http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=213406heCopyright 2026 calender girl. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=213406http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=213406&blogcode=8792106<div align="right" dir="rtl"> "It's always strange the way i feelWhen i'm looking back on thingsWe've been lucky maybe who knowsOr have we just made some good choices" </div>Tue, 11 Mar 2008 00:07:00 +0200hilab8@walla.co.il (calender girl)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=213406&blogcode=8792106http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=213406&blog=8792106http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=213406&blogcode=8094898<div align="right" dir="rtl">מחיאות כפיים נשמעות מכל מקום באולם. המסך האדום יורד והקהל יוצא מן האולם, לוחש ביקורת. כולם שם, במסיבת הבכורה, מהללים ומשבחים את המשחק המופלא, כמה אמיתי זה נראה. כמה חי. הבאמי מסתובב כטווס גאה בין האורחים והמבקרים. גם הוא אוהב את התוצאה שהועלתה הערב. שעכשיו תעלה כל ערב. לילה לילה. רעש והמולה במסיבה, רעש והמולה.. מתעניינים 'היכן השחקנית?' רוצים לברך. היא בחדר, לבדה. את משחק חייה כבר גילמה הערב, בהצגת יחיד. ועכשיו.. עכשיו היא חוזרת לחיים האמיתיים. התעוררתי הבוקר, ופחדתי שאחיה. ליה.</div>Mon, 03 Dec 2007 21:22:00 +0200hilab8@walla.co.il (calender girl)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=213406&blogcode=8094898http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=213406&blog=8094898http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=213406&blogcode=7732620<div align="right" dir="rtl">כנראה שאני מנסה להעלם לא רק פיזית, אלא גם באיזור השנוי במחלוקת של עולם האינטרנט. אפשר להסתכל על כל מצב בכל דרך אפשרית, לראות את הטוב בו ולראות את הרע. אני, לצערי, תמיד אראה את הרע שבדבר ולמזלי יש לי אותה כדי להתמרמר. מזל טוב לי, לפני כחודש קניתי לעצמי מחברת חדשה ויפה כדי שאוכל לכתוב בה את מחשבותי והירהורי שבמילא לא מעניינים פה אף אדם ובין לבין הספקתי לעורר ויכוחים על אגו ותשומת לב עם כמה מהאנשים החשובים לי ביותר. מי אמר שאני לא פעילה? "אני אומרת לעצמי שלא אכפת לי. שהכל לטובה. שעדיף להיות לבד." אז למה שזה סוף סוף מתחיל להיות ככה, הלבד הזה פתאום לא נראה לי נכון? כנראה שאני אצטרך לגלות לבד את מינוני הלבד שלי, אחרת יערפו פה ראשים וחתולים יחייכו אלי חיוכי צ'שייר פריכים. הקרקע נשמטה לי מהרגליים וכרגע אני תלויה בלא כלום. אני לא אוהבת להיות תלויה בלא כלום. לא כלום זה לא. בימים שאני ישנה בהם, ולצערי זה לא קורה הרבה, הסיוט הכי גדול שלי הוא אם אני אתעורר. את המחשבות האובדניות טאטאתי מתחת לשטיח ואני מתכוונת לכך שהעובדה שאני ישנה כ"כ קוסמת בעיניי שהפחד שאני אתעורר מדבר מה לא ח</div>Mon, 22 Oct 2007 17:26:00 +0200hilab8@walla.co.il (calender girl)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=213406&blogcode=7732620http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=213406&blog=7732620http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=213406&blogcode=7433708<div align="right" dir="rtl">חבילת הקלפים שאני בעצמי עירבבתי רודפת אחרי כל אימת הזמן האחרון. אני ממשיכה לרוץ, יודעת שאם אנוח לשנייה אם יתפסו אותי מהר יותר מהסוף הידוע מראש. אני חולמת, רואה, מציירת, חושבת על אותה חבילת קלפים כבר שבוע בערך. זה מוזר, כי הרי לעולם לא חשבתי שדווקא הקלפים ירדפו אחרי. אני פוגעת, נפגעת, מסכנת, מסתכנת, חושבת, מתחשבת אבל תמיד מרגיש לי שזה לא הכל בשבילי, אני רוצה עוד. תמיד רוצה עוד. תליתי היום את הפוסטר של Trainsporting מעל המיטה. התעקשתי לשים את הפוסטר הזה לבדי, ללא עזרה. זה משהו שלי, שהם לא יכולים להבין למה הוא כ"כ חשוב לי, יהיה חשוב לי. אני לא באמת יודעת מה אני עושה פה או מה אני כותבת פה, הכל נורא מבולבל. אני לא מסוגלת להיות איתך בתקופה הכי קשה שלך. אני יודעת שקשה לך, מרגישה את זה, מבינה את זה, אבל אני באמת לא יכולה להתמודד. אני לא יודעת להתמודד עם זה. תשאל אותם, הם ידעו להגיד לך