http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=205017רובי- טבעי שלא תשלוט בעצמךheCopyright 2026 Rubi -. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=205017http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=205017&blogcode=8366553<div align="right" dir="rtl">חזרתי הביתה אחרי שבוע של מחלה, חום, הקאות וכל מה שהדמיון הפרוע שלכם יכול לדמיין. לא שהמצב פה מול המחשב יותר טוב. חורף, קר, אין מה לעשות וגםהישיבה בין ערמת הארגזים, שההורים כבר הספיקו לארוז, לא תורמת ממש לעניין. יושב פה ושומע את הפסקול של "American Pie- Band camp" . ראיתי את הסרט בבסיס בפעם השנייה וממש אהבתי אותו. לא (רק) בגלל הבחורות אלא משהו באווירה הכללית. החיים נהפכו ליותר מידי שגרתיים וזה מתחיל להימאס. כמה אפשר. צריך שינוי. אולי נעשה עגיל בפטמה (לאחי). יותר מזה אין כ"כ חדש. מקווה בחודשים הבאים כשאעדכן שוב שיהיה לי משהו יותר חשוב לספר. בטח ככה שומרים בבסיס של תזמורת צה"ל המציג אינו חייל ( I wish) רובי.</div>Sun, 06 Jan 2008 16:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (Rubi -)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=205017&blogcode=8366553http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=205017&blog=8366553http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=205017&blogcode=8296491<div align="right" dir="rtl">עוד שנה עברה. וכמה הרבה זכרונות יהיו לכולנו מהשנה הנוכחית. שנת 2007- השנה שתיזכר כהשנה הראשונה אחריהמלחמה השנייה עם לבנון, השנה שבה אהוד אולמרט ראש הממשלה נחקר במשטרה מס' פעמים, השנה שבה איראן החלה במהלכים כדי ליצור נשק גרעיני, וכמובן השנה שבה נינט טייב גילחה את ראשה (ונראת כמו יוסיאבוקסיס אם יורשה לי להגיד). באופן אישי, גם עליי עברו הרבה דברים השנה. וכן!, אני יודע שהמשפט נשמע לא טוב מהצד. אבל עם כל היחודיות שלה, שנת 2007, לא הייתה כ"כ מיוחדת. כחייל זאת בסה"כ הייתה שנה שגרתית- צבא, בית, צבא, בית. אל תבינו אותי לא נכון. יש המון דברים שאני לא אשכח השנה אבל פשוט הצבא מעכשיו הוא חלק מאוד משמעותי מחיי. מעטים האנשים שיודעים את רוב הדברים שקרו לי השנה. וזה אחד הדברים שיותר קשה לי איתם. הרבה מהקשרים שלי עם אנשים התרופפו. קשה לשמור על חברות או כל מה שזה לא יהיה עם בן אדם כשאתה בבסיס. אז במידה ויש כאלה שנפגעו- שלא רואים אותי, לא שומעים אותי, לא שוכבים איתי- אז זה לא בכוונה תחילה. ומה אני יכול לאחל לי לשנה החדשה?, הרבה בריאות ואהבה. וזה גם מה שאני רוצה לאחל לכולכם. את הסילבסטר אני</div>Fri, 28 Dec 2007 17:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (Rubi -)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=205017&blogcode=8296491http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=205017&blog=8296491http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=205017&blogcode=7977308<div align="right" dir="rtl">קודם כל, לפני שנתחיל, כפי שבוודאי שמתם לב שיניתי (בעזרת ידידתי הטובה- קרן) את העיצוב של הבלוג וכעת הוא בסימן- מועדונים, מוזיקה, אלכוהול ובכלל החיים הצעירים. מה גם שישראבלוג החלה לחלק מנויי פרו כמו סיגריות נובלס וקונדומים במסיבה לנערים בני 17, אז אני אשתדל לעשות עיצוב מפוצץ. כמובן שזה לא יהיה תלוי בי- אני בקושי יודע לכתוב פוטושופ בלי שגיאות, אז להתעסק בו?, שלילי ועכשיו לסיבה שלשמה התכנסנו כאן היום ( ולאלה שיקראו פה עוד שבועיים-טוב שנזכרתם), אני חוגג פז"מולדת. לאלה שהקשר שלהם לביטויי הצבא הוא כמו הקשר שלי לפוטושופ שהוזכר, אז אתמול ב-20 לחודש לפני שנה, עבדכם הנאמן, התגייס לצבא הגנה לישראל. אני