http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=213229"מי שמזדיין בשירותים, סופו שיעשה פיפי במיטה" - ע' דוט-קום, אינטלקטואל והוגה דעות.heCopyright 2026 עתודאי.קום. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=213229http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=213229&blogcode=12907184<div align="right" dir="rtl"><p>היום פורסם כי נשיא גאורגיה נענה לבקשת נשיא המדינה שמעון פרס לחון את שני אנשי העסקים הישראליים שהורשעו בנסיון לשחד את סגן שר האוצר הגאורגי.</p> <p>המאמץ הדיפלומטי הרב שמדינת ישראל השקיעה בחודשים האחרונים כדי להבריח שני אנשים מאוד שנויים במחלוקת ממערכת הצדק הגאורגית מדאיג אותי מאוד. על פי המשתמע מהסיפור, מדובר בשני נוכלים שנגזר עליהם עונש צודק.</p> <p>&nbsp;</p> <p>הייתי מצפה שהמדינה תסביר לכולנו מדוע שר החוץ, נשיא המדינה ואפילו ביל קלינטון שגויס בצו 8 לטובת המשימה, היו צריכים לפעול רבות כדי לשחרר שני אנשים שביצעו לכאורה פשעים חמורים במדינה זרה. </p> <p>עורכי הדין של השניים טוענים ש"נתפר" להם תיק, ושגאורגיה עדיין נגועה ב"מחלות מעבר מדיקטטורה לדמוקרטיה" ולכן כמובן אי אפשר לסמוך על שום דבר שהגאורגים מעלילים על מרשיהם.</p> <p>מעניין אותי האם מדינת ישראל תפעל באותה נחרצות כדי לשחרר צעיר שהואשם בעישון סמים קלים ונשלח לכלא ללא משפט הוגן במדינה "נגועה" אחרת כמו תאילנד, שמחמירה במיוחד בעבירות סמים. או אזרח ישראלי שהסתבך בקטטה במדינה כמו סינגפור שלא טרחה לשמוע את קו ההגנה שלו אלא שלחה אותו לכלא לשנים ארוכות.</p> <p>או שמא הזכות להגנה מפני מערכות משפט בעייתיות שמורה לאנשי עסקים עשירים בלבד?</p> <p>&nbsp;</p> <p>אף אחד בישראל גם לא רמז שהשניים ייחקרו ויישפטו בישראל על החשדות נגדם. הם סתם שוחררו, כאילו שאין ספק שמדובר באנשים חפים מפשע. משפחתם כבר מתכוננת לארוחת שישי חגיגית, ומי יודע אם הם לא מתכננים ברגעים אלו את מי כדאי לשחד בישראל כדי להמשיך ולעשות חיל בעולם העסקים. הרי בגאוריה הם כבר לא יתקבלו באהדה, אבל צריך להמשיך להתפרנס...</p> <p>&nbsp;</p> <p>מדינת ישראל אינה "נגועה" במחלות דיקטטוריות (אם לא ניקח בחשבון את הכנסת הנוכחית).</p> <p>על מערכת המשפט שלנו רובינו סומכים, אז למה לא לתת לה להכריע את גורל שני החשודים?<br /></p></div>Fri, 02 Dec 2011 19:13:00 +0200alex@atudai.com (עתודאי.קום)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=213229&blogcode=12907184http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=213229&blog=12907184http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=213229&blogcode=12891120<div align="right" dir="rtl"><p>עם ישראל (או לפחות כמחצית ממנו) כבר הספיק לצאת מהגלות, אולם עבור חלקים גדולים באוכלוסיה הישראלית היציאה מהגלות הייתה רק אקט פיזי ותו לא. מנטאלית הם עדיין חיים במזרח אירופה. עם כל הלב.</p> <p>יש מגוון די רחב של תכונות שאפשר לסווג כגלותיות, בפוסט הזה אתמקד באחת מהן, שאני בטוח שכולכם נתקלתם בה ואני מעריך שרבים מכם אף ניחנים בה, בין אם אתם מודעים לכך ובין אם לא.<br /></p> <p>&nbsp;</p> <p>נתקלתם פעם באנשים שמסתירים מידע באופן שיטתי? ישנם הרבה סוגים של הסתרת מידע ולא כל הסתרת מידע היא בהכרח גלותית, אבל מיד תבינו למה אני מתכוון (אני מקווה).</p> <p>אני מתכוון לאנשים האלה שלא מספרים לאף אחד על ההישגים שלהם. אנשים שהם לרוב מצליחים למדי, אבל לא משתפים כמעט אף אחד בהצלחות שלהם. כולם יודעים שהם מפציצים בכל המבחנים אבל אף אחד לא יודע תכלס כמה הם קיבלו, ומה הממוצע שלהם. כששואלים אותם איך הלך, הם אומרים משהו כמו "נראה לי שבסדר, נקווה לטוב". יש את המעצבנים במיוחד שאפילו אומרים שהלך להם חרא והם הולכים להיכשל ובסוף מגלים שקיבלו את הציון הגבוה בכיתה. פה כבר מדובר בגלותיות משולבת עם סתם להיות "ילד כאפות", אבל עדיין הייתי משייך את זה לאותה קטגוריה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אפילו אם אתם ביחסים קרובים עם אדם גלותי, יהיה לכם קשה לגלות עליו מידע שיכול להיזקף לזכותו. הם פשוט מעדיפים לא לדבר על זה. אפילו אם אתם חברים שלהם וחברים לא אמורים להיות צרי עין זה לזה, אלא לפרגן.<br /></p> <p>גם אם אתם חושדים שהם הצליחו במשהו ומסקרן אתכם לשמוע פרטים אתם תאלצו לשאול שאלות מכווינות וספציפיות כדי לדלות כל פיסת מידע. שום דבר לא ייצא מהם בקלות. הם כאילו שירתו במודיעין וחתמו על שו"ס לגבי החיים.</p> <p>&nbsp;</p> <p>למה זה גלותי? התאוריה שלי פשוטה מאוד. אנחנו יודעים שהיהודים בגולה ובמיוחד באירופה סבלו לאורך השנים מהמון אפליה ויחס לא הוגן, כמעט בכל מקום בו דרכה רגלם. המציאות הקשה הזו אילצה את היהודים להתאמץ פי כמה כדי להגיע לאותן מטרות ש"גוי" יכול להשיג בלי הרבה מאמץ, לעבוד קשה ולהשקיע בצורה מעוררת כבוד ולהגיע להישגים למרות כל הקשיים. בצד הפחות חיובי, המציאות הזו גרמה ליהודים להיות מאופקים ומסוגרים בתוך עצמם, לא להוציא "סודות" החוצה, ולא "להתפאר" בהישגיהם מחשש שיעוררו חלילה את חמתם של הגויים שגם ככה לא מתים עליהם, בלשון המעטה.</p> <p>המציאות הקשה הזו ודרכי ההתמודדות הלא שגרתיות שהיא הכתיבה השתרשה כל כך עמוק עד שהפכה לערך חינוכי אצל היהודים, ואפילו הוטבעה באישיותם.</p> <p>התוצאות מורגשות היטב גם כמה דורות מאוחר יותר.</p> <p>&nbsp;</p> <p>מי שיגיד לי שהתאוריה שלי היא חסרת שחר, אני מזמין אותו לדבר עם סבתא שלי ניצולת השואה ולשמוע ממנה מה היא חושבת על שיתוף אנשים אחרים בהישגינו ובכלל על חשיפת מידע אודותינו באוזני הבריות. כל מה שתארתי שאני רואה היום בקרב אנשים בגילי מורגש אצלה ביתר שאת (כי הגלותיות הרבה יותר קרובה ללבה, למרבה הצער).</p> <p>&nbsp;</p> <p>מה שמצחיק אגב, הוא שהאנשים שנוהגים בגישה שתארתי בדרך כלל משיגים בדיוק את המטרה ההפוכה מזו שהם רוצים.<br /></p> <p>כשמבלים בסביבת בן אדם מספיק זמן, במיוחד אם זה כחלק ממסגרת מסויימת כמו לימודים או עבודה, לומדים ומכירים את הרמה שלו, בין אם רוצים ובין אם לא. שומעים ורואים דברים, ולא משנה כמה הוא ירצה, הסביבה שלו תדע בערך עד כמה הוא מוצלח או כושל, ובאילו פרמטרים.