http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=206843heCopyright 2026 משה דרור. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=206843http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/43/68/20/206843/misc/16799939.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=206843&blogcode=13502666<div align="right" dir="rtl">אז אין תקציב לממשלה. אז הולכים לבחירות. אז מפרקים ת'חבילה מתוך "אחריות לאומית"... כך הולכת ונקטעת לה תקופת השוד הגדול של ממשלת נתניהו את אזרחי ישראל. כך מנופצות באחת כל ההבטחות הבומבסטיות שהבטיחו להיטיב עם שכבות נרמסות למכביר בקרבנו. כך גם נחשפת הקומבינה של המאה בישראל &ndash; רווחתם, בריאותם ועתידם של תושבים, תמורת כסא רם ונישא. כי אימת האיום האיראני על עיתויה, אף אם היא נכונה, נועדה לא רק ליצור דעת קהל בינלאומית אלא ובעיקר, לשרת אינטרסים אחרים. אינטרסים המבקשים להסיט את תשומת הלב מן הקיפאון המדיני המדאיג מול הפלסטינאים; מן המחאה החברתית שאין צודקת ממנה; מהגדלת הפערים המקוממת בחברה הישראלית; מרמיסת עתידם של צעירים המבקשים להקים בית במולדתם; מזניחת השכבות החלשות בהן חולים, קשישים וניצולי שואה; מהגדלת אי השוויון בנטל בכל הנוגע לשירות הצבאי; מן ההתעלמות הטוטאלית מזעקתם של מי שעומדים בפני איבוד משרתם ופרנסתם; מן הניסיון הנואל ליצור תקשורת חד צדדית גם על חשבון אימוץ חינמון בן טיפוחיו של אביר הימורים על חשבון קבורתם של אמצעי תקשורת שהעזו לפרסם ביקורת נוקבת מול מחדלים שלטוניים; מן השיטה</div>Wed, 10 Oct 2012 00:31:00 +0200moshedror@bezeqint.net (משה דרור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=206843&blogcode=13502666http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=206843&blog=13502666http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=206843&blogcode=13491587<div align="right" dir="rtl">המאבק של עובדי עיתון מעריב נמשך. הם פועלים בשני נתיבים עיקריים &ndash; דאגה להמשך העסקתם בעיתון ודאגה לזכויותיהם המקופחות. לא ניתן שלא להבין את מצבם העגום וגם קשה שלא להזדהות עם מאות העובדים שהבינו לפתע כי קופות הפנסיה והפיצויים שלהם, מצויות בחוסר של כמאה מיליון ₪. את מלחמתם הם מנהלים מול שני גורמים מרכזיים &ndash; הבעלים האחרון והקודם של העיתון וממשלת ישראל. תביעתם של העובדים כנגד מעסיקם, לפחות בכל הנוגע לזכויותיהם הפנסיוניות ולפיצוייהם אם וכאשר יפוטרו, הגיונית וצודקת. לא כך לגבי בקשתם לעזרה ממשלתית. כי היום זה מעריב ומחר זה יכול להיות כל עיתון אחר. כי ההבדל בין עיתון לבין מפעל פניציה המבקש עזרה אף הוא לדוגמה, הוא בעצם העיסוק של מקבל העזרה. מפעל פניציה עוסק בייצור זכוכית. עיתון אמור לעסוק בדיווח, כולל דיווח ביקורתי &ndash; גם כנגד אלה שמהם הוא מבקש את עזרתו. אם הממשלה באמצעות נציגיה הנבחרים ייצאו לעזרת העיתונאים, כיצד אלה יבקרו את מעשיה מחר? ואם תבוא לאחר מכן דרישה מאמצעי תקשורת אחר לעזרה על בסיס תקדים מעריב &ndash; מה יקרה לדיווח העיתונאי הכולל? בערוץ 10 למשל, מבקשים את עזרת המ</div>Wed, 03 Oct 2012 12:41:00 +0200moshedror@bezeqint.net (משה דרור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=206843&blogcode=13491587http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=206843&blog=13491587http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=206843&blogcode=13443783<div align="right" dir="rtl">הערב יועלה מחיר הדלק לשיא של כל הזמנים בישראל &ndash; 8.25 ₪ לליטר. אמש נתבשרנו על המשבר העמוק אליו נקלעה קבוצת IDB &ndash; השולטת על קונצרנים ענקיים בארץ - שזכתה להערת "עסק חי" לאחר שצברה הפסדים כבדים. המע"מ עלה, האבטלה דוהרת ועליית מחירים מפחידה וכואבת, כבר בדרך. זו התוצאה של מדיניות קפיטליסטית הרסנית הנשענת על הפרטת שירותים, מתן הטבות ממשלתיות והקלות למשקיעים, וגם על טיפוח בעלי האמצעים - היוצר הגדלת פערים בחברה הישראלית על חשבון מי שידם אינה משגת. זו התוצאה של איבוד שליטה מול הטייקונים שהועדפו במשך שנים ואשר מרכזים את הונה של מדינה שלמה בידיים בודדות בלבד. כאשר המשבר מתקרב וההמונים מגלים סימנים מאיימים של עצבנות, נאלצת הממשלה להתערב לשם בלימת רווחיהם של העשירים שהועדפו, על ידי הפעלת רגולציה. התערבות זו, משמעה הגברת התחרותיות המביאה להורדת מחירי המוצרים ולצבירת הפסדים בקרב הטייקונים, הגוררת לקיצוץ בעובדים ולהגדלת שיעורי האבטלה במשק. הממשלה נדרשת לפתרונות שאין בידה לספק. המשק מצטמק והתספורות כבר מבצבצות מראשיהם של הטייקונים אשר גייסו את הוננו להגדלת סיכוייהם לרווחי עתק. ההיסטורי</div>Sat, 01 Sep 2012 11:31:00 +0200moshedror@bezeqint.net (משה דרור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=206843&blogcode=13443783http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=206843&blog=13443783http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=206843&blogcode=13429618<div align="right" dir="rtl">מיצחק תשובה ועד אילן בן דב לא חסרים טייקונים אשר ביקשו תספורות שמשמעותן ויתור על עמידה בהתחייבויותיהם, או במילים אחרות, ויתור מוסכם על כספים שהם חייבים לציבור בדרך זו או אחרת. נכון הוא שבעת שהם ממלאים את כיסיהם הדשנים בכספים שלנו ומכפילים ומשלשים את רווחיהם הם אינם רצים לחלק דיווידנדים לתושבי ישראל, אבל בעת מצוקתם "צריך להתחשב בהם כי אחרת נפילתם תביא לפיטורים ולפגיעה קשה במשק" &ndash; יאמרו התומכים בשיטה. גם בלי להסכים לעצם ההיגיון הזה, לא ניתן להתווכח עם הנימוק הטוען לפגיעה ברובד המועסקים אצל מבקש התספורת. הסכמה לעצם התספורת אינה הפתרון וצריך לאמץ פתרונות אחרים במצבים כאלה, שלא כאן המקום לפרטם. התספורת שאושרה לתשובה לאחרונה נושקת לסכום הקרוב למיליארד ₪, אך על החוב של ערוץ 10 לרשות השנייה בגובה של כ-45 מיליון ₪, הממשלה אינה מוכנה לוותר. שיהיה ברור &ndash; על הערוץ לעמוד בכל התחייבויותיו. אין לוותר לבעליו על חובו לציבור. עליו להתייעל. עליו היה לשקול טוב יותר את גובה שכרם של הטלנטים שבין עובדיו. והכי חשוב &ndash; צריך אחת ולתמיד להפסיק לוותר למי שביקשו להתעשר ולא עמדו בהתחייבויותיהם,</div>Thu, 23 Aug 2012 00:00:00 +0200moshedror@bezeqint.net (משה