http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=21064חודש תשיעי, ילד בן 3 וציפייה לשינוי מקצועי. כל אלה ועוד ביומני האישי. heCopyright 2026 כמעט אמא לשניים . All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=21064 http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=21064&blogcode=2049033<div align="right" dir="rtl">מזמן, מזמן שלא כתבתי כאן. הרבה דברים השתנו למרות שהבפנוכו נשאר כשהיה... אותם לבטים, הרהורים, סוג של יסורים, הכל פה, חי ונושם. אני כבר מזה שנה וחצי כבר לא "כמעט אמא לשנייםאלא אמא לשניים בכל רמח איבריי: עייפה רוב הזמן, עובדת בעבודה חדשה מאתגרת ומעניינת שגוזלת ממני הרבה אנרגיות. מה שכן חדש הוא שאני הולכת לפסיכולוגית על מנת לנסות ולפתור חלק מאותן התלבטויות שמלוות אותי ב 10 שנים האחרונות. האם משם יבוא עזרי? איני יודעת.מתלווה איזושהי הקלהבלדבר על הדברים שלא כל כך פשוט לדברעליהם, אפילו עם האנשים הקרובים, אולי במיוחד עם האנשים הקרובים. לפעמים אחרי שיחה איתה, אני חשהמרוקנת מאנרגיות, כמו בלון שיצא לו האוויר, או שקית שוקו ריקה. סוג של ריק, עייף אבל די נעים </div>Tue, 05 Jul 2005 09:17:00 +0200nobody@israblog.co.il (כמעט אמא לשניים )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=21064&blogcode=2049033http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=21064&blog=2049033http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=21064&blogcode=533168<div align="right" dir="rtl">מזמן לא כתבתי בבלוג שלי. אני עסוקה full time בלטפל בבתי שנולדה ובבני שמתמודד עם לידתה ועם ההשלכות של המצב החדש עליו. הוא כולו בן שלוש ומתמודד עם קושיגדול ואני איתו. בגופי, בנפשיובנשמתי (מישהו כתב את זה פעם, לא?). כל כולי בחיבוטי נפשו, בתסכולו, בקינאתו הגוברת ובליבו הפגוע. אז נכון שהם יהיו חברים, ושיהיה לו כיף, והרי להיות ילד יחיד זה לא כיף גדול וגם לזה יש את החסרונות אבל אז מה, עכשיוקשה לו והוא מרגיש לבד וכועס. בעיקר עליי כי אני זו שהייתי רגילה לבלות איתויום יום אחר הצהריים לבד.כל תשומת הלב עליו. והנה היא התעוררה הגוזלית שלי....להתראות בקרוב</div>Sun, 02 May 2004 13:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (כמעט אמא לשניים )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=21064&blogcode=533168http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=21064&blog=533168http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=21064&blogcode=296934<div align="right" dir="rtl">אמהות בעלי והילד תפסו תנומה של אחר הצהריים. איזה שקט ושלווה ! עוד כמה ימים, או שבועות, מי יודע,השקט הזה כבר לא יהיה אפשרי כאשר "היא" תיוולד. אם היה אפשר לצבור שעות שינה זה היה נפלא. אני כל הזמן מרגישה שאני צריכה להספיק לעשות כל מיני דברים לפני ש... כאילו החיים עומדים להסתיים. זה לא כל כך רחוק מהמציאות למעשה. כשילדתי את בני הבכור, היום בן 3, החיים היו בהפסקה לתקופה מסויימת. הרגשתי שהעולם עצר והופתעתי לראות שרק העולם הפרטי שלי נעצר וכולם המשיכו לחיות כרגיל. חווית הלידה וכל מה שקורה בימים ושבועות שאחרי היו מאד חזקים. משהו שלא דומה לשום דבר שקרה קודם. שינוי בחיים כל כך משמעותי שאי אפשר להתכונן אליו. בהתחלה בכלל לא היה כיף. לא הבנתי על מה מדברים: "אושר גדול... הדבר הכי נפלא בחיים שלי..." לא הבנתי איפה האושר הזה. כל היום והלילה התעסקתי בלהניק ולהרגיע את היצור הקטן והחסר אונים הזה. הייתי עייפה, מתוסכלת וסמרטוטית. הכל כאב לי והרגשתי די הרוסה.אהבתי אותו מהתחלה, אבל עם זאת הדאגה האין סופית הקשתה עליי מאד. על כל דבר קטן היו לי יסורי מצפון. היום אני מבינה שככה זה. לא משנה מה עושים תמיד יש יסורי מצ</div>Sat, 27 Dec 2003 16:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (כמעט אמא לשניים )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=21064&blogcode=296934http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=21064&blog=296934http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=21064&blogcode=290098<div align="right" dir="rtl">אני חולה על סופגניות!!!!שמנמנות עם ריבת תות הכי פשוטה שיש. לא אוהבת את כל ההתחכמויות של ריבת חלב, שוקולד, קצפת ושות'. הכי טעימות הן אלה שעושים בבית. כל אלה שמוכרים בקונדיטוריות הן טובות אבל חסרות הניחוח הביתי. אמנם עליתי רק 10 ק"ג בהריון אבל נראה לי שאחרי החנוכה הזה אני אעלה עוד ועוד. בוקר שקט. כשלא עובדים כל משימה הכי פשוטה הופכת להיות מרכז היום. אם פעם, כאשר הייתי צריכה למשל לעשות קניות בסופרמרקט הייתי עוברת בדרך מהעבודה או בלילה מאוחר אחרי שהילד ישן, היום זה הופך להיות הבילוי היומי ומסביבו בונים לוח זמנים, סידורים ובילויים. קצת ריקני, לא?!?!במקום להינות מהחופש ולפרגן לעצמי על תקופה כל כך ארוכה שלא היה לי את זה וכנראה גם לא תחזור אני מייסרת את עצמי ומקטרת. אופי דפוק !</div>Tue, 23 Dec 2003 09:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (כמעט אמא לשניים )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=21064&blogcode=290098http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=21064&blog=290098http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=21064&blogcode=287255<div align="right" dir="rtl">פעם ראשונה שלי פה בבלוגים. מעניין.. נראה אם זה יתפוס אותי.חודש תשיעי... בלי עבודה.... ילד בן 3שקורע לי את הצורה.... מצפה להשתחרר קצת מתפקיד האמא, עקרת הבית. לא מתאים לי בכלל. אחריהלידה מקווה למצוא עבודה ולחזור להיות מי שהייתי קודם. אני לא אוהבת את עצמי במיוחד בתפקיד הנוכחי. קצת משעממת.</div>Sun, 21 Dec 2003 15:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (כמעט אמא לשניים )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=21064&blogcode=287255http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=21064&blog=287255