http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=192824כי "מרמור" זה רק 7 אותיות מרחק מ"חרחוריי גסיסה".heCopyright 2026 100%caffeine. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=192824http://f.nanafiles.co.il/upload/122005/IsraBlog/192824/misc/4358562.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=192824&blogcode=12906040<div align="right" dir="rtl">אין לי מושג למה אני כותב את זה, זה כ"כ מטומטם. ובכן, לאחרונה במהלך הלילות הקרירים מול המסך (במסגרת החורף, השמיכה, המרק, והחושך הכ"כ פאקינג מוקדם כשהשמש שוקעת ב4 בצהריים), הלילות הופכים ארוכים, ועוד כל מיני תהיות נוגות על טיבו של חורף. בכל מקרה, במהלך שיטוטיי הראנדומליים האינסופיים בחיפוש אחר אינפורציה לא יעילה, תמונה מסוימת צדה את עיניי. צדה את עיניי יהיה ביטוי עדין, דמיינו את אור המסך הבוהק בחדר חשוך לגמרי, מוזיקה רגועה באוזנכם, ולפתע זה קופץ לכם מול העיניים: בסט. פופאפ. אבר. (לעזאזל, גם בעודי כותב את השורות האלו, הדבר הזה מהבהב לי בפנים Like a Motherfucker. האישונים שלי נחרכים). אורות אפילפסיה קריפיים בצד, וזה עדיין דיי פאקט-אפ. ילדים באקסטזה רוחנית, בוכים צורחים ומריעים. ולמשך שניה אחת בדיוק, איש לטאה מזדיין מריע בשמחה. אבל רק לשניה קצרה, בדיוק מספיק זמן בשביל לא לקלוט האם מדובר בעריכה, או איש עם מסכה. 102% שזו איזו הופעה של ג'אסטין ביבר או משהו בסגנון, אבל מוחי נזרק לשאלות אחרות לחלוטין, כגון: - האם יש מצב שאי שם בעולם הזה שאני חלק ממנו, ישנם אנשים הסוגדים ל</div>Fri, 02 Dec 2011 06:35:00 +0200rqb@walla.co.il (100%caffeine)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=192824&blogcode=12906040http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=192824&blog=12906040http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=192824&blogcode=11320191<div align="right" dir="rtl">האם לחזור לעדכן?</div>Thu, 15 Oct 2009 02:40:00 +0200rqb@walla.co.il (100%caffeine)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=192824&blogcode=11320191http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=192824&blog=11320191http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=192824&blogcode=10441161<div align="right" dir="rtl">אז. לאחר חודש+ של הנאה רצופה, חופש אבסולוטי, ובעיות פננסיות קשות שנפתרו בעיקר ע"י גניבת וויסקי מאבא. אני מסיים את הנפקדות שלי, וחוזר אל צה"ל. האפי האפי ג'וי ג'וי. וכנראה אקבל כלא, כך כעת אהיה בצד השני של הסורגים (הו-הו-הו-הו! איך שגלגל מסתובב לו). אבל לפחות יהיו לי אחלה תנאים, כי אני מ"צ מניאק שמפקד בכלא. ולמ"צ מניאקים שמפקדים בכלא יש הטבות ^^ כמו 4 מש"קיות ת"ש חשופות חזה שיבצעו בי מין אוראלי 8 פעמים ביום, אל זה מידע מסווג, אז הש. כלא 6, היר איי קאם!! נתראה עוד שבועיים\שלוש\ארבע. ג'ותם.</div>Wed, 21 Jan 2009 04:53:00 +0200rqb@walla.co.il (100%caffeine)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=192824&blogcode=10441161http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=192824&blog=10441161http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=192824&blogcode=10345950<div align="right" dir="rtl">פרק שני: חתולים ולפרקונים. (הפרק הראשון: כאן). היה זה עוד יום רגיל במפעל: "חמאת הבקר של הדוד ג'ורג'". מבחוץ, המפעל נראה