<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>הרופאים מרוצים הניתוח הצליח</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=196607</link><description>an addiction to misery</description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 שומן בקופסא. All Rights Reserved.</copyright><image><title>הרופאים מרוצים הניתוח הצליח</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=196607</link><url>http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/07/66/19/196607/misc/17136087.jpg</url></image><item><title>Could it actually be?/love.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=196607&amp;blogcode=11509941</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;Could it be?
Could it fucking be?
Is this real? or is this some kinda joke?
Cus if youre hiding behind some tree you better get out now before itll be too ood.
So..are you seriuos? is this really happenin?
Oh god oh god Ive been waiting for that for such a long time.
Thank you. Thank you so much.
You have no Idea how relieved I am right now.
I have missed this.
And I thought it could never be again.
I thought it would stay like this. as horribal as it is.alwyas.
And again you prooved me youre worth it. youre worth the pain.
you worth the words, and the hugs, and the missing, the feeling, of shame, guilt, it wansnt for nothing.
I thank you.
Now I see youve grown up, youve grown from it to a better place.
Cus u saw that sitting with arms closed and cut would do nothing good for anyone. Aspecially yourself.
I am so happy, for both of us.
and I wrote this just for you, even though i promissed myself Id never come here again.
I came, just because I know its hard for you, a&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 07 Jan 2010 20:19:00 +0200</pubDate><author>shiboletsharon@hotmail.com (שומן בקופסא)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=196607&amp;blogcode=11509941</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=196607&amp;blog=11509941</comments></item><item><title>רועש לי</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=196607&amp;blogcode=11207416</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;רועש לי באוזן, כואב לי בראש, בלב.
רועדות לי הרגליים, הידיים שלי אדומות, 
העיניים כבר לא רואות כלום, הבטן גדלה כל הזמן,
הפה נשחק,אני מזדקנת, אני מזדקנת ועוד לא בת 17.
אני מזדקנת ונרקבת מבפנים, נמאס לי מהחיים עוד לפני שהם התחילו.
הריקבון לאט לאט דוחף החוצה,
אני אתפוצץ בסוף.
מחשבות שלא הוצאתי המון זמן מתחילות להצטבר ואין לי על מה להוציא אותן.
פסיכולוגית כבר לא תעזור כאן.
אני רוצה לעשות עם החיים שלי כל כך הרבה דברים,
ואני יודעת ששום דבר לא ישתלם מזה בסוף.
בסוף אני יעזוב הכל.
אני יעזוב הכל בשביל איזה בן שבסופו של דבר גם יעזוב אותי.
או שאני יעזוב הכל כדי לישון, או למות.
אני אולי יהנה באותו רגע, וזה הכי חשוב.
לחשוב על הרגע, זה מה שכולם אומרים.
אבל אני נוטה לחשוב לטווח הארוך וזה לא ישתנה.
אני רוצה לראות מה יקרה עוד שנה כבר מעכשיו
אז מה אם היים צריכים להיות הפתעה ואניצריכה להנות מהרגע.
אני רוצה לדעת עכשיו מה יקרה לי.
אני רוצה להיות מוכנה להכל.
אני יחווה את זה כשאני יחווה את זה
אבל מה זה שווה, אני אף פעם לא אדע להעריך את הרגע..