</p> <p>אבל, אם אותו אדם יוצר סביבו מעין הילה של מסתוריות, או באופן עקבי מנסה לצנן את ההתלהבות סביבו ולטשטש את עקבות הצלחתו, לרוב זה רק יגרום לו להיתפס כיותר "מיוחד" ממה שהוא באמת. יכול להיות שיש לו ממוצע 90 בקורסים, אבל אנשים ינחשו שזה בטח בסביבות 98, כי הוא כל כך מסתורי לגבי הציונים שלו שזה חייב להיות משהו ממש חריג. אין סיכוי לטעות יותר מדי כלפי מטה בעניין הזה. בן אדם שהוא לא מוצלח לא יצליח להסתיר את זה לאורך זמן. אנשים מבינים עם מי יש להם עסק.</p> <p>אם נחזור לרגע לאנלוגיה של היהודים בגולה, תנסו לחשוב, האם מדיניות ההסתגרות תרמה להם במשהו או להיפך, סיגלה להם בעיני הגויים תכונות מופרזות? בפועל, יהודים היו לא רעים עם כסף ובדרך כלל הסתדרו איכשהו. בדמיון של הגויים, הם ממש שלטו בכל הבנקים ובתקשורת ורצו להשתלט על העולם! כלומר, לא רק שהמדיניות שתארתי לא עזרה ליהודים, היא הייתה אנטי-פרודוקטיבית! היא הביאה להם בדיוק את התוצאה ההפוכה מהרצוי!</p> <p>&nbsp;</p> <p>מה המסקנה מכל העניין? אני לא אומר חלילה שכולנו צריכים מהיום להסתובב כמו טווסים ולהשוויץ בכל דבר קטן בפני כל מי שמוכן או לא מוכן לשמוע. צניעות היא עדיין מעלה ויש לה הרבה פנים חיוביות. חשוב לכבד את העמיתים שלנו ולא להגיד דברים שיגרמו להם לקנאה או תחושה רעה. </p> <p>אבל חשוב גם לא להרגיש שאנחנו כל הזמן בתחרות עם מישהו. העולם של היום מייצר מספיק הזדמנויות לכולם ואם הצלחנו במשהו, זה לא בהכרח על חשבון מישהו אחר כפי שנהוג לחשוב. או אם אחד העמיתים שלנו הצליח במשהו, זה לא אומר שזה על חשבונינו. </p> <p>אנחנו צריכים להיות פחות שקועים בקונספציות מיושנות שפסו מהעולם ולהיות יותר אמיתיים וגלויים אחד עם השני.<br /></p> <p>&nbsp;</p> <p>בעידן שבו חברי כנסת פופוליסטים מתעקשים להדגיש (בעיקר במילים) את צביונה היהודי של מדינת ישראל, רבים לא מבינים שצביון גלותי עדיין מפעם בליבם של המוני ישראלים, ואת זה שום חוק לא יוכל לשנות. היציאה מהגלות צריכה לבוא מכם, יהודים יקרים!<br /></p></div>Thu, 24 Nov 2011 19:39:00 +0200alex@atudai.com (עתודאי.קום)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=213229&blogcode=12891120http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=213229&blog=12891120http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=213229&blogcode=12889250<div align="right" dir="rtl"><p>היום קראתי ב"הארץ" שמפלגת העבודה הקימה "חוג" חדש הפונה לחברי קהילת ההומואים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים (<a class="blog" href="http://www.haaretz.co.il/news/education/1.1573264" target="_blank">לינק לכתבה</a>). זהו מהלך פוליטי לגיטימי ומובן מצד מפלגה שרואה עצמה סוציאל-ליברלית ומצרף את מפלגת העבודה ל"מרץ" ו"קדימה" שכבר מפעילות חוגים שפונים לקהילה הגאה.</p> <p>מה שלכד את עיני בכתבה היא התגובה של יו"ר המפלגה שלי יחימוביץ':</p> <p>&nbsp;</p> <p>יחימוביץ' בירכה על הקמת החוג. לדבריה, "יש לזה משמעות אידיאולוגית. זאת קבוצה משפיעה ומובילה, אליטה תרבותית, אנשים מאוד מודעים ופוליטיים שאני רוצה לראות אצלי במפלגה עם מלוא הכוח הפוליטי..."</p> <p>&nbsp;</p> <p>מוזר, לא ידעתי שההומואים הם אליטה תרבותית. חשבתי שהם סתם אנשים שנמשכים לבני מינם ויכולים לבוא מכל מני מגזרים, אליטיסטיים יותר ופחות.<br /></p> <p>&nbsp;</p> <p>מעניין לקרוא את דבריה של יחימוביץ' במיוחד לאור האמירה הבאה של אחד מיוזמי החוג, דן סלייפר:</p> <p>&nbsp;</p> <p>סלייפר מבהיר כי החוג פונה לכל מגוון האוכלוסיות בקהילה: "אנחנו לא רוצים לייצג רק את מדינת תל אביב. יש הומואים ולסביות בכל המגזרים".</p> <p>&nbsp;</p> <p>אולי כדאי שסלייפר ויחימוביץ' ינהלו איזו שיחה בזמנם החופשי ויגיעו להסכמה בינהם אם ההומואים יכולים לבוא מכל המגזרים או שהם כולם אנשים משפיעים ומובילים ואליטה תרבותית.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אני לא מחבב את יחימוביץ' בעיקר בגלל שהיא דמגוגית ופופוליסטית. עכשיו מתברר שהיא גם לא באמת גיי פרנדלי.<br /></p></div>Wed, 23 Nov 2011 19:17:00 +0200alex@atudai.com (עתודאי.קום)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=213229&blogcode=12889250http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=213229&blog=12889250http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=213229&blogcode=12441130<div align="right" dir="rtl"><p>ישראלים רבים מקיימים מדי שנה את מנהג ה"קמחא דפסחא", הכולל איסוף כסף לצורך קניית מצרכים עבור הנזקקים לרגל חג הפסח. אבל יש גם מנהג אחר, שאף הוא מתבטא בחלוקת כסף לקניית מזון, אלא שאת אוכלוסיית היעד שלו ממש קשה לכנות "נזקקת". למעשה, ככל שהאוכלוסיה יותר אמידה כך סביר להניח שהיא תזכה ליותר "רוחב לב" והשתתפות בקניית המצרכים לחג. אני מדבר על מנהג ה"שי לחג", שהוא מנהג יחסית מודרני ולכן אין לו שם בארמית.</p> <p>&nbsp;</p> <p>ה"שי" כמעט תמיד מחולק בצורת תלושי קנייה שיכולים להיות מנוצלים בעיקר לקניות בסופר, ומכאן הדמיון המובהק למנהג ה"קמחא דפסחא", אבל ספק אם מקבלי ה"שי" אי פעם חשבו על האנלוגיה הזו.</p> <p>בעבר עוד היה מקובל בחלק מהמקומות להעניק שי סמלי, למשל מארז שוקולד יפה, או בקבוק יין, אבל בשנים האחרונות "התלושים" הפכו לקונצנזוס, ומעסיק שמעניק לעובדים שלו שי שלא בצורת תלושי קנייה מיד יתוייג כ"קמצן".</p> <p>&nbsp;</p> <p>ה"תלושים לחג" הפכו לנורמה, עד כדי כך שבמוסף הכלכלי של TheMarker מלפני כמה ימים נתקלתי במדד כלכלי חדש! טבלת השוואה שמציגה את החברות הכי "מפנקות" בחג. הטבלה כללה שתי עמודות - שם החברה, והערך הכלכלי של השי שהעניקה לעובדיה. אל תדאגו, לא מדובר בערך הכספי של כוס כסופה לאליהו הנביא, או צלחת מהודרת לפסח (שאלה דרך אגב יכולות להיות אחלה מתנות לחג). אתם יכולים להיות בטוחים שכל החברות ברשימה נהגו על פי הנורמה וחילקו תלושי קניה. ספק אם הנהלת אחת החברות טרחה לחלק תלושים בשווי זהה ולו לנזקק אחד בארצינו.</p> <p>&nbsp;</p> <p>עזבו את ה"ת"א 25", ואת שערי המט"ח, מדד התלושים זה מה שנחשב באמת! בשנה הבאה בטח יפרסמו גם גרף שיציג את התנודתיות של ה"שי לחג" בחברות השונות לאורך השנים. אני ממליץ על "חברת החשמל" כהשקעה בטוחה ויציבה, אבל אל תיקחו את הפוסט הזה כייעוץ כלכלי רשמי.