http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=195834heCopyright 2026 Arteest. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=195834http://f.nanafiles.co.il/upload/52006/IsraBlog/195834/misc/5944963.JPGhttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=195834&blogcode=11358751<div align="right" dir="rtl">יש משהו טוב בידיעה שאף אחד לא נכנס לפה יותר.... זה מרגיע... ככה אני רגוע שאף אחד לא יקרא את הדברים האלו ויש לי שקט לכתוב. משהו עובר עליי בזמן האחרון, ואני לא בדיוק מבין מה זה. אבל מה, אני יוצא מהבועה שחייתי בה עד עכשיו... בועה שאני הכוכב הראשי בה, והכל מסתדר בסוף. וזה מוזר פתאום, שאחרים יותר טובים ממני בדברים שאני טוב בהם, שתופסים את המקומות שאני רציתי להגיע אליהם. ולמה זה? כי חשבתי שהכל יסתדר בסוף, ולא נלחמתי על מה שרציתי, ועל מי שרציתי להיות. וכמה שזה הגיוני להגיד "אז עכשיו אני נלחם ומשנה את העולם", אני יודע שזה יהיה סתם דיבור סרק, סתם משפט שלא יקרה. כי נכון לעכשיו, אין לי את הכח הפנימי לעשות את זה. וכנראה שאף פעם לא היה לי.... הכל היה אשליה. או שאולי.... אני סתם מתמרמר? אולי זה קיים, אבל אני עצלן מכדי להפעיל שוב את האנרגיה הפנימית הזאת? מה שזה לא יהיה..... על ציור עדיין לא ויתרתי, ולא על עצמי. כל עוד אני זוכר מי אני ולאן אני הולך, נראה לי שאני כבר אמצא את הדרך חזרה למסלול. כנראה זה מה שקורה שמנסים להמציא דרך חדשה ולא ללכת באחת שקיימת.... (:</div>Sat, 31 Oct 2009 23:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (Arteest)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=195834&blogcode=11358751http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=195834&blog=11358751http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=195834&blogcode=11199299<div align="right" dir="rtl">אני יודע שעדכנתי את הבלוגלפני זמן כל כך קצרשהנאד שתקעתי תוך כדי כתיבה עדיין באוויר, אבל אני חייב לכתוב על משהו עכשיו מי לעזאזל המציא את הזקנות המטורללות?!?!?!?!?! אני יושב וקורא לי את הבלוג הישן שלי בתפוז למען עסקינן בנוסטלגיה, רואה כמה התבגרתי מאז, ופתאום- "טוק טוק טוק!!! טוק טוק!!!" "מי שם?" אני תוהה ביני לבין עצמי..... "אה, זו רק אני, הזקנה המטורללת מהבלוק ליד!#$@#$@#%!" for fuck sake מה הפואנטה????? כל פעם שהילד שלה הולך לשחק ברחוב ליותר מרבע שעה, והיא לא רואה אותו מהחלון, סוף העולם הגיע!!!!!! הילד נחטף בידי חוצנים!!!!!!!! ולא סתם, הם הדביקו אותו לסקוץ' של החללית ועפו על דלק נטול עופרת!!!!! קיבינימאט הילד שלך בן 10!!!!!!!!! הוא אמור לשחק ברחוב!!!!!!!!!!!!!! כל פעם שעורב תוקע גראפס בחלון של הבית שלה, היא באה אלינו לראות אם הבן שלה אצלנו!!!!!! לא משנה שעכשיו צהריים, או לא משנה לה שזה 2 בלילה, היא תבוא בכל שעה אפשרית, תעיר את כולם בדפיקות דלת היסטריות ותשאל אם הבן שלה אצלנו בקול רועד בידיעה שנגיד לה לא!!!!!!!! למה!!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?! ויש עוד כאלו!!!! נסעתי לי</div>Sat, 29 Aug 2009 13:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (Arteest)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=195834&blogcode=11199299http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=195834&blog=11199299http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=195834&blogcode=11199131<div align="right" dir="rtl">מיליון שנה לא כתבתי כאן.... ודי התגעגתי..... מה שכיף הפעם, שזה באמת כמו יומן. עכשיו, מאז תחילת דרכי בתור