http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=209013...רוצה לעוף...הכי גבוה שאפשר...לגלות עולמות אחרים. רוצה להיות...אישה...ילדה...פרועה...יציבה... זמנית...קבועה...אמא...בת...כמה שרק ניתן... רוצה להיות אני...לקחת אתכם לטיול בעולמי הנפלא...heCopyright 2026 איריס1202. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=209013http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=209013&blogcode=15006341<div align="right" dir="rtl">פתאום דיגדג לי... באצבעות... הכתיבה תמיד הייתה חלק ממני ובשנים האחרונות משהו הלך שם לאיבוד... אולי בתוך החיים שפתאום השתנו לי לפני כמה שנים... אולי כי ישרא עזרה לי לברוח קצת לבלבלות שלי... אבל תמיד האמנתי שמהבלבלות יוצאים דברים טובים בסופו של דבר... והנה אני כאן... כמעט 8 שנים מאז שהחלטנו שהגיע הזמן לסיים את הזוגיות הזו... וסיימנו. נשארנו משפחה, אבל כבר לא בעל ואישה... ההתחלה הייתה לא פשוטה... החברה גורמת לך להרגיש שלהיות גרושה זה אומר שיש בך משהו פגום... שלהיות גרושה זה אומר שעכשיו אין לך סקס קבוע בבית אז בטוח את תקפצי על כל הזדמנות ותריירי על גברים כל הזמן... לקח לי קצת זמן ללכת זקוף ולומר שאני גרושה ושטוב לי... הגירושים עשו טוב לי ולו... הוא יצא לעצמאות, פתאום גילה מה הם החיים האמיתיים, לבשל, לנקות, ליצור חיי חברה... מערכת היחסים שלו עם הילדים השתפרה... משהו נעשה שליו שם... הוא אבא טוב (מה ששלו שלו :) ) אני יצאתי לחופשי... הנשמה שלי יצאה לחופשי... :) תחושת השחרור... אחת התחושות הכי מענגות שיש... לא מתחרטת לרגע על המהלך הזה, נכנס לי אוויר חדש לריאות... היו גב</div>Sat, 24 Jul 2021 16:16:00 +0200iriss222@gmail.com (איריס1202)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=209013&blogcode=15006341http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=209013&blog=15006341http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=209013&blogcode=14920437<div align="right" dir="rtl">פרק ראשון באוגוסט 2013 הוא יצא מהבית... נפרדנו אחד מהשני כזוג... לא כמשפחה. השתדלנו לעשות את זה כמה שניתן יפה. לשנינו הייתה מטרה אחת מרכזית, לחיות את חיינו כפי שראוי לנו ושהילדים לא יפגעו בדרך. הילדים תמיד עומדים לנגד עיננו בכל החלטה. שלא תטעו, זה לא ג'וי והפינס... בכל זאת התגרשנו... פרקנו משהו. היו חיכוכים ובלאגנים ורגעים לא פשוטים... ובכל זאת, זה היה נכון לשנינו להיפרד. ולמה אני מספרת לכם את זה. כי אנחנו מתנהלים קצת שונה מזוג "רגיל" שגרוש. אנחנו עושים כל יום שישי ארוחה ביחד עם הילדים (הוא בא אליי לקידוש) אנחנו חוגגים ביחד את החגים, יוצאים עם הילדים יחד מידיי פעם (סרט, חדר בריחה ועוד) ועדיין, לכל אחד יש את החיים שלו, הוא גר לא רחוק מאיתנו ככה שהוא זמין לילדים והילדים זמינים לו. אחד הדברים שאנחנו משתדלים לעשות יחד כמשפחה, כן, אנחנו משפחה, אחרת, אבל משפחה, זה לנסוע עם הילדים פעם בשנה לחו"ל. כשהודענו להם על הפרידה, נסענו איתם לפרג, להקל קצת את הבשורה, להראות להם שאפשר אחרת וזה בסדר. שנה אחר כך נסענו לצפון איטליה, שנה אחרי לרומניה, שנה אחרי לקפריסין. ועכשיו לניו יורק, דרך</div>Wed, 20 Sep 2017 08:04:00 +0200iriss222@gmail.com (איריס1202)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=209013&blogcode=14920437http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=209013&blog=14920437http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=209013&blogcode=14624898<div align="right" dir="rtl">*********************************************** את הבלוג הזה פתחתי קצת לפני יום הולדתי ה-40... היום... אני מחליפה קידומת וחוגגת את יום הולדתי ה-50... כל כך הרבה דברים עברו מאז... כל כך התגעגעתי למקום הזה... לשיתוף... לא יודעת מאיפה להתחיל.... *********************************************** הזוגיות לפני כשנתיים וחצי נפרדנו ולפני כשלושה חודשים קיבלתי את הגט הרשמי. זה היה כבר בלתי נמנע, שנינו סבלנו בזוגיות הזו... עשינו את זה יחסית יפה (אם יש דבר כזה) , השתדלנו שהפגיעה בילדים תהיה מזערית נשארנו בקשר טוב, יותר טוב מהנישואים... כל שישי אנחנו עושים קידוש ביחד עם הילדים, חוגגים ימי הולדת ביחד, חגים, טיולים... אפילו לחו"ל אנחנו נוסעים יחד עם הילדים אני אוהבת מאוד את המשפחה שלו והוא את שלי... נפרדנו אחד מהשנייה, לא נפרדנו מהמשפחה... השכלנו להישאר משפחה...אחרת...אבל משפחה. אני קיבלתי את חיי בחזרה. הילדים: דנה- כמעט בת 24, סיימה את הצבא בהצטיינות, לומדת שנה שנייה בבאר שבע, פסיכולוגיה וחינוך, גרה עם חבר שלה (חברים כבר שמונה שנים) לצערי לפני כשנתיים התגלתה אצלה מחלת הסוכרת נעורים..</div>Fri, 12 Feb 2016 00:01:00 +0200iriss222@gmail.com (איריס1202)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=209013&blogcode=14624898http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=209013&blog=14624898http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=209013&blogcode=13682577<div align="right" dir="rtl"> הכל התחיל מזה שקיבלתי ליום הולדת את הספר השני בסדרה, ואז הלכתי וקניתי את הראשון. אני לא קוראת ספרים בד"כ, קשה לי להחזיק את עצמי ערה. אבל הספר הזה ריתק אותי כל כך, שחיכיתי בכל רגע נתון ביממה לחזור אליו. וזה לא תאורי הסקס שהוא מלא בהם, כולם אומרים שיש בו משהו מחרמן, לא אותי. הייתי שבויה בצורת הכתיבה, ברגשות שעלו וצצו שם בתשוקה הבלתי מרוסנת ששברה את כל הגבולות והכללים, משהו בספר הזה פשוט היפנט אותי, גרם לי לרצות לא להפסיק, כתוב בצורה מדהימה, הרגשתי כאילו אני שם מביטה מקרוב לאורך כל העלילה. יכולה לראות איך עושים מזה סרט טוב. היום סיימתי את הספר הראשון בסדרה "50 גוונים של אפור" את הספר</div>Sat, 23 Feb 2013 12:31:00 +0200iriss222@gmail.com (איריס1202)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=209013&blogcode=13682577http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=209013&blog=13682577http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=209013&blogcode=13669733<div align="right" dir="rtl"> מלא זמן לא הייתי כאן... לפעמים אני מתגעגעת לתקופה שכמעט כל יום הייתי כותבת פוסט. מזל שיש יום הולדת פעם בשנה... :) אז מחר יש לי יום הולדת, ויום הולדת זה יום שמשמח אותי תמיד אני מחוייבת לעצמי לעשות את היום הזה להכי שמח שאפשר. אז מחר אני ועוד 11 בנות נוסעות ליום כייף במרידיאן ים המלח וביום שישי אני עושה מסיבה אצלי בבית. ימים של שמחה באים אליי... :) אז מה אאחל לעצמי ליום הולדתי? שהשנים ייטיבו איתי, שהבריאות תמשיך לחבק אותי, שלא ייגמר לי הכוח... שאמשיך להיות בעשייה... שלא אפסיק לרגע מלחיות את חיי בתשוקה והתלהבות, שאמשיך לאהוב בלי לראות...