<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>Some whispers</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=215943</link><description>כשאנשים קטנים עושים צל גדול זה סימן שהשמש שוקעת.</description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 זמן חצות. All Rights Reserved.</copyright><image><title>Some whispers</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=215943</link><url></url></image><item><title>סדקים </title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=215943&amp;blogcode=14334286</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;קראו לה לילי פרנקל, היא הייתה מנומשת עם עיניים גדולות ותמימות למראית עין, שפתיים משתובבות ובתוליות ומבט שובה. 
הפעם הראשונה שגבולותיה נמתחו הייתה כשהוא שלח את ידיו מתחת לחצאית השחורה שלה וקטף לה את הלב המפרפר על מיטת יחיד ישנה מעץ בפרברים של טקסס. הוא קיבע אותה עם יד אחת מלופפת סביב שתי ידיה מעל ראשה והשנייה הייתה עמוק בתוכה, עושה בה כשפים. כך ייצב אותה וחצב בה גן עדן. עם כל מחזור תנועה של ידו דעתה של לילי נזלה ונמסה לתוכו, על כף ידו. עד שנהפכה לשלולית נזקקת ואמורפית עם מבט מזוגג ותלוש. 
חיוכו המסופק והמאוהב מיד היה נמתח על פניו, בידיעה שעכשיו לילי מוכנה, מוכנה שיצור אותה מחדש, עם קצות אצבעות  לרגע מלטפות, לרגע לוחצות על כפתורים נסתרים ויד סוטרת. לילי לא ידעה מנוח והתמלאה שלווה בו זמנית ממחול הנפשות שסדק, ניתץ וברא בה מחדש. 
נגועי קטרזיס הם נשכבו זה לצד זה, לילי מרחפת בין המימדים והוא מביט בה מהופנט, צד כל תזוזת שפתיים.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 31 May 2015 14:24:00 +0200</pubDate><author>angela72@013.net (זמן חצות)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=215943&amp;blogcode=14334286</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=215943&amp;blog=14334286</comments></item><item><title>מנגינות של מחר</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=215943&amp;blogcode=10995925</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני מרגישה שאני נאבדת בתוך ערפל.
סבוכים הם העצים והמנגינות מתנגנות,
כל תו בחלל משל עצמו.
סימפוניה של שקט ורעש. הכל רועד ורועם ולוחש.

נגן מאסטרו !&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 24 Jun 2009 17:55:00 +0200</pubDate><author>angela72@013.net (זמן חצות)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=215943&amp;blogcode=10995925</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=215943&amp;blog=10995925</comments></item><item><title>רוחות מדבר</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=215943&amp;blogcode=10276983</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;כואב לי שאני מוותרת ולא נלחמת. נשמתי צורמת בגרוני כשאני פועלת כפי שהורגלתי.
כל לילה, כמה רגעים לפני שהשמיים נסגרים בפניי מבטי מופנה כלפיי מעלה. בתפילות שלי אני מבקשת לך ולי את כל הטוב. קודם אני מתפללת לאושרך, ואחרי מבקשת עוז לעצמי. אחרי כמה שניות שדלת ליבי נותרת פעורת פה, מיד אני רצה לארון התרופות ומרסנת כל עצב עד לבוקר הבא. אז הכל בהיר, הרגשות חודרים בחשכה.
נקודה שחורה נוזלת אדום מתנוססת בראשי על גבי קיר. כל רגע נתון אני מכוונת עליה עם מבטי ויורה 3 יריות. אני מרגישה את ליבי נמעך ומשתפשף על צלעותיי. בחיי שכואב לי, בחיי.&lt;SPAN lang=HE dir=rtl style=&quot;FONT-SIZE: 11pt; LINE-HEIGHT: 115%; FONT-FAMILY: &apos;Arial&apos;,&apos;sans-serif&apos;; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-fareast-font-family: Calibri; mso-fareast-theme-font: minor-latin; mso-ansi-&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 10 Dec 2008 23:28:00 +0200</pubDate><author>angela72@013.net (זמן חצות)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=215943&amp;blogcode=10276983</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=215943&amp;blog=10276983</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=215943&amp;blogcode=9899394</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;הכל עולה ויורד בגופי.
המעלות צונחות ועולות במימדים ופערים לא אנושיים.
אני מרגישה שבנשימה אחת נעתקים כל חיי.
והכל רוקד בשמיניות ובמעגלים.

הגורל לא משמיט צורך לא מציאותי.

השמש תיפול מחר, 
ונחמם לבבות אחת של שנייה לנצח.
מבטיחה. הרוח לחשה.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 14 Sep 2008 22:24:00 +0200</pubDate><author>angela72@013.net (זמן חצות)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=215943&amp;blogcode=9899394</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=215943&amp;blog=9899394</comments></item><item><title>it&apos;s time, it&apos;s time to confess</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=215943&amp;blogcode=9821615</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;ממש ממש אתמול, השעון הכריז חצות.
השמיים התכסו שחור-כחול ומעט זוהר שהשמשהשאירה אחריה. השמיים מרגע לרגע השחירו והכחילו והיה נראה ששעריו נפתחים, זה היה זמן לתפילות ווידויים.
כל לילה, כשהלילה יורד, האוקיינוסים והימות נשטפים מכל השמחות ובעיקר מהצער שהשאירה האנושות. הכל מתנקה לצלול, טהור ולבן.

