http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=200662No music No lifeheCopyright 2026 *It must be love. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=200662http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=200662&blogcode=13123992<div align="right" dir="rtl">שנה שלמה עברנו יחד. ואם מחברים את כל הזמן שהיינו יחד זה אפילו כבר יותר משנה. אני אהבתי ואוהבת אותך כמו שלא אהבתי בחיים.באמת אני אומרת לך. וגם אתה אותי אני בטוחה. אבל אני באמת באמת לא מבינה. הפרידה הזו הזויה לכל הדעות. למקרה שחשבת שזה רק אני, אז לא.כולם. אני לא יודעת מה קרה אבל אני בטוחה שקרה משהו.אף אחד מאיתנו לא עשה משהו ששווה להיפרד בגללו. זה אפילו נראה כאילו אתה מענה את עצמך בכוונה. אתה הרי אוהב אותי.אתה אמרת. אז מה הקטע ההזוי הזה? המועקה הזו יושבת לי בבטן ולא נותנת לי מנוח.אפילו לא הסכמת לראות אותי. מה עשיתי לך שמגיע לי לעבור דבר כזה?אני באמת לא מבינה. קשה לי אבל אני ממשיכה הלאה.כל האהבה הענקית שלך אלי פתאם התהפכה ומשהו גרם לך לעזוב. אין לי מושג מה.אבל מה שבטוח, שום דבר לא מצדיק את הפרידה או את הדרך שבה היא נעשתה. פגעת בי.פגעת בי כמו שלא פגעו בי בחיים שלי.איך אני אוכל לסמוך על גברים עכשיו הא? אם אתה ככ ככ ככ אוהב אותי אבל ביום אחד אחרי טיול שעשינו ועוד טיול שהיה עתיד לבוא פשוט קמת והלכת. איך אני יכולה לסמוך על גברים אחרים? אני לא מבינה מה קרה אבל אני בטוחה שקרה משהו. אבל מ</div>Mon, 19 Mar 2012 16:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (*It must be love)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=200662&blogcode=13123992http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=200662&blog=13123992http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=200662&blogcode=12598981<div align="right" dir="rtl">ניצבת לפני פרק חדש לגמרי בחיים שלי..עוד לא מספיקה לסגור את הפרק הקודם... הכל קרה לי ככ מהר...כל התיכון כל הדברים שעשיתי בתיכון...הכל רץ לי. דבר אחד קורה, לא מספיק להסתיים ואחריו הדבר השני והשלישי רביעי וכך הלאה...בעקבות כך אני מוצאת את עצמי מסיימת בגאווה רבה את 12 שנות הלימוד שלי, וכבר עוד שבועיים חיילת בצבא ההגנה לישראל בתפקיד משקית ת"ש.עוד נשארה לי בגרות אחת. אפילו עוד לא סיימתי וכבר צריך להכין רשימה לצבא..מישהו מוכן לרגע לעצור את השעון? רק לרגע. לרגעאחד שאספיק לעכל את מה שקורה לי? המעבר הכל כך מהיר הזה בין התקופות הוא כל כך חד..חוץ מזהשעוברים ממסגרת בית ספרית למערכת צבאית מלאת חוקים ונהלים המעבר כרוך בעוד הרבה דברים אחרים..לעזוב את הבית אל מערכת לא מוכרת בעליל, לעזוב את החברים ואת החבר..נכון, חוזרים אליהם באהבה כל סופשבוע..מכירים אנשים חדשים בצבא..אבל המעמד הזה שהייתי בו כל כך הרבה פעמים..המעמד הזה בבקום שחייל טרי נכנס לצהל..כן כן אני מכירה את התהליך היטב. רק שאף פעם זו לא הייתה אני. איך לקבל את זה? בתור חוויה? בתור משהו משמעותי? בתור תקופה שמקווים שתעבור מהר? בתור מסגרת שיכו</div>Mon, 04 Jul 2011 00:04:00 +0200nobody@israblog.co.il (*It must be love)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=200662&blogcode=12598981http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=200662&blog=12598981http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=200662&blogcode=12416254<div align="right" dir="rtl">התחלה חדשה. ללא ספק. מאמי אני אוהבת אותך</div>Fri, 08 Apr 2011 18:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (*It must be love)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=200662&blogcode=12416254http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=200662&blog=12416254http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=200662&blogcode=12085475<div align="right" dir="rtl">שום דבר לא הולך לי. באמת שנמאס לי כבר. באמת.