http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=208238בבלוג זה, כמו בהרבה בלוגים אחרים (מן הסתם) אני אספר לכם על החיים שלי, על היום יום, בעיות אם יהיו, ידידות וחברים, האושר שבחיים ופעמים רחוקות (אני מקווה) על אכזבה וייאוש. כולכם מוזמנים. =]heCopyright 2026 Anonymous Person. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=208238http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=208238&blogcode=9079373<div align="right" dir="rtl">את האמת? שלא חשבתי שככה זה יגיע, זה לא סופי, כי מי יודע מה יקרה ומה עוד ישתנה, ולא ידעתי שככה זה יגמר, שלא יבוא לי יותר, לא ידעתי שיגיע מצב שאני אכנס ואגיד, מה אכפת לי בכלל?! ואת האמת? לא יודע, הכל משתנה, הכל השתנה, ככה זה, דברים משתנים, אנשים משתנים, הכל זז, הזמן לא עוצר, האנשים לא מסתכלים לצדדים, רק קדימה כל הזמן, לא מסתכלים איזה פצועים הם השאירו מאחור, מי מדמם ומי עדיין בחיים, ואלה שמסתכלים רק אחורה, נשארים שם והם נעלמים להם, בין הסדקים, נעלמים לאט לאט, ורק היחידים, אנשי הסגולה, המלאכים, איך שתקראו להם, הולכים בין עבר, הווה ועתיד, שולחים יד למשוך את הפצועים, את האנשים שנשארו בעבר, וממשיכים להתקדם קדימה, עם המון אומץ, תושיה וחוזק. ולהבין? אין מה להבין, פשוט תחייכו ותגיד 'כן', זה יעזור לכם, כי הרי מי מקשיב בכלל היום? אף אחד לא מקשיב יותר. הכל מהיר וחסר משמעות, נכנס מצד אחד ויוצא מהצד השני, אין אהבה היום, זה אפילו לא סקס, כל אחד מתגאה שהוא 'זיין' מישהי אחרת, ואין יותר סנטימנטים, הכל קר ומנוכר, והמעטים שאוהבים, שמאוהבים, שיודעים מה זה הדבר האמיתי, הם ברי מזל, הם אנשים אמי</div>Sat, 26 Apr 2008 23:45:00 +0200bumper1@gmail.com (Anonymous Person)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=208238&blogcode=9079373http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=208238&blog=9079373http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=208238&blogcode=8927120<div align="right" dir="rtl">או במילים אחרות: . את האמת? אני לא יודע אם אני מתרגש, אולי אני עדיין לא קלטתי או משהו. אין התרגשות כרגע, בטח מחר אני אהיה לחוץ מרוב התרגשות, כמו שאני מכיר את עצמי... אני מקווה שיהיה כיף, מקווה שלא יעשו מהיום הולדת שלי משהו מיוחד, אני רק רוצה חיבוק ולשמוע 'מזל טוב', לא צריך יותר מזה, באמת $: יהיה מיוחד, תהיה חוויה להיות שם בלי המשפחה, הייתי פעמיים בגרמניה, אבל עם המשפחה והכל היה ידוע ובטוח, ועכשיו..זה פשוט שונה. אין לי יותר מדי מה לחפור לכם, רק שאני מרגיש את זה מגיע, לא רק את גרמניה, אני פשוט מרגיש את זה מגיע, אני מקווה שאני לא טועה, אני לא רוצה לצפות ואחרי זה לטעות ולהתאכזב, ובגלל זה למדתי לשמור על הפה שלי, זה השלב שלמדתי את זה חושב. אני פשוט מקווה שיהיה טוב, לשמור על חיוך. בקשר לגרמניה, יהיו הרבה תמונות כשאני אחזור, אז הפוסטים יהיו מפוצצים בטח.. בכל מקרה, בלי יותר מדי קלישאות, שירים או מונולוגים, שיהיו לכם עשרה ימים נפלאים, שמרו על עצמכם, ותחשבו עלי מדי פעם.. "השלמות האמיתית השוכנת באדם, איננה מה שיש