http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=208640במצב צבירה נוזלי.heCopyright 2026 polydine. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=208640http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=208640&blogcode=9161482<div align="right" dir="rtl">ההבדל בין פסיכופט לבין פסיכוטי הוא שעל פסיכופט תרופות פסיכיאטריות וטיפול נפשי לא ישפיעו בעוד שעל פסיכוטי הן כן. כשאתה פסיכוטי קשה הרבה יותר להיות תחת השפעת כדורים מאשר להיות תחת השפעה של עצמך עלייך. כשאתה פסיכוטי כול עול העולם מתגמד ולא נותר אלא לרחם על עצמך. אי שינה או תת תזונה נראים דברים של מה בכך כשאתה נגמל ובקריז. כול פסיכוטי בוחר בדרכו שלו- להרוג את הגוף או להרוג את הנפש. ישנם כאלו שפשוט הורגים את המזל, ובמקרה הרע הורגים את עצמם. כמובן שלא קל לחיות כפסיכוטי בארץ ישראל. לחיות כך זה כמו לחיות כנשיא בארץ-עוץ, או לחיות כעכבר בארון חשמל שפטלי החוטים חשופים. כאב נפשי וכאב</div>Sat, 10 May 2008 17:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (polydine)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=208640&blogcode=9161482http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=208640&blog=9161482http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=208640&blogcode=8984478<div align="right" dir="rtl">שנה שלמה לקחה השיגרה בכדי לשבור אותי. שנה שלמה שבה חשבתי על "לשבור את השגרה" ו"לצאת מהקופסא", עם ססמאות כאלו ואחרות דיימינתי לעצמי שאני מיוחדת, אך תוך כך חייתי חיים שנמצאים במקום שבין בורגנות לשעמום-תחת. הדבר שהכי העסיק אותי בשנה האחרונה זה כסף, בניגוד לשנה שעברה שבה הדבר שהעסיק אותי היה קלוריות, אלוהים, אני פשוט פתטית. יש לי חבר, כבר שנה שלמה, ואני מתעסקת בכסף וקלוריות. זה לא שאין אהבה- דווקא יש, והרבה, זה פשוט הכסף והקלוריות מצליחים לשבור לי את השגרה, לפחות לכמה שעות. </div>Sat, 12 Apr 2008 23:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (polydine)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=208640&blogcode=8984478http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=208640&blog=8984478http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=208640&blogcode=8848623<div align="right" dir="rtl">אתמול, לכבוד חג פורים, התארחתי במסיבת גאים וגאות, מוצצות-מקבלים-ונותנים, עלזים ועליזות,או איך שלא תרצו לקראו לזה. לבשתי את הבגדים הכי קטנים שלי, התפארתי בסקס-אפיל מטורף, ובכול זאת- אף לסבית לא התחילה איתי. לאור העבודה שבאמתחתי אקדמיה לטיזינג- דיי התבאסתי מכול העיניין. עם כול הטיזינג והסקס שהשפרצתי- איך זה יכול להיות שאף אחד, גברים ונשים פה אחד, אפילו לא פזל לכיווני? אם הייתם שאולים אותי את השאלה הזו לפני כשנה או שנה וחצי, הייתי ישר מצהירה שזה בגלל שאני משנה ומכוערת, יצור מחליע, מצורעת וכו', אבל למדתי לאהוב את עצמי ולראות את הצדיים היפיפיים שבי, ותתפלאו- יש כאלו. אני אמנם מנסה להגיד את זה בצניעות, כן? בכול מקרה, לאור המקרה המצער, הגעתי למסקנה: לסביות נמשכות לנשים גבריות. אין מנוס מהעבודה הזו- הייתי נשית מידי בשבילן. כששאלתי ידיד הומו שליוויתי לאותה מסיבה הוא אמר לי שאני פשוט מאיימת על אותן לסביות צנועות ובישניות, זה אמנם החמיא לי, אבל אני חושבת שפשוט הייתי קצת יודע מידי אישה בשבילהן. ועכשיו אני גאה להגיד- אני סקסית.</div>Thu, 20 Mar 2008 21:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (polydine)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=208640&blogcode=8848623http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=208640&blog=8848623http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=208640&blogcode=8744322<div align="right" dir="rtl">הוזמנתי ללשכה ל"סיכום פרופיל". זו כבר הפעם השבע-עשרה שאני נוסעת ללשכה בכדי לסכם את הפרופיל שלי, ומשום מה- הפרופיל שלי עדיין לא סוכם. מפתיע?