אם אני אדע שזה בא אני אצפה לזה בקוצר רוח וכשז&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 31 Aug 2009 19:21:00 +0200</pubDate><author>shiboletsharon@hotmail.com (שומן בקופסא)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=196607&amp;blogcode=11207416</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=196607&amp;blog=11207416</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=196607&amp;blogcode=11053574</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;הכל.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 12 Jul 2009 13:09:00 +0200</pubDate><author>shiboletsharon@hotmail.com (שומן בקופסא)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=196607&amp;blogcode=11053574</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=196607&amp;blog=11053574</comments></item><item><title>they always come in pairs</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=196607&amp;blogcode=8788040</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;למה?
למה הם תמיד חייבים לבוא בשניים?
למה זה לא יכול להיות פעם אחת פשוט.
בלי להתלבט או להצטרך להחליט.
פשוט להיות שלם עם ההחלטה שאני עושה בלי להרגיש פספוס בגלל שלא בחרתי בדבר השני.
זה כל כך מעצבן.
למה זה תמיד קורה?
כל פעם שיש משו טוב הדבר השני הוא משו רע.
תמיד כשאני מוצאת את הדבר הנכון פתאום בא עוד אחד שנראה יותר נכון.
מה נסגר איתי?
אני לא מכירה את עצמי בזמן האחרון.
וזה מטריף לי את השכל.
אני השתניתי יותר מדי בזמן האחרון, ולא לכיוון שרציתי להשתנות.
-מיואשת.
&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 10 Mar 2008 16:12:00 +0200</pubDate><author>shiboletsharon@hotmail.com (שומן בקופסא)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=196607&amp;blogcode=8788040</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=196607&amp;blog=8788040</comments></item><item><title>להחליט מי אני.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=196607&amp;blogcode=8781466</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;עבודה קשה.
להחליט מי אני. זאת עבודה ממש קשה.
אין לי כח להמציא את עצמי.
ואני גם לא רוצה או צריכה שיעזרו לי.
אני רוצה לעשות את זה בכוחות עצמי.
ואני כן רוצה להשתנות ואני לא מצליחה.
אני כל כך רוצה.
אין לי כח לזה יותר.
אני כל כך מותשת.
אני חושבת שזאת יכולה להיות אחת התקופות היותר טובות שהיו לי עד כה.
אבל אני מדכדכת את זה ולא נותנת לזה להיות מה שזה יכול להיות באמת.
אני לא מנצלת את הטוב שבדבר.
אני מדחיקה את זה.
והופכת להיות מישהי שאני לא מכירה. ולא רוצה להיות.
באיזשהו מקום אני נהנית מזה.
אבל במקום אחר, אני ממש ממש לא.
באיזשהו מקום אני אוהבת כל רגע שבזה. 
אבל מצד שני אני ממש רוצה לצאת מזה.
וזאת עבודה קשה.
שמהמקום שאני נמצאת בו עכשיו..זה נראה אינסופי.
זה נראה כאילו העבודה היא כל כך מפרכת שזה רק יותר מוריד לי את המוטיבציה להמשיך לנסות.
אז אני עכשיו בשלב של אי וודאות, אי ידיעה, אי מנוחה, וכך זה ממשיך.
בקיצור..
אני לא מבקשת עזרה.
אני רק אומרת שקצת קשה לי עכשיו.
ואני מקווה שהתקופה הזאת תעבור.
כי כעיקרון... ממש טוב לי.
באמת שטוב לי.
אבל יש גופים שמפריעים בדרך.
מקווה שאני&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 09 Mar 2008 14:13:00 +0200</pubDate><author>shiboletsharon@hotmail.com (שומן בקופסא)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=196607&amp;blogcode=8781466</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=196607&amp;blog=8781466</comments></item><item><title>אני כל כך מופתעת מעצמי. לא יודעת אם לרעה.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=196607&amp;blogcode=8737094</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;איך לעזעזל היה לי את הכח והאומץ פשוט להגיד לו ביי?
אני לא מכירה את עצמי כזאת.
ואני אוהבת את זה.
זה בכלל לא כאב.
בכלל~!
וואו זה היה ממש נחמד,
אני צריכה לנסות את זה קצת יותר.
אולי זה בגלל שנפגשנו רק פעם אחת בחיים ובגלל שזה פשוט לא היה זה?
בכל מקרה.
אני ממש שמחה שעשיתי את זה כי זה ברור שזה יותר טוב לשנינו.
למה לחיות באשליות?
אני חייבת לשים את הסוף של זה פה.
אני כל כך גאה בעצמי.
ולא אכפת לי שהוא יקרא את זה.