בלוגר שהייתי כותב בתפוז, בכיתה י', ועד עכשיו, כמה חודשים לפני השחרור, אני מרגיש שסוף סוף אני חופשי לכתוב מה שאני רוצה. ולכלל הקוראים - אל תחרטטו אותי שאיך זה רק עכשיו ולא לפני זה, בלוג זה למען המטרה הזאת ובלה בלה בלה....... אני בטוח שכל אחד מכם עבר את הנקודה הזאת שבא לו לכתוב על משהו שעורר בו רגש כלשהו, וצינזר כי זה היה פוגע במישהו, או מדבר על מישהו שמכירים ולא רוצים שידעו בעולם החבר'לך. אז הפעם, אני חופשי. למרות שמשום מה היה לי המון מה להגיד, אני אסיים את זה פה..... בשיא. (: </div>Sat, 29 Aug 2009 13:07:00 +0200nobody@israblog.co.il (Arteest)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=195834&blogcode=11199131http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=195834&blog=11199131http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=195834&blogcode=9367763<div align="right" dir="rtl">שמתי לב שכבר כמעט ולא נכנסים לפה..... הגיוני האמת.. אני כותב כאן פעם בזמן מה בצורה אקראית... אפשר שיהיה חודש בין פוסט לפוסט או אפילו כמה שעות... תלוי בהרגשה שלי.... טוף. כשהתחברתי לי לישרא כרגע, חשבתילעצמי בראש מה אני רוצה לכתוב פה. כנראה קצת על סאלי ועל השיחה השבועית שלי איתה שלאט לאט מתרחקת, או אולי על המצב האקונומי בגזרה הצפון קוריאנית של כלא 396, ואם ממש יהיה בא לי, על בלונים. אבל משום מה, ללא סיבה ברורה, פשוט בא לי ללכת לישון........... בה ביי.</div>Fri, 13 Jun 2008 23:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (Arteest)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=195834&blogcode=9367763http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=195834&blog=9367763http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=195834&blogcode=9246106<div align="right" dir="rtl">מישהו מוכן להסביר לי מה זה הדבר הזה "מוח" אנושי? מה זה הלב האנושי? למה הם כאלו זונות שאוהבות לדחוף נעצים לישבן מתי שזה הכי לא מתאים? כי אני לא. באמת שלא. סאלי - רחוקה לחלוטין. בקושי שיחות טלפון יש. ציור -הסיבה היחידה שמונעת ממני ללכת למייקו לבקר קצת, זה העובדה שמאז שהייתי אצלו פעם אחרונה שזה לפני כמה חודשים טובים, ציירתי רק עוד 2,3 ציורים במחברת. זה הכל. תופים - אין לי זמן בשיט לזה. עד שכבר יש לי זמן ריק, אני מעדיף לנוח או אם כבר - לצייר. חברים - כמעט נעלמו מפני הכוכב. הכוכב שלי יותר נכון.... כי תמיד חייתי על כוכב אחר..... משפחה - וואלה, לפחות פה יש מעט תקווה. אני רואה אותם קצת יותר מפעם. ובבסיס, אין מה להרחיב. צבא זה צבא, לא משנה איפה אני משרת, זה עדיין בסופו של דבר יהיה מעצבן. ברגע שאני אצליח לסדר את הפאזל המזורגג הזה בראש מבלי לרסק איזה חלק או 2, אני אגיד לכולם. בינתיים, זזתי לכוכב שלי לחפש אצות.</div>Sat, 24 May 2008 22:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (Arteest)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=195834&blogcode=9246106http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=195834&blog=9246106http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=195834&blogcode=9239843<div align="right" dir="rtl">אני זוכר שפעם... שהייתי באיזה כיתה יא או יב, התחלתי בלוג בתפוז. אחח הנוסטלגיה..... זה התחיל מהצעה לשווק את הקריעות נפש שלי, וכך נולד קרועוני (עם עוד כמה סיבות כמובן). פתאום היה לי כיף לשחרר לחץ וקיטור ולהוציא את מה שיש לי בראש בצורה הכי לא מתחשבנת שיש.... באיזשהו שלב הבנתי שאני כבר נהיה מיינסטרים ביחס לעצמי. הסיבות שגרמו לי