לו אלא מה שהוא" - אוסקר ויילד, כל כך חכם, כל כך נכון, תאמצו את זה. או</div>Wed, 02 Apr 2008 22:00:00 +0200bumper1@gmail.com (Anonymous Person)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=208238&blogcode=8927120http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=208238&blog=8927120http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=208238&blogcode=8911102<div align="right" dir="rtl">If you had One Shot One Time If you could Capture This very moment Would you miss it [?] זו הזדמנות אחת, הזדמנות של פעם בחיים, אולי הזדמנות של שנה, או של תקופה, ולא, לא 'לנצל' את ההזדמנות, אלא להנות ממנה, לנסות להפוך את ההזדמנות הזאת, את ה-One Shot למשהו טוב, להצלחה, לחיוך, להנאה. הימים עוברים להם לאיטם, רוב הזמן חיוך על הפנים, לפעמים ריבים מיותרים [אבל לפחות אני לא לבד] ולפעמים פשוט...הכל פשוט. לפעמים אנשים לא מבינים, לפעמים צריך לפקוח להם את העיניים, לפעמים אנשים רואים טוב יותר ממך ואתה זה שצריך להסתכל, לראות את התמונה בשלמותה, אבל אחרי זה לפרק אותה לחלקיקים, ולהבין מה בדיוק קרה שם. הוא לחוץ, כל הקהל מחכה רק לו, הוא נחנק, הוא קולט מה זו המציאות הזאת. דברים קורים כל כך מהר, לטוב ולרע, ואתה פשוט צריך לדעת מה לעשות, ברגע אחד קטן. לברוח, להישאר, אבל מה שבטוח זה שאסור להיתקע, אסור להיתקע במקום, ממשיכים הלאה. וברור שבסופו של דבר, מה שנשאר זה - :] וזהו, מספיק להיום, אני רק אוסיף, שלא תחשבו שמשהו כן נאמר ב-'באסה' או בעצב, הכל עם חיוך על הפנים, תאמינו או לא, גם בלב D: ב</div>Sun, 30 Mar 2008 22:28:00 +0200bumper1@gmail.com (Anonymous Person)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=208238&blogcode=8911102http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=208238&blog=8911102http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=208238&blogcode=8882084<div align="right" dir="rtl">את האמת, שבפוסט הזה לא יהיו יותר מדי מילים, לא יהיו משפטים מנצחים ומונולוגים. כי אני פשוט שמח, מרגישטוב, קודם הייתה את ההתרגשות הזאת, שעושה טוב בלב ועוברת לכל הגוף, והיום שלי היה חביב, בדיוק כמו שהיא אמרה, חביב זו המילה המתאימה, ואז הגיע הערב והפך את היום הזה לטוב, הרבה יותר טוב, כי פשוט, אלה הדברים הקטנים בחיים, שעושים אותי שמח, הדברים הקטנים שעושים כל כך טוב בלב :] אז מה עוד יש לי להגיד? החיוך מרוח על הפנים, שמחה בלב, אני מקווה להיכנס גם ככה למיטה, להירדם עם ההרגשה הזו. ומה אני אאחל לכם ולי? שרק נרגיש ככה, כל בוקר כשאנו פוקחים את עינינו, וכל לילה לפני השינה. ולשואלים מביניכם, אין סיבה מיוחדת, אם הייתם צריכים לדעת, הייתם יודעים, זה פשוט ככה, פשוט :] "המסתורין האמיתי שבעולם הוא הנגלה ולא הנסתר" - אוסקר ויילד. [חכם הבחור.] יש צורך להוסיף במילים? [אומנם הצלם *פירר* קטע את ליאורי, אבל החיוך כאן הוא אמיתי ומהלב, ובגלל זה שמתי את התמונה] וזו התמונה השנייה, מגניבה משהו (H) Anonymous Person שמדבר בהתרגשות [התרגשות יתרה, לשמור על ציפיות נורמליות].