</p> <p>&nbsp;</p> <p>הנה מעט חומר למחשבה לקראת החג הבא...</p> <p>האם אתם מעדיפים את שיטת ה"קמחא דפסחא", או שאולי עדיף שהמעסיק שלכם ישקיע מעט מחשבה בבחירת שי מקורי ושימושי?<br /></p> <p>זכרו שהחברה שבה אתם עובדים לא נמדדת לפי יוקרת השי שהיא מעניקה לעובדים שלה לחג, ובכלל, השי לחג הוא משהו שולי ואופציונאלי, ומקום עבודה יכול להיות נפלא גם אם הוא לא מעניק שי לחג כלל. התגמול הכספי שלכם על עבודתכם מגיע בתלוש אחר - תלוש המשכורת.</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p><span style="font-size: large;"><strong>חג חירות שמח!</strong></span></p> <p><span style="font-size: large;"><span style="font-size: small;">ובואו נקווה שיגיע יום ו"חג החירות" בישראל יכבד את כינויו, ולא ייאסר עלי לקנות בקבוק בירה כשאני בדרך לים בגלל כפייה דתית שמגובה על ידי הממשלה.</span><br /></span></p></div>Wed, 20 Apr 2011 16:17:00 +0200alex@atudai.com (עתודאי.קום)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=213229&blogcode=12441130http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=213229&blog=12441130http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=213229&blogcode=12405212<div align="right" dir="rtl"><p>יש אנשים שמצליחים בזכות הכישרון שלהם, יש כאלה שההצלחה שלהם מתבססת פחות על כישרון מולד ויותר על השקעה ועבודה קשה, יש כאלה שמנצלים קשרים, קומבינות והיותם ערמומיים ונכלוליים מביאה אותם רחוק, אבל קיימת גם קבוצה קטנה של אנשים שלא תוכלו לסווג אותם לאף אחת מהקטגוריות הנ"ל באופן וודאי, אין להם שום תכונה מיוחדת שניתן להצביע עליה, והם לא ניחנים בשום כישרון או תכונה שבולטת אצלם באופן ניכר מעל הממוצע (ולעתים אף יותר מזה, הם בולטים בחוסר כשרונם), ולמרות זאת משהו הביא אותם לגדולות. אלה הם האנשים שמוערכים יתר על המידה, והפוסט הזה מוקדש להם.</p> <p>&nbsp;</p> <p>חשוב להבהיר שהישראלים האובר-רייטד הם לא בהכרח חסרי כישרון. לפעמים הם מתאימים בהחלט לתפקיד אותו הם ממלאים, אבל מה שמפתיע הוא שהאנשים שאני מיד אנקוב בשמם נמצאים בצמרת תחום העיסוק שלהם באופן ממושך, עקבי ומובהק, מבלי להפגין כל עליונות בולטת במיוחד. וזאת למרות שמדובר בתחומי עיסוק מאוד תחרותיים, שלא חסר בהם אנשים לא פחות מוכשרים, שהיו שמחים לאייש את אותו תפקיד תמורת עשירית מהמשכורת.</p> <p>&nbsp;</p> <p>זו הייתה הקדמה, אבל כדי שבאמת תבינו למה אני מתכוון, להלן הרשימה של חמשת הישראלים הכי אובר-רייטד שהצלחתי לדלות מדמיוני...</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p><span style="font-size: large;"><strong>מקום חמישי: אברהם גרנט</strong></span></p> <p>&nbsp;</p> <p>ממבט ראשון, זה נראה כמו עוד מקרה של "קשרים וקומבינות", וזה כמובן לא לגמרי לא נכון. גרנט הוא אכן מקומבן ואין ספק שקירבתו לרומן אברמוביץ', בעליה של קבוצת צ'לסי שיחקה תפקיד מרכזי במינויו למנהלה הספורטיבי ולימים גם מאמנה הראשי, אבל מי שמכיר קצת את עולם הכדורגל יודע שזה לא יכול להיות כל הסיפור. יש הרבה קומבינטורים ופוליטיקאים שמפלסים את דרכם למינויים נחשקים, אבל לא כל אחד זוכה להיות מנג'ר של אחת הקבוצות הגדולות בעולם. תפקידים בסדר הגודל הזה ניתנים לרוב לשחקני עבר גדולים, או למאמנים מנוסים ובעלי שם עולמי, שכבר הוכיחו את עצמם ברמות הכי גבוהות. גרנט הוא בהחלט מאמן שראוי למשרה מכובדת, אולי אפילו מחוץ לכדורגל הישראלי בעקבות הקמפיין המכובד שניהל עם הנבחרת, אבל הוא בטח לא עשה מספיק בתחומו כדי לאמן קבוצה שמתמודדת מידי שנה בצמרת של ליגת האלופות.</p> <p>בעקבות התקופה בצ'לסי גרנט קנה את מקומו בליגה האנגלית ולמרות שהשנה הוא מוליך את קבוצתו החדשה, ווסטהאם, בביטחה לקראת ירידה לליגה השנייה, אף אחד כבר לא יופתע אם בעונה הקרובה הוא יזכה לעוד הצעה ממועדון גדול. כי אם מישהו מוערך יתר-על-המידה *מספיק זמן*, אנשים כבר מפסיקים להרגיש שזה יתר-על-המידה, וזה הופך לסתם הערכה רגילה. כאילו שהוא נועד להיות שם, מאז ומעולם.</p> <p>אפילו שלמה שרף כבר מתחיל לשכוח למה בעצם הוא שונא את גרנט...</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p><span style="font-size: large;"><strong>מקום רביעי : איל קיציס<br /></strong></span></p> <p>&nbsp;</p> <p>מצד אחד אני מרגיש מכה קלה מתחת למקלדת כשאני כותב את זה, כי איל קיציס הוא באמת בחור חביב, אינטליגנטי ואפילו שנון למדי. הוא גם ממלא את תפקידיו הטלויזיוניים בצורה לא רעה. מה שמפריע לי, זה שמפיקי הטלויזיה הישראלית מתייחסים אליו כאילו הוא הדבר הכי טוב שקרה לבידור הישראלי אי פעם. האיש מנחה באופן עקבי את התוכנית הכי מצחיקה ונצפית בטלויזיה, למרות שהוא האיש הכי פחות מצחיק בה, אין כמעט תקופה שבה הוא לא מככב בפרסומת כלשהי, ואם כל זה לא מספיק, קיציס גם נישא לאחרונה לטלי מורנו. פשוט לא פייר!</p> <p>לפעמים נדמה שקיציס מצליח יותר מטל פרידמן, איתו הוא התחיל את דרכו בעולם הבידור, אך ברור שמבחינת כישרון זו תהיה מחמאה להגיד שקיציס הוא הצל של פרידמן.</p> <p>&nbsp;</p> <p>בהחלט ראוי שאיכויותיו של קיציס יעניקו לו את תואר הפרופיל-הכי-נחשק-בג'יי-דייט, אבל עצם העובדה שהן מזכות אותו באופן עקבי בג'ובים בכירים בצמרת עולם הבידור הישראלי, ובסכומי עתק, מביאה אותו למקום אחר - חמישיית הישראלים הכי אובר-רייטד.</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p><span style="font-size: large;"><strong>מקום שלישי: דני רופ</strong></span></p> <p>&nbsp;</p> <p>דני רופ ללא ספק "תפס את אלוהים בביצים". כבר שנים רבות שהוא נחשב לחזאי מזג האוויר הבכיר בישראל, מה שאומר שהוא מרוויח הרבה יותר מראש הממשלה, ועובד 5 דקות ביום (לא כולל שישי-שבת כמובן), ש-4 מתוכן הוא מקדיש לסמול-טוק עם מיקי חיימוביץ' על נושאים ברומו של עולם כמו המשחק הקרוב של בית"ר נגד הפועל, והצגת תמונה פנורמית יפה שנשלחה ע"י אחד הצופים ונראית טוב על הפלזמה האימתנית של האולפן החדש של ערוץ 10. בדקה הנותרת הוא מדקלם לעם ישראל את מזג האוויר הצפוי בימים הקרובים, על פי תוצאות סימולציה שבוודאי לא הוא הריץ, אלא כמה צעירים שעובדים בשבילו ומרוויחים הרבה הרבה פחות.