<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>הבלוג שלי ואני</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=194814</link><description>לפעמים עגבנייה זרוקה ברחוב יכולה להיות מטאפורה לשדה קרב</description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 Ella_Gur. All Rights Reserved.</copyright><image><title>הבלוג שלי ואני</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=194814</link><url></url></image><item><title>התשובה לכל השאלות</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=194814&amp;blogcode=12581172</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אנחנו דורכים במקום? היא מפנה את השאלה חצי לעצמה, חצי לחלל האויר.
כאילו, כבר כמה שנים. וכלום, כלום לא זז. לא מתוך מצב קיומי משתרך, לא מתוך אימפוטנציה, זה סתם כי אנחנו דורכים במקום.
אתה לא מרגיש ככה? היא מלטפת את פניו ברכות.
הרי היינו שם, כבר כשהיינו אנו.היינו שם כבר שלמדנו מתי היותנו, כל אחד בעיניינו עושה לביתו, למען העם, כאילו יש איזה עם שזקוק לישועה, כאילו מאיתנו תבוא הישועה.
וזה לא שלא קרה שם דבר, זה לא שקפאנו במקום, שלא צמחנו, שלא התפתחנו במישורים אחרים, אתה מבין, הרי אני אדם אחר, הרי אתה אדם אחר, זרים זה לזה כמעט, אבל באותה נקודה, אתה לא מרגיש כמוני, מתוק?
אתה לא מרגיש ש..שאפשר להגיד בחצי זלזול שמצאנו את יעודנו, אתה בשלך ואני בשלי, כמו שתי נקודות ששולחות חצים אבל תקועות במקום. וגם בעצמנו,אנחנו כבר שנים, חגים במעגל הזה, לרגע נוגעים, לרגע מתקרבים, מתנקתים, לרגע משתאים, במין מבט נוגה שיודע שיכול היה להיות אחרת, שאולי בגילגול אחר, ושוב יוצאים לדרך, תקועים במקום.
טוב לנו, אני חושבת שטוב לנו, אני חושבת שאם לוקחים את כל התפיסה הקצת יומרנית והקצת מערביסטית הזאת ושמים אותה בתוך חומר מ&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 25 Jun 2011 16:06:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Ella_Gur)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=194814&amp;blogcode=12581172</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=194814&amp;blog=12581172</comments></item><item><title>נאמנות ותשוקה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=194814&amp;blogcode=12280988</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;רצים אל האבדון, כאילו אין לעולם הזה פוטנציאל להיות טוב יותר.
אין מה לכתוב אם אין מה להגיד,
ואין מה להגיד כשלא מרגישים כלום,
לרגל פתיחת העשור השלישי בחיי,
אפשר לכריז בקול:
אני לא קיימת!
אף פעם לא הייתי
הכל זו פיקציה אחת גדלה.
תרמית, קונספירציה, שקר, עיוות של המציאות.
והאמת?
שזה בכלל לא מרגיש רע, 
אין שום הבדל, ממש כמו להרגיש קיים,
רק לא.
כזאת פשטות.
אוי, אוי, אוי.
טיפול אלטרנטיבי לכולם!
&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 21 Jan 2011 19:41:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Ella_Gur)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=194814&amp;blogcode=12280988</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=194814&amp;blog=12280988</comments></item><item><title>הראש מיפו, השמלה ממדריד</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=194814&amp;blogcode=12103077</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;תמיד היו לי, בעיות הקשבה.
אף פעם לא הלכתי לאבחון.
קשה לי להתרכז בכל כך הרבה דברים,
יותר מדי צבעים, יותר מדי מילים, יותר מדי מוצרים.
יותר מדי שעות של בהיה באויר, בצג מחשב, במסך, בספר,
כבר שנה שאני עומדת מול מראה בכל שניה
ואני לא מצליחה להתרכז
אני רואה דמויות,
זה מטושטש,
אני לא בטוחה..
כבר חודש שאני משקרת לעצמי ולכולם,
כבר כמה שנים שאני לא בטוחה מה זה אומר להיות &apos;אני&apos;
כאילו שיש פיקציה כזו
כבר שבוע שטוב לי,
שאני נהינת לקום בבוקר
נהינת לחלוב פרות,
נהנת לדבר עם מי שחי איתי,
נהנת לישון מעט אם בכלל,
נהינת להיות קיימת.
