http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=202056heCopyright 2026 מריונטה.. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=202056http://f.nanafiles.co.il/upload/12006/IsraBlog/202056/misc/4647302.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=202056&blogcode=7420271<div align="right" dir="rtl">אני לא יודעת איך סבלת אותי שנתיים. הייתי באמת נוראית. ומהשיחה איתך אתמול הבנתי באמת מה איבדתי וכמה אני צריכה לחשוב ולהעריך דברים. בחיים לא התחרטתי על משהו כמו שאני מתחרטת על זה. אתה הילד הכי מדהים שיצא לי להכיר בחיים. אתה החבר הכי טוב שהיה לי ויהיה לי. אני סיפרתי לך דברים שאף אחד לא ידע, מסיבה פשוטה אחת – אני סומכת עלייך. ביום הראשון של בית ספר רק חשבתי איך היה לך בתיכון. היה לי כל כך קשה לא לשלוח לך סמס, או הודעה במסנג'ר באותו יום. אין מילים בכלל שיכולות להביע כמה אני מצטערת. אני באמת הבנתי עכשיו שפגעתי בך, ואני יכולה להבטיח לך בלב שלם שזה ישתנה. כי עכשיו הבנתי איך זה לעבור הכל בלעדייך, בלי מישהו שיקשיב לי, שיהיה שם איתי, שייתן לי את העצות הכי טובות שיש. גם אם זה בתקופה רעה, תקופת "רז" או משהו, או גם אם זה ביום מדהים, ששיחה איתך עושה אותו יותר מדהים. <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0p</div>Tue, 11 Sep 2007 15:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (מריונטה.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=202056&blogcode=7420271http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=202056&blog=7420271http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=202056&blogcode=6726345<div align="right" dir="rtl">סיכמנו שאני מעדכנת פה כשרע לי, נכון? אז הנה, עידכון.</div>Wed, 13 Jun 2007 22:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (מריונטה.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=202056&blogcode=6726345http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=202056&blog=6726345http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=202056&blogcode=6297295<div align="right" dir="rtl">עברה התקופה הרעה! רעעעעעע ליייייייי ואני לא יודעת למה. טוב לייי מאד. רע כמו שלא היה רע מזמן. ואני לא יודעת למה. אני שמחה שכולם יודעים שטוב לי. הלוואי שהייתי יודעת למה הכל רע. למדתי לשתף את כולם בכל מה שעובר עליי, וככה יש לי יותר עזרה. שקרים. שקרים. שקרים. הכל הפוך. כל יום יותר טוב מהקודם! משום מה למדתי לא לחלוק את מה שעובר עליי, ועכשיו אני לא יכולה לדבר על זה עם אף אחד. איזה כיף לי לכתוב ככה, באופטימיות. כולם אמרו לי שאני משעממת ואגואיסטית, או לפחות נתנו לי להרגיש ככה. יום טוב ! :) לפתור בעיות לבד, זה לא משהו. אבל אין דרך אחרת.</div>Tue, 17 Apr 2007 17:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (מריונטה.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=202056&blogcode=6297295http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=202056&blog=6297295http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=202056&blogcode=5872261<div align="right" dir="rtl">זאת הפעם הראשונה בחיים שלי, שאני מרגישה לבד. פשוטו כמשמעו, לבד. תמיד הייתי מוקפת חברים שמבינים אותי ועוזרים לי בכל דבר. אני עוברת תקופה כל כך רעה עכשיו, בגלל כל כך הרבה אנשים. והם, שאמורים להיות חברים שלי לא ממש עוזרים לי. הן, החברות הכי טובות שלי, רק מבקרות אותי. הן מתלוננות על איך שאני מתנהגת, שנהייתי "צינית ומגעילה" ורק רבות איתי כל היום. ביקשתי מהן סליחה, כי אחרי הכל- זאת לא אשמתן התקופה הזאת. הן פשוט ממשיכות! והפסקתי להיות כזאת, כי הטעות שלי הייתה דבר מאד מסוים. שתיקנתי אותו. אז אתמול שוב הלכתי לישון עם דמעות. הוא, התרחקנו כל כך. אפילו כבר הוא לא מבין אותי. אני מתעצבנת מכל מילה שאומרים לי, קשה לי לנהל שיחה אחת מבלי להתעצבן. עם אמא שלי, שהייתה האדם הכי קרוב אליי בעולם וסיפרתי לה הכל, אני לא יכולה לספר לה כלום יותר. אני חוששת שהיא תספר את זה לחבר המפגר שלה. אני פשוט לא יכולה לראות אותו במקום אבא שלי. מצטערת. אני פשוט מרגישה לבד. ואני לא יודעת איך מתמודדים בסיטואציה כזאת, כי אף פעם לא הייתי בה. ודווקא עכשיו, בתקופה הכי גרועה שיכולה להיות, שהלימודים על הפנ</div>Sun, 18 Feb 2007 06:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (מריונטה.