ממש ממש אתמול, השעון הכריז מחול נפשות. כל הנפשותסערו, נסדקו, התאדו ונבראו מחדש.כן, נבראו.הכללוחש וידויים ומתאפס.

זה נראה ממש סוף.

הייתי נותנת את חיי, רק עלמנת להתוודות.

00:00
&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 28 Aug 2008 15:59:00 +0200</pubDate><author>angela72@013.net (זמן חצות)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=215943&amp;blogcode=9821615</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=215943&amp;blog=9821615</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=215943&amp;blogcode=9799476</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני מפחדת להבלע ולהיות חסרת שליטה.כל חיי אני עסוקה בלבנות רצפה כזאת שלא תדע להיקרע,וברגע שאני מאפשרת לאיזה סדק להיפתח ולהתבונן לתהום שקיימת בו רק קיצוניות.חסד לאחר הרצח. וחיים לאחר המוות.אני מיד בונה עוד שכבה של פחד.לשוטט בלא נודע עם ראש מורם אל תוך המטרה נראה לי יותר יציב.לשבור עקרונות ששווים לעולמי נראה לי יותר יציב.כל דבר שנוגד אותי, נראה לי יותר יציב.הזדקנתי תוך לילה.הנפש בת 80, יושבת בבית וסורגת לגלגול הבא.כשמישהו דופק בדלת, היא מתחילה בטקס פתיחה, ואיכשהו תמיד הוא לא קרוב לסיום.אז יוצא שכל העוברים והשבים מפנים גב באיזשהו שלב, ובצדק.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 24 Aug 2008 14:02:00 +0200</pubDate><author>angela72@013.net (זמן חצות)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=215943&amp;blogcode=9799476</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=215943&amp;blog=9799476</comments></item><item><title>הכל נגמר..</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=215943&amp;blogcode=9565084</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;

הכל-נגמר

שיהיה לך בהצלחה
&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 13 Jul 2008 09:08:00 +0200</pubDate><author>angela72@013.net (זמן חצות)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=215943&amp;blogcode=9565084</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=215943&amp;blog=9565084</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=215943&amp;blogcode=9444492</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;הילדה הכי יפה בגןיש לה עיניים הכי יפות בגןוצמה הכי יפה בגןופה הכי יפה בגןוכמה שמביטים בה יותררואים שאין מה לדברוהיא הילדההכי יפה, יפה בגןכשהיא מחייכתגם אני מחייךוכשהיא עצובהאני לא מביןאיך אפשר להיות עצובהכשאת הילדה הכי יפה בגן.

יש לי את הילדה הכי יפה בגן :)&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 25 Jun 2008 18:18:00 +0200</pubDate><author>angela72@013.net (זמן חצות)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=215943&amp;blogcode=9444492</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=215943&amp;blog=9444492</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=215943&amp;blogcode=9404409</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני חולמתאיך שאתבוגדת בי במחשבותייך
מכבה את האור, שאף אחד לא יראה,
משחררת את עצמך מכל בושה ואשמה בלי שום ייסורים.

אני אוהבת אותך, יותר מידי בייבי
יותר מידי בשביל לכבול אותך לצדי
את משוחררת..

I have lost my mind&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 19 Jun 2008 22:33:00 +0200</pubDate><author>angela72@013.net (זמן חצות)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=215943&amp;blogcode=9404409</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=215943&amp;blog=9404409</comments></item><item><title>למען הענן</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=215943&amp;blogcode=8943175</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;
-
למען הענן, היא הביטה אחורה בפעם האחרונה. רק בכדי להרוג כל ספק, ושוב, כל עובדה התקשתה מתמיד. הכל מת..ללא שום סימן חיים נוסף, אפילו היא, על אדמתה שלה.
היא התעוררה מהברקים, גם שם באשליה האוויר סחרחר מגובה. היא קמה לעיניי העצים במלמול עליהם, בפעם הראשונה שהיא קמה למציאות. מתקשה לחדול להכות קברי דמדומים. העובדות עדיין לא הספיקו לחדור לתת מודע. והיא, היא בניסיון השני לגרום לרוח לדבר, לכוכבים למלא אחר מבוקשה האחרון, ואלה, נעלמו בין מערמותיה. אפילו הצל מרחמת על גדותיה.
הפעם הראשונה שהיא התמסרה, כל כולה, גופתה ניתנה ללא נודע.
&lt;P class=MsoNormal dir=rtl style=&quot;MARGIN: 0cm 0cm 0pt; LINE-HEIGHT: normal; mso-layout-grid-align: none&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 05 Apr 2008 19:26:00 +0200</pubDate><author>angela72@013.net (זמן חצות)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=215943&amp;blogcode=8943175</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=215943&amp;blog=8943175</comments></item></channel></rss>