דרור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=206843&blogcode=13429618http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=206843&blog=13429618http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=206843&blogcode=13422384<div align="right" dir="rtl">היא "בודקת את הפסקת כהונת הנשיא". היא נוהגת להשתלח בכל מקרה העשוי להצמיח לה כותרת. זו מירי רגב &ndash; הבושה הפרלמנטארית התורנית שאין מקום בו היא שמה את רגלה ולשונה וצומח שם דשא. מצעד הבושות שהיא מטילה על המדינה אינה יכולה לבייש שום תחרות לדבילים נבחרים. לשונה החצופה השתלחה הפעם &ndash; כמדווח על ידי אמצעי התקשורת - בנשיא פרס, בגלל התבטאותו בעניין התקיפה הישראלית האפשרית באיראן עליה מדברים תכופות ראש הממשלה ושר הביטחון. הנשיא הביע את דעתו הנשענת על ניסיונו המדיני העשיר וגם את חששו מן התוצאות האפשריות ממתקפה שכזו. לא חייבים להסכים עם דבריו אך גם צריך מידה רבה של חוצפה ואולי גם מידה לא קטנה של בושה על מנת לבקרו באופן בו עשתה זאת מירי רגב. כי בלי לנקוט עמדה בוויכוח על נכונות המתקפה ללא תמיכה ושיתוף אמריקאיים, כל ניסיון לסתום את פיו של נשיא המדינה &ndash; בכל נושא בו יחפוץ &ndash; הינו הזוי. אפילו הבושה הפרלמנטארית התורנית צריכה לספור עד עשר לפני שהיא פולטת את הגיגיה הרדודים מפיה המצחין. כל בר דעת אמור לשאול את עצמו מנין לה - לאצנית הדגולה אחר כותרות הנושאות את שמה - הידע והניסיון על מנ</div>Sat, 18 Aug 2012 17:37:00 +0200moshedror@bezeqint.net (משה דרור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=206843&blogcode=13422384http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=206843&blog=13422384http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=206843&blogcode=13337663<div align="right" dir="rtl">מירי רגב אינה עוד פרלמנטארית בשורות נבחרנו, היכולה לטעון לפעילות לטובת בוחריה - שהרי אפילו למצביעי הליכוד מגיעה רמה טובה יותר של נציגים. כדוברת צהל לשעבר, היא מודעת היטב למניפולאציות תקשורתיות והיא מבינה היטב כיצד לייצר כותרות. ואת זה, לרוע מזלנו, היא עושה כמיטב יכולתה ואפילו בהצלחה. אלא שבחתירתה המתמדת לשערוריות, לזלזול באחר, לדיבור בוטה ולהקנטת מי שאינם חופפים לקו מחשבתה הרדוד, היא משיגה מחד את חשיפתה התקשורתית, אך מאידך היא גם ממיטה עלינו בושות. היא כיהנה בעברה כצנזורית הצבאית הראשית וכדוברת צהל במהלך מלחמת לבנון השנייה &ndash; תפקיד אשר עורר אז אנטגוניזם ואשר הוגדר על ידי רבים ככישלון. נראה כי כיום ועל פי התנהלותה הגסה והדורסנית במקרים לא מועטים, כישלונה בתפקידה הצבאי מובן יותר. כי מירי רגב מרגישה, לפחות על פי התבטאויותיה, כמי שהצדק, הכוח והמדינה כולה &ndash; הינם פרי קניינה. תחושה זו, יש להניח, היא המקנה לה את החוצפה לפגוע באנשים ולהעליבם, כמעט ללא הבחנה. למרות דבריה העילגים בראיונות תקשורתיים בהם היא התנצלה בפני חולי הסרטן ובפני ניצולי השואה, נראה שהיא נעדרת כל רגישות בכל הנוג</div>Thu, 28 Jun 2012 00:25:00 +0200moshedror@bezeqint.net (משה