</p> <p>אבל שלא תחשבו שהוא מתבטל בשאר הזמן. הוא גם עושה פרסומות ברדיו, ומנחה תוכניות טלויזיה כמו "אין דברים כאלה" - שבה הוא לוקח סרטים מפחידים שאפשר למצוא בקלות ב-YouTube ופשוט מראה אותם בטלויזיה. סליחה, לא הוא לוקח, אלא התחקירנים שעובדים בשבילו. הוא לא עובד יותר מחצי שעה בשבוע על התוכנית. כל עיסוקיו הנוספים משדרגים את משכורתו לרמה של *הרבה-הרבה* יותר מראש הממשלה.<br /></p> <p>אה, והציבור מת עליו. הנקודה ברורה, או שיש עוד מישהו שלא מבין למה דני רופ אובר-רייטד?</p> <p>&nbsp;</p> <p><br /><img style="width: 450px; height: 250px;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/29/32/21/213229/posts/22260678.jpg" border="0" alt="דני רופ" /><br /><span style="font-size: medium;"><strong>ברגע של פנאי מחוץ ל-5 דקות העבודה העמוסות שלו. דני רופ.</strong></span><br /></p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p><span style="font-size: large;"><strong>מקום שני: ארז טל</strong></span></p> <p>&nbsp;</p> <p>ארז טל מזכיר במידה רבה את איל קיציס, עם כמה הבדלים קטנים - הוא פחות מוכשר, שנון, ויפה (זה כנראה ההבדל בין המקום הרביעי לשני ברשימה). ניסיתי במשך כמה דקות לחשוב "מה יש בארז טל?" וכל מה שעלה בחכתי היה מעט רהיטות בסיסית וטיפה התלהבות טלויזיונית מעושה.</p> <p>כשאני חושב על זה, מתאים לו להנחות את "האח הגדול" - זה משהו בבחינת "מצא כלום את כלומו".</p> <p>באופן עקבי ובמשך שנים ארוכות ארז טל מנחה תוכניות טלויזיה פופולריות ביותר בפריים טיים - "גלגל המזל", "רק בישראל", "הכספת", והיום "האח הגדול" הן כמה שחשבתי עליהן, ובטח יש עוד. למען הגילוי הנאות אציין כי ארז טל "הגה בעצמו" את פורמט "הכספת", ואוהדיו מתגאים בעובדה זו משל היה זה שקול למציאת התרופה לסרטן. אבל אולי בכל זאת זה מעיד על זיק של כישרון. בטח לא משהו שמצדיק מעמד של "סלב-על" עם שרשרת של תוכניות עתירות רייטינג בהנחייתו.</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p><span style="color: #ff0000;"><span style="font-size: large;"><strong>ובמקום הראשון: ג. יפית</strong></span></span></p> <p>&nbsp;</p> <p>יפית גרינברג המכונה ג. יפית התחילה את דרכה עם חזון עסקי מבריק כשזיהתה את הפוטנציאל שיש בטלויזיה המסחרית כשזו רק החלה את דרכה, וקנתה זמן פרסום רב בעלות אפסית. ג. יפית חסכה כל כך הרבה על עלות זמן הפרסום שבלהט הרגע היא החליטה לחסוך גם על ההפקה עצמה, ולככב בפרסומות שלה בעצמה, תוך התעלמות מוחלטת מהעובדה שהמשחק שלה גורם לסרטים טורקיים להיראות כמועמדים לאוסקר, והיא נראית רע, מה שבטח לא משמש כמקדם מכירות מוצלח במיוחד.</p> <p>למרות כל אלה, לאורך השנים וגם היום, מיטב החברות משלמות לה כדי שתפיק פרסומות כושלות בכיכובה, אבל כיכובה האמיתי הוא בראש רשימה זו, של חמשת הישראלים הכי אובר-רייטד.</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <hr /> <p>&nbsp;</p> <p>והנה עוד כמה ישראלים שהיו קרובים אבל לא הצליחו לפלס את דרכם לרשימה - </p> <p>דני נוימן, פרשן הכדורגל הכושל של ערוץ 1 שלמרות מופעיו הבזיוניים הגלויים לעיני כל, נותר בתפקידו שנים ארוכות.</p> <p>גיל תמרי, הכתב "הבכיר" הנצחי של חברות החדשות המובילות בישראל, בארצות-הברית. זה לא שהוא כתב גרוע, פשוט לא ברור מה כל כך מיוחד בו שהוא עושה את זה בערך מאז שנות ה-80, וערוץ 10 כל כך התעקש להביא אותו לשורותיו.</p> <p>שלמה ארצי, המעשן הכבד עם הקול החורק שקורא לעצמו זמר, והלחן (הנחמד, אני מודה, אבל זה לא מספיק!) של שיריו הפך אותו לאחד הפופולריים במדינה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>חושבים על עוד ישראלים מוערכים יתר על המידה שלא זכו כאן לכבוד המגיע להם? שתפו בתגובות...<br /></p></div>Sat, 02 Apr 2011 14:35:00 +0200alex@atudai.com (עתודאי.קום)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=213229&blogcode=12405212http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=213229&blog=12405212http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=213229&blogcode=12264197<div align="right" dir="rtl"><p>הראנט הנוכחי שלי יעסוק במדיניות של "העדפה מתקנת" בתחום החינוך והאקדמיה, וכפי שאתם יכולים לנחש מהכותרת, זה לא הולך להיות טיול בפארק ושיט בקאנו לאור ירח מלא. אם אתם מתעקשים על המטאפורה הזאת, זה בסדר, אבל אז הסירה שלכם תתהפך וחברה שלכם תיטרף ע"י תנין.<br /><br />הסוג הראשון של "העדפה מתקנת" שאני אדבר עליו הוא דווקא לא הסוג הקלאסי שניתן לערבים ועולים חדשים אלא ההעדפה שמוענקת לתלמידים המאובחנים כסובלים מלקויות למידה שונות. כולכם בוודאי מכירים כמה תלמידים שזוכים לתוספת זמן והטבות אחרות במבחנים, ויש סיכוי לא רע בכלל שאתם כאלה בעצמכם (במיוחד אם אתם גרים בצפון תל-אביב, נדבר על זה עוד מעט). הטענה היא שלקויות למידה מפריעות לאותם תלמידים לממש את הפוטנציאל הלימודי הטמון בהם כיוון שהן פוגעות להם באי אילו מיומנויות הנחוצות ללמידה יעילה, אולם אין קשר בין לקויות למידה למנת משכל. מישהו שסובל מהפרעות קשב וריכוז או דיסלקציה יכול להיות "חכם" או "מוכשר" לא פחות ממישהו שלא. לכן, משרד החינוך מעניק למאובחנים עם לקויות למידה יתרונות כמו האפשרות לענות על מבחנים בעל-פה, ויתור על חלקים מסויימים בבחינה, התעלמות משגיאות כתיב, תוספת זמן ועוד.<br /><br />הסיבה הראשונה שבגללה צריך לבטל את המדיניות הזו היא הזילות הפרועה שנעשית בשנים האחרונות במושג "לקויות למידה". זה כבר מזמן לא סוד שכמה אלפי שקלים יכולים לסדר אבחון של "לקוי למידה" לכל מי שחפץ בכך. <a class="blog" href="http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=390725&amp;contrassID=2&amp;SubContrassID=0" target="_blank">המאמר הזה</a> הוא די ישן, אבל אני מניח שהיום המצב לא שונה בהרבה - לפיו כ-40% מתלמידי צפון תל-אביב אובחנו כלקויי למידה, לעומת 1% ברהט ו-7% באופקים. אולי הקירבה לים גורמת ללקויות למידה? <a class="blog" href="http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3995197,00.html" target="_blank">זה</a> כבר מאמר עדכני בהרבה והוא מדבר על כך שישראל היא "מעצמת לקויות למידה" ועוקפת את מדינות המערב בפרמטר הזה בשיעור ניכר. גם בתוך ישראל הפערים הם עצומים. באזור המרכז אובחנו בלקויות למידה כ-30% מהתלמידים בשנים האחרונות לעומת 20% בפריפריה. יהודים ("עם הספר" הידוע בהצטיינותו האקדמית לאורך ההיסטוריה, כן?), מאובחנים פי 4 לעומת ערבים!