[c=15][a=1]xXxADAMxXx[/a][/c=14] אמר/ה:
הייתי אשליה לא?
שארון אמר/ה:
כן
[c=15][a=1]xXxADAMxXx[/a][/c=14] אמר/ה:
אז זה יהיה קל
שארון אמר/ה:
מאוד
שארון אמר/ה:
ביי

אני בחיים שלי לא הייתי כל כך קרה אל מישו. כמו שהייתי עכשיו.
ואני לא מצטערת.
it actually fills prity good.
שיו.
אני מרגישה הקלה.
ענקית.
לא יודעת למה.
אולי עוד מקום נקי ממחשבות במוח.
אני שמחה שגמרתי עם זה.
&lt;FO&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 01 Mar 2008 23:40:00 +0200</pubDate><author>shiboletsharon@hotmail.com (שומן בקופסא)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=196607&amp;blogcode=8737094</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=196607&amp;blog=8737094</comments></item><item><title>מסיבה וזה..</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=196607&amp;blogcode=8729817</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אממ אז הנה תקציר/תמצית למה שהיה במסיבה:


וזה ממש לא מצחיק כי זה מה שהיה..
וזה לא היה בנאדם אחד..
גאד אני שונאת מסיבות כאלה.
שבהתחלהזה ממש מצחיק כי שיכורים ומסטולים משו אעש.. ואז אחרכך כולם חצי מתים וזה כל כך הורס את האווירה..
מזל שהלכתי מוקדם..
לא רציתי להישאר שם ככה.
רציתי פשוט ללכת. זה היה בדיוק בזמן המתאים, לא רציתי להיתקע שם.



אדם היה פה (:
היה ממש נחמד..
למרות שהיה יכול להיות עוד יותר נחמד אם לא הייתי מרגישה משו אל מישו
ואז היינו יכולים להיות יותר פתוחים אחד עם השני ולהגיד באמת את מה שאנחנו רוצים להגיד..
אבל כנראה שככה זה היה צריך להיות..
הפעם הראשונה שאני רואה אותו והיה כל כך מבאס..
אוף..
אני לא מתחרטת על מה שעשיתי כי הבטחתי לעצמי שאם אני מחליטה שאני עם מישו אז אני עם מישו וזהו.
ואני עומדת בהבטחה הזאת.
אני לא אפר אותה לעולם.
ו...פשוט לא היה מתאים...ידעתי שזה יהרוס..
לא נורא לפחות עכשיו אני יודעת איך זה להיות לידו ובחברתו..
גם זה היה צריך לקרות מתישהו..
בקיצור..אני לא מצטערת..אני חושבת שעשיתי משו נכון ומה שמתאים לי.
לילה טוב 3&amp;gt;
עידני תרגיש טוב 3&amp;g&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 01 Mar 2008 01:02:00 +0200</pubDate><author>shiboletsharon@hotmail.com (שומן בקופסא)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=196607&amp;blogcode=8729817</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=196607&amp;blog=8729817</comments></item><item><title>הרסתי.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=196607&amp;blogcode=8727312</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;הרסתי את זה.
הרסתי את היחסים בינינו.
אני כל כך מצטערת.
לא הייתי צריכה להשתנות ככה, לא הייתי צריכה לשקר.
הייתי צריכה לסמוך עלייך.
את היית החברה היחידה שלי.
שבאמת יכולת לסמוך עליי ואני עלייך.
את היחידה שיכולה להבין אותי באמת ואף פעם לא תעזוב אותי לא משנה כמה חברות ישתנו לי ולא משנה מה אני אעשה את תמיד תהיי שם בשבילי,
ואני בגדתי בך, אני בגדתי באמון שלך, אני רימיתי אותך ולא הייתי בסדר.
אני כל כך מצטערת.
אם אני לא אסמוך עלייך על מי אני אסמוך?
אם אני לא אדבר איתך עם מי אני אדבר?
אם אין לי אותך, אין לי אף אחד.
ועכשיו אני לבד.
ואין לי איך להמודד.
אני צריכה אותך שם איתי.
וגם כשאנחנו קצת בריב עכשיו אני יודעת שתהיי שם איתי אם אני אקרא לך.
אבל בפנים את עדיין תהיי פגועה ותכעסי.
ובצדק.
אני כל כך אוהבת אותך.
את הכי יקרה וחשובה לי בעולם.
גם אם אני לא ממש מראה את זה עכשיו.
גם אם בתקופה הזאת אני צריכה אותך קצת פחות.
אני יודעת שאת תמיד תהיי שם בשבילי.
את אפילו אומרת לי את זה כל כך הרבה וכל הזמן כדי שאני אדע.
שאת באמת אמא טובה.
ושבאמת אכפת לך.
לא משנה כמה נאצית ורעה ומציקה את יו&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 29 Feb 2008 18:15:00 +0200</pubDate><author>shiboletsharon@hotmail.com (שומן בקופסא)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=196607&amp;blogcode=8727312</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=196607&amp;blog=8727312</comments></item><item><title>help me get over you</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=196607&amp;blogcode=8723245</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;I Loose Myself In Anguish For Tonight&quot;
&quot;.Help Me Get Over You



