http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=196278מילים תלויות כמו כביסה על החבל ומתנפנפות ברוח התודעה.heCopyright 2026 Dirty Charm. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=196278http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=196278&blogcode=14304518<div align="right" dir="rtl">לגברים יש פורנו, ולנשים..המציאו את הכתיבה הארוטית, פיפטי שיידס אוף גריי סטייל. *** "מזה? אמא שלך הביאה לך לקרוא את חמישים גוונים של אפור?" הוא אומר לי. "נו אז מה..." "לא אכפת לי, תקראי, אבל זה לא מתאים שזה בספריה יחד עם כל הספרים" ספרי הקודש שלו. אני צוחקת. אילו רק ידע כמה ספרים יש שם, שלא הולמים את הקדושה שלו, הוא היה מתעלף. (גם לדתיים יש רגעי שטות) שלכם, קסם מלוכלך של פעם, ורק להפעם.</div>Tue, 31 Mar 2015 21:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (Dirty Charm)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=196278&blogcode=14304518http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=196278&blog=14304518http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=196278&blogcode=14281935<div align="right" dir="rtl"> היד על המקלדת כל כך קלה... בסופו של דבר כל פוסט נשמר כטיוטה. אני כמהה לחזור לכאן, אבל מרגישה לא הוגנת כלפי בעלי שאני חבה לו את חיי המתוקנים. רק המחשבה לחזור הנה גורמת לי לחוש כאילו אני מנהלת חיים כפולים- את אלה שאני חיה ביומיום, ואת אלה שאני חווה במחשבה וברגשות שאני מפחדת להוציא לאוויר העולם. </div>Thu, 12 Feb 2015 11:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (Dirty Charm)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=196278&blogcode=14281935http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=196278&blog=14281935http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=196278&blogcode=14281932<div align="right" dir="rtl"> היד על המקלדת כל כך קלה... בסופו של דבר כל פוסט נשמר כטיוטה. אני כמהה לחזור לכאן, אבל מרגישה לא הוגנת כלפי בעלי שאני חבה לו את חיי המתוקנים. רק המחשבה לחזור הנה גורמת לי לחוש כאילו אני מנהלת חיים כפולים- את אלה שאני חיה ביומיום, ואת אלה שאני חווה במחשבה וברגשות שאני מפחדת להוציא לאוויר העולם. </div>Thu, 12 Feb 2015 11:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (Dirty Charm)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=196278&blogcode=14281932http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=196278&blog=14281932http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=196278&blogcode=14060583<div align="right" dir="rtl"> היתה לי התבגרות טובה, יפה, מאתגרת. היום אני יכולה לומר זאת בדיעבד. אז לא הערכתי את אותם רגעים של חסד, של צחוק, של שמחת נעורים, של חדוות המרד. היום, זה לא אותם חיים. אני כבר לא ילדה, אני בת 26, אני אמא, אני רעיה, אני עוד רגע מפלסת את דרכי למשרד החינוך, להיות מורה מן המניין. ואני נזכרת באותה נערה שאהבה כל כך לשהות פה, לפרוק את הלב, להעלות על כתב את עלילותיי, כאשר האפשרות שאני אתפס "על חם", בקרב מכריי גדול, ומאיים על חיי החברה שלי. אני מתגעגעת לזה. להיות קצת ילדה, להדליק עוד סיגריה, להשאר עוד לילה אחד ערה עד ארבע לפנות בוקר, אולי לקחת גם איזה שאכטה, או לשבת עם החברות ובקבוק וודקה רד בול. אל מול הגעגוע נצבת המציאות. היא לא פחות יפה, אבל היא תובענית, היא דורשת, היא גוזלת ממני את מעט הכוחות שנשארים בי אחרי השעה שמונה בערב. יש לי ילדה, שהיא עולם ומלואו. יש לי בעל, שכמוהו אני מאחלת לכל אחת, לא משעמם לי ולו לרגע, ואין לי רגעים של שממון ובטלה...ובכל זאת אני קצת מתגעגעת, להיות שוב פעם בת 18 שמונה עשרה, ולטעום את העולם בפעם הראשונה.