רגיל לחלוטין: משעמם רצח. הטורבינות נשאו גבוה, ומכונות צפצפו להן בשלווה, ובכללי, הייתה הרגשה של שממון ומוות באיזור (דבר שלא היה כ"כ רחוק מין האמת, היות וכל עובדיי המפעל נאלצו לחתום על חוזה ולמסור את נשמתם לאדם הגדול מלמעלה (ולשטן, אבל הוא יותר שותף עסקי, בעיקר במניות). מה שמעטים ידעו (וגם אלו שידעו "נעלמו" לאחר מספר שבועות, דבר שכמובן השאיר דיי מעט אנשים שידעו) שהמפעל איננו היה סתם מפעל פשוט, ומבעד לצינורות המתכת האקראיים ושומר כניסה משועמם במיוחד, הסתתר המפעל הקסום והמרושע ביותר עליי אדמות. אותו מפעל שתמיד נחשב למיתוס, אגדה,מיראז', אגדה אורבנית ועד-הרבה-מושגים-מתוחכמים-לדבר-שלא-קיים-באמת. אכן כן. זהו היה משכנו של "המפעל המזופת של מרפי" (בע"מ) אותו מפעל ארור שבו נכתבו, תוכננו וגובשו כל החוקים הארורים אשר גרמנו לעולמנו (בעצם - שיזדיין עולמנו: שגרמו לנו) להרבה אי נוחות, מרמור וחבלות באצבע הקטנה של הרגל.מתוךהמפעל הזה יושמו באדיקות מעוררת הערצה כל החוקים,ושלוחות</div>Sun, 28 Dec 2008 05:52:00 +0200rqb@walla.co.il (100%caffeine)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=192824&blogcode=10345950http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=192824&blog=10345950http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=192824&blogcode=10289975<div align="right" dir="rtl">כאשר אני קם בכל בוקר, אחריי שעות שינה מועטות, ואמור ללכת אל הבסיס, תמיד רץ אצלי אותו הריטואל במוח: - בשביל מה אתה צריך את זה? - למה לא הוצאת ג'? - למה התגייסת? - איך אפשר לא להגיע היום מבלי להכנס לבעיה? ועד עכשיו היו לי הרבה סיבות למה להמשיך את שירותי הצבאי התקין: - אני לא מת על הכלא (מניסיון) ולשם אגיע לאחר נפקדות/עריקות. - אין בי ממש רצון להשאר בבית, פשוט יש לי עוד פחות רצון להשאר בצבא. - התערבות מזדיינת שעשיתי עם רועי, שאסיים שירות צבאי תקין, על סופשבוע באילת. - ובכללי, מבטיי האכזבה האבסולוטים מצד משפחתי הזקנה. אבל עכשיו הכל על הזין שלי. כך שבעוד כחצי שעה כאשר איזו קצינה שהייתה מספיק מטומטמת בשביל לחתום עוד כמה שנים בצה"ל תתקשר אליי ותצווח על העובדה שאינני בבסיס, מבצע את העבודה הקשה והחשובה ביותר: לבהות במצלמות ולענות לטלפונים של חברות אתיופיות שמתקשרות לכלא בשביל ליצור קשר עם החבר בן ה37 שלה, אסביר לזונה בטון יפה ונעים ש: "עם כל הכבוד, באמת, על הזין שלי". ואז אלך ואעביר איזה חודש חודשיים בעבודות מזדמנות, משום שאני צעד אחד לפני התדרדרות לזנות, שזה חצי צעד מלקחת ה</div>Sun, 14 Dec 2008 09:26:00 +0200rqb@walla.co.il (100%caffeine)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=192824&blogcode=10289975http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=192824&blog=10289975http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=192824&blogcode=10251980<div align="right" dir="rtl"> ואתחיל בהודעה: במהלך השבועיים האחרונים לא עידכנתי לא משום שאני עצלן כרוני, אלא משום שהייתי בריתוק. אכן, זה קרה: אני, יותם-"מורעל-על-הצבא-קרבי-בעיניים-חול-בוואגינה" ערקובי, עברתי על חוק או שניים בצבא, וקיבלתי שבועיים ריתוק בבסיס! כעת, כמובן שאני מסוגל לעדכן מתוך הפלאפון, אבל לא עשיתי זאת משתי סיבות עיקריות: - יש לי אחלה תירוץ למה לא לכתוב, אז חבל שלא לנצל אותו. - אתם לא באמת רוצים קרוא פוסט שלי שכנראה נכתב בשירותי סגל בכלא 4 כSms ארוך. ומפה לשם הזמנים חולפים