דרור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=206843&blogcode=13337663http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=206843&blog=13337663http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=206843&blogcode=13253675<div align="right" dir="rtl">היום הושבע שאול מופז לשר בלי תיק ולמשנה לראש הממשלה. האוזן השומעת ממאנת להאמין. האם מסוגל מאן דהו לקבל את "שבועתו" של מופז כשבועת אמת? האם לאחר תרגיליו המלוכלכים, החוזרים ונשנים לפחות מאז כניסתו למערכת הפוליטית, יש מי שמסוגל לבלוע את סיפוריו הבדויים? האם מי ששיקר בהבטחתו כי לא יעזוב את הליכוד וכך עשה למחרת לטובת המעבר לקדימה; מי שכינה את ראש הממשלה שקרן ורקם למחרת היום שותפות דרך עימו - יכול להיכלל ברשימת בכירי המנהיגים? בישראל 2012, מסתבר שכן. כי בדומה לביקורת הנוקבת בספרו של ויקטור הוגו "עלובי החיים" על מערכת הצדק הצרפתית - המתוארת כחסרת-לב, הנטפלת אל העניים וחסרי הישע ולא אל הפושעים האמיתיים &ndash; מדובר כאן באוסף רדוד של נציגים שלא עושה חשבון לאיש מנתיניו ואינו סופר אלא את עצמו בלבד. לא רק נתניהו ומופז אשמים בקומבינת הקומבינות שהפכה את הדמוקרטיה הייצוגית של ישראל לדמוקרטיה בדיחתית, שתתנהל מן הסתם ללא אופוזיציה ממשית. אשמים בכך לא פחות כל חברי הממשלה אשר הסכימו למהלך המביש על מנת להמשיך ולהושיב את ישבניהם בכיסאות המרופדים של מסדרונות השלטון. אידיאולוגיה? דרך ארץ? מילת כבוד? דאגה</div>Thu, 10 May 2012 00:54:00 +0200moshedror@bezeqint.net (משה דרור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=206843&blogcode=13253675http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=206843&blog=13253675http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=206843&blogcode=13184275<div align="right" dir="rtl">כמו לקראת בואו של כל אחד מחגי ישראל, נוהגים אנו לברך איש את רעהו בברכת "חג שמח". נראה אבל, שלקראת חג הפסח הקרב ובא שמחת החג נחלשת, שלא לומר נעלמת מנפשם של רבים מתושבי ישראל. כך, אם לשפוט על פי הלכי הרוח הנובעים מגל הגזירות החדש הפוקד את המשק. באופן לא מפתיע, האגדה של פסח אותה נוהגים לקרוא בליל הסדר, יותר מאשר מספרת לנו על עברו של עם ישראל &ndash; ממחישה לנו עד כמה מצבנו העגום דומה לזה של אבותינו, לפחות בכל הנוגע לסעיף העבדות. מחיר הדלק מטפס לשמיים; מחירי המים האמירו בשנתיים האחרונות למימדים מפלצתיים; מחירי החשמל עומדים לעלות בקרוב ועל רוב הסחורות הנמכרות בישראל אנו משלמים יותר מעמיתינו בחו"ל, באופן משמעותי. הפערים בחברה הישראלית ממשיכים לגדול בגלל מדיניות ממשלתית של כלכלה דורסנית והעוני בישראל אינו רק נחלתם של ההומלסים ברחובות אלא גם של אלפי משפחות בהן שני בני הזוג עמלים לפרנסתם. אנו עבדים. לא רק בעבר ולפרעה במצרים אלא גם בהווה המיוסר בו המשטר הדורסני מחייך אלינו בדרכנו אל גיהינום חיינו. אנו עבדים לטייקונים המתעשרים על גבינו בתמיכת ממשלה אטומת רגש. מחאת קיץ 2011 לא בדיוק נספרת על</div>Sat, 31 Mar 2012 14:49:00 +0200moshedror@bezeqint.net (משה