זוכר אתאותו יום חורפי גשום כשקמתי בבוקר בבוקסר התחלתי להתלבש ואז נכנסה בלונדינית עירומה.... זה כבר סיפור אחר. באותו יום הגעתי לבקו"ם (צעירים קחו מילון), חטפתי כמה זריקות ממתלמדת ועליתי על מדים. * זה לא יאומן אבל כל בן אדם שעולה על מדים בפעם הראשונה נראה כמו אחד שרק עכשיו יצא לעולם- שוקיסט. אומרים שכל ההתחלות קשות. שלי הייתה קשה במיוחד. לאחר מס' שבועות כחייל קרבי, חזרתי לאותו בקו"ם וה</div>Wed, 21 Nov 2007 11:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (Rubi -)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=205017&blogcode=7977308http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=205017&blog=7977308http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=205017&blogcode=7946060<div align="right" dir="rtl">שלומלום, קוראים נחמדים (...ובוריס)!!! רוביק הרשה לי לפרוץ לו לבלוג, יותר נכון ביקש שאעצב לו אותו אבל ניצלתי את ההזדמנות כדי לפרסם כאן פרטים זדוניים על האדם שאתם חושבים שאתם מכירים... ובכן, בניגוד למה שרבים מכם יודעים, שמו האמיתי הוא פייר סן חוזה. פייר נולד בצרפת בשנת 1988 לביאטריס, יצאנית צועניה משופמת שלא חיבבה להתגלח או להתרחץ, ולמרסלו, איש עסקים מפוקפק (מכר סוכריות בשוק) עם נטיות הומואיות שכל ימי חייו היה משוכנע שביאטריס היא בעצם גבר. פייר פנה אל שניהם כאל "אבא". כילד, פייר היה מצטרף לאימו בקרקס ומרוויח גרושים מועטים בכדי לקנות לאימו סכין גילוח, שנחשב פריט נדיר באותם זמנים (הרי בכל זאת מדובר בצרפת, אין הרבה היגיינה). לעבודה בקרקס היו השלכות רבות על פייר הקטן והוא לא הצליח להסתדר עם שאר הילדים. הם נהגו לקשור את עיניו, לרכב עליו כעל חמור ולהצליף בו, עד שפייר היה תופס תאוצה ומתנגש בעץ. הודות לכך, מוחו התעוות בצורה בלתי הפיכה והרופאים קבעו שפייר הקטן לקה בהפרעת זהות דיסוציאטיבית, הידועה בפי רבים כ'פיצול אישיות'. כך נולדה זהותו השניה של פייר, הלא היא "רובי". כשהרופאים הודיעו על דבר מח</div>Sat, 17 Nov 2007 22:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (Rubi -)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=205017&blogcode=7946060http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=205017&blog=7946060http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=205017&blogcode=7869084<div align="right" dir="rtl">שלום וברוכים השבים לבלוג!. (אהלן וסהלן יא חביב- לקוראים מהמגזר) לא עדכנתי במשך הרבה זמן מפאת חוסר זמן. אתם הרי יודעים- צבא, בילויים והרבה צפייה בערוץ הילדים לא מאפשרים יותר מידי זמן פנוי לחשוב על פוסטים איכותיים יותר מידי. בינינו, כמעט ואף פעם לא כתבתי פוסט אישי,פרטי, נטו עליי אלא, פוסטים מבדרים במרביתם כדי שתוכלו לראות עד כמה אני מאותגר שכלית באמת. אז אולי יום יבוא ובהזדמנות אני אתן לכם לראות את הצד שמעט אנשים זכו (או לא) לראות- את האני האמיתי אבל בנתיים כדי לספק לכם אינפורמציה עליי אז נעשה שאלון. למה?, כי משעמם. * הערה- כמעט בכל שאלון שלי אני מנסה לצחוק כמה שיותר. אז הפעם אני אנסה בנוסף גם לענות ברצינות. לא בטוח שיצא. שם מלא: דיוויד בקהאם, השם שלי קיבל יותר שינויים מיב'ניק שמקבל מערכת שעות. רוסלן- ראובן- רובי ובקרוב גרישה : ) על שם מי..?: לסבתא רבה שלי קראו רבקה. ההורים החליטו לתת לי שם שיתחיל באות ר'. למזלי זה לא היה רויטל. איך חבריך קוראים לך...?: רובי. לבנות יש נטייה לעוות את השם. תאריך לידה: 29.6.88 איפה עוד גרת: גבעת המורה, עפולה עלית ועכשיו בעפולה. <SPAN lang=HE s</div>Thu, 08 Nov 2007 16:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (Rubi -)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=205017&blogcode=7869084http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=205017&blog=7869084http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=205017&blogcode=7726085<div align="right" dir="rtl">לאור התופעה המתמשכת ולאור הרצון של חלק גדול מחבריי הצעירים לשעבד את נשמתם לשטן הידוע בתור צה"ל ולהבטיח לעצמם מקום בגיהנום (עתודה). החלטנו לפתוח בקמפיין כנגד אותם אנשים אשר כ"כ רוצים ללכת בדרך הזאת, ולהשתחרר באותה שנה עם אחי בן ה-11. נתחיל,נער/האשר מסיים/(אין לי זין להמשיך עם זכר/נקבה)את לימודיו בהצטיינות, נשלח היישר אל המוסד האקדמי כאשר הוא אינו מנוסהוללא מספיק חכמת חיים. אותו נער מסוייםמסיים את מסלול העתודה בגיל28אמנם עם חכמה אך ללא חיים, כי הרי אם תשאלו עתודאי, שלא פגש בחורה במשך כל שנות הלימוד שלו(חוץ מציפורההמחוצ'קנת שלמדה איתו בפקולטה), ובשנות הצבאשלו (חוץ משרון, המ"כית הבחורילה שצעקה עליו בטירונות), איך נולדים ילדים- הרי הוא יתחיל להסתבך בתהליך הגיאולוגי של האווירודינמיקה של החסידה. מה שבקיצור אנחנו רוצים להגיד- עתודה= בועה. ולכן החלטנו להביא בפניכם מס' רב של נימוקים מדוע עתודה היא בחירה שגויה בהחלט ומובילה לחוסר חיים טוטאלי: 1. הרי אף אחד לא באמת רוצה להשתחרר בשנת 2036 2. רק המחשבהשהבחורהשתחתום על טופסי השחרור שלך, ברגע זה רואה קלטות של דפנה ודודידו מובילה למחשבות פו</div>Sun, 21 Oct 2007 19:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (Rubi -)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=205017&blogcode=7726085http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=205017&blog=7726085http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=205017&blogcode=7519730<div align="right" dir="rtl">כמו כל טרילוגייה המכבדת את עצמה כמו שר הטבעות, מטריקס וזהבה ושלושת הדובים גם אני החלטתי לבצע את הפוסט השלישי בסדרה ( במידה ואתם סנילים, לינקים במועדפים בצד). הפעם ארגון הסרטים ביקש ממני זמן רב להצטלם ולפרסם את הסרטים החדשים שיוצאים לבתי הקולנוע. מפאת חוסר הזמן הנוראי של חייל נטחן נאלצתי להיעזר בנטחן אחר (נטחן בתחת), ידידי אמיל, כדי להספיק ולהיענות לדרישות הרבות. לכן ללא דיבורים מיותרים נקפוץ ישר לפוסטרים- Enjoy בית השעווה-סרט האימה המוצלח עם הבלונדינית שהספיקה להיות בכלא ואז לחזור ולבלות עם חברתה ריצ'י. בהחלט עדיף כלא. ריי- סרט המספר את סיפורו של הפסנתרן העיוור ספייס ג'אם- שימו לב לספייס בפה : ) הרואה בקלפים- סרט המתח הישן. ישן כמו הפעם האחרונה שהשחקן הראשי בספייס ג'אם היה עם בחורה או אפילו בחור. הארי פוטר וגביע האש- בכיתה ז' צחקו שיש לי משקפיים כמו שלו, ב-י' אמרו שיש לי עיניים כמו שלו ועכשיו יש לי "מוט" קסמים כמו שלו. חסרה רק הרמיוני. למרות כל הפופולאריות של הבלוג ושל בלוגר כמוני, גיליתי לפתע, שאחד מידיידי הטובים מתחרה בי וגונב את כל העבודה. נוצר</div>Tue, 25 Sep 2007 20:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (Rubi -)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=205017&blogcode=7519730http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=205017&blog=7519730http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=205017&blogcode=7423632<div align="right" dir="rtl">סתם, לקראת ראש השנה רציתי להתבכיין קצת. התקופה האחרונה כ"כ לא מוצלחת בגלל כ"כ הרבה דברים. לא יודע אם זה בגלל שאני לא בבית בראש השנה, או העובדה שאני אהיה תקוע על מדי ב' שומר כשכולם עם החברים. או אולי זה פשוט אותן בעיות שלצערי אני לא יכול לפרט פה בבלוג?. איך מתחשק לי פתאום בלוג אנונימי. לא