להם בנעימים, ועקב העובדה שמשפחתי החליטה שאני מזדיין מניאק שעושה יומיות ולכן צריך לסקולו ולהרגו, מצבי עם המשפחה נע בין התעלמות טוטאלית אחד מהשני, לבין: "תפתחי לי את הדלת י'זונה פסיכופטית, אני צריך לקחת מדים!!!". *בעיטות בדלת-בעיטות בדלת*. אבל הזמן חולף בנעימים, כן, נעימים... אבל שיזדיינו, הכל איכשהוא מסתדר בראשי, והכל נראה בהיר ורגוע מאיי פעם, כנראה העובדה שאני גונב מאחותי ריטלין עוזרת. העזיבו אותי מתפקידי, מסמל שעושה כלום עבודה (ויש לו שלושה כלואים צמודים כדיי שיעשו את הכלום הזה) ונהנה מנפלאות הצבא, </div>Thu, 04 Dec 2008 22:39:00 +0200rqb@walla.co.il (100%caffeine)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=192824&blogcode=10251980http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=192824&blog=10251980http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=192824&blogcode=10171444<div align="right" dir="rtl"> הו! מסך הכתיבה הנערץ! כעת, שיש לי כמה דקות של שקט אלוהי שלא מלווה בצרחות אחותי/קולות הנחירה של אבא/חרחוריי הגסיסה שלי: - "סעמק, הגרון הורג אותי, אני חולה מת" - "אולי כדאי שנפסיק לעשן" - "..." -*שאכטה* אבל פאק איט, אני במצב רוח מרומם, כנראה בגלל העובדה שהיום אינני צריך ללכת לבסיס, שהספקתי לשתות כבר 3 כוסות קפה, והעובדה שהדבר הראשון שראיתי בטלווויזיה כשקמתי הייתה סדרה דקומנטרית על מקרי רואוד-קיל באיזו מדינהנדחת באמריקה (משום מה, לדמיין סנאי מתעופף עלפרונט של מכונית עושה לי את הבוקר). אבל פאק איט, פוסט: מאיפה אני משיג את הכניסות שלי?:. אם יתכן ועד עכשיו חשבתם שבכל פוסט אני מתלוצץ בנוגע לחיפושים בגוגל שמובילים אליי, כגון: "תמונות עירום האח הגדול", ועוד שלל פטישים מטורפים שמשום מה מובילים כולם אל בלוגי, (הערה לעצמי: לדלל במינון המילה "שפיך" בפוסטים מעכשיו") הינה ההוכחות. אכן, לפי מידע מסווג זה, ניתן לראות שלחצי מדינה לפחות יש תסביך אדיפוס רציני, או איך שלא קוראים לזה כשאתה מחפש תמונות של אחותך בעירום בעירך 17 פעמים ביום, אובסרב. במידה ולא השתכנעתם, קצת לפני: כ"כ הרבה</div>Fri, 14 Nov 2008 15:00:00 +0200rqb@walla.co.il (100%caffeine)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=192824&blogcode=10171444http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=192824&blog=10171444http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=192824&blogcode=10140388<div align="right" dir="rtl">היאח! הידד! שמחה וגיל! חזרתי לכתוב! בפרץ מוזה מטורף, החלטתי שאקדיש את עצמי לכתיבה, ואחזור לעדכן את הבלוג באופן שוטף! באמת!. (זה מרגיש כמו אבא אלכוהוליסט שכל פעם מבטיח למשפחתו שישתפר, ואז הוא נופל לטיפה המרה, ושובר כסא על אמא/ לא מעדכן את הבלוג עוד כמה חודשים). אז לא חשוב שהסיבה היחידה שאניכותב היא מכיוון שכבר ראיתי מספר פעמים דו ספרתי כל פרק של סאות'פארק, פמלי גאיי ועוד סדרות מונפשות עם הומור רדוד שאני כה אוהב, ושכל חובביי lost וסדרות ההאי קלאס ישקו לי בתחת. וכמובן, כדי שיהיה לכם התענוג כאשר תרפרפו בארכיון הבלוג שלי, תוכלו לראות חור עצום וחלל ריק של שלושה חודשים. ואו לתהות: היכן הוא היה לעזאזל? או לחילופין: להתאבל על כל החומר הקומי שיכולתם לקרוא במידה והייתי קצת פחות עצלן/מכור לשינה בירה ופייסבוק. (כל כך הרבה אהבה עצמית בפסקא האחרונה, גאד). ענייני כלא: אכן, תמו להם ימי התקומה ב5 וחצי ובייביסיטר ל190 עארסים. בשעה טובה