<br /></p> <p>לא צריך להיות גאון כדי להבין שהמספרים האלה זועקים אי צדק, ואילו כל מדיניות ההקלות הייתה מבוטלת לחלוטין, העוול שאולי היה נגרם למישהו כתוצאה מכך היה זניח לעומת העוול ואי השוויון שנגרם היום, כתוצאה מהמדיניות הזאת.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אני מניח שעם הפיסקה האחרונה אף אחד לא יתווכח כי מדובר פה בנתונים מאוד מקוממים - שחור על גבי לבן. אבל בכל זאת, כדי שהפוסט הזה יהיה יותר מעניין ולא סתם "זבנג וגמרנו" אני אטען טענה נוספת, ואולי פחות מקובלת על מדיניות ההקלות. אני טוען שנכון לבטל אותה גם אילו האבחונים היו הוגנים, כל מי שסובל מלקויות למידה היה מאובחן, ולא היה סיכוי לאף אחד "להשיג" אבחון שלא בצדק.</p> <p>&nbsp;</p> <p>בואו נניח שללקויות למידה אכן אין קשר למנת משכל - אז מה?! מי קבע שמבחני הבגרות, הפסיכומטרי, והלימודים הגבוהים באוניברסיטאות באים למדוד מנת משכל? הם באים למדוד סט של מיומנויות שמשרד החינוך, או האוניברסיטאות קבעו שהן חיוניות למשהו.</p> <p>"בחיים האמיתיים" אף אחד לא זוכה להקלות, אז למה במערכת החינוך כן? כשבוגר הפקולטה להנדסת חשמל ימצא עבודה בחברת היי-טק, הוא לא יוכל להגיד לבוס שלו שהוא לקוי למידה ולכן הוא צריך 25% תוספת זמן כדי לבצע את המשימה לעומת עובד רגיל. </p> <p>האם הייתם רוצים שלקויי למידה יקבלו תוספת זמן במבדקים של קורס הטיס? אתם חושבים שזה היה עושה טוב לחיל האוויר?</p> <p>&nbsp;</p> <p>תראו, לא נעים להודות אבל החיים לא הוגנים. בני אדם נולדים שונים, חלק מוכשרים יותר וחלק פחות, חלק יפים יותר וחלק פחות, חלק בריאים יותר וחלק פחות, לחלק יש הורים טובים יותר ולחלק פחות, חלק עשירים יותר וחלק פחות. כל הדברים האלה משפיעים בסופו של דבר גם על הישגים אקדמיים (טוב, אולי חוץ מהעניין של היופי). אז למה לנסות לכפר על אחד מתוך מיליון גורמים לאי-שוויון? למה להמציא מושגים כמו דיסקלקוליה כדי לסווג חלק מהמתקשים במתמטיקה ולתת להם הקלות? מישהו ירצה להעסיק מהנדס עם דיסקלקוליה? אתם חושבים שזו תכונה טובה למהנדס? מישהו ירצה להעסיק עיתונאי עם דיסלקציה (תתעלמו לרגע מ-"ישראל היום")?</p> <p>&nbsp;</p> <p>בשורה התחתונה, מדיניות ההקלות פוגעת בעיקרון השוויון ובאובייקטיביות הבחינה. אני לא רואה מדוע לקויות למידה לא צריכות להשתקף בציונים. הרי זה בדיוק מה שהן - *לקויות למידה*. מבחנים באים לבחון בעיקר יכולות למידה, אז למה שיכולות למידה *לקויות* לא יבואו לידי ביטוי? כשלוקחים משהו "לקוי" ומציגים אותו כתקין (זה, ויותר חמור מכך, מה שמערכת החינוך עושה), זו לא "העדפה מתקנת", אלא עיוות המציאות. </p> <p>&nbsp;</p> <p>אפשר גם לשאול "איפה עובר הגבול?". אני מעולם לא עברתי שום אבחון, אבל לפעמים אני מרגיש שקשה לי להתרכז. אני בטוח שיש אנשים שמבחינה פיזיולוגית בנויים ככה שיותר קל להם להתרכז מאשר לי, ויותר קל להם להבין בעיות מתמטיות. אז הגיוני שאני אצפה לקבל תוספת זמן במבחנים בגלל זה? על מה ולמה? בשוק החופשי למישהו יהיה אכפת אם הסיבה שבגללה אני פחות מוכשר היא בגלל שהמוח שלי בנוי ככה, או סתם כי אני עצלן? וגם אם זה סתם כי אני עצלן, אולי העצלנות טבועה בגנים שלי וזו לא אשמתי? אתם מבינים? אין לזה סוף! אם נתחיל להתיפייף ולרצות שכולם יהנו משוויון הזדמנויות מלא אנחנו לא נצא מזה ורק ניצור אי שוויון נוסף וחמור בהרבה על הדרך, לכן הדרך הכי הגיונית היא לא להתאמץ יותר מדי חזק ופשוט להציב רף ציפיות זהה לכולם. (זה מה ש*החיים האמיתיים* עושים, אגב. למקרה ששכחתם...).</p> <p>&nbsp;</p> <p><br /><img style="width: 400px; height: 260px;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/29/32/21/213229/posts/21735126.jpg" border="0" alt="" /><br /></p> <p><strong>אם הפראייר הזה היה מקבל אבחון על ה"דיסקלקוליה" שלו, אולי הוא לא היה מקבל 0 נקודות?</strong><br /></p> <p>&nbsp;</p> <p>אם בכל זאת רוצים להעניק לנבחנים תוספת זמן , או אפשרות לענות על מבחן בעל פה, ראוי לספק את אותה אפשרות לכל הנבחנים, במידה והם רוצים בכך. ושבתעודת הבגרות תופיע איזושהי אינדיקציה, גילוי נאות, לגבי ההקלות וההתאמות להן זכה בעל התעודה, כדי שמעסיקים עתידיים יהיו מודעים לכך.</p> <p>&nbsp;</p> <p>ועכשיו כמה מילים על העדפה מתקנת "קלאסית", כמו זו שזוכים לה ערבים ועולים חדשים בקבלה למוסדות להשכלה גבוהה. אין צורך להרחיב על הרעיון מאחוריה וברור שכמו מקודם, הכוונה היא לפצות על עיוותים כאלה ואחרים ולגרום לשוויון הזדמנויות. אבל גם כאן אני חושב שבפועל נגרם יותר נזק מתועלת.</p> <p>אני מנסה שוב להכניס את עצמי לראש של מעסיק, כאשר הפעם בנוסף להיותי רציונאלי ותחרותי, אני גם נדרש להיות מעסיק לא גזען. אני מקווה שאני אתמודד עם האתגר. נניח שאני מקבל לידיי קורות חיים וגליונות ציונים זהים לחלוטין - של אחמד ושל יוסי שלמדו יחד באותו מחזור הנדסת שקרים באוניברסיטת עשהאל (יוסי הוא מהיישוב ואחמד גר בכפר סמוך). אני לא גזען, אבל אני יודע שאחמד זכה להקלות בקבלה לאוניברסיטה ויוסי לא. את מי אני אעדיף להעסיק, ילדים? והאם הדבר מצמצם או רק *מנציח* את אותו קיפוח היסטורי שהערבים סבלו ממנו והוא זה שגרם מלכתחילה למדיניות ההעדפה המתקנת?</p> <p>&nbsp;</p> <p>ומה לגבי הנתון שהצגתי קודם, לפיו יהודים מאובחנים כלקויי למידה פי 4 מערבים? אתם מבינים את האבסורד? מצד אחד מערכת החינוך רוצה להקל על ערבים בגלל קיפוח היסטורי, גזענות וכו'. מצד שני, יהודים זוכים להרבה יותר הקלות בגלל לקויות למידה. לפי הנתון הזה, צריך להוסיף העדפה מתקנת נוספת לטובת הערבים כי הקיפוח שהם חווים מצד מכוני אבחון לקויות הלמידה הוא אכזרי ומובהק הרבה יותר מכל קיפוח היסטורי, גזענות או שטויות מהסוג הזה.