להתחיל נמחקו. אז באתי לישראבלוג ופתחתי בלוג חשאי, שאף אחד ממי שאני מכיר לא יקרא אותו, שאני אוכל לפרסם בו את המחשבות הכמוסות יותר שלי, ולקבל תגובות מאנשים שלא מכירים אותי. בסופו של דבר, אמרתי לעצמי די. מה אני, ספיידרמן? אני חי 2 זהויות? אני מי שאני וזין על העולם. ולאט לאט התחלתי לחבר את 2 הזהויות שלי יחדיו, הסודית והמציאותית. החלום של ליהיות אמן הרגיש טיפה יותר אמיתי שהגעתי לסוף הלימודים וסוף הבגרות באמנות למרות שזה הרגיש נדוש, והרגשתי שמצאתי את המולקולה שלי על הכוכב הזה, ועכשיו צריך להתחיל לפתח אותה למושבה קטנה של רצונות וחלומות. הזמנים התקדמו והמשיכו, הספקתי משהו פה ושם, ואחרי הרבה דברים בדרך, אני מרגיש שאני מצליח ממש לאט, להגשים את המשפט שפעם המצאתי והאמנתי</div>Sat, 24 May 2008 01:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (Arteest)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=195834&blogcode=9239843http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=195834&blog=9239843http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=195834&blogcode=9138381<div align="right" dir="rtl">החמודה שלי טסה לה.... עפה ללונדון להרוויח כמה דינרים ואולי אפילו שקלים נוצצים חדשים. שדה התעופה הזה פשוט עצום!!! הולכים סללום במעין פס ייצור הזויכזה שמשום מקום מתקיפים גובלינים כחולים שמנסים לחטט לה ברכוש ולשטוף לה את המוח עם שאלות מפגרות.... "ארזת לבד?" "עסקים או פלז'ור?" "למה קוראים לך סאלי?" לך תחפש עציץ להשתין בו יא גובלין מרחף. מה אכפת לך למה קוראים לה ככה??? והרוסיה הבוצ'ה בתחילת השרוול הכי קשורה: "מה אתה קשור אליה?" "חבר שלה" "אי אפשר לעבור." ~בדיוק עוברים קבוצה של איזה 10 שרק לחלק יש מזוודות~ "למה אי אפשר? אני רוצה ללוות אותה" "אסור. הלך מישהו אחד, אפשר אחד כל פעם" "?" ~עוד קבוצה עוברת בלי שהיא שמה לב או זין~ "אז לחכות פה? מתי אפשר ללכת לראות אותה?" "כשהיא תסיים את השרוול" WTF "הנה הוא חזר. הלכתי אליה" "נהימה לא מוסברת בתור אות חיוב" ועד שהצלחתי לעבור את כל זה, אני מגיע אליה, מחזיק את המעיל, ופתאום צץ עוד גובלין ואומר לי ללכת שאסור ליהיות לידה. כוסרבאק@#!$@$ היא נראית לכם כמו שהיד יא מפגרים?????? היא תחביא משגר רימונים סורי מתקדם בתא של השטרות בארנק???? אם ישאל</div>Tue, 06 May 2008 22:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (Arteest)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=195834&blogcode=9138381http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=195834&blog=9138381http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=195834&blogcode=8872748<div align="right" dir="rtl">הנני. הנני כאן, מודה לכולם בטקס חגיגי זה של סוף קורס קצינים! הסיכה על הדש בחולצה והארון על הכתף אומרים הרבה להרבה אנשים, והגיע הזמ...ףךדחרקכעךדךגהכילגחה מעכשיו הארונות שיהיו לי על הכתף זה ארונות עץ שאני אקח ממקום למקום בשביל הציוד שלי בבסיס. אין בה"ד 1, ונדיר למצוא סיבת הדחה יותר מטומטת משלי - בורקס. אין לי כוח לגולל את הסיפור, אני פשוט זורם הלאה... אולי אני אצא שוב, אולי לא. בינתיים בחזרה לעתיד, או בחזרה לרב"ט, ובין היתר - כלא 6. איך שהגעתי לעשות טופס טיולים בכלא, ראיתי את החברים ושמחתי. באתי לנסוע בחזרה הבייתה (הייתי עם אוטו) ובדרך חזרה, עשיתי תאונת דרכים שאיכשהו יצאתי ממנה ללא שריטה, אבל האוטו הלך טוטאלוס. טוב. ממשיכים הלאה. הגעתי לבסיס, עשיתי פשלה, ואחרי השבוע סגור שכבר ככה היה, נשארתי עוד שבוע במעין ריתוק. אתמול הגעתי הבייתה סחוט ומחוק, ועם תקווה שתהיה עוד תקווה. זה נשמע דכאוני ועצוב, אבל האמת.... לא כל כך רע לי... אני סתם משועמם..... עוד חודש יומולדת 20, ולאט לאט מגיעים הדברים הטובים אחרי הסופה ההזויה הזאת שעברה לי על שיער החזה השופע שלי..... נ.