ומוצלחת, עקב עבודה קשה, והגשמה עצמית, והוכחה לכך שאני ראוי לקידום: אינני מפקד עוד! או כפי שזה באמת קרה: - ביצ'ינג ביצ'ינג ביצ'ינג. - גימלים גימ</div>Fri, 07 Nov 2008 00:05:00 +0200rqb@walla.co.il (100%caffeine)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=192824&blogcode=10140388http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=192824&blog=10140388http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=192824&blogcode=9393938<div align="right" dir="rtl">למה כל פעם כשאני רוצה לבדוק מה שלום הבלוג שלי, אני צריך לעבור מסכת עינויים מצד ישרא? דמאט. לא אכפת לי שהוספתם אפלקציה שגורמת לגליטרים להראות יותר טוב בצד ימין. בכל מקרה: מכיוון שזהו בלוג פופולארי ביותר, אם למעלה מ10,000 קוראים בכל שעה, כולם כמובן תהו: "לאיפה נעלמתי, לעזאזל?!". אז זהו, שהיה לי זמן, רצון, אבל פשוט לא היה לי כוח לעדכן. משום מה אני בשביזות יתר עקב ההבנה הסופית שיש לי עוד שנתיים וחצי עד שאהיה אזרח חופשי שוב ם: ולכן פעולולת כמו לשים עדשות, להתקלח, לעדכן את הבלוג, ועוד כל מיני שט, נראות מאוד מאוד קשות ורחוקות ממני. אז אני שוקע ברחמים עצמיים, ונכנס לחובות בבנק עקב צריכה מוגברת של אלכוהול וניקוטין, דמאט. ... (צחקתי בנוגע למקלחת, כן? אבל אני עדיין בלי עדשות). באמת... הייתם מצפים שבתור מפקד וכאלה יהיו לי תנאים טובים, שמתאימים לבני אנוש, או מנימום חתולות. אבל לא, ממש ממש לא. מצד שני, כל המרמור והשיט שאני תמיד מתלונן עליו עוזר לחשל את הבנאדם. בדיוק. צה"ל מכין אותך למשהו, מפגיש אותך עם שדים מסוימים שמעולם לא היית פוגש במקומות אחרים. אני לא מאמין שלשניה חשבת</div>Wed, 18 Jun 2008 10:41:00 +0200rqb@walla.co.il (100%caffeine)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=192824&blogcode=9393938http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=192824&blog=9393938http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=192824&blogcode=9151024<div align="right" dir="rtl">אני באמת חושב, שהבנאדם הבא שיצעק לי"המפקד" יזכה לקבל אגרוף לאף. דבר משעשע הוא, כשאתה מגיע לתפקיד פיקודי, וישבאחריותך 170 כלואים בני 20+ עם אינטליגנציה של סנוויצ' טונה, אתה מתחיל לאבד לאט לאט את שפיותך: שומע קולות, מדמייןצללים, נבהל מכלום, ומסוגל להנות מערוץ 24. לאט לאט כבר אין לך כוח, וממש לא מעניין אותך כשהם לא קיבלו את מנת הסושי היומית שלהם, ועוד דברים ומותרות כמו שירותים, נייר טואלט, ויחס אנושי. מפונקים. הדבר הכי משעשע בכלא, זו התגובה של האסירים אל רשימות. כשמישהו מגיע עם רשימה ביד, (או לחילופין, כל דף נייר, שכתוב עליו משהו. אפילו אם זה פיסת נייר טואלט שכתוב עליה: "להשמיד את הקרם גוף, ווג'יטה שולת!"). זה אומר שיש משהו חשוב שמתקרב, לטובה או לרעה, בין אם זה שחרורים, העברות לכלא אחר, ביקורים, או משפט. ולכן זה פותח לי חלון להנאה עצומה, ממש כמו אוננות, רק עם יותר גברים 20 שערקו מהצבא. ... טוב, ממש כמו אוננות: אנוכי: "מי זה חיים חמאווי?". (ראוי לציין שאני מחזיק רשימה מכובדת ביד). כלוא: "אני המפקד, בשביל מה זה?". אנוכי: "המ"פ אישר את בקשת החנינה שלך! אתה הולך עכשיו הב</div>Fri, 09 May 2008 02:31:00 +0200rqb@walla.co.il (100%caffeine)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=192824&blogcode=9151024http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=192824&blog=9151024