<br /></p> <p>&nbsp;</p> <p>גם כאן כמובן עולה שאלת "איפה עובר הגבול?". מחקרים מוכיחים שיש קשר בין קיפוח היסטורי של מיעוטים לרמת פשיעה ועבירות על החוק. אז אולי הערבים צריכים לזכות גם בהקלות בחוקים פליליים? הרי זו לא אשמתם, זו אשמת הקיפוח ההיסטורי. אולי נקצץ להם את העונש על רצח ב-25% לעומת יהודים? אולי נאפשר להם לנסוע מהר יותר בכבישים? אם כבר עוסקים בהעדפה מקלקלת אז למה רק בתחום החינוך?</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <hr /> <br /> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p><span style="font-size: x-large;"><strong>עריכה:</strong></span></p> <p>&nbsp;</p> <p><span style="font-size: large;">חברים, בזמן שאני כותב את השורות האלה יש לקטע הזה 385 תגובות and counting... הוא הופיע בהמלצת העורכים וכרגע מופיע שם קטע שנכתב *בעקבות* הקטע הזה, ומפנה אליו. זו הפעם הראשונה שאני מקבל "המלצה מסדר שני"!<br /></span></p> <p><span style="font-size: large;">אני רוצה להודות לכולכם על שהפכתם את ה- E-Penis שלי לעצום וגם להתנצל על זה שלא אוכל להגיב לכולכם בחזרה (לפחות כל עוד אין לי הקלה של "הקראה בעל-פה" <img title="קריצה" src="../moodicons/blink.gif" alt="קריצה" width="15" height="15" />).</span></p> <p><span style="font-size: large;"> ניסיתי לענות לכולכם, אבל נראה לי שזה הגיע לרמה שאני צריך להעסיק מישהו בשביל זה. אם אתם מעוניינים לעבוד בשבילי אתם מוזמנים לשלוח קורות חיים ל- slaves@atudai.com </span></p> <p><span style="font-size: large;"><br /></span></p> <p><span style="font-size: large;">אני עדיין קורא הכל, אז שזה לא ימנע מכם להגיב!</span></p> <p><span style="font-size: large;"><br /></span></p> <p><span style="font-size: large;">שוב תודה לכולכם, בין אם קטלתם אותי ובין אם ביקשתם שאעשה לכם ילד. בלעדיכם Atudai.com...... *עדיין* היה הבלוג הכי אדיר בפלנטה, אבל עם פחות קוראים, וזה היה פחות נחמד.</span></p> <p><img title="קול" src="../moodicons/cool.gif" alt="קול" width="15" height="15" /><br /></p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p></div>Wed, 12 Jan 2011 15:00:00 +0200alex@atudai.com (עתודאי.קום)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=213229&blogcode=12264197http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=213229&blog=12264197http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=213229&blogcode=12186920<div align="right" dir="rtl"><p>אחרי כמעט חודשיים שלא פרסמתי אף פוסט, אני רוצה לדבר על תופעה ששמתי לב אליה כבר מזמן, אבל רק עכשיו קיבלתי הארה והבנתי אותה עד הסוף, ואפילו המצאתי לה שם. אני לא בטוח אם מדובר בתופעה מצחיקה, עצובה, או שילוב של השניים, אולי אתם תעזרו לי להחליט, אבל מה שבטוח - היא עובדה קיימת כשם שהשמש זורחת במזרח, והאפיפיור מחרבן בוותיקן. "אפקט החנון המתגונן" קיים בעולם, ומעטים הם החנונים שהוא פוסח עליהם. מיד אסביר...<br /></p> <p>&nbsp;</p> האפקט נצפה על פי רוב בקרב בחורים שאיך לומר, לא בדיוק צריכים להסתובב עם מאבטחים כדי להדוף את המון הבחורות המכתר אותם. בחורים נחמדים וטובים, לעתים אף אינטליגנטיים למדי, אבל בחורות זה לא בדיוק הצד החזק שלהם, להלן, "חנונים" .<br /> <p>&nbsp;</p> <p>איך מזהים את "אפקט החנון המתגונן"?</p> <p>התסמינים מאוד פשוטים לזיהוי, ולא צריך להיות רופא כדי לדעת שנתקלתם במקרה של <strong>אח"מ</strong>. כל מה שצריך לעשות זה לשאול את החנון מה הוא חושב על בחורה כלשהי שלאדם הסביר ברור שהיא כוסית לאללה. אם הוא יביע הסתייגות מסויימת ויבליט אי אילו פרטים במראה החיצוני של הבחורה שלא מוצאים חן בעיניו, הוא סובל מאח"מ בדרגה בינונית. במקרים קיצוניים של אח"מ החנון פשוט יטען על בחורות מדהימות עד כדי גיחוך שהן מכוערות. לא פחות.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אם אתם צופים ב"היפה והחנון", הבנות מהתוכנית הן דרך מצויינת לבדוק אם לחברכם יש אח"מ. במו אוזניי שמעתי יותר מבן אדם אחד שטוען שהן מכוערות. מיותר לציין שלא מדובר בזייני-על שהביעו באוזניי את הדעה המגוחכת הזו. אני מסכים שרוב הבחורות בתוכנית הן פחות יפות מבר רפאלי למשל, אבל זה כמו להגיד שפרופסור בן ימינו העוסק בתורת הקוונטים הוא פחות חכם מאלברט איינשטיין. בשתי מילים הייתי מגדיר את הבחורות של "היפה והחנון" - שוות בטירוף. יש כמה שיותר יפות מהאחרות, ואפשר למצוא אי אילו "פגמים" במראה של כמה מהן, שעושים את ההבדל בין איך שהן נראות לשלמות טוטאלית, אבל להגיד על מישהי מהן שהיא *מכוערת*? נשמע לי כמו אפקט החנון המתגונן בהתגלמותו.</p> <p>&nbsp;</p> <p><br /><img style="width: 200px; height: 400px;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/29/32/21/213229/posts/21439930.jpg" border="0" alt="" /></p> <p><span style="font-size: medium;"><strong>ברברבאום לא סובל מ"אפקט החנון המתגונן". הוא יודע שסהר מושלמת.<br /></strong></span></p> <p>&nbsp;</p> <p>דוגמא נוספת לאח"מ היא הפוסט שכתבתי פעם על <a class="blog" href="../blogread.asp?blog=213229&amp;blogcode=11663726" target="_blank">הפער בין המציאות החברתית בטכניון לאיך שהחנון הטכניוני מציג אותה</a>. אין ספק שרק מי שסובל מאח"מ יטען שבטכניון אין בחורות, או שכולן מכוערות.<br /></p> <p>&nbsp;</p> <p>יכול להיות שזה מובן מתוך ההקשר, אבל אני בכל אסביר למה אני קורא לזה "אפקט החנון המתגונן". מפני מה החנונים "מתגוננים"?</p> <p>ובכן, מאוד פשוט. הם מתגוננים מפני הצורך להסביר לאנשים מדוע *באמת* הם לא משיגים בחורות. לאנשים קשה להודות שהם פשוט גרועים בכל הקטע של אינטראקציה עם בחורות. אין להם את הביטחון העצמי לגשת אליהן, וגם אם הם יגשו לא יהיה להם מושג מה להגיד. אז הרבה יותר נוח לשכנע את אחרים (ולפעמים גם את עצמך) שהבעיה היא לא בך. הסטנדרטים שלך פשוט כל כך גבוהים שאף בחורה לא עומדת בהם, לכן אין טעם לגשת לבחורות. זה לא שאתה לא יכול, אתה פשוט *לא רוצה*. כמה נוח...