דרור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=206843&blogcode=13184275http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=206843&blog=13184275http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=206843&blogcode=13147829<div align="right" dir="rtl">יובל דיין. הקול המבטיח שהתמודד בתוכנית "דה וויס" פרשה רגע לפני עלייתה הצפויה לתחרות הגמר. מקום אליו שואפים ואף חולמים להגיע אלפים רבים מצעירי ישראל. היא צלחה מאז האודישנים את כל השלבים והגיעה לשלב חצי הגמר של התוכנית עם סיכויים מצוינים לעלות כאמור לגמר. אלא שרגע לפני ציוניו של שלומי שבת, המנטור שלה בדה וויס, היא הפילה פצצה בשידור חי בהודיעה שהיא מבקשת ממנו להעניק למתמודד השני בצוותו, צחי הלוי, את הנקודות שהיה מעניק לה. משמע, ביקשה לפרוש מן התוכנית תוך הצהרה שהיא מבקשת להמשיך לעסוק במוסיקה, אך בקצב שלה. יובל דיין היא נערה צעירה הלומדת בכיתה י"א. נראה על פי דבריה שהלחץ עליה היה גדול מידי עבורה. היא רוצה לשוב לחיק משפחתה, ללימודיה ולעיסוקיה, הרחק מן ההמולה התקשורתית שהתפתחה סביבה, לאור כישרונותיה והצלחתה. בלי לשפוט את רמתה המוזיקלית, מפאת חוסר התמצאות, אני בוחר לשפוט כאן את בגרותה. אורות הבמה הנוצצים, מחיאות הכפיים מחרישות האוזניים, ההצבעות האדירות בהן זכתה הנערה האלמונית מאשדוד במהלך החודשים האחרונים מאז עברה את שלב האודישנים, לא הצליחו לסחרר את דעתה. משפחתה, לימודיה ומסלול חייה הש</div>Sun, 25 Mar 2012 00:41:00 +0200moshedror@bezeqint.net (משה דרור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=206843&blogcode=13147829http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=206843&blog=13147829http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=206843&blogcode=13110076<div align="right" dir="rtl">מזה זמן אני, כרבים מתושבי אשדוד, חש סכנה. סכנה למשפחתי. סכנה לחבריי. סכנה אישית. מי שחשב שניתן להיכנס לשאננות מפאת הפעלתה של מערכת כיפת הברזל באזור, התבדה. המערכת פועלת היטב. אך היא אינה מבטיחה הגנה מושלמת. גם בעת פעולתה אין להקל ראש מן הסכנות הנשקפות ממנה. פגיעה בטיל אויב באוויר מנחית על האזור שמתחת רסיסי ברזל מסוכנים ביותר. החרדה המתעוררת לקולות האזעקה, הריצה לתוך המרחב הממוגן הקרוב וההמתנה הדרוכה לקולות הפיצוץ המבשרים על יירוט מוצלח אך לעיתים על נפילת טיל באזור סמוך, אינן נותנים מרגוע. המחשבה שקשה לחזור לשגרה מפאת הטיל הבא אינה מאפשרת חזרה לחיים תקינים. יש קושי לעיתים להסביר לילדים את המצב המשנה את שגרת יומם, את ריחוקם מחבריהם ומכיתותיהם. את הלחץ בעת האזעקות תוך עזיבת כל עשייה אחרת. כך מרגישים אזרחים מאוימים. כך מרגישים מי שבחרו להתיישב בחבל ארץ זה מתוך אמונה שזה מקומם עלי אדמות. כך מרגישים מי שממשלות ישראל לא הצליחו לדאוג להגנתם הממשית. כך מרגישים מי שהמחר שלהם אינו יציב, לפחות מן הצד הביטחוני. כך מרגישים מי שמקווים לטוב ומתפללים עבורו, אך ספקנים לגבי בואו. אני חש לכוד במציאו</div>Fri, 16 Mar 2012 11:30:00 +0200moshedror@bezeqint.net (משה דרור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=206843&blogcode=13110076http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=206843&blog=13110076