ככה בפשטות, בלי גינונים מיוחדים. שאמשיך להיות ראויה לאהבת הסביבה, שאמשיך להיות מוקפת במשפחה וחברים מדהימים, <span style="fo</div>Tue, 12 Feb 2013 00:05:00 +0200iriss222@gmail.com (איריס1202)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=209013&blogcode=13669733http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=209013&blog=13669733http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=209013&blogcode=13462566<div align="right" dir="rtl">השנה שהייתה...(לווא דוקא לפי הסדר) ברצלונה עם אחותי דלתות חדשות בבית עובדת קשה בעבודה שיא באכילת סושי 10 זוגות של סנדלים חדשים בקיץ התחלתי לרוץ טריאטלון שלשות -נשים בהרצליה ביוני (אני רצתי מבין השלוש) רחצה בכינרת אחרי כמה שנים שלא הייתי שם... אכזבה רצינית, מיי ביוב. בת מצווה לנועה שלי... (בת מצווה אחרונה בסדרה) חלומות קטנים לשנה שתבוא לרדת במשקל לחזור לאיים בתאילנד לעשות עם הילדים טיול בקיץ לצפון איטליה להתקדם בעבודה להצליח לרוץ עשרה קילומטרים להיות נאהבת כל יום מחדש לעשות רק מה שב</div>Fri, 14 Sep 2012 23:32:00 +0200iriss222@gmail.com (איריס1202)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=209013&blogcode=13462566http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=209013&blog=13462566http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=209013&blogcode=13196647<div align="right" dir="rtl"> חג החירות היום...לא? מה זה חירות...חופש? האם באמת נוכל לצאת לחופשי במאת האחוזים?... בחיים לא. כל כך הרבה דברים כובלים אותנו מלעשות באמת מה שהייו רוצים... אנחנו מחוייבים למשפחה... לבן זוג... לילדים... לעבודה...לערכים שהצבנו לעצמנו וכמובן לחוקי המדינה. חשבתי על זה היום הגעתי למסקנה שלמרות הכל יש בידינו את החופש להחליט אם להיות שמחים או לא... אם להיות מסופקים או לא... אם לחיות בתשוקה או לא... ואם לחיות בכלל. אנחנו יכולים להחליט שאנחנו מוותרים על כל מיניי דפוסים "נוחים" שכובלים אותנו מלקדם את חיינו.דפוס "נוח" זה למשל הדפוס הזה של..."אכלו לי שתו לי"... כי אם אני הקורבן, אז כלום לא בידיים שלי ואין לי מה לעשות ואז מאוד נוח לא לעשות כלום כי בין כה זה לא יעזור... אבל ברגע שמתאמצים ומוותרים על הדפוס הזה זה אומר שהכל בידיים שלנו... ואז כשמזיזים דברים יש גם תוצאות... טוב נו... די לחפור לכם... :) ליל הסדר היה ממש כייף. עשינו אותו אצל ההורים שלי עם שתי אחיותיי והילדים...אנחנו שלוש בנות עם 13 נכדים... והיד עוד נטויה אצל הקטנה.. :) להוציא את העובדה שנשבר לי הכתר בפה והרופא שיניים שלי ב</div>Sat, 07 Apr 2012 14:26:00 +0200iriss222@gmail.com (איריס1202)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=209013&blogcode=13196647http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=209013&blog=13196647http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=209013&blogcode=13147314<div align="right" dir="rtl"> שומרת אמונים למקום הזה... לא יכולה להתנתק ממנו, יש ימים שאני רוצה לכתוב והעייפות משתלטת עליי... חוץ מסוף שבוע אני בקושי מגיעה למחשב... ביום אני מידיי פעם נכנסת לפייסבוק מהאייפון ובלילה לפני השינה מתחת לשמיכה אני עם המיני לפטופ עד שאני נרדמת. כמעט שנה בעבודה החדשה, כמעט שנה מאז השינוי הגדול שעשיתי... האמת שממש לא קל לי, כל המטלות שהיו קודם נשארו לי... אף אחד לא עושה אותם במקומי... בקושי מספיקה , למדתי לחפף, לסגור עיניים... אחרת לא אנשום. לא מוותרת על עצמי, ממשיכה לעשות את כל הדברים שאהבתי גם קודם... חברות, חדר כושר וכו'...