וכמו תמיד מפחדת שזה זמני,
לא בטוחה במקום שלי,
לא ברורה, לא בהירה, לא רהוטה,
כבר הרבה זמן שאני מפחשת תשובות.
אף פעם אני לא מוצאת אותן.
תמיד אני בורחת..
אז, מה דעתך על השמלה ממדריד?
&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 15 Oct 2010 22:11:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Ella_Gur)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=194814&amp;blogcode=12103077</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=194814&amp;blog=12103077</comments></item><item><title>ארבעה געגועים ובית</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=194814&amp;blogcode=12070420</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;&quot;אני רוצה להיות גם פחות ציני. התסובבתי בשנה האחרונה עם אנשים מכל העולם, ואני אומר לך באחריות שהישראלים הכי ציניים מכולם. ונמאס לי מזה. נמאס לי לשחק אותה ששום דבר לא מרגש אותי רק כדי לא לצאת פתטי. נמאס לי לירות חצים מורעלים באחרים רק מהפחד שיפגעו בי. אני רוצה לבוא לאנשים עם לב פתוח. מקסימום, מה יקרה?&quot;


כוסעמק! 
מה יקרה?!&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 29 Sep 2010 15:44:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Ella_Gur)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=194814&amp;blogcode=12070420</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=194814&amp;blog=12070420</comments></item><item><title>לך תזדהה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=194814&amp;blogcode=12068135</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;&quot;אבל כנראה שהיא טעתה, או שהוא הטעה אותה. תלוי איך מסתכלים על זה. תלוי באיזה מצב רוח היא הייתה כשהתמונה של שניהם יחד במלון הייתה עולה לה בראש...
אבל היו פעמים אחרות שהייתה כועסת. הוא לא היה חייב להשתמש במילה הזאת &quot;אוהב&quot;. הוא היה יכול סתם להגיד לה שהוא נמשך אליה או שהוא חרמן, שיכור ורחוק מהבית. רוב הסיכויים שהיא הייתה עושה לו ביד גם אז, אבל בלי לשבת אחר כך בבית יומיים ולחכות לטלפון. לא היה לה נייד אז, והיא פשוט ישבה וחיכתה.&quot;
אתגר קרת-&apos;סימן כחול&apos; מתוך &apos;פתאום דפיקה בדלת&apos;.


אפשר לקרוא לזה אירוני, אפשר גם להתנתק רגשית.
אם היו לי רגשות, הייתי מזדהה עם כל מילה,
אבל, אני פשוט לא מצליחה לשחזר את מה שאני אמורה להרגיש במצבים כאלה,
יכול להיות, שהייתי מעדיפה להיפגע מאשר לא להרגיש כלום.
יכול להיות שפשוט היינו גלויים, שקופים, ריקים.
יכול להיות שאני פשוט מרגישה כמו פליטה, מהכל, כבר זמן מה
שאין לי פנאי רגשי להיפגע.
יכול להיות..
&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 28 Sep 2010 15:48:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Ella_Gur)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=194814&amp;blogcode=12068135</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=194814&amp;blog=12068135</comments></item><item><title>אימפוטנציה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=194814&amp;blogcode=12048049</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אותה הריקנות שציפיתי לה,
הכלום האינוספי הזה,
חוסר היכולת, חוסר התקשורת,
אימפוטנציה רגשית.
אין מילים בפי,
השפתיים רועדות,
העניים דומעות,
רגשות שקטים בעוצמה מתפרצת,
דעתי לא נחה,
ביקשתי לי קצת שקט, וקיבלתי את ההיפך הגמור,
אני לא יודעת מה לעשות,
וכל שאני מבקשת הוא להיעלם מן העולם לזמן מה,
להסתכל מן הצד, רואה ובלתי נראית,
לבחון את הדברים,
לגבש מחדשי את תפיסותיי,
לפרק הכל ולבנות שוב,
הפעם טוב יותר.