</div>Tue, 25 Mar 2008 23:47:00 +0200bumper1@gmail.com (Anonymous Person)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=208238&blogcode=8882084http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=208238&blog=8882084http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=208238&blogcode=8869887<div align="right" dir="rtl">המצב רוח טוב, השמיים יפים, האווירה חמימה, כשיהיה חם נתגעגע לקור, וכשהקור יחזור נקבל אותו בברכה, ונתגעגע לחום המחניק, ובסופו של דבר הכל משתנה, וטוב לנו, לי לפחות, עם חיוך על הפנים, ארנק כבד או קל יותר, זה לא משנה, העיקר שהלב מלא, מלא. אז היום אני שוב אפציץ אתכם בתמונות (H), שלוש עשרה תמונות מהמצלמה החדשה, קניתי אותה ביום חמישי אחרי שחיכיתי הרבה זמן... OLYMPUS SP 560-UZ סוף השבוע היה מעולה, המון חברים, קצת מנוחה, ספונטניות, והרבה חיוך על הפנים... קצת ים, שעושה לי כל כך טוב בלב ומעלה את החיוך שוב. היום חגגנו פורים בביתספר, היה נחמד, לא יותר מזה, למזלי היו את החברים מהכיתה שגרמו ליום הזה להיות טוב יותר, מצחיק ומהנה יותר, אני שמח שהתחברתי אליהם, פתאום עולם חדש נפתח בפניך, אתה רואה אנשים טובים שלא הכרת, ושמח על ההזדמנות להצטרף אליהם. ואני לא שוכח להגיד תודה, תודה על הכל, גם על הדברים הקטנים, תודה על הכל. אז היה לנו כיף בביתספר, ואחרי זה נסענו לדרום תל אביב להתנדב, לא הרגשתי שאני נותן יותר מדי, אבל בטח למישהו זה עשה טוב על הלב, ונהנתי, היה קצת חם [קצת?] אבל היה שווה</div>Sun, 23 Mar 2008 22:15:00 +0200bumper1@gmail.com (Anonymous Person)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=208238&blogcode=8869887http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=208238&blog=8869887http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=208238&blogcode=8829303<div align="right" dir="rtl">I Started A Joke And The Whole World Was Crying But I, I Didn't See That The Joke Was On Me On Me And I Finally Died תן ונשלם, ואין יותר מה לספר, היה שלום, שלום חבר. ומה ככה? אין יותר מדי מה לספר, סוף שבוע שמתחיל טוב, הופך למבאס, ולטוב שוב, הרבה בלבול. מין ציפייה כזאת לדבר הזה שיגיע כבר, אבל בגלל הציפייה הוא לא יגיע, אז איך משתחררים מזה? How can I let go? וזה מה שיש, זה כל מה שנשאר. צריך להתחיל לרוץ, כי המצב לא משהו, וזה עוד בכתיבה אופטימית. צריך גם להשקיע, בכל מיני דברים, להתחיל להשקיע. עוד פחות מחודש היום הולדת, שתהיה בזמן המשלחת לגרמניה, שזה גם לא עוד הרבה זמן, שבועיים ומספר ימים, נקווה שיהיה טוב. ניתן לתמונות לדבר, הן עושות את זה טוב בשבילי בזמן האחרון, ולא, אין כאן עצב, רק חיוך :] שיהיה לכם שבוע טוב, "לחיות הוא אחד הדברים הנדירים ביותר, רוב האנשים פשוט קיימים" - אוסקר ויילד, אחד המשפטים. שלכם, "שלושה חברים יצאו לטייל....