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=202056&blogcode=5872261http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=202056&blog=5872261http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=202056&blogcode=5789689<div align="right" dir="rtl">אני כבר לא אוהבת אותך. אבל הזכרונות צפים למעלה, ואני לא מתנגדת. אני זוכרת את אותו יום שנפגשנו, כשצילצלתי אלייך. ישר עזבת הכל ובאת אליי. כמו תמיד. ישבנו שעתיים ודיברנו, מתחבקים בלילה ואהבנו אחד את השני. אחרי זה כשהייתי צריכה כבר ללכת קירבת לעברי את הפנים שלך. ואני ניגשתי אלייך, משתוקקת למגע הזה. זאת הייתה נשיקה קצרה, 20 שניות בערך, כי היא הפריעה. אבל יכולתי להמשיך ככה שעות.. כי אהבתי אותך. אבל אלו כבר ימים שלא יחזרו.</div>Sun, 04 Feb 2007 21:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (מריונטה.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=202056&blogcode=5789689http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=202056&blog=5789689http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=202056&blogcode=5701703<div align="right" dir="rtl">אולי אני שקופה, אולי אני סתם מטומטמת. אבל אני צועקת שתשימו לב, שתשימו לב שרע לי. כמו שלא היה לי בחיים. שתבינו שאם אני צוחקת- זה לא אומר שטוב לי. שאם אני מחייכת- זה לא אומר שאני שמחה. הדבר היחיד האמיתי עכשיו, זה הדמעות. והן יורדות ללא מנוח. אני מרמה את עצמי. אני מספרת לעצמי שקרים, ועוד שקרים ועוד שקרים. והחלק הרע שבסיפור, זה שאני מאמינה לעצמי. לשקרים שלי. אני מכריחה את עצמי לעשות דברים שהם נגד מה שאני מרגישה, בלב. אני כמו מכונה, עובדת רק לפי המוח. רק לפי מה שהגיוני, שנכון. שמקובל, שנהוג. אבל בלב? אני יודעת שזה לא נכון. ועמוק עמוק? אני יודעת שמגיע לי יותר טוב. הרבה יותר טוב. מכל השקרים האלה, האהבות הנכזבות האלה, הקנאה הזאת שאוכלת אותי. וזאת התכונה הכי רעה שקיימת. אני כותבת ממקום טהור של כאב, כי הרבה עובר עליי. ולאף אחד בעולם אין מושג מה. כי 50% ממה שאני באמת מרגישה, יודעת, חושבת או סתם תוהה, אף אחד לא יודע. זה לא שאני אדם סגור, אני אדם מאד פתוח. אני רק מספרת על דברים אישיים בקלות. אבלעל הדברים שבאמת אישיים, שבאמת חשובים, על הנקודות הרגישות, מוצבת חומה. חומה שאי</div>Sun, 21 Jan 2007 21:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (מריונטה.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=202056&blogcode=5701703http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=202056&blog=5701703http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=202056&blogcode=5038363<div align="right" dir="rtl">אז..כן. יום רע. ממש רע. מה לעשות שאני עדיין כמו עיוורת חושבת עלייך למרות שידעתי שאתה לא שם עליי בכלל. איך חשבתי ככה בכלל? אני מרגישה כל כך מטוטמת. אני רק חושבת עלייך ורק רוצה לראות אותך.. זה פשוט לא מתאים. לא מתאים לי לחשוב עלייך. חזרנו לבעיות מראה.. אני מסתכלת על עצמי ובא לי להקיא. לא בכדי להפוך לאנורקסית, אלא מגועל. הרגליים שלי נהיו שמנות, הבטן שלי מגעילה, פשוט נוראית. הפנים שלי? האף גדול, השפתיים קטנות והעייניים עגולות. אין פרופורציה נורמלית. במקום ידיים יש לי כנפיים של שמן. ברכיים מזעזעות כאילו עברתי תאונה. לא עלינו. שיער של דחליל יש לי. פשוט ילדה מזעזעת. פלא שהוא לא אוהב אותי. או מישהו.. אז אני רואה מישהי עם גוף לא מושלם. ישר רצה במוחי מחשבה "וואי איזה שמנה" או "איזה מכוערת היא". מי אני שאדבר!? אני גם מאותם אנשים שעליהם אומרים "מכוערת" "שמנה". נמאס לי לנהל את אותו הויכוח הזה, של "מי את שתדברי?" אני מתעבת את עצמי. את ההתנהגות שלי את הטמטום. פשוט.. אשליה. כן, זו מילה מתאימה מאד. אני שונאת את התחושה הזאת, שאת ביציאה, את בטוחה שכולם נועצים בך מבטים וחושבים "וואו". א</div>Tue, 10 Oct 2006 22:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (מריונטה.