</div>Wed, 06 Oct 2010 17:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (*It must be love)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=200662&blogcode=12085475http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=200662&blog=12085475http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=200662&blogcode=11994136<div align="right" dir="rtl">הכל נראה אחרת עכשיו...</div>Sun, 22 Aug 2010 23:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (*It must be love)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=200662&blogcode=11994136http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=200662&blog=11994136http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=200662&blogcode=11863539<div align="right" dir="rtl">אז מה, ככה, אחרי שנתיים, נפרדנו? ככה זה..? כאילו מעולם לא היית קיים? כאילו מעולם לא היית אהבתי הראשונה? אבל הכל בכאילו. הלב שלי עדיין שלך. ייקח לו זמן להשתחרר משם.אני חושבת שאנחנו הדוגמה הכי טובה לכך שאהבה זה לא תמיד מספיק.. תתן לו ללכת, ללב שלי. תתן לו לחזור למקום שלו.אצלי. אולי המקום שלו כבר דיי מאובק וייקח לו קצת זמן להתרגל אחרי הכל הוא לא ביקר שם שנתיים.. אני בטוחה שאחרי שהוא יחזור למקום שלו הוא יאמר לי איך להמשיך הלאה כי כרגע אני מרגישה חלולה לגמרי וכמעט חסרת תכלית.אבודה לגמרי בתוך חור שחור בלי אור מחפשת את הדרך לצאת ועדיין, אין לי שום מושג איפה היציאה. אני יודעת שזה לא טוב לטבוע ברגש הזה ואני נזהרת שלא אבל נראה כאילו הראש שלי מסרב לעלות למעלה.. איך מוחקים מהחיים זכרונות מדהימים של שנתיים שלמות? את הפעם ההיא שנישקת אותי פעם ראשונה, את הפעם ההיא שהלכנו לים בלילה ושמענו ניקלבק כל דרך את התקופה לפני הגיוס לצבא שרצינו להספיק כל דבר אפשרי..זוכר? את הלונה פארק ואת תל אביב ואת הארוחות בוקר... ואת ימי ההולדת ואת התאריכים שציינו..את הלילות שנרדמנו בהם חבוקים אחת בתוך הזרו</div>Sun, 20 Jun 2010 20:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (*It must be love)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=200662&blogcode=11863539http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=200662&blog=11863539http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=200662&blogcode=11862782<div align="right" dir="rtl">כזאת אני חולפת רגע חושפת ושנייה אחר כך שוב נשטפת אל השגרה הזמן נהיה קצר אז אני חוטפת כמה שרק אפשר וטוב לי. כזאת אני עוצרת רגע נשברת ושנייה אחר כך משחררת כבר לא הייתה לי הגנה והנה מסתמן בי כוח לכעוס עלי הרבה אבל בסוף לסלוח. לא בסכינים ולא באגרוף המסתובב, שלפו עלי מילים, לימדו אותי מה זה באמת כאב, עכשיו שקט, עכשיו התאחה הלב וטוב לי. מישהו אמר כל השירים אותו דבר סוגדים לאהבה ולא מדברים על כל השאר והנה מסתמן בי כוח, שורה אחת ריקה, סיכוי נוסף לבטוח גם השקיעה רק נחה ותשוב לזרוח. כשירד מבול על הרחוב אני אהיה לי גג לשמור אותי קרוב בחורף מתרחב ברחובות צרים אני אהיה לי אש מאנשים קרים. הרבה מילים אמרתי אבל התכוונתי למעט נראה שאהבה אוהבת לחנוק אותי בבת אחת אני בחופש יש לי אותי לאט וטוב לי. וילדות חולפת ומלטפת את הראש ממציאות שחושפת ציפורנים לתלוש והנה מסתמן בי כוח לזכור אותך הרבה, אבל בסוף לשכוח כי לא בך החום אליו אשוב לברוח. כשירד מבול על הרחוב... כי כזאת אני חולפת רגע חושפת ושנייה אחר כך שוב נשאבת אל השגרה הזמן נהיה קצר אז אני חוטפת, כמה שרק אפשר וטוב לי, טוב לי, טוב לי... אני אהיה לי אש מאנשים</div>Sun, 20 Jun 2010 15:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (*It must be