איזה יום נפלא" "בחור אחד פרש כנפיים, ועף לו, אל על, לשמיים..." "המשפחה יצאה לטיול- הסבא החזק והזקן, שע</div>Mon, 17 Mar 2008 16:31:00 +0200bumper1@gmail.com (Anonymous Person)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=208238&blogcode=8829303http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=208238&blog=8829303http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=208238&blogcode=8801934<div align="right" dir="rtl">"המסע הזה, ששינה כל כך הרבה, המסע הזה, שגרם להמון דברים, טובים ורעים גם יחד, למה? כי לדעתי, המסע פתח התחלה חדשה, אך גם גרם לתחילת הסוף, הסוף של המון קשרים חזקים, המון אהבות, המון רצונות ואמונות שנאצלו להידחק לפינה חשוכה, ולאט לאט להיעלם בשביל לפנות מקום, לדברים החדשים. אולי לפעמים זה לטובה, אבל עכשיו, אחרי שנאמרו דברים במהלך 50 דקות, אני מבין ויכול להגיד, שגם אני, נדחקתי הצידה. זה מה שנשאר, אחרי כמה שנים, הרבה בדמיון, החיים ממשיכים .... מחר זה מחר, מחר היא תחזור [!] זה מה שנשאר..." ועכשיו, כשאני מסתכל על מה שכתבתי, יכול להיות שהמסע היה רק תירוץ לתחילת הסוף של המון דברים, תירוץ לנתק קשר, תירוץ להתחיל קשר חדש, תירוץ לחייך או לכעס... לפעמים אנחנו מחפשי תירוצים, וכנראה שהגיע הזמן. אפילו הגרביים מרגישות אז זה, אפילו הן רוצות קצת... ובסך הכל? בסדר, אני מניח שהכל בסדר, אין מה להתלונן, שום דבר רע, מחייכים כמה שאפשר וטוב, טוב. שיהיה לכם [תחילת] סוף שבוע מעולה, תהנו ממנו... "היצר הרע הוא אחד האינסטינקטים הראשונים של הלב האנושי" - אדגר אלן פו. [אני מאמין שזה נכון, עצוב</div>Wed, 12 Mar 2008 20:57:00 +0200bumper1@gmail.com (Anonymous Person)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=208238&blogcode=8801934http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=208238&blog=8801934http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=208238&blogcode=8782991<div align="right" dir="rtl">ככה זה בחיים, פעם אתה ככה, ופעם אתה ככה, ולפעמים, עדיף בכלל לחייך, ולא להוציא מילה. האמת? אחרי המסע הייתה התרגשות כזאת, הרגשה שאני בן אדם חדש, שהתבגרתי, שהשתנתי, שאני טוב יותר, ויומיים / שלושה אחרי המסע, הייתי אדם שונה, הייתי רגוע יותר, שקט יותר, מלא בשלווה, אבל זה עבר כל כך מהר, אולי עוד לא הגיע הזמן. חלק מהראייה השתנתה, למרות שהמון דברים כבר ידעתי, הוסיפו לי דברים פה ושם, כן למדתי, כן נהנתי, כן חוויתי. אולי זו הייתה ההתרגשות מהמסע, אולי זה היה השקט הפנימי שנשאר אחרי שבוע של עולם אחר, עולם של הנאה וחוויות. ואולי יצאתי הומו, זה לא מפריע לי, העיקר שיהיה טוב אה? ואולי אני בכלל אעבוד בזבל, אולי אני ארחוץ טרקטורונים, ואולי אני אמות בשירות הצבאי. מי יודע? היום היה יום טוב, עד עכשיו, אומנם נכשלתי במבחן כי לא התכוננתי, אבל זה שולי לדעתי, היום היה מנוצל, הרגשתי טוב אחרי כל הדברים שעשיתי, ובאמת שנהנתי.. דבר אחד או שניים יכולים להרוס, לפעמים אתה גורם להם, לפעמים אחרים, אבל ככה זה בחיים, צריך לדעת להתמודד, לנצל הזדמנויות ולנסות לשפר דברים, להתנצל, לדעת גם לסלוח. לדעת גם לשכו</div>Sun, 09 Mar 2008 17:31:00 +0200bumper1@gmail.com (Anonymous