- לא אותי. אמא שלי והחבר שלי נגד רעיון ה"השתמטות" שלי, ככה הם קוראים לזה. אמא שלי אפילו איימה לגייס אותי בכייפה ואחר כך לאשפז אותי במוסד פסיכיאטרי ולהרוס לי את החיים, החבר שלי קצת פחות תקיף והוא רק מכה אותי ושוטף לי את המוח. מה שהם לא מבינים זה שאת ההחלטה כבר קיבלתי, הבעיה היחידה שעומדת בפני היא הדרך. הדרך לקבל את הפטור שלי מצה"ל. בשבוע שעבר התקשרתי לגוף שמאגד תחתיו את כול אופציות השירות הלאומי בתקווה שאולי להם תהיה עצה מעניינת לדרך לקבל פטור מהצבא, אך הם הפנו לי את העורף ואמרו שאילהם אפשר לפנות רק אחרי שכבר קיבלתי את הפטור מצה"ל. זונות. בכול מקרה, התכנון שלי הוא כרגע כזה: אני אלך, בליט ברירה, לצו שנקבע לי בשתיים-עשרה לשלישי, אגיד לקב"ן או למי שלא יהיה שם שאני לא מעוניינת להתגייס מטעם אי הסכמה עם העקרונות הצבאיים. אם הם ישאלו אותי לאילו עקרונות צה"ליים אני מתנגדת אני אזכיר את חוקי העישון שנקבעו לא מזמן בצה"ל. במידה ואני לא אצליח בזה- אני פש</div>Mon, 03 Mar 2008 11:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (polydine)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=208640&blogcode=8744322http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=208640&blog=8744322http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=208640&blogcode=8707731<div align="right" dir="rtl">לפני יותר מחצי שנה הפכתי למלש"בית. מאז אותו צו ראשון הצבא מנסה לסכם את הפרופיל שלי, אבל משום מה הוא לא מצליח. הכול התחיל לפני כמה שנים- עברתי תקופה לא קלה שכללה טיפול פסיכולוגי, טיפול פסיכיאטרי, אישפוז ועוד, נטילת הכדורים הפסיכיאטריים עדיין תקפה לגבי וזו הסיבה העיקרית לשאלה- למה המערכת הבירוקרטית בהגזמה של הצבא עושה לי בעיות בקביעת הפרופיל. לי נמאס לחכות בחיבוק ידיים לפרופיל המיוחל, מה גם שנכנסו לתוקף חוקי-איסור-עישון-כלשהם בצבא, מה גם שהמערכת היא מערכת קפדנית ומעצבנת, בקיצור- לא כל כך בא לי על הצבא. הפיתרון שלי- לקבל פטור מהצבא ולעשות שירות לאומי חילוני. עומדות בפני כמה אופציות: 1. להצהיר שאני דתיה 2. לזיין את המוח של הקב"ן [שנפגש איתי כול חודש, לערך] ולצאת על סעיף 21 נפשי 3. למצוץ לרופא משפחה שיכתוב שיש לי רשרוש בלב. 4. להצהיר על בעיות מצפוניות והתנגדות לעקרונון של צה"ל. 4. לעשות משהו שעוד לא חשבתי עליו. במהלך התקופה הבאה אני אתעד את המסע שלי אחרי הפטור הנכסף מצה"ל. כל רעיון או תגובה יתקבלו בברכה. הבהרה- אני בעד התנדבות, אני נגד צה"ל ועקרונותיו. במידה ולא אתגייס לצה</div>Tue, 26 Feb 2008 14:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (polydine)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=208640&blogcode=8707731http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=208640&blog=8707731http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=208640&blogcode=8488939<div align="right" dir="rtl">חיי סוגרים עלי. אך אני, ענקית, עומדת איתנה וקורסת בפומבי. לא פעם אני לוקחת איתי חברים לסיבוב למטה, במרתפי השכול הפרטי שלי. ובמקום שיטפסו עלי ויגנו, הם בורחים ממני כאש ממים. אני לא מים, הלוואי והייתי...אני יותר אנטיביוטיקה, סמיכה והפכפכה, הייתי נותנת הרבה בכדי שתכניס את היד ותרגיש עד כמה. אני מתגעגעת, אני כל כך מתגעגעת, הגעגועים אוכלים ומקיאים אותי. אני מתגעגעת לעבר שלי, אליך, אלייך אהוב יקר. אל המחלה ואל הטיפול, אל המלחמה ואל התבוסה, אל הרצון ואי הקבלה... בואו ימים בהם לא ידעתי מהי בריאות, בואו ימים בהם לא הכרתי עצמי, בואו ימים בהם התבוססתי בחיפושים. כל מגע עם האנטיגן הקל ביותר גורם לגוף שלי לקריסת מערכות, <P class=M</div>Thu, 24 Jan 2008 18:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (polydine)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=208640&blogcode=8488939http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=208640&blog=8488939http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=208640&blogcode=8401563<div align="right" dir="rtl">הפריטים היקרים שיש לי בארון: משקפיים של גוצ'י, 1500 שקל. נעלים של אמריקן איגל, 600 שקל. ג'אקט ונטייג', 200 שקל. ולרגע אני שוחכת גם מהגינסים שמחיר לאחד לא יורד מ400 שקל. אני בזבזנית, הכסף והשופינג הם האוויר והמים שלי, אני מאמינה ששבועיים בלי שופינג יגרמו לדעת שלי לטרוף את עצמה ואני אטעלף ואמות. אל טטעו- אני לא ילדת שמנת מפונקת, השכר של ההורים שלי הוא שכר מינימום ואנו חמש נפשות הגרות בבית של 