</div>Sun, 09 Mar 2014 20:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (Dirty Charm)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=196278&blogcode=14060583http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=196278&blog=14060583http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=196278&blogcode=13844812<div align="right" dir="rtl"> חבר כתב פוסט בבלוג שלו, והפיץ אותו בפייסבוק. עוד לפני שהספקתי לשאול אותו אם הוא מרגיש בנח שכל העולם יציץ אל תוך עולמו הפנימי- הוא כתב שהוא לא מפחד מביקורת, והוא עושה מה שהוא רואה לנכון. יש בנינו מן קשר מיוחד כזה, שלא משנה כמה אלפיי קילומטרים יפרידו בניינו, אני אדע לשים את האצבע על הרגש הנכון. מנגנים על אותם מיתרים. מצד שני אותם אלפי קילומטרים עשו כמובן גם ההפך לחברות שלנו, או שיותר חיזקו את המרחק. איך בכלל הולך הזיווג, בחורה דתיה עם משפחה והומו מוצהר בתל אביב של שנות האלפיים? היה יכול ללכת יופי-טופי, אם לא הייתי כל כך מרוכזת בעצמי, ומרוכזת בלא כלום, שמוביל לשום דבר. ייתכן שזו הלקאה עצמית. אחת מיני רבות. הרי, בעצמו הוא הוא אמר: "אין מה לעשות, אנחנו מוגבלים, כל אחד בדרכו". אבל אני יודעת להריח ייאוש כשאני נתקלת בו. ואני אומרת לכם, שהוא מיואש. מאנשים. ואין בכוחי לעזור לו. אולי אם... אולי בגלגול אחר. (ואני בכלל רציתי לעדכן, 3 קילו פחות) </div>Thu, 11 Jul 2013 16:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (Dirty Charm)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=196278&blogcode=13844812http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=196278&blog=13844812http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=196278&blogcode=13832284<div align="right" dir="rtl">את סתומה, כזאת קטנה, כזאת פחדנית. עד שיש לך הזדמנות ללכת למפגש קבוצתי את מבטלת אותו בכל הטענות האפשרויות: מי ישמור על התינוקת? אני לא מכירה את הדרך, זה סוף החודש, עדיף להתחיל מה-1, בגלל התשלום. מה? אני לא אצפה באח הגדול? אין מי שיקח אותי, אולי עוד שבוע? אני אבחן קודם את השטח ואראה מה יש לשוק להציע. 240 ש"ל לחודש?? עדיף לקנות עם זה טיטולים. יש לי מבחן ללמוד אליו. כל שבוע, כל שבוע אותם תירוצים וחוזר חלילה. את סתומה, סתומה, סתומה. פשוט תודי בזה, את לא רוצה לשנות כלום בעצמך. אני מודה, אני לא רוצה לשנות כלום בעצמי, אני מפחדת לקחת את היוזמה לידיים.</div>Sun, 30 Jun 2013 11:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (Dirty Charm)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=196278&blogcode=13832284http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=196278&blog=13832284http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=196278&blogcode=13831711<div align="right" dir="rtl">אומרים שהאמת תשחרר אותך. האמת רק מעציבה אותי יותר. האמת היא המציאות שהקיומית שהדחתי במשך 25 שנה. האמת היא, שאף פעם לא הייתי רזה, האמת היא, שאף פעם לא הייתי שמנה. האמת היא, עגולה. תמיד הייתי עגולה, שמנמנה, מלאה במקומות הנכונים, עסיסית, יצירה של ימי הבניים, נשית, בריאה, שמנמונת, מלאה טיפה. האמת היא שתקראו לזה איך שתקראו, תמיד הייתי כזו. האמת הכואבת יותר, שמעולם לא הייתי שלמה עם עצמי, ונחמתי את עצמי באוייב הגרוע מכל- האוכל. אומרים שאחרי הלידה רואים דברים אחרת, לטוב או לרע. חודשיים אחרי הלידה ואני לא מבינה איך יכולתי לסבול את עצמי כפי שאני. אני כבר לא חיה עם עצמי בשלום, אני כבר לא מרגישה אותה בחורה, שהתחתנה לא מזמן והייתה נאהבת. אחרי 25 שנה, לראשונה אני מרגישה את הבושה זורמת בעורקיי. יש שיגידו שאני אחרי לידה, יש שיגידו שאני מגזימה. אבל הכל יחסי, ויחסית לעצמי, אני נתעבת בעיני עצמי. להוסיף על הקילוגרמים העודפים את העייפות שניכרת על פניי, התשישות, הבגדים האטומים, כיסויי הראש, בכל זאת אישה דתיה. אני פשוט, כבר לא יפה. </div>Sat, 29 Jun 2013 22:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (Dirty Charm)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=196278&blogcode=13831711http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=196278&blog=13831711http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=196278&blogcode=13680390<div