Please. Help.

אין לי כח לזה יותר.
אני מותשת.
אני רוצה לישון.
ולראות אותך מתעורר לידי.
להרגיש את זרועותיך כרוכות סביבי.
להרגיש את מבטך נח עליי בזמן שאני עושה את עצמי ישנה ונושמת בכבדות מרוב ההתרגשות והלחץ בו זמנית.
אני רוצה אותך כאן איתי.
אבל למה זה כל כך בלתי אפשרי?
תמיד רציתי אהבה כזאת וידעתי שאף פעם לא אקבל.
כי תמיד מה שאני רוצה באמת אני אף פעם לא אוכל לקבל.
כי אני יודעת שכשאני מתעסקת במחשבה על זה יותר מדי זה כבר לא ייתגשם.
זה היה וזה נגמר ומבחינתך אני סתם עוד קטע לאוסף הקטעים שלך.
סתם עוד ילדה חסרת שם וחסרת פרצוף.
ידעתי שזה טוב מכדי להיות אמיתי.
ובהתחלה לא רציתי להאמין בזה.
אמרתי &quot;תני לזה צ&apos;אנס. הוא מדהים. הוא באמת אוהב אותך&quot;
תמיד לשקר לעצמי רק ידעתי.
ועכשיו רק בראש נשארת.
רציתי שזה יהיה פוסט קצר וחסר משמעות.
&lt;FONT style=&quot;BACKGROU&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 28 Feb 2008 23:35:00 +0200</pubDate><author>shiboletsharon@hotmail.com (שומן בקופסא)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=196607&amp;blogcode=8723245</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=196607&amp;blog=8723245</comments></item><item><title>creep</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=196607&amp;blogcode=8720196</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;השיר הזה כל כך מעביר בי צמרמורת כל פעם שאני שומעת אותו.
שיר כזה מדהים.
זה כל כך נדוש וצפוי מצדי לאהוב אותו, תתגברו.


CreepWhen you were here before, couldn&apos;t look you in the eye. You&apos;re just like an angel,your skin makes me cry. You float like a feather,in a beautiful world I wish I was special, you&apos;re so fucking special.But I&apos;m a creep, I&apos;m a weirdo.What the hell am I doing here?I don&apos;t belong here. I don&apos;t care if it hurts, I want to have control. I want a perfect body,I want a perfect soul.I want you to notice,when I&apos;m not around. You&apos;re so fucking special,I wish I was special.But I&apos;m a creep, I&apos;m a weirdo.What the hell am I doing here?.I don&apos;t belong hereShe&apos;s running out the door, she&apos;s running, she run, run, run, run, run.Whatever makes you happy,whatever you want. You&apos;re so fucking special,I wish I was special,but I&apos;m a creep, I&apos;m a weirdo.What the hell am I doing here?I don&apos;t belong here,I don&apos;t belong here.

שיואו.
איזה שיר.
[חח שיר P: ]
קיצר..
יויויויו אדם בא לפה&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 28 Feb 2008 17:08:00 +0200</pubDate><author>shiboletsharon@hotmail.com (שומן בקופסא)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=196607&amp;blogcode=8720196</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=196607&amp;blog=8720196</comments></item></channel></rss>