Person)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=208238&blogcode=8782991http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=208238&blog=8782991http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=208238&blogcode=8743306<div align="right" dir="rtl">יומן של מסע ישראלי מבראשית 2008 ואני רוצה להגיד לך תודה, על הכל, תודה על החיים האלה, תודה תודה תודה, ואמן. המסע היה מדהים, באמת, אין לי מילים לתאר אותו, עברתי כל כך הרבה, עברתי ביחד עם הקבוצה, ביחד עם עצמי ובכללי, היה כיף, מהנה, מרגש, משמח, עצוב, מפתיע, מגניב, מצחיק, מבלבל ובעיקר טוב, היה כל כך טוב שחבל שזה נגמר. היינו במצוק תמרור ביום הראשון [היום היחיד שאין לי תמונות ממנו בגלל שהן נמחקו עקב תקלה במצלמה, מה שהיה ממש מבאס כי הן היו התמונות הטובות ביותר], והיינו במצדה, ובים המלח, היינו בהתנדבות בדימונה בבית תמחוי ובניווט, היינו ב-'יד ושם' [שהיה מרגש עד דמעות] והיינו בערב סיכום מהנה ועצוב גם יחד, היינו בהר הרצל [שהיה מרגש עד בכי מר] והיינו בכותל במין התחברות מדהימה, מהנה ומרגשת. הפוסט הזה יהיה קצר יותר במילים, כי באמת אין לי מה להגיד, היה מסע כל כך טוב, כל כך מהנה, שאין מילים לתאר אותו, לא משנה מה אני אגיד, המילים לא יוכלו להעביר את כל התחושות שאני מרגיש, ולכן אני מעלה תמונות, והרבה, אני מעלה 42 תמונות מתוך 300 וקצת תמונות שצילמתי, אז תהנו, ספרו לי מה דעתכם כי השקעתי, ותצאו</div>Sun, 02 Mar 2008 17:36:00 +0200bumper1@gmail.com (Anonymous Person)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=208238&blogcode=8743306http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=208238&blog=8743306http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=208238&blogcode=8700361<div align="right" dir="rtl">נכון שזו נראית כותרת מחץ? אבל זה נראה לי פתטי, כל כך הרבה אנשים כותבים את זה, כל כך הרבה מחזורים פותחים במילים המנצחות 'מסע' 'טיול' 'מחזור' וכד'... יש לי כל כך הרבה דברים להגיד, על התוכנית הישרדות הישראלית, על אבודים והפרק האחרון שהשאיר אותי בשוק ובמתח, כמו כל שאר הפרקים, על אנשים מזוייפים, על אינטרסנטים, על כאלה שמתרחקים, על רגשות שאתה מרגיש שעוזבות אותך, ואתה מתחרט. על לחץ, על התרגשות [?], פחד מהלא נודע, תקווה לטוב, העיקר שיהיה טוב, שנשאר בריאים ושלמים, זה מה שחשוב לי, אחרי זה יגיע האושר לבד...וכך הלאה. [?]Ohh, Yeah, Where Is My Mind פחד? ילדות? הרגשה של נחיתות? מי יודע. אז עוד שעתיים, בשתיים לפנות בוקר אני יוצא לביתספר, נתארגן באוטובוסים, המורות יקראו שמות, ולאט לאט כל אחד ילך לפינה שלו לישון, או שהחבר'ה הטובים מאחורה ישירו שירים וישתוללו, בהתחלה נהיה מרוחקים, אולי אחרי זה נתקרב, אני לא ממש יודע. הקשר בטח ישמר עד סוף שנה, ומשנה הבאה זה יהיה רק להגיד שלום בביתספר, לשאול 'מה קורה?' אבל לא באמת להקשיב, וככה זה בחיים, הכל עובר הלאה. אני מקווה שיהיה טוב במסע הישראלי, אני באמ</div>Sun, 24 Feb 2008 23:56:00 +0200bumper1@gmail.com (Anonymous Person)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=208238&blogcode=8700361http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=208238&blog=8700361