שאני כזו. "בערב החג תרגישו עייפות, חולשה, מיחושים ובעיות בריאות, כמו תמיד שלפני יום הולדתכם. בחג ההרגשה תשתפר." מוחקת, מחזירה, מתקנת. כמה 'אני' יש בפוסט הזה. אגואיסטית. ביום צילומים עם ב</div>Thu, 13 Sep 2007 01:19:00 +0200hilab8@walla.co.il (calender girl)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=213406&blogcode=7433708http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=213406&blog=7433708http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=213406&blogcode=7332572<div align="right" dir="rtl">ולפעמים אני חולמת על כך שיכול להיות שמה שקרה, לא באמת קרה. אני קמה מהחלומות האלו מפוחדת ורק החושך שעוטף אותי מסביב עֵד אלי באמת, מכיר אותי באמת. אני לא מהאנשים שמספרים הכל לכולם, ורובכם יודעים זאת. אני מעדיפה להישאר בקליפה שלי, להיות עם עצמי. כי ככה טוב לי, וככה טוב (בסופו של דבר) גם להם. הימים עוברים וגם הלילות ולפעמים, בימים של הארות אני מבינה דברים שלא חשבתי עליהם בצורה הזו. במשך החודש ומשהו האחרונים לא ממש כתבתי, לא ממש צילמתי. לא ממש עשיתי משהו עם עצמי. אני מאשימה את הקיץ בכך. אני לא אוהבת קיץ, בכלל. לעומת זאת, אגף המוזיקה בחדרי מתפאר בהרבה דיסקים חדשים. והיום, ביום הראשון של יב', אני לא יודעת מה להגיד. אני לא יודעת מה לעשות. האנשים שבכיתה נראים לי גדולים-קטנים פתאום. יהיה לי חבל לאבד אותם. אתכם. המערכת שעות התגלתה כאכזרית במיוחד, למרות שאני יודעת שיש לי בשיעורי ביולוגיה שמהווים שש שעות שבועיות,שמתחלקים בשלוש שעות ושלוש שעות רצוף,חברה מיוחדת במינה, אני מרגישה קצת יותר בטוחה עם המורה החדשה. אני רוצה להיכנס מתחת למיטה וללכת לאיבוד בין השמיכות אבל שמיכות פוך יש</div>Wed, 29 Aug 2007 19:07:00 +0200hilab8@walla.co.il (calender girl)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=213406&blogcode=7332572http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=213406&blog=7332572http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=213406&blogcode=7091871<div align="right" dir="rtl">אחרי שבוע בת"א, שבהם התחדשתי בהמון דברים חדשים, חזרתי הביתה. לא שזה מונע ממני לנסוע לארבעה ימים בערך שבוע הבא שוב. הייתי בבית כחצי שעה בערך ונסעתי לראות את הסימפסונים עם החברים. במהלך השבוע הזה בת"א, התחלתי לכתוב שוב. כל פעם קצת. התחלתי להוציא מעצמי את כמה מה שהחזקתי במשך החודש ויותר הזה. זה כל כך טוב. כל כך משחרר. פסי רעיונות חדשים ורנדומלים משתלטים על המחשבות והשינה ממשיכה להתחבא, אולי זו הסיבה לכתיבה? התעוררתי היום בבוקר ועלה בי החשק לגעת קצת במכחולים והצבעים. הם פשוט היו שם. אז הייתי איתם. פיזרתי ברחבי הסלון ניילון ושמתי באמצע את אחד מהבדי ציור. עמדתי מעליו וניסיתי להבין מה אני עושה. מה אני הולכת לעשות. אבא ואמא אמרו שיצא יפה, אני עדיין חושבת לגביו. הרגליים והידיים, ואפילו הפנים, הצטרפו למעגל הצבעים. הורדתי אותם מעלי וכל השחור, לבן,כתום, סגול וירוק הצטרפו לשאר הסבון והמים. הלוואי והפוסט הזה היה עמוק יותר, אבל קיץ. ליה. "I've been watching me fall for it seems like yearsWatching me grow small, I watch me disappearSlipping out my ordinary world, out my ordina</div>Mon, 30 Jul 2007 19:56:00 +0200hilab8@walla.co.il (calender girl)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=213406&blogcode=7091871http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=213406&blog=7091871http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=213406&blogcode=6976716<div align="right" dir="rtl">אני יכולה לשתוק כמה שאפשר אבל זה לא ימנע מהמחשבות לשתוק. הן ירוצו בכל המקומות המודעים והלא מודעים בחיפוש אחר... אחר מה באמת? אני מתוסכלת יותר מדי בזמן האחרון. פשוט לא מצליחה לעשות שום דבר שתמיד עזר לי להוציא את כל התיסכולים וכך יוצא המצב שאני מוציאה את התיסכולים והרגשות בעיקר על עצמי ומדי פעם על הסובבים אותי. הקהל מוחא מחיאות כפיים אחרונות ויוצא מהאולם, אולם השחקנים, הבמאים, עובדי הבמה והמפיקים לא יעזבו בקרוב את האולם וימשיכו לעלות הצגה שבין אם היא טובה ובין אם לאו יבואו לראות אותה. למה? כי צריך. אני צריכה