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=202056&blogcode=5038363http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=202056&blog=5038363http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=202056&blogcode=4298753<div align="right" dir="rtl">קמתי השקם בבוקר, עקב כאב ראש חזק במיוחד. ישבתי מול הטלויזיה ואכלתי אפרסק, וכשנמאסה עליי התוכנית חזרתי למחשב. במועדפים יש לי קישור לבלוג הזה, למקום הזה שאני יכולה לחזור אליו. תמיד. קראתי את הארכיון, ובעקבות כמה פוסטים סתומים למדי, עלה סומק בלחיי, ולצידו חיוך תמים שאולי אומר שבגרתי. שעכשיו אני רואה את הדברים בצורה שונה, שונה בהחלט. עברה עליי תקופה.. לא פשוטה. תקופה של בלבול, כעס, קנאה, עצב. אך עם זאת? תקופה מדהימה, בה מצאתי חברים חדשים. התחברתי לאנשים חדשים, התנתקתי מכמה אנשים וזה כואב לי. כואב מאד. אך כנראה זוהי דרכו של עולם, להגיד שאני צריכה לעבור הלאה.. הרצון לכתוב פה פוסט נוסף, בה בעקבות התגובות המדהימות שקראתי. אני די המומה שיריב לא מחק לי את הבלוג, כי לא עידכנתי למעלה משלושה חודשים. אבל יותר טוב ככה, אני מניחה. קראתי פה תגובות על כשרון הכתיבה שלי, תגובות שהעלו לי מן חיוך רחב כזה, חיוך שכיף לחייך. ובכלל, תגובות שמוכיחות כמה ישרא נפלא. כמה כיף להיות חלק מהקבוצה הזאת שנקראת "בלוגרים". שהם שם אחד בשביל השני. והמגיבי נאצה? הם לא בלוגרים אמיתיים. בלוגר אמיתי הוא אחד ש</div>Sun, 02 Jul 2006 07:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (מריונטה.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=202056&blogcode=4298753http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=202056&blog=4298753http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=202056&blogcode=3349378<div align="right" dir="rtl">אני בתקופה, אחת הטובות. למדתי להשלים עם הגוף שלי. אני לא כועסת עליו כמו פעם. למדתי לשמוח, גם שהכל נראה רע. וזה טוב. למדתי לחייך, והבנתי שחיוך זה הדבר הכי יפה שאדם יכול לתת, והדבר הכי יפה שאדם יכול לקבל. למדתי להאמין במשפט: תן חיוך הכל לטובה. למדתי לזלזל פחות, באנשים שחושבים שונה ממני. למדתי לאהוב, ולהיות נאהבת. למדתי שהאנשים שמקיפים אותי, הם אנשים שרוצים בטובתי. תודה לכם, כולכם שעושים לי ימים מאושרים. למדתי (אני מקווה) להיות פחות שפוטי, ולא לפחד להביע דעה. דעה משל עצמי. 3&gt; </div>Wed, 08 Feb 2006 19:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (מריונטה.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=202056&blogcode=3349378http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=202056&blog=3349378http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=202056&blogcode=3297433<div align="right" dir="rtl">אני רוצה לברוח, להתנתק, לאהוב, לבכות, לצחוק, למות, לחיות, לקפוץ, לשבת, להשמין, להרזות, לחייך, לדעת, לאהוב, להיות נאהבת,להתחרפן, להחליק, לגלוש, לצרוח, לשתוק, להתנשק, לשחק, לשיר, לרקוד. אני רוצה הרבה, אבל יכולה להשיג מעט מאד. אני צריכה לגשת לדברים שאני יכולה להשיג, ולא לצפות שהבלתי אפשרי יקרה. אני לא ניתנת להשגה לאנשים לא רצויים. ולעומת זאת, הרצויים בעצמם לא ניתנים להשגה. הכל קורה מהר מידי. לפעמים מתגנב לליבי הרצון לעשות פאוז על העולם, ושהכל יקרה בקצב שלי. באיטיות שלי, במיוחדות האופיינית לי. שוב הרגשתי את אותו דיגדוג בידיים, ואת אותו קול מתוק שקורא לי לכתוב. הכל כל כך טוב, נפלא ומושלם, ועם זאת עצוב, מכוער ועכור. ומוזר. מאד מוזר. </div>Tue, 31 Jan 2006 13:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (מריונטה.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=202056&blogcode=3297433http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=202056&blog=3297433