http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=193976הגיגי נפש בעידן הדיכאוןheCopyright 2026 רגר בוריס. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=193976http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/76/39/19/193976/misc/9196837.JPGhttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=193976&blogcode=7746730<div align="right" dir="rtl"> לאחרונה ראיתי שוב פעם את הסרט ה"סוד", סתם כי השתעממתי או נדחפתי ללא מודע לדבר, איני יודע..זה חיבר אותי קרוב יותר לתובנה הבלתי נתפסת עד כמהלתודעה יש את הכוח לפרוץ את מחסומי החומר. לצערי הסרט מגביל אותנו אך ורק לרצונות החומר, קרי לבקשות הבנאליות כל כך של עושר ונגזרותיו השונות. לעיתים אני תוהה מתי נופל לכל אחד לבסוף האסימון שבו הוא מבין בתוך תודעתו הפנימית שלא החומר יביא לו מזור וישועה, אלא משהו אחר לחלוטין.קל מאוד יחסית לרתום את הפסיכולוגיה הנפשית של האדם לאיזה ג'יני הממלא את כל משאלותיו. הג'יני יכול להיות מורכב גם מאבן בעלת סגולות מופלאות או אדם בעל כוח שיכנוע רב עוצמה המניע בתוכך את כוח הרצון הכבוי המחכה להידלק מבפנים. השיטה היא אותה השיטה, השאלה עד כמה אנחנו מאמינים בגדלות המטרה ובכוח הרצון המופלא שלנו להניע עצמינו לקראתה. מופלאה בעיני היכולת הזו באדם ועד היום אני מנסה להתחקות על שורשה העמוק. אך ללא ספק היא פועלת, לא מיד כמובן, אבל בהכרח היא עובדת. כל משאלה שלא נבקש וכל זרע של רעיון שניטע בראשינו סופם לצמוח ולגדול לכדי הגשמה. התהליך יכול להימשך בהחלט חודשים ואף שנים ,אך בהכרח היא תת</div>Wed, 24 Oct 2007 11:48:00 +0200rager2@walla.com (רגר בוריס)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=193976&blogcode=7746730http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=193976&blog=7746730http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=193976&blogcode=7640067<div align="right" dir="rtl">עבר כמעט חודש וחצי מאז שכתבתי לאחרונה, זמן ארוך שעבר כמעט בחטף. יש משפט שאומר שאלינו להיזהר במה שאנחנו מבקשים פן משאלותינו יתגשמו. ואכן לאחרונה חיי התמלאו באין סוף עשייה קדחנית עד כלות הכוחות כמעט ובהם אני מנסה לדחוס בזמן הקצר המוקצב ביממה את חיי החומר והרוח יחדיו. בין לבין הכרתי בחורה חדשה ומקסימה שנכנסה בסערה לחיי ומילאה את כוסי הריקה והרקנית בעוד טיפת לחות בשממה העוטפת לרוב את חיינו החדגוניים. מטבעי אני אדם שאוהב את השקט ואולי גם במידת מה גם את העצלנות הנינוחה והמפוהקת שטבעה בי הבריאה. אורח חיי כל כך סוער ורוגש לאחרונה, כמעט מנוגד לאופיי הפנימי, עד כיאני תוהה מדוע לפתעבקשות, רצונותומהוויםשביקשתי שנים קודם לכן פתאום מתחילים להתגשם גם כשאני עצמי כבר לא בטוח שאני רוצה בהם עוד בשל השינוי הפנימי והרוחני שחל בי. לא בכדי נאמר שככל שאדם נכנס לרוחניות מידת האגו והתאווה לחיים הגשמיים מתעצמת בו ביתר שאת , כאילו מעמידים בניסיון ובמבחן את ההתקדמות לעבר התכלית והמטרה האמיתית לשמה בעצם נוצרנו. יצרים ותאוות שהיו חסומות אצלי עד כה או לפחות שקטו על שמריהם עד כהדוגמת תאוות הממון ואפילו המין, הכבוד והמ</div>Wed, 10 Oct 2007 22:37:00 +0200rager2@walla.com (רגר בוריס)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=193976&blogcode=7640067http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=193976&blog=7640067http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=193976&blogcode=7282578<div align="right" dir="rtl">לאחרונה התחלתי להתעסק (חצי בהתנדבות) עם חבר'ה אוטיסטיים. תחום שמעולם לא נגעתי בו קודם לכן ומבחינתי הוא בהחלט עניין