</p> <p>&nbsp;</p> <p>הצעד הראשון להצלחה עם בחורות (ואגב, אני אומר את זה בתור מישהו שלא רואה בעצמו מודל להצלחה מסחררת) הוא להודות שאתה גרוע בזה. ולהבין שאתה צריך להשתנות, ולשפר את עצמך כדי שזה יעבוד. אל תקשיבו לכל הידידות שלכם שמייעצות לכם "להיות עצמכם" כשאתם יוצאים לדייט. להיות "עצמכם" הנוכחי obviously לא עובד! אני מאוד בעד להיות "עצמכם", אבל רק אחרי ששיניתם את "עצמכם" ל"עצמכם" *טוב*, שעובד. אחרי שתעשו את זה (וזה מאוד לא פשוט, ולא יקרה ביום אחד, וגם לא בשבוע), תוכלו להיות "עצמכם". "עצמכם" החדש.<br /></p></div>Wed, 01 Dec 2010 19:09:00 +0200alex@atudai.com (עתודאי.קום)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=213229&blogcode=12186920http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=213229&blog=12186920http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=213229&blogcode=12096346<div align="right" dir="rtl"><p>בבחירות האחרונות הצבעתי לישראל ביתנו של ליברמן. לא עשיתי זאת מפני שאני רוסי, ורוסים, כידוע מתאפיינים בדפוסי התנהגות עדריים שהונחלו להם ע"י הקומוניסטים. לא עשיתי זאת כי אני מתלהם שונא ערבים שמאמין שהסיסמה הריקה "בלי נאמנות - אין אזרחות" היא יותר מאשר גימיק שנועד למשוך קהל של מתלהמים, שונאי ערבים.</p> <p>&nbsp;</p> <p>עשיתי זאת משתי סיבות מאוד פשוטות:</p> <ul> <li>&nbsp;ישראל ביתנו ניצחה ב<a class="blog" href="../blogread.asp?blog=213229&amp;blogcode=10514204" target="_blank">תחרות הקטנה</a> שאירגנתי בתקופת הבחירות שמטרתה לעזור לי להחליט למי להצביע.</li> </ul> <ul> <li>מבחינה אידיאולוגית, אין מפלגה שאני מזדהה עם המצע שלה יותר מאשר ישראל ביתנו. זה לא אומר שהמצע שלה מביע את עמדותיי בצורה מושלמת, יש שם גם דברים שאני לא מסכים איתם כמו זה שירושלים צריכה להישאר מאוחדת, או השטות של הנאמנות-אזרחות, אבל זה המצע שהכי קרוב לעמדותיי - הן עמדותיי בנושאי דת ומדינה, והן בנושאי ביטחון. אני מאוד אוהב את הרעיון של חילופי שטחים ואוכלוסיה, זה היה מאוד נחמד בעיניי <a class="blog" href="http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=213229&amp;blogcode=10965751" target="_blank">אם הייתה קמה מדינה פלסטינית</a> והיא הייתה מקבלת מאיתנו במתנה מקומות כמו אום-אל-פאחם, בעוד שאנחנו היינו מספחים סופית ובאופן מוחלט מקומות גדולים כמו אריאל.</li> </ul> <p>אבל זה לא פוסט תמיכה בליברמן, אז מה אני רוצה להגיד? שמלבד העובדה שאני אוהב את המצע האידיולוגי שלו, ליברמן נורא מעצבן אותי.</p> <p>הוא מעצבן אותי כי הוא מגזים עם הרצון שלו למשוך את הקולות של האספסוף, והוא לא בוחל בטובת המדינה כדי לשרת את האינטרסים הפוליטיים שלו. הרצון לצבור הון פוליטי הוא ברור ופועם בלבו של כל פוליטיקאי, אבל יש דברים שלא עושים. </p> <p>&nbsp;</p> <p>למשל, לא אומרים בעצרת האו"מ דברים שסותרים לחלוטין את מה שאמר שם ראש הממשלה שלך זמן קצר לפני כן, גם אם אתה מאמין שהם נכונים, וגם אם הם יוציאו אותך "גבר" בקרב המצביעים שלך.</p> <p>למעשה, הנאום המקומם של ליברמן הוכיח את הנחיצות של משהו שליברמן עצמו נאבק עליו - שינוי שיטת הממשל בישראל.</p> <p>הרי אם בישראל הייתה שיטת ממשל נורמלית, שבה ראש הממשלה לא צריך ללקק לכל חבר בממשלה כדי לשמור אותו בקואליציה, כי אחרת הוא יאבד את השלטון, נתניהו היה מעיף את ליברמן הביתה על טיל אחרי נאום שכזה בלי למצמץ אפילו. אבל במקום זה, נתניהו נאלץ להתקפל בבושה ולהגיד ש"הנאום של שר החוץ לא תואם עם ראש הממשלה" (באמא'שך...)</p> <p>בנאומו השערורייתי ליברמן כאילו אמר - רואים למה צריך לשנות את שיטת הממשל? כדי ששרי חוץ לא יוכלו לעשות דברים הזויים כמו שאני עושה עכשיו.</p> <p>&nbsp;</p> <p>למשל, לא מושיבים שגריר של מדינה זרה על כיסא נמוך כדי להשפיל אותו, ואחרי זה גם מסרבים לפרסם התנצלות ראויה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>למשל, לא מעבירים חוקים מטומטמים וחסרי תועלת שלא ברור על מי הם בכלל יחולו (מי כבר מתאזרח בישראל שלא מטעם חוק השבות? הערבים נולדו פה ולכן הם לא יצטרכו להצהיר שום דבר. כל כך חשוב לנו שאנשים כמו ג'ובאני רוסו וטוטו תמוז יגידו שהם מסכימים שישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית לפני שהם מקבלים תעודת זהות?), רק כדי לסמן וי על "קיום הבטחה לבוחרים".</p> <p>&nbsp;</p> <p>למשל, לא מדליפים לתקשורת שנזפת בשרי חוץ אירופאיים בכירים.</p> <p>&nbsp;</p> <p>ולא חסרות דוגמאות נוספות...</p> <p>&nbsp;</p> <p>ליברמן הוא איש של דיבורים ולא של מעשים, וזה עובד עבורו היטב. במקום *לגרום* לזה שאירופה תתעסק פחות בענייני הפנים שלנו, הוא *אומר* לה בפרצוף - "אל תתעסקי איתנו", ועוד מפרסם את זה בתקשורת.</p> <p>&nbsp;</p> <p>ליברמן צריך אולי לקבל שיעור ב"מעשים" מאהוד אולמרט, שעם כמה שהוא שנוא בישראל, ונתפס כשמאלן, לא היסס לצאת לשתי מלחמות מוצדקות וגם להפציץ איזה כור גרעיני של מדינה שכנה על הדרך. וכל זה לא הפריע לו לשמור על יחסים דיפלומטיים תקינים עם ארצות הברית, ומדינות אירופה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p><span style="font-size: large;"><span style="color: #000000;">כולם משתינים בבריכה, אבל רק ליברמן עושה את זה היישר מהמקפצה...</span><br /></span></p></div>Mon, 11 Oct 2010 23:33:00 +0200alex@atudai.com (עתודאי.קום)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=213229&blogcode=12096346http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=213229&blog=12096346http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=213229&blogcode=11973453<div align="right" dir="rtl">זוכרים שלפני לא יותר מדי שנים היינו משתמשים במצלמות פילם? היינו יכולים לצלם 30 תמונות, ואז היה צריך להחליף את הפילם, ללכת כל הדרך עד לחנות הצילום הקרובה, לשלם כסף, ללכת הביתה, ולחזור לחנות למחרת כדי לקבל את התמונות. בנות ה-17 שטופות ההורמונים שקוראות פה רק כדי להכניס אותי למיטה בטח אפילו לא זוכרות את התקופה ההיא, אבל היותר מבוגרים מבינכם בטח זוכרים. היום, לכל ילד בן 10 שנמצא מעל לקו העוני (ואולי גם להרבה כאלה שנמצאים מתחת, אם תיקחו בחשבון את <a target='newWin' class='blog' href="http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=213229&amp;blogcode=11371535">הדרך המפגרת שבה קו העוני מוגדר בישראל</a>) יש מצלמה דיגיטלית עם כרטיס זיכרון שמאפשר לשמור עליו את כל מאגר תמונות החיול של צה"ל. כולל זו של <a target='newWin' class='blog' href="http://msc.walla.co.il/archive/361372-5.jpg">אבי בניהו</a>. זה הרבה זיכרון, ממקיי?