<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>Maybe Memories</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=203349</link><description>כדי שלמרות הסניליות אני אזכור...</description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 one to write it down. All Rights Reserved.</copyright><image><title>Maybe Memories</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=203349</link><url></url></image><item><title>סגירת מעגל</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=203349&amp;blogcode=8055390</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;כבר הרבה זמן לא התיישבתי אל מול הדף הלבן הזה. הוא נראה לי קצת נדוש לאחרונה. אז כתבתי רק במקרים מיוחדים. היום, נראה לי נכנס אל הקטגוריה הזאתי. יום אחרון לגיל 16. לא אוכל לסכם את השנה הזאתי במילים, כי לא הייתה שנה, שהכילה יותר עליות, ירידות ומפחי נפש, כמו השנה הזאתי. לא הייתה, ואני אאחל לעצמי שגם לא תהיה. ה-16 שלי לא היה מתוק, כמו שהקלישאה אומרת. היו בו יותר מדי רגעים מרים, בשביל שאזכור את השנה הזאתי כשיא של חיי. ומצד שני, אני יודעת שגם היו המון דברים טובים. לא אלאה את הקוראים המעטים, שעוד נשארו פה, בסיפורים, כי מי שצריך לדעת, יודע, ומי שרוצה לדעת, יודע איפה למצוא אותי. 
אז החלטתי לסגור את המעגל. לסגור את הבלוג. זה קצת סימליות של תקופה, שנגמרה מבחינתי, וסגירת השנה הזאתי, היא תיזמון מוצלח מאוד בשביל לסגור גם את הפרק הזה מאחורי. אין לי עוד צורך בלכתוב את תלאותי, כשממילא כולם כבר שמעו או ראו. הזכרונות שלי, ישארו כתובים פה, בזמן שהזיכרון שלי ימשיך לדהות בחלוף השנים. 

זהו. תם ונשלם.
שיהיה לי מזל טוב.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 29 Nov 2007 18:09:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (one to write it down)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=203349&amp;blogcode=8055390</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=203349&amp;blog=8055390</comments></item><item><title>מתגעגעת..</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=203349&amp;blogcode=7594332</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;הבטחתי לעצמי, שאני לא אעשה פוסט מתבכיין כזה..
אבל אני ממילא רגילה להפר הבטחות שאני עושה לעצמי, אז מה זה כבר משנה?... 


אני כ&quot;כ מתגעגעת... ואין לי מילים אחרות...
הכמה ימים האלה, עברו עלי כמו נצח.. ואין לי דרך אחרת לתאר את זה, כי זה פשוט ככה..
אז מה אם יגידו שאני מתלוננת מהר מדי?.. לא אכפת לי.. כי שבוע בלי לשמוע את הקול שלו זה יותר מדי.. 
הרבה יותר מדי... 
אז כן.. החלטתי, שמותר לי להתלונן, גם אם עוד יומיים הוא כאן.. יומיים זה המון זמן... 

נכון, אני לא כותבת את זה פיוטי כמוהו, ואני לא יודעת לבחור את המילים שלי כמו שצריך, אבל געגוע זה געגוע...
ושומדבר לא יעזור לזה, עד שהוא יחזור.. 

&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 04 Oct 2007 21:53:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (one to write it down)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=203349&amp;blogcode=7594332</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=203349&amp;blog=7594332</comments></item><item><title>חזרה לשגרה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=203349&amp;blogcode=7363724</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;חשבתי, שאני אתרגש לפני כל החזרה הזאת ללימודים, שנה אחרונה, בכל זאת..
אבל קמתי היום בבוקר באדישות מוחלטת לעובדה הזאת...
נכנסתי לבצפר והתנהלתי כל היום באדישות, שלא ממש אכפת לי שזאת השנה האחרונה...
זה פשוט מרגיש אותו דבר.. לטוב ולרע... 
יש דברים שאף פעם לא משתנים...

מבפנים, אני עדיין גועשת ומוצפת בגלל מה שרק היה לפני כמה ימים...
ומצד שני, אני לא מסוגלת להסביר...
הכל יותר מדי מורכב..
אבל זה היה טוב... זה היה מדהים... 

&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 02 Sep 2007 17:09:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (one to write it down)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=203349&amp;blogcode=7363724</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=203349&amp;blog=7363724</comments></item><item><title>אורזת ועוזבת</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=203349&amp;blogcode=7218920</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;ממחר, אני לא בבית, ובעוד יומיים, אני לא אהיה בארץ...
הכל כמעט ארוז ומוכן, כל החיים שלי ארוזים לשבועיים רחוקים מפה..
נפרדתי מכל מי שיכולתי.. וממי שלא, אני כנראה גם לא אפרד... 

אז... תהנו לכם ממעט החופש שנשאר...
אני אתגעגע..... 

[האי-מייל שלי, אם למישהו ישעמם: goni.dagan@hotmail.com] 

&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 15 Aug 2007 19:13:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (one to write it down)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=203349&amp;blogcode=7218920</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=203349&amp;blog=7218920</comments></item><item><title>ורדים</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=203349&amp;blogcode=7146954</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;לאחרונה, אני מוצאת את עצמי במצב, שלא כל כך נוח לי להביע את עצמי בכתיבה, כמו שנוח לי להביע את עצמי בצילום.

לכל בן אדם אחר, התמונה הזאת, היא כל כך סטנדרטית, כל כך מרובעת....
ובשבילי, היא מרכזת כל כך הרבה זיכרונות, מחשבות, תהיות, תקוות, רצונותוחלומות.. 
אם היה לי את האומץ, הייתי תולשת כל עלה כותרת מהורדים, וכותבת על כל אחד ואחד מחשבה אחת..
אבל אין לי את האומץ, וגם אין לי מספיק רצון לתעד דברים סתמיים, שהם בני חלוף...