לראות את המציאות מעבר למסננת הלא מאוזנת שנוצרה כמובנת מאליה,
לומר את המילה הנכונה,
אני לא מצליחה להבין מה הולך סביבי.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 19 Sep 2010 00:23:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Ella_Gur)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=194814&amp;blogcode=12048049</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=194814&amp;blog=12048049</comments></item><item><title>&amp;quot;לשכב עם ערמת שקרים ולהתעלות&amp;quot;</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=194814&amp;blogcode=12044334</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אין ביכולתי עוד לשאת את ייסורי המצפון,
בתוך מבוך נוראי של שקרים, העלמות זולה
אני לא מבינה את עצמי ובטח לא דורשת מהזולת
פחד איום ממי שאני ניבטת מול המראה
כמה רוע אני יכולה להשליך
ולמה?
אבודה בתוך חלל שיצרתי לעצמי
והמצפון ממש לא נותן לי מרגוע.
&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 16 Sep 2010 23:03:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Ella_Gur)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=194814&amp;blogcode=12044334</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=194814&amp;blog=12044334</comments></item><item><title>ביחד</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=194814&amp;blogcode=12040952</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;קצת אחרי הסוף,
מגיעה ההבנה..
שהדברים לא כמו שהם נראים מן מהבט הראשון,
שהמציאות פוגשת אותנו בסמטאות צדדיות
לבד
לא מוכנים
שהאור על הפנים חושף אותנו
גם ברגעים הפחות נוחים
שהצל לא קטן גם אחרי שמתרחקים,
שלא תמיד מספיקה רק כוונה טובה
שתמיד ידרשו מאיתנו יותר ממה שנוכל לתת
שגם אם ברשימת ההתמנה יש עשרות פנים,
הבחירה היא לבד,
שהעניים שורפות לא רק בנקודת האל חזור
שככה זה,
שמתבגרים.
שלחזור, זה הרבה יותר קשה מלעזוב
ולקבל החלטות שמשנות את החיים זה מאוד מרגש.
ושלא צריך הרבה יותר מפשטות כדי להתקיים,
ברמה סבירה..
לבד.
ביחד ולבד...&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 14 Sep 2010 23:12:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Ella_Gur)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=194814&amp;blogcode=12040952</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=194814&amp;blog=12040952</comments></item><item><title>אתה זוכר בכלל לאן אתה נוסע?!</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=194814&amp;blogcode=11801488</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;מתערבבות לי בראש,
אלפי יחידות מידע,
פיסות קטנות של רגשות, ומילים, ותמונות.
רגעים של חיוכים, ומחשבות סתמות.
אני נחנקת,
ומרטיבה את הגרון עם קצת מים,
ובוהה באויר,
שנראה פתאום מלא כמיהה,
כאילו נכנסה לחדר איזו רוח פרצים, רוח חדשה, נשמה תועה.
אוי, רומנים עם רוחות זה כבר מעל ליכולתי,
אני מרגישה צער,
על כל מילה שהחטאתי, על כל מילה שלא נאמרה בטון, בהקשר, בסמנטיקה הנכונה,
על כל מילה שלא נאמרה,
על כל מילה שלא נכתבה,
שלא נקראה,
שלא, שלא..
פתאום התמונות מסתדרות,
כמו הארה אדירת ממדים שאני ממש מרגישה אותה פיזית.
אני מסתכלת על כל יחידות המידע ומלקטת מהם תמונה שלמה,
פיסות חיים,
הופכת לחיים שלמים.
סדר, סדר, סדר.
מילים שנאמרו חוזרות לקונטקסט מקורי שלהן, מילים שנשכחו חזרו.
פיקחון.
שלווה..?!&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 22 May 2010 18:54:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Ella_Gur)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=194814&amp;blogcode=11801488</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=194814&amp;blog=11801488</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=194814&amp;blogcode=11690998</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;כל אחת עושה את הבחירות שלה..
ובחרתי,
כל אחת גם נושאת בתוצאות לבד,
ולוקחת את האחריות,
ומתמודדת.

גם לברוח, זו בחירה.
וגם אם אתן את מייטב מזומניי ואחליף את השם,
וגם אם אסבול כאבים ואתקן את כל פגמיי,
וגם אם אתקל במראה בדמות אחרת,
וגם אם אחזיק דרכון זר,
וגם אם אנדוד לגלות, ואתמודד עם מזג קר, וחם, וזר.
זה לא יהפוך אותי לאחרת.
ילדת פרחים שפרחיה קמלו בטרם עת.
והאביב אינו עומד בפתח.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 02 Apr 2010 20:49:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Ella_Gur)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=194814&amp;blogcode=11690998</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=194814&amp;blog=11690998</comments></item></channel></rss>