אני חייבת לספר לכם משהו על חדר הכושר...הייתה תקופה כשבדיוק התחלתי את העבודה החדשה שלא ממש הסתדרתי עם הזמנים, לא מצאתי את עצמי ובקושי הלכתי לחדר כושר אני שלא הפסקתי כמעט אף פעם לעשות ספורט מצאתי את עצמי מזייפת...דבר שעלה לי בכמה קילוגרמים נוספים... לפני כמה חודשים תפסתי את עצמי בידיים, לקחתי מאמן קבוצתי בגו אקטיב היכן שאני מנוייה ואני רוצה לומר לכם שהאימונים הכמעט אישיים האלו הכניסו אותי חזרה לדרך המלך, אני מגיעה ארבע פעמים לחדר הכושר למרות העומס והשעות המטור</div>Sat, 24 Mar 2012 22:43:00 +0200iriss222@gmail.com (איריס1202)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=209013&blogcode=13147314http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=209013&blog=13147314http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=209013&blogcode=13051609<div align="right" dir="rtl">אלוהים שבשמיים... זה שרואה הכל. היום יש לי יום הולדת, ומה אבקש? נתת לי כמעט הכול, כמעט כל מה שאדם מבקש... מאושרת ממה שיש לי, אוספת רגעים קטנים של שמחה רגעים קטנים של הצלחה... ממלאה את ריאותיי אויר ומקבלת כוח להמשיך שמחה על הכוח הזה שבי... הכוח הזה שנותן לי לראות את הטוב שבחיי הכוח הזה שמרים אותי גם כשאני נופלת חיה את חיי בתשוקה... חיה את חיי באהבה מלאה... <span style="font-</div>Sun, 12 Feb 2012 00:01:00 +0200iriss222@gmail.com (איריס1202)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=209013&blogcode=13051609http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=209013&blog=13051609http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=209013&blogcode=12763014<div align="right" dir="rtl"> פתאום דיגדג לי לכתוב...אז באתי. לא זכרתי את שם המשתמש שלי...רק אחרי כמה נסיונות הצלחתי. למקום הזה שמור זכרון טוב בליבי. האנשים הנפלאים שהכרתי כאן, חלקם הכרתי וחלקם נשארו וירטואלים חלקם תבעו את חותמם בי וחלקם היו כעוברי אורח. כל כך הרבה יש לי מה לספר...חיים שלמים. עוד מעט אסגור חצי שנה בעבודה החדשה...לא להאמין. השינוי היה לא קל בהתחלה, עכשיו לאט מתרגלים... לשעות הארוכות, לנסיעה עד ר"ג... לעבודה היותר מחייבת ויותר אחראית... אבל אם הייתי צריכה לבחור שוב את העיתוי והזמן לא הייתי משנה דבר, עשיתי את השינוי בדיוק כשהייתי כבר מוכנה לו...לא דקה לפני ולא דקה אחרי. ואני שמחה על כך. כמובן שהקושי קיים, כל מה שעשיתי קודם..הכביסות, הבישולים, הילדים... עדיין נשארו לי...אף אחד לא עושה את זה במקומי... ועכשיו אני לומדת לדחוס את זה לזמן הקצר שנשאר לי מהיום... <</div>Sat, 24 Sep 2011 14:15:00 +0200iriss222@gmail.com (איריס1202)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=209013&blogcode=12763014http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=209013&blog=12763014