אז בזמן הקרוב, הזיכרונות שלי יהיו מתועדים בתמונות..
ובשבילי, התמונה הזאת שווה לתקופת חיים שלמה..&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 06 Aug 2007 22:29:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (one to write it down)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=203349&amp;blogcode=7146954</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=203349&amp;blog=7146954</comments></item><item><title>תמונה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=203349&amp;blogcode=7083895</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אחת כזאת, שלא רק שווה אלף מילים, אלא גם שווה הפגה קצרה של הגעגוע.. 
אחת כזאת, שמרעננת את הזיכרון הרדום, גם אם הכל רק היה אתמול... 



אז מה אם אני אמוציונלית נורא לפעמים? 
גם לי מותר מדי פעם....&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 29 Jul 2007 19:51:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (one to write it down)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=203349&amp;blogcode=7083895</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=203349&amp;blog=7083895</comments></item><item><title>-</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=203349&amp;blogcode=6933986</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני מרגישה בזמן האחרון כאילו אני מפספת משהו..
כאילו נרדמתי על המשמר, בזמן שכולם כבר רצו הלאה..
ומצד שני, אני יודעת שלא עצמתי את העיניים אפילו לרגע...
זה מרגיש, כאילו כולם יודעים משהו שאני לא.... 
זה יהיה כל כך קל להאשים את כולם, אבל אני מניחה שהאשמה היא אני..
אני גם לא בטוחה אם זה הסדר עדיפויות שדפוק, או סתם המוח שהחליט לשבות...

כל כך בא לי לשבת בצד של המרוץ הזה...
לקחת ממנו הפסקה, ולקבל בחזרהאת השפיות הישנה... 
זה ממילא לא משנה, אם אני משתתפת בו, ואם אני לא..
התוצאות כל כך דומות...
והאמת, בשני המקרים אני לא ממש מגיעה לשום מקום.. 
אבל מצד שני, אני פוחדת שאם אני אפסיק, אני אפסיד משהו..
אז אני פשוט מחכה ורצה לקראת הדבר שלא יגיע... 

[הייתי דופקת את הראש בקיר, אם זה היה עוזר...
אבל זה לא... והתוצאות של זה סתם יכאבו ולא יועילו יותר משיזיקו...]&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 10 Jul 2007 15:16:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (one to write it down)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=203349&amp;blogcode=6933986</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=203349&amp;blog=6933986</comments></item><item><title>בסוף</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=203349&amp;blogcode=6874772</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;ובסוף... מה תגידו בסוף?
האם תתחננו ותבכו? האם תזעקו בקול ותצרחו?
ואולי.. אולי אתם אלה שיצחקו בלב שלם...
או תלחשו, כל כך חלש, שכמעט ואף אחד לא ישמע....
האם תהיה לכם תקווה?....
האם יהיה לכם למי להתחנן לרחמים ולקוות? 
אולי אתם תהיו הנואשים, שפושטים ידיים ומקבצים נדבות....
ויכול להיות, שאתם תהיו הנדיבים, שחולפים על פני הנזקקים... 
או שאתם תהיו האדישים, הדואגים לעצמם, ובורחים רחוק מהכל....

ועכשיו, במי תשימו את מבטחיכם?
מי באמת ישאר שם עד הסוף?....&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 03 Jul 2007 00:12:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (one to write it down)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=203349&amp;blogcode=6874772</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=203349&amp;blog=6874772</comments></item><item><title>-</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=203349&amp;blogcode=6841626</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;But this time, I mean it
I&apos;ll let you know just how much you mean to me
As snow falls on desert sky 
Until the end of everything 
I&apos;m trying, I&apos;m trying 
To let you know how much you mean 
As days fade, and nights grow
And we go cold 

[My Chemical Romance /Demolition Lovers]




[לפעמים, אין לי מילים, וזה פשוט אומר הכל.]&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 28 Jun 2007 20:27:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (one to write it down)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=203349&amp;blogcode=6841626</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=203349&amp;blog=6841626</comments></item><item><title>פיח</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=203349&amp;blogcode=6801060</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;היא שוב התהלכה לה ברחובות החשוכים...
ריח הביוב החזק שעמד באוויר התערבב עם ריח הבושם הזול ששמה עליה...
היא לקחה נשימה אחת עמוקה וחלחלה עברה בה... מעולם נפשה לא רצתה יותר להקיא...
הריח עורר בה בחילה נוראית, כמעט כמו זו שהיא עצמה עוררה בתוכה...
היא העבירה יד מתחת לעיניה, מוחה את הדמעות הצבעוניות שנקוו שם, לאחר שהסירו את האיפור מעיניה...
הגעגועים למשהו רחוק הלמו בה....
כמה היא השתוקקה לשינוי... לבריחה מעיר המחנק, שחיה בה את חייה מדי יום....
היא רצתה להימלט מהשגרה הכבדה, שהעיקה עליה כל כך....
איך היא שנאה כל יום לקום בבוקר, ולגרור את עצמה באי חשק לעבודה, ואחר כך להתהלך מתוך שעמום ברחובות העיר השוממים... וככה לחכות שרק עוד יום יגמר, כדי שהיום שיגיע אחריו לא יהיה שונה מקודמו...
&lt;P class=MsoNormal d&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 23 Jun 2007 19:54:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (one to write it down)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=203349&amp;blogcode=6801060</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=203349&amp;blog=6801060</comments></item></channel></rss>