4 חדרים, הכסף אילו אני מכורה הוא כסף שאני מרוויחה בדם וביזע, פשוטו כמשמעו. הבעיה היא שכשאני נכנס לקניון אני שוחכת את אותן שעות בהן עמלתי בסמול-טוק עם לקוחות, ואפילו יותר גרוע- ניקוי ופינוי שולחנות. שמות של מותגים מעוורים אותי, ואני, כאחוזה בתוך אמוק, נקרעת לכל כיוון כשידיי מלאות בשקיות. חוץ מההתמכרות הקטנה שלי לבגדים ואקססוריז, אני לוקה בהתמכרות לא קטנה לאלכוהול. וכבזבזנית מצויה- גם על אלכוהול אני מבזבזת את מיטב כספי. אין מצב לשבת בפאב ולא לצאת עם חשבות של 250 שקל לפחות. ולא פעם השארתי טיפ של 30% מתוך שכרות. הברמנים שלי מרווחים. על חשבוני. החיים שלי תלוים בהתמכרות. בין היתר אלכוהול ס</div>Fri, 11 Jan 2008 17:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (polydine)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=208640&blogcode=8401563http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=208640&blog=8401563http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=208640&blogcode=8401464<div align="right" dir="rtl">אני כן אני כן סוציופאטית. אני כן אגואיסטית. אני כן קרימינאלית. אני כן אגוצנטרית. אני כןשמנה! אני כן עצלנית וכן, תוך כדי שאני כותבת את הפוסט אני יושבת, אוכלת ומגרדת בביצים. אחרי הכול, אני כן טיפשה. אני כן פסיכופאטית, כל המחשבות הרצות לי בראש הן מחשבות ללא תקנה, ולא תמצא אותן בתוך שכל ישר. אני כן מנסה!. כול בוקר אני קמה ואומרת- היום אני מנסה לא להיות שמנה, לא להיות אגואיסטית ולא להתעצל, אך כול יום אני עדה לכישלון שלי בלעזור אומץ ויוזמה. אני כן שחקנית שש-בש טובה. אני לא אני לא יפה ובטח שלא רזה וגם לא כל כך כישרונית וכמה שלא אנסה- אני גם לא אדע לנגן בכינור. לעומת זאת- אני לא רוצחת, ולא אלימה באופן מיוחד אני לא רגוע לעולם אני לא שקטה לרגע לצערי אני לא קייט מוס, אך לשמחתי אני גם לא ריקי לייק. אני לא ממשיכה לכתוב את הפוסט המטומטם הזה. זהו. </div>Fri, 11 Jan 2008 17:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (polydine)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=208640&blogcode=8401464http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=208640&blog=8401464http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=208640&blogcode=8356617<div align="right" dir="rtl">לעיתים קרובות קשה לי להאמין שניתן לקום כול בוקר ולברוא את עצמך מחדש. כל יום אני מנסה ליישם את ה"סוד", ומשום מה זה לא מצליח לי. בגלל שאני בן אדם כל כך חלש ולא יוצלח אני תולה את הכישלונות שלי בעובדה שכרגע אני נגמלת מפרוזאק, אבל אם להיות ראלית לרגע- זה רק תירוץ. שונאת ראליזם. נמאס לי, והמאס הזה אוכל אותי כל יום מחדש. </div>Sat, 05 Jan 2008 12:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (polydine)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=208640&blogcode=8356617http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=208640&blog=8356617http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=208640&blogcode=8329603<div align="right" dir="rtl">כשהוחלט שאני נוסעת לאזור המרכז בכדי לחגוג את ראש השנה האזרחית, התחלתי ליצור קשר עם ידידים ומכרים שגרים בת"א והסביבה. כבר שכחתי כמה מהנה זה לנהל שיחות על הצד המיתיי של העולם, כבר שכחתי את אותם אנשים הנעלים שתמיד קיבלו אותי ואת הפאקים שלי בברכה. אבל לא עוד- מהיות אני מחליטה לשמור על קשר עם ידידים מעבר לים. במקום לצאת לבר מנוכר בת"א אני וסופי החלטנו להצטרף למסיבת-גג של מישהי. סלבסטר 2008, 24:00 בלילה, סופי מנשקת אותי על שפתיי והחבר שלי דופק שמירות בש"ג. כמה אכזר. עולים מברית המועצות לא הפסיקו להתחיל איתי, ושמתי לב לדפוס מסויים: רוסים הם ג'נטלמנים. אם נשווה את הפעם ההיא שהתחיל איתי בחור אוסטרלי פרוע שיער ואת הפעם בה רוסי קנה לי זר פרחים בכדי "לחזר אחרי" נוכל לאמת את ההשערה שלי. אין ספק שרוסים הם ג'נטלמנים. הלוואי והייתי צרפתיה.</div>Tue, 01 Jan 2008 19:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (polydine)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=208640&blogcode=8329603http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=208640&blog=8329603