שדרכו אני למד על עולם שלם וחדש שגורם לי להכיר טוב יותר את עצמי מכיוונים שונים. לעיתים אני תוהה האם מושגים דוגמת אוטיזם, פיגור שכלי,נכות או כל מושגבטרמינולוגיה הרפואית והפסיכיאטרית, ישארובעולמינו הסוגד לשלמות היופי , ההצלחה והעושר. זאת אינה שאלה בעלמא כלל ,שכן על פי תפיסתנו כיום בעולם המדע והרפואה אין מקום כביכול לסוגי נכות שכאלה. זה אינו נשמע מוסרי בעליל לומר את זה בפומבי, אך המציאות מראה עד כמה הסגידה שלנו לשלמות פיזית, מנטאלית ושיכלית דוחפת אותנו לפתח עוד ועוד מבדקים, תרופות וטכנולוגיות שאמורות לבער את התופעה הזאת, כאילו מדובר במחלה האיומה ביותר שחייבים לשרשה. כך למשל כיום כל אישה בהריון נבדקת עשרות פעמים במהלך הריונה כדי ש"חלילה" הילד לא יצא פגום או נכה כביכול, בהתאם למושגים שלנו. האם אין כאן כעין דרווניזם ביולוגי מתקדםשנרתם על פני האגו המתעצם של האנושות בכללותה וביתר שאת בעם היהודי? למה עם יהודי אתם שואלים? באופן מתמיהה במקצת בישראל ישנן את כמות הבדיקותהטרום לידתיות הג</div>Thu, 23 Aug 2007 15:17:00 +0200rager2@walla.com (רגר בוריס)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=193976&blogcode=7282578http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=193976&blog=7282578http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=193976&blogcode=7077406<div align="right" dir="rtl">מה אני אגיד לכם , קשים חייו של אדם שמנסה ללכת כנגד הזרם. כל כך קל להשתעבד לדעת הכלל , עד שאפילו אתה כבר לא בטוח האם זאת הזהות שלך האמיתית או שמא היא הושתלה בראשך מהפחד להיות דחוי ומנודה. לפעמים צריכיםלחלוףמאות או אפילואלפי שנים על מנת שרעיונותותובנות שהעלו אנשיםבעבר יבשילו מספיק בחברה על מנת שיתקבלו בהבנה בהווה. להקדים את זמנך פירושו ללכת בידיעה ברורה שיוקיעווינדו אותך, אולי בשל הפחד שאתה צודק, אך קשה להכילך כרגע, פן הדבר יערער את הקרקע ה"מוצקה" שאליה האנושות דורכת. מעטים הם המסוגלים לעבור מכשול חברתי מסוג זה וללכת בראש מורם אל התהום הפעורה לפיתחם, מתוך ידיעה ברורה שהם מקריבים עצמם על מזבח משהו נשגב ונעלה יותר מהם עצמם לטובת האנושות כולה. מעטים כל כך מסוגליםלהבין הפשטה כל כך מורכבת של זמן וגדלות המטרה, בו האדםמשתיל את תובנותיו לקפסולת זמן סגורה, כאותו ג'יני המחכה שיוציאהו מהכד לאחר אלפי שנות המתנה נשכחת, על מנת שזה ימלא את תכליתו הנשגבה. האם החברה שלנו מסוגלת לייצר עדיין אנשים כאלה? אותם יחידי סגולה נועזים מספיק המסוגלים להקריב את כול חייהם, את כבודם העצמי, את יוקרתם ואולי אפילו את חרו</div>Sat, 28 Jul 2007 21:24:00 +0200rager2@walla.com (רגר בוריס)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=193976&blogcode=7077406http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=193976&blog=7077406http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=193976&blogcode=7014981<div align="right" dir="rtl">כולנו אבק של כוכבים, שמשותוגלקסיות שהתפוצצו לפני עידן ועידנים של שנות אור, קרוב ל- 14 מיליארד ליתר דיוק. היינו פעם הדלק של היקום כולו שמילא את תפקידו ועבר למצב צבירה אחר. היינו הכל והכל היה בנו. גילנו הכרונולוגי הוא רק רסיס זערורימקיומינו האטומי הכמעט אין סופי במושגי הזמן שלנו. המפץ הגדול אולי יכול סוף סוף להסביר מאיפה הגענו ולאן אנחנו מתקדמים בזמן והמרחב הבדויו בו אנו קיימים. אותה קרן אור אלמונית שהגיחה משום מקום פגעה בכדור זערורי ודחוס עד אין סוף ויצרה יקום עצום ממדים המקופל בתוך עצמו שקצהו הוא גם ההתחלהוגם הסוף של עצמו. האם שיכלנו הזערורי יכול להבין בכלל את מושג הקיום, אפילו זה החומרי, מאיכן