לעשות כל כך הרבה דברים. אני צריכה להתחיל ללמוד לתיאוריה. אני צריכה לסיים את השלושה ימי עבודה. אני צריכה למצוא עבודה קבועה לשם שינוי. אני צריכה לסיים את הקשר איתו. אני צריכה לנסוע לנופש ארוך ארוך מעצמי. אני צריכה להחזיר אלי את המוזה. והדבר היחיד שאני עושה זה לשכב במיטה בקריאה או בניסיוןכתיבה שהתוצאת הכישלון ידועה מראשולקום לשעה לראות 'בנות גילמור'. ומי אמר שאני לא עושה דברים חושבים בחיי? מצאתי המון מכתבים ודברים מן העבר הלא כ"כ רחוק שלי. מדהים כמה דברים ואנשים יכ</div>Mon, 16 Jul 2007 00:02:00 +0200hilab8@walla.co.il (calender girl)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=213406&blogcode=6976716http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=213406&blog=6976716http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=213406&blogcode=6750110<div align="right" dir="rtl">הבטחתי לעצמי לא להרגיש עד שאני אסדר את עצמי כמה שיותר, אבל לפעמים הגורל מתערב ולוקח את הפיקוד לידיו ורק כוסות הקפה יודעות מה זה עושה לי. זה מוזר. זה מוזר שקיים אדם כלשהו שרוצה להיות בסביבתי, רוצה להיות איתי. אני לא חושבת שאני מבקשת יותר מדי אבל אני חושבת שהוא לא יודע לאן הוא נכנס. מערכת שלמה של רגשות דחוקים מאיימים לצאת ואני לא רוצה אותם בחוץ. רוצה לשמור הכל לעצמי. כמו שהתרגלתי. כמו שאני רגילה. אני רוצה את השליטה המלאה שהייתה לי עלי. על עצמי. אני רוצה מטרה שתעזור לי להתפקס. וגם לנסות לצחוק קצת באמת, באמת. הכל נאמר. היא אמרה את זה במקומי. אני לא מבינה איך היא יכולה ויכלה לסבול אדם כמוני. אני יודעת שאני קשה, אני יודעת. אני מעריכה את כל אותם האנשים שמלאים בסבלנות כלפי. כי לי עצמי לעולם לא תהיה כזו סבלנות כלפי עצמי. I was alone, falling free,trying my best not to forget,what happened to us, what happened to me,what happened as i let it slip. [Meds - Placebo] אני בלתי מובנת ואני יודעת את זה, ליה. </div>Sun, 17 Jun 2007 12:16:00 +0200hilab8@walla.co.il (calender girl)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=213406&blogcode=6750110http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=213406&blog=6750110http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=213406&blogcode=6672489<div align="right" dir="rtl">פוקחת את העיניים, הכל חשוך מסביבי. מוצאת את השעון. שוב איחרתי להתעורר. מחפשת מהר את הבגדים, נתקלת בעט שדורית קנתה לי, ורוד,וניירות שפזורים על הריצפה וכמעט מחליקה. מכינה את הקפה. כמעט נשפך. בודקת שכל הבית סגור ומסוגר ויוצאת עם שמש שבמקום לברך עושה צורב לעיניים. ככה זה שלא יוצאים מהבית. רצה אל התחנה, בטוחה שפיספסתי את האוטובוס. אישה מבוגרת שעברה את החצי של 120 מדווחת לי שהאוטובוס לא עבר למרות שלא ביקשתי ועוד דיווח קצר שהיא פסיכולוגית קלינית וגרה במרכז אבל הייתי בביקור אצל בתה. שאצלה יש לה יחידת דיור "מ-ש-ג-ע-ת" לדבריה. קוראת את הספר, בפעם השנייה כבר, שהאישה מסתכלת עלי ובין נשיפה לשאיפה מהסיגרייה בוחנת אותי ומדווחת, שוב, שאני הנערה הכי יפה שראתה בשנה האחרונה. ביב'ניקית שלידה מסתכלת עלי ועל האישה בבוז מוחלט. זה לא באמת מזיז לי. האוטובוס הגיע, עולה אחרי האישה כדי שלא תשב לידי. אני לא במצב של שיחות. ההליכה המהירה הופכת למעין חצי ריצה כשאני שמה לב שאני לא מגיעה בזמן למשמרת והכל בגלל 'אגד' שלא בראש שלה לשים קו בשעה 9.00. לא עסוק שם בחנות. אבל היא מלמדת את מה שהיא יכולה ללמד למרו</div>Wed, 06 Jun 2007 20:07:00 +0200hilab8@walla.co.il (calender girl)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=213406&blogcode=6672489http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=213406&blog=6672489http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=213406&blogcode=6660311<div align="right" dir="rtl"> Leave it. I just need my silence and a good book for save my self from me.</div>Mon, 04 Jun 2007 23:45:00 +0200hilab8@walla.co.il (calender girl)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=213406&blogcode=6660311http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=213406&blog=6660311