ב. ראיתי עכשיו א</div>Mon, 24 Mar 2008 16:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (Arteest)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=195834&blogcode=8872748http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=195834&blog=8872748http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=195834&blogcode=8270263<div align="right" dir="rtl">אין לי שמצ של מושג מה לעזאזל אני אמור לעשות עם הפרו הזה עכשיו. גם ככה בקושי נגעתי בבלוג הזה... לפחות יהיה לי תירוץ עכשיו לחזור ולכתוב פה..... טוב. הרבה מדי זמן עבר מאז שכתבתי פה.... מה שבטוח, על צבא אין לי כוח לכתוב יותר מדי... אני ברגילה. היום עשיתי שיעור רענון לאופנוע, כי חשבתי לי שאם אני באמת יגיע לקורס קצינים, שזה עוד שבועיים בערך, אני חייב לסיים את הרשיון ומהר.... אז עשיתי שיעור להזכר בכל התהליכים שצריך לזכור. מסתבר שיש מספיק מה לזכור... אבל מה עוד יותר טוב? שכנראה הטסט הראשון שיש יהיה בקורס קצינים שלי. כוסרבאק. בגלל הצבא ובגלל כל מני תירוצים אחרים חסרי משמעות די הזנחתי מלא חבר'לך שחשובים לי, ונזכרתי בזה אתמול. והאמת, אם לא היה לי חשבון פלאפון מנופח ומדושן הייתי כבר מתחיל בשיחות אל כולם. אבל אני עדיין מנסה לפענח איך אני אתקשר לכולם מבלי לקטוע רגל בשביל להחזיר חובות..... כי אין לי גרוש על התחת ולא על הבולבול, וזה מתסכל עד מאוד גם התמכרתי לקוקה קולה, דבר שלא עוזר לארנק הפצוע שלי... טוב אני אעדכן בהזדמנות. בה ביי לכל מי שעדיין מעלעל פה... (: </div>Mon, 24 Dec 2007 23:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (Arteest)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=195834&blogcode=8270263http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=195834&blog=8270263http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=195834&blogcode=7678187<div align="right" dir="rtl">חזוס חזר אליי!!!!!! הוא חזר!!!! וכבר הספקתי למלא אותו בשטויות כמו ממקודם. רק שהפעם אני אעשה לו גיבוי. דרך אגב.... חזוס (jesus בספרדית), זה הmp4 שלי.... שהיה בתיקון מליאן שנים. המגה-זורד המגניב שלי. טוב עדכונים! הייתי בכנס קצונה, היה צחוקים עם חברים וחפירות מכל הקצינים שמסבירים לנו מה זה קצונה, במיוחד האלוף משנה החפרן הזה. אז מה אם הוא סגן קצין משטרה צבאית ראשי, אז מה אם משטרה צבאית אוכפים את חוקי המשמעת בצה"ל, משמע לקצין מ"צ ראשי יש כוח עצום בידיים וזה הסגן שלו. אז מה. רב"ט זה יותר טוב. אבל כמו שחבר אמר באמצע החפירות שלהם - "ברזלים על הכתפיים, חם בין הרגליים". מחר אני חוזר לבסיס אחרי חירפון לא קטן ומצטבר. הייתי אמור ליהיות שמה כבר היום, אבל קיבלתי יום אחד מתנה כי היה לי קשה. רק מה, היום הזה יצא ככה שאחת אחרת שאני ממש לא סובל שמיררה לי את החיים שמה נשארת קצת יותר בבסיס, והיא התקשרה אליי להתעצבן עליי בטלפון. האמת? אם היא הייתה מבקשת יפה שאני אוותר ולא אשאר בבית, הייתי עושה את זה. אבל, היא לא ביקשה יפה. בלשון המעטה. אז זיבי. סוף סוף למדתי לפתוח את הפה שלי על אנשים מעצבנים כמו</div>Mon, 15 Oct 2007 18:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (Arteest)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=195834&blogcode=7678187http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=195834&blog=7678187