love)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=200662&blogcode=11862782http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=200662&blog=11862782http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=200662&blogcode=11592271<div align="right" dir="rtl">אני רוצה להגיע למסקנות אבל אני לא מצליחה כי אני לא רוצה למהר להסיק אותן או שאני פשוט מפחדת אין לי מושג מה יקרה כבר מה אני רוצה מה אני מרגישה מה בא לי מה לא בא לי אני מבולבלת יותר מדיי יותר מדיי אנשים יותר מדי הסחות דעת יותר מדי דעות יותר מדיי מחשבות יותר מדיי מהכל הנוסטלגיה הולכת ובאה הרגש הולך ובא ואני משתגעת. שום דבר לא נשאר קבוע אצלי מה יהיה איתי הא? מה יהיה? דא, ב25.12.10 הבלוג חגג 5 שנים..הזמן פשוט עף!</div>Mon, 15 Feb 2010 19:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (*It must be love)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=200662&blogcode=11592271http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=200662&blog=11592271http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=200662&blogcode=11448594<div align="right" dir="rtl">שישי בערב, אני חולה ולבדוממש משעמם לי בדיוק לחופש ולצו ראשון.אני ידועה בתזמונים המדהימים שלי.. השמן שלי לא פה,הגשם בחוץ משתולל עם הרעמים המטורפים האלה שעושים לי עוד יותר קר. נכון זה סוג של פוסט התלוננות אבל זה בסדר כשזה גם ככה רק לעצמי. החתולה שלי פה לידי מתחרפנת עם הצעצועים שלה ועושה רעש ובא לי לזרוק עליה נעל ושוב אנ אגיד כמה כואב לי הגרון ואני שונאת את זה במיוחד כשיש לי הופעה בשלישי. זה ממש עצוב כשהשמן בצבא בסופש,אבל זה עוד יותר עצוב כשככ קר בחוץ והוא לא פה.במקום זה הוא שומר באיזה חור במדבר בקושי ישן עם יובש על השפתיים וכאבי בטן\גרון\רגליים או כל מקום אפשרי. הלוואי והייתי יכולה לעזור :/.הגעתי למסקנה,שצבא זה חרא.טוב נו,לפחות הם מגינים עלינו. באיזשהו מקום אני גאה שהשמן בקרבי.אחד מיני רבים ששומר עלי ועל כולנו בתרומה הקטנה הזאת של 3 שנים. אבל זה גם ממש מעצבן. לא לראות אותו ככ הרבה זמן עד שהלהבה כבר דועכת והתשוקה נעלמת.כן כן גם כשהוא חוזר. כשהוא חוזר זה כאילו הוא עדיין שם או בחלום המאה כי הוא נרדם לך ליממה. והוא פה רק יממה. אני יודעת...כבר נכנסתי לקשר הזה יותר מדיי חזק עם השמן</div>Fri, 11 Dec 2009 20:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (*It must be love)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=200662&blogcode=11448594http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=200662&blog=11448594http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=200662&blogcode=11426523<div align="right" dir="rtl">אלייך שוב חוזר התחלפו השבועות כבר לא יכולתי לחכות לראות אותך אני רוצה רק שתדעי גם כשאת לבד את לבד אני איתך * מחכה בתחנה אני ספרתי תימים,שבועות וחודשים כולי שלך ככ חשוב לי שתדע, גם כשאתה שם אני איתך. וכשהיום יתבהר מתוך הלילה חוזר * ומרגיש אותך חכי לי אני בא אלייך חוזר, אלייך שב.... בלילות שלא נירדמת אני שמרתי מרחוק ככ רציתי להיות גיבור שלך שאליך שוב חוזר ומקווה שאת עדיין מחכה... * וכשהיום יתבהר מתוך הלילה חוזר * ומרגיש אותך חכי לי אני בא אלייך חוזר,אלייך שב. * וכשהיום יתבהר, מתוך הלילה חוזר ומרגיש אותי חכה אהובי אני באה... * חוזר אלייך שב.. * וכשהיום יתבהר, האם אתה עוד זוכר? אני באה... * ומרגיש אותך.. * ** חכה לי אני באה אלייך חכי לי אני בא אלייך חוזר... אין לי מילים לתאר כמה אני מתגעגעת אלייך ולחשוב שיש עוד ככ הרבה זמן עד שתחזור אליי שוב.. זה פשוט לא נגמר. תחזור אליי כבר! אני אוהבת אותך</div>Tue, 01 Dec 2009 15:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (*It must be love)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=200662&blogcode=11426523http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=200662&blog=11426523