שעכשיו הוא סופר פופולרי חעחע. בלוג שאפשר לכתוב להתשחרר בלי חשש שמישהו יקרא את התחושות והרגשות. אותו מצב רוח- על כל שטות אני מתעצבן, על כל שטות נפגע, ועל כל שטות מת לפרק את העצבים שלי על מישהו. הרבה זמן לא הרגשתי ככה. איזה שינוי מראש השנה הקודם. חג שמח ומתוק לכולכם. רובי </div>Tue, 11 Sep 2007 21:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (Rubi -)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=205017&blogcode=7423632http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=205017&blog=7423632http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=205017&blogcode=7300730<div align="right" dir="rtl">עוד יום שבת עבר לו במהירות, עוד יום ראשון מבאס בפתח שצריך לסוע לבסיס. כשאני חושב על זה הצבא היה צריך לשכור את לואיסנה הכוסית (שדרך אגב 20 אחוז מתושבי עפולה בטוחים שזה השם משפחה שלה) לקמפיין מטורף בשביל שחיילים לא יהיו כ"כ מבואסים כשמגיע יום ראשון - פרסומת שבה היא תיהיה חצי ערומה, תחייך ותגיד בביטחון: ביום ראשון חיילין(אתם מכירים הרי מבטא של ארגנטינאים) חוזרים לבסיס. מוי כיף! איך הזמן טס לו. אני זוכר את יום הגיוס שלי בנובמבר (לא רוצה לשמוע צעיר. טוב בעצם כמעט כל מי שקורא פה זה בנות בגילאי 16.). אני זוכר את החודש האחרון לפני הגיוס, את המסיבת גיוס שלא עשיתי, את החודש הראשון בצבא וכן הלאה. לא ממזמן אני 9 חודש בצבא. תקופה קצרה יחסית לשלוש השנים שאני אמור לשרת, אבל בכל זאת, ב-9 חודש אפשר לטוס לאמסטרדם, להתמסטל, ללכת לחלונות האדומים( אני בהחלט מקווה שמשטרת ישראל לא קוראים אצלי בבלוג- הם לא כ"כ משועממים), לחזור לשם אחריי שנה ולגלות שאתה אבא לתאומים. אז איך בצבא?, בסדר גמור. מסתדר כמו שצריך. עובד קשה. אבל מרוצה בסה"כ. אחלה מפקדים, חבר'ה סבבה. אני מקווה עוד מעט לצאת לקורס מגניב- שאנלא אפ</div>Sat, 25 Aug 2007 21:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (Rubi -)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=205017&blogcode=7300730http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=205017&blog=7300730http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=205017&blogcode=7257816<div align="right" dir="rtl">כמו בכל קיץ, ככמות הערסים שיוצאים לשחק מטקות כזאת היא כמות הבגדים החדשים היוצאת לשוק. כמובן שכל אדם שמכבד את עצמו מסוגל להגדיר את סגנון הלבוש שלו: סקייטרים שלובשים X-Boy, ערסים שמצטיידים בשרשראות וגורמטים , פריקים בניטים, והרוסים הישנים שעדיין לובשים אדידס. עם כל אותן ה"קבוצות" האלה כבר אי אפשר להיכנס לחנות ולהתאים בגדים כמו בן אדם. למשל אני בתור חייל שאין לו כ"כ הרבה זמן וכוח לקנות בגדים(על מי אני עובד? תציצו בארון שלי. ארון של נקבה XD) מוצא את עצמי יוצא מחדר ההלבשה עם חולצה של בליינד, ג'ינס של קסטרו, וסנדלים עם גרביים. אז זהו!!, הגיע עד כאן. החלטתי לפתוח קולקצייה חדשה-ישנה לקיץ כדי שתוכלו להשתייך לאחת מהקבוצות המשוייכות האלה, ובשביל שתוכלולקנותבגדים כמו בני אדם. אז הנה fashion week בשבילכם. אז חילקתי לקטגוריות את הבגדים הקיימים בשוק. שכרתי דוגמן במיוחד בשביל זה. XD אופנת הסקייטרים 2007 האופנה הרוסית אופנת הערסים אופנת הצעירים(לצורך הצילום, נאלצתי להיעזר בחמישה בחורים שפגשתי ברחוב. די דפוקים אפילו) אופנת המכוערים סתם בוריס, אתה יודע שאני מת עלייך. מה ג</div>Mon, 20 Aug 2007 14:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (Rubi -)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=205017&blogcode=7257816http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=205017&blog=7257816