מתקינים לנו אחד חדש. ורק היום הגיעו הארונות. אוף הבית היה כזה מאובק שעדיין לא התחלתי לארוז לגרמניה. אני גם צריכה לדאוג לספרון קטן שילווה אותי שמה ושאני אכתוב מה עובר עליי, כדי לספר כאן אח"כ או לפחות לאחרים. לא הרגשתי צורך מיוחד לעדכן בזמן האחרון אל תשאלו למה. כי אני בעצמי לא יודעת אבל הרגשתי</div>Tue, 05 Jul 2005 00:09:00 +0200crazygirl9@walla.co.il (*~Golden Pixie~*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=21678&blogcode=2047995http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=21678&blog=2047995http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=21678&blogcode=1981870<div align="right" dir="rtl">שאני אתעקש לשמור על קשר,אחרת אני לא אוכל להמשיך בלב שקט בחיים שלי. מיכאל נתן לי הרבה מוטיבציה, וככה עשיתי, אחרי כמה ימים של לבטים וחוסר ביטחון בקשר לזה, וגם אל רציתי להתקשר אליו ביומולדת שלו כדי לא לבאס אותו או משו. אז בלילה שלפני ה20 ביוני, לא יכולתי להירדם יותר מידי התרגשתי לקראת התעודות, צלצלתי אליו הערתי אותו דיברתי איתו... עד כמה שאפשר לקרוא לשיחה הזו "שיחה" דיברתי איתו. לגמרי לא היה לא אכפת ונראה לי שהוא גם לגמרי לא הקשיב, מידי פעם צחק עליי והבהרתי לו שלא נעים לי כשהוא צוחק איתי אבל בעצם זה עליי... שאלתי אותו אם הוא הולך לניצנים השנה, הוא אמר שכן והוא אמר משו בסגנון של "אם אני שם לא כדאי לך לבוא כדי לחסוך את האי נעימות כי אני אהיה שם עם המון ידידות" מטומטם. מה הוא חושב לעצמו? שאם אני אלך לשם לא יהיו סביבי מלא בנים? כנראה שהוא כבר הספיק לשכוח איך אני נראית, מה היכולות שלי, ומה אני יכולה להשיג אם אני רק רוצה. קניתי כרטיס למופע של מוש בן ארי, ואני ואפרת ושיראל נלך לשם, אני פוגשת שם ידיד שלי מב"ש. וזה יהיה נחמד ואני מקווה שייצא לי להיות עם איזה בן, כי זה חסר לי כבר מלא זמן לא</div>Thu, 23 Jun 2005 19:37:00 +0200crazygirl9@walla.co.il (*~Golden Pixie~*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=21678&blogcode=1981870http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=21678&blog=1981870http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=21678&blogcode=1960009<div align="right" dir="rtl">היום היה הטקס סיום שלה. טקס סיום של כיתה יב', של כל התיכון עצמו, סיום של כל עניין הבית ספר, סיום של 12 שנים של בלאגנים וכיף, ובעצם סיום של תקופה בחיים. אני לא יודעת למה אני כ"כ מתרגשת כשזה לא הסיום שלי. אבל עדיין זה הסיום של אחותי. פתאום היא נמצאת במקום אחר מהמקום שאני נמצאת בו, בשלב אחר בחיים. היא גבולה ממני בשנה וחצי, לא הרבה בכלל. והכל היינו עושות יחד. כשהיא עזבה את היסודי אני זוכרת שהיה לי די מציק בלב. אבל בכל זאת היא באה לפעמים לקחת אותי מביצפר הביתה. אני אוהבת את אחותי הגדולה. המון. אני רוצה שיהיה לה רק טוב בחיים כי היא באמת בחורה מקסימה ושווה יותר מזהב! ובכלל הסיום הזה של תיכון, היציאה מהמסגרת. אולי זה מה שמונע ממני להתחבר עם אחרים בבצפר? מתוך הפחד שיום אחד אצטרך לעזוב אותם, אומנם לא לתמיד אבל עדיין לא אראה אותם כל יום כמו פעם. החלטתי, שאת הכאב ראש שנהיה לי מאפרת אני עוזבת בשקט. שתעשה מה שבא לה, היא באמת נהיתה רעה. היום שדיברנו אני היא ושיראל על כמה שאני רוצה להצליח בתור זמרת אבל אני לא מוצאת מסגרת מתאימה, באיזשהו שלב היא פשוט אמרה "טוב די לדבר על זה כבר עשית לי כאב ר</div>Sun, 19 Jun 2005 23:42:00 +0200crazygirl9@walla.co.il (*~Golden Pixie~*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=21678&blogcode=1960009http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=21678&blog=1960009http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=21678&blogcode=1915962<div align="right" dir="rtl">השלמתי איתה, עם אפרת, שעליה הכי כעסתי. איכשהו דיברנו על זה באיסי וזה הסתדר. הרי לא רציתי לריב איתה רק רציתי להבהיר עיקרון. ראינו יחד סרט אתמול בדיוידי. אצלה בבית. כרגיל ללכת עד הבלוקבסטר ברגל ותמיד יש צחוקים. היום היינו בים יחד עם אחותי הגדולה ובת דודה שלי. נשרפתי קצת, אבל היה כיף קיבלתי שיזוף יפה. בסוף לא הלכנו לאומן 17, גם כשאיכשהו ניסינו לסדר את זה היום. אבל ההורים שלה נהיו מוזרים שוב (של אפרת) ולא הרשו לה פתאום ללכת. באסה, כל כך רציתי את המסיבת שבועות עד שסגרתי את המינוס ואני יכולה לנשום. לא כמו בפסח שהיה לי מינוס וזה היה החופש הכי מגעיל שחוויתי. אני מתגעגעת ללדבר עם אורן. זה טיפשי ממני לבעוט אותו מהחיים שלי החוצה ואז לקרוא לו כמו איזה כלב עלוב. כי הוא לא כלב עלוב. הוא בנאדם עם רגשות ואני מפגרת שחושבת שיכולה לשחק עם אנשים ,כאילושהיו בובה על חוט, לפי הרצונות שלי. אני מרגישה אגואיסטית ואנוכית. מלא בנים בזמן האחרון מחזרים אחריי ורודפים אחריי. אבל אני כרגיל, כמו פעם, מחזיקה את כולם על אש נמוכה. חזרתי לנקודת התחלה? השנה הזו התבזבזה לי, מבחינת הכל. איך איבדתי את הראש שלי ב</div>Sat, 11 Jun 2005 23:09:00 +0200crazygirl9@walla.co.il (*~Golden Pixie~*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=21678&blogcode=1915962http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=21678&blog=1915962