הוא נוצר, למה או מדוע? אנחנו מתיימרים להבין את הכל בהתאם לשיכלנו המוגבל, זאת למרות שאפילו לא יצאנו מתחומי הגלקסיה המצומצמת שלנו כאן ,במונחי היקום כולו. מהם 50 אלףציוויליזציה אנושית לעומת 14 מיליארד השנים בו הוא קיים. המדע המודרני בן 200 השנה נדמה לפעמים כפרעוש הרוכב על גבו של פיל וצועקתזהרו הינה אנחנו מגיעים זוזו כולם הצידה. ינוקא קטנה וצעירה המניחה שהפיל שם לב לקיומו או לנכחותו של הפרעוש. אך מ</div>Fri, 20 Jul 2007 22:57:00 +0200rager2@walla.com (רגר בוריס)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=193976&blogcode=7014981http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=193976&blog=7014981http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=193976&blogcode=6950077<div align="right" dir="rtl">לעולם לא נוכל להתקדם קדימה לעברהגשמת תכליתנוהעליונה אם לא נבקש בקשה זאת מעצמינו. לעיתים אנו פוגשים במשפטים באנאליים להחריד כמו "אין דבר העומד בפני הרצון" וכהנה משפטים דומים שנאמרים כמתוך עידודאו קלישאה ותו לו , כשאין מאוחרי האומר אותם הבנה על מהותם האמיתית. לרצונות שלנו יש כוח אדיר ממדים, כה אדיר שלו רק ידענו באמת כיצד להפעילאותם בכוונההנכונה היינונפעמים מיכולתינו.לרובינו אין את היכולת האמיתית להבין את הפוטנציאל הטמון בתוכינו, ואולי טוב שכך. מידי פעם יש לנו הבלחות נדירות בהם אנו מרגישים עד כמה הרצון שלנו לדבר מה מניע אותנו בדרייב אדיר לעבר השגת מטרה כזו או אחרת שהצבנו לעצמינו. שם אנחנו גם לרוב נתקעים , כי אנו חשים שאיזה כוח עלום דחף אותנו בכוחות כמעט אל טבעיים לעבר אותה המטרה, ממש למעלה מהדעת, אך לא מרגישים שאנו היינו מסוגליםלשחזר מחדש כוח פנימי זה לכדי השגת מטרות חדשות , יהיו אלה שיהיו. הבלחות קצרות אלו של כוחותינו הפנימיים רק מרמזיםלכל אחד מאיתנו איזה כוח עצום יש בנו כשאנחנו חשיםמחוייבים להשיגן בכל מחיר כמעט. רצונות אלו אומנם מאוד גשמיים אך די בהם כדי להניע את העולם כולו על מנת שאלו</div>Thu, 12 Jul 2007 15:50:00 +0200rager2@walla.com (רגר בוריס)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=193976&blogcode=6950077http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=193976&blog=6950077http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=193976&blogcode=6931660<div align="right" dir="rtl"> האם סוף סוף מצאתי אהבה, זכה וטהורה, ללא כל השיפוטיות האכזרית כל כך שמלווה בדרך כלל אהבות בעידן הברוטאלי של ימינו? אין ספק שבעידן האגו המנופח שלימינו קשה מאוד למצוא אהבה אמיתית וכנה. כולנו ניגשים לחיפוש המפרך הזה עם סטריוטיפים סדורים וברורים מראש המקשים אלינו מאוד לפרוץ את מחסומי הדיעה הקדומה ותבניות הבשר והגוף שעולמינו השיקרי טיפטף לנו למוחינו מאז ילדותינו. לא ברור האם המחסומים מצויים בנו עצמינו או שמא באדם שמנגד האמור להיות בן\בת זוגינו. אנו מערימים אין סוף וועדות קבלה מפרכים שאמורים ליפול על תבניותסדורות שהכנו מראש. לא אחת נראה כאילו שיעתקנו אותם מתנאי הקבלהשל יחידות הקומנדו או מקומות העבודהיוקרתיים אליהם אנו מתמודדים בדרך לתהילה המזוייפת של חיינו. הדבר מחריף ומקצין שבעתיים כשאנו מגלים שאין דמות דמיונית שכזו המסוגלת להתאים לאותם התבניותשבנינו במוחינו. תמיד יש כמעט ואולי וקרוב , אף פעם לא באותו הדיוק המושלם שיצרנו במחשבתינו. כשלון רודף כישלון ואיתו האכזבה מעצמינו שגורר תחתיו את הייאוש ולבסוף גם את הפחד- הפחד להיות לבד. לפתע אנו מוצאים עצמינו מתגעגעים בערגה מזוייפתלימים שבהם חלקנו את</div>Tue, 10 Jul 2007 07:37:00 +0200rager2@walla.com (רגר