align="right" dir="rtl">הבלדה על אדון כמעט וגברת כבר- חנוך לוין אדון כמעט אהב את הגברת כבר כמעט אמר לה זאת, אבל הוא לא אמר. החורף קר היה וכבר עבר על האדון כמעט והגברת כבר. גברת כבר טיילה עם האדון כמעט היא אהבה אותו וכבר נתנה לו יד, הלילה חם היה, ירח שט על הגברת כבר ואדון כמעט. ועוד אביב חלף וסתיו נוסף נגמר, והאדון כמעט ראה בלב נשבר כמה הפסיד כל השנים שלא אמר את דבר אהבתו אל הגברת כבר. ועוד שנה חלפה, ועוד שנה אחת, וגברת כבר שכבה על משכבה לבד חושבת איך כמעט היה וכבר אבד, לגברת כבר ולאדון כמעט. שנים חלפו מאז, לא השתנה דבר. אדון כמעט אהב את הגברת כבר כמעט אמר לה זאת, אבל הוא לא אמר. עכשיו כבר באמת היה קצת מאוחר. גברת כבר התגוררה בבית קט, כמעט שהתגורר בו גם האדון כמעט, עכשיו לא מתגורר בו אף אחד לא הגברת כבר ולא אדון כמעט</div>Thu, 21 Feb 2013 11:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (Dirty Charm)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=196278&blogcode=13680390http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=196278&blog=13680390http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=196278&blogcode=13653612<div align="right" dir="rtl">זה מן אי שקט שזורם לי באצבעות, מגרד לי בכפות הידיים. אי שקט בתוך ים של שקט אינסופי, שקט של משהו לא מוכר, של התחלה חדשה, ובכל זאת מוכרת. אי שקט של עצב, של זכרונות יפים, מכאיבים. עצבנות מורטת עצבים. לא קמתי טוב אתמול בבוקר. הביטוי לקום על "צד שמאל של המיטה" מעולם לא היה נכון כל כך. עיני טרודות, מנופחות מבכי, לאות וכבדות. יש לי כל מה שיכולתי לבקש, ועדין כלום. נפשי לא יודעת שובע, או אולי אני מזינה בדברים הלא נכונים שיש לחיים להציע. בעלי כל חסר לי, השעות הרבות שהוא נמצא בעבודה מאפשרות לי הרבה זמן של עשיית כלום. גם לא ללמוד, אלא למרוח את הזמו ולשקוע במן בנאליות של חיי נישואים. אני מרגישה שאנחנו במן מצב סטטי, עומד, וממתינים עד הדבר הטוב הבא. כל זה מתווסף לתחושת חוסר היעילות שלי וחוסר המיצוי העצמי. אני לא תורמת בכלכלת הבית, ולפעמים יש ימים שהעצלות אוחזת בי כל כך חזק שאפילו לרחוץ מזלג בכיור אני לא מסוגלת. אני רק יושבת ומתלוננת על הספה עד כמה קשה לי ההריון, ומחלקת פקודות לבעלי מהספה... צפיתי בדיוידי של החתונה והרגשתי שלא מתקיים אצלנו "מצא אישה, מצא טוב". אני מפילה את כל האשמה עליי, א</div>Wed, 30 Jan 2013 12:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (Dirty Charm)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=196278&blogcode=13653612http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=196278&blog=13653612http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=196278&blogcode=13644759<div align="right" dir="rtl"> אני עדין לא מצליחה להבין מתי כל זה הספיק לקרות. מעבר דירה, הנישואים, והילדה שבדרך. אני מרגישה שהתבגרתי לפחות בעשור במשך שמונה החודשים לנישואיי. זו אחריות אחרת, זה סטטוס אחר בחיים, שארצה או לא ארצה, אני כבר פה, עמוק בתוך השגרה שלו. אני יכולה לומר בוודאות שיותר נעים ונח ללמוד למבחנים ולכתוב עבודות בתור רווקה ולא בתור רעיה שמנהלת את הבית על כתפיה. אני אומנם לא עובדת מאז החתונה, אבל החובה והעבודה היא אחרת, לא מתישה פחות, אלא יותר. אני לפעמים מבינה מדוע תש כוחה של אימי היקרה שתחיה, וכמה המסירות לבית שחקה אותה עם השנים. אין זמן ואין פנאי לטפח את האני שלך, לעשות דברים שממלאים את הנפש, שמזינים בכוחות רוחניים. כן, זוהי עבודת ה' שלי, להיות רעיה, ובת זוג טובה לבעלי. עבור זה התמסרתי, ובשביל עוד מטרות אחרות... ופתאום, וללא כוונה. בדיוק כחשבתי שאני מוותרת על הרעיון לילד</div>Wed, 23 Jan 2013 18:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (Dirty Charm)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=196278&blogcode=13644759http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=196278&blog=13644759