<br><br>ההתפתחות הטכנולוגית כמובן נושאת עימה המון יתרונות, אבל בדומה לאינטרנט, במקביל ליתרונות נולדו גם חוליים ותופעות בזויות, כמו למשל צ'ט רולט. המצלמות הדיגיטליות אמנם לא גרמו למיליוני גברים לצלם את עצמם מאוננים ולחלוק עם העולם, אבל עשתה משהו חמור לא פחות. היא גרמה לזילות במושג הצילום.<br>אנשים מצלמים היום הכל. החל מעצמם וחבריהם, בכל סיטואציה אפשרית, ועד למנות שהם מזמינים בבתי קפה. אתמול הייתי בפאב ביום הולדת של חבר, ואנשים שם צילמו את הקינוח שהם הזמינו. זאת הייתה עוגת שוקולד רגילה. ואני כבר לא מדבר על זה שהם צילמו את האנשים שהשתתפו בחגיגה עשרות פעמים, בזמן ששתיים-שלוש תמונות היו בהחלט מספיקות כדי לתעד את החוויה.<br><br>אנשים התמכרו לאביזר הדיגיטלי הקטן. תוסיפו לזה את ההתמכרות הקולקטיבית לפייסבוק ולכל עניין התיוגים, ותקבלו אובססיה לצילום. כל אחד חושב שהוא סוכנות רוייטרס. זה מעצבן אותי!<br><br>לא חייבים לצלם כל דבר! אני הולך לזעזע את עולמכם, כי אתם יודעים מה? לא חייבים אפילו לקחת מצלמה לכל חופשה או טיול. גם אם אתם טסים לחו"ל, לא תמיד חייבים לקחת מצלמה. זו לא המטרה של הנסיעה, והתמונות שלכם גם ככה לא מעניינות אחר כך אף אחד, כולל את עצמכם! וככל שעובר הזמן התמונות שלכן נהיות מעניינות פחות ופחות, בדיוק הפוך ממה שאתם בטח חושבים לעצמכם כשאתם מצלמים כל דבר (חשוב לתעד חוויות... מה אם בעוד 10 שנים אני ארצה להיזכר בחוויה הזאת? בעוד 10 שנים לא יהיה אכפת לכם, תאמינו לי). כשאני נוסע לחו"ל או לטיול, או יוצא לבילוי, אני עושה את זה כדי לחוות את הרגע. בשבוע הבא, ובעוד 10 שנים אם אני ארגיש שחסר לי משהו, אז אני אסע לחו"ל שוב, או אצא לבלות. אני לא אכנס לפייסבוק ואסתכל על התמונות שלי מלפני 10 שנים!<br><br>יש לי אלגוריתם מאוד פשוט שיאפשר לכם להפסיק להתנהג כמו ילדות בנות 14 ולהתבגר בכל הנוגע לצילום. לפני כל תמונה שאתם שוקלים לצלם, תשאלו את עצמכם - "האם הייתי מצלם את התמונה הזו אם הייתה לי מצלמת פילם?". אם התשובה היא 'לא', תנו לעצמכם כאפה ותניחו את המצלמה, מפגרים!<br></div>Thu, 12 Aug 2010 20:15:00 +0200alex@atudai.com (עתודאי.קום)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=213229&blogcode=11973453http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=213229&blog=11973453http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=213229&blogcode=11932333<div align="right" dir="rtl"><font size="4">זהו הערך "פולחן אישיות" כפי שהוא מופיע בויקיפדיה (עם כמה תוספות מינוריות, לשם הבהרת הנקודה):</font><br><br>פולחן אישיות הוא מצב בו השלטונות <span style="color: rgb(255, 0, 0); font-style: italic;">והאזרחים </span>במדינה מגויסים לצורך בניית תדמית ציבורית גדולה ומפוארת לאדם יותר מהמציאות ומעבר למה שהוא באמת. בדרך כלל מדובר במנהיג פוליטי במשטרים רודניים. המונח נטבע על ידי ניקיטה חרושצ'וב בעת שתיאר את שלטונו של סטלין, אך התופעה התקיימה שנים רבות קודם לכן במישורים שונים.<br><br>פולחן האישיות מתבטא בהאדרת שמו של המנהיג באמצעי התקשורת, פרסום נאומיו או ספרים שמתפרסמים בשמו שלעתים הוא אף לא כתב אותם, תליית תמונותיו ובהצבת פסלים שלו ברחובות ובבניינים ציבוריים, כתיבת שירים על שמו, וכינויו בתארים כגון "המנהיג הדגול", <span style="font-style: italic; color: rgb(255, 0, 0);">או "הילד של כולנו"</span>. בנוסף, פעמים רבות מוענקים לו דרגה צבאית גבוהה, עיטורים ומדליות, על לא כלום.<br><br>חלק מפולחן אישיות עשוי להיות הצגת השליט כ"אבי האומה", <span style="font-style: italic; color: rgb(255, 0, 0);">או "הילד של האומה"</span>. כתוצאה מכך הוא עשוי להפוך למושא הערצה לילדי האומה, ולפיכך תלמידים מתבקשים לכתוב לו מכתבי הערצה, לעלות לרגל למשכנו <span style="font-style: italic; color: rgb(255, 0, 0);">או לבית ראש הממשלה</span> ביום הולדתו, ולשיר לו שירי תהילה, <span style="font-style: italic; color: rgb(255, 0, 0);">לצאת לצעדות לכבודו, ולשנות את תמונתם ברשתות חברתיות, לתמונתו</span>.<br><br>לעתים גולש פולחן האישיות גם למדינות שאינן נתונות תחת השפעתו של השליט, והוא זוכה להערצת אלה המוקסמים מדרכו הפוליטית. דוגמה לכך היא פולחן האישיות של סטלין, שהתקיים גם בקרב מפלגות השמאל בישראל, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בהצדקתם של משפטי פראג ובסיקור מות סטלין ב"על המשמר", <span style="font-style: italic; color: rgb(255, 0, 0);">או פולחן האישיות של גלעד שליט, שגלש לעבר מדינות כמו צרפת, ארצות הברית וגרמניה, העושות מאמצים להביא לעיסקה עם חמאס על אף מדיניותן הרגילה שלא לנהל משא ומתן עם טרוריסטים.</span><br><br>תופעת ה"גורואים" והכתות מדגימה פולחן אישיות על רקע רוחני. מכיוון שלמנהיגים אלו אין כוח פוליטי, הם נעשים מושא להערצה מכוח אישיותם והחוכמה היתרה המיוחסת להם. יש הטוענים כי תופעה זו קיימת גם ביהדות בצורות שונות, בעיקר בחצרות החסידיות, ובאה לידי ביטוי בולט בדור האחרון בחסידות חב"ד.<br><br>יש הטוענים כי גם במדינות דמוקרטיות עשוי להיווצר פולחן אישיות. לעתים מתואר יחסו של העם האמריקאי לג'ון קנדי, בעיקר לאור נסיבות מותו, כצורה מסוימת של פולחן אישיות. גם בישראל נטען כי התקיימו פולחני אישיות במידה מסוימת, לאור גילויי ההערצה לאישים כגון דוד בן-גוריון, מנחם בגין ויצחק רבין, בעיקר לאחר מותם. <span style="color: rgb(255, 0, 0); font-style: italic;">בשנים האחרונות מתקיים פולחן אישיות חסר תקדים לחייל החטוף גלעד שליט.</span><br></div>Fri, 23 Jul 2010 13:29:00 +0200alex@atudai.com (עתודאי.קום)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=213229&blogcode=11932333http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=213229&blog=11932333