בוריס)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=193976&blogcode=6931660http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=193976&blog=6931660http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=193976&blogcode=6838803<div align="right" dir="rtl">באחד מהפוסטים הקודמים שלהתייחסתי אלהתת מודע ועל שליטתו המוחלטת כמעט ברצונות שלנו. אתם בוודאי מכירים את אותם ה- 10 אחוזי המוח "המפורסמים", שעל פי הטענה הרווחת נמצאים כביכול בשימושינו, בעוד 90 האחוזים האחרים תקועים אי שם כאבן שאין לה הופכין מבלי שיש בנו את היכולת המעשית לרתום אותם לרצונינו. השאלה שאני שואל לאחרונה היא האם בכל זאת מצא המין האנושי במהלך אלפי שנות ניסוי ותהייה, דרךאו שיטה משוכללת בא הוא יוכל בצורה מניפולטיבת לרתום את אותו חלק מרכזי במוח שפשוט מסרב להיות מבויית על ידינו. אין ספק שישנם עשרות שיטות כאלה ואחרות שמצליחות לגייס חלקים מסויימים באותו התת מודע באמצעות "רמייה" משוכללת. אחת מהם שכרגע עולה לי בראש היא ההיפנוזה המפורסמת שבה מצליחים איכשהו להכנס להרד דיסק הקשיח של המוח ולדלות מידע מאותם תבניות הזיכרון שבכל מצב אחר לא היה שוםסיכוי שנזכור בדרך אחרת. ישנם אף סיפורים שבהם הצליחו לדלות מידע כזה מאנשים עוד קודם ללידתם. גם אם נניח לרגע את כל עניין הגלגולים והמיסטיות , יש בהחלט אפשרות תיאורתית כזו ולו בשל העובדה שקרוב לוודאי שמרבית תבניות המוח, ובכללם הזכרונות האגורים בו, כנראה</div>Thu, 28 Jun 2007 13:07:00 +0200rager2@walla.com (רגר בוריס)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=193976&blogcode=6838803http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=193976&blog=6838803http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=193976&blogcode=6762936<div align="right" dir="rtl">חזרתי מהמילואים לאיזה אפטר קטן אז החלטתי לכתוב קצת. האמת אחרי שנתיים וחצי שלא עשיתי מילואים קצת היה לי מוזר לישוןמיטה על יד מיטהעם אנשים כמעט זרים (ונוחרים)שבכל מצבאחר נחשב כמעשה מגונה לכל הפחות..שלא לדבר על להתקלח איתם באותה המקלחת..טוב אבל מתרגלים מהר למצב האנושי המוזר הזה. כאילו נולדנו באיזה קיבוץ אונברסאלי אנושי שבו חווית הביחד והגורל המשותף נמצאים בכל עת בתת ההכרה של כולנו, הרבה לפני שהאורבניות המנוכרת של העידן הזה סירסולנו את התחושה הזו. אין ספק שהזיכרון הקולקטיבי האנושי ההיולי הזה, של הביחד, שכבר עבר עמוק עמוק לירכתי המוח איכשהו מבצבץ לו החוצה רק כאשר מביאים לו את ההזדמנות להיזכר במצב האנושי האמיתי שפעם חווינו.מדהים לפעמים עד כמה סממני החיצוניות של סטטוס, מעמד וחשיבות עצמית מופרכת נעלמים באחד כאשר אתה נמצא באותה הקלחת של פעתי רמאללה, שכם או ג'נין..השיח הפוסטמודרניסטי ומושגי הרב תרבותיות האמריקאנייםשגלשו להן לעיטם לחברה הישראלית מחקו כל זכר למושג "כור ההיתוך" הידוע לשימצה שחיבר בינינו פעם. מי כמוני יודע את חטאיו של כור היתוך זה, אני הרי תוצר שלו (שלא לדבר על הסמינר שנאלצתי לכתוב</div>Mon, 18 Jun 2007 20:01:00 +0200rager2@walla.com (רגר בוריס)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=193976&blogcode=6762936http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=193976&blog=6762936http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=193976&blogcode=6638308<div align="right" dir="rtl">הלכתי למילואים - מקווה לחזור בקרוב..</div>Sat, 02 Jun 2007 11:35:00 +0200rager2@walla.com (רגר בוריס)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=193976&blogcode=6638308http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=193976&blog=6638308