http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=191992ברגעים שאני מחפשת את המילים הן משחקות איתי מחבואים. heCopyright 2026 Sliver. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=191992http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=191992&blogcode=14355774<div align="right" dir="rtl">״יאי-יאי״- מעין מונח שנתבע על ידי אחייני המתוק אורי בערך מהשלב בו החל למלמל תוצרים קטועים שמזכירים מילים. היאי-יאי של אורי היא בצורת מגבת קטנה והיא הטוטם שלו במעבר בין עולם ההכרה לעולם החלומות. אני חושבת שמעולם לא היה לי יאי-יאי. אולי רק בדמות של איזשהי תפיסה. למשל, מעין צורך ינקותי לישון בקרבת ההורים עד גיל תשע (צורך להתערסל ולהתנחם בין ידיהם עוד היום הוא אולי תוצר מאוחר של התלות המוקדמת הזו). או אפילו, כשכבר התנערתי מהצורך לישון בחברותא ובנוכחות הורית הייתי חייבת את ערוץ הקניות. לא טלוויזיה, אור מרצד, מנורת לילה, אלא ממש את ערוץ הקניות. פשוט לא הייתי נרדמת בלי איזו זריקת הרדמה של tv shop america. מסקרן איזה סמל זה ערוץ הקניות עבור ילדה קטנה בת תשע שבסה״כ מפחדת לישון לבד ונעזרת בערוץ על מנת לזרות מעט חול שינה בעיניה. מעניין אילו מטעמים היו מכינים הנאו מרקסיסטים מהתיאור האחרון. והנה, התבגרתי. נדמה היה שנפטרתי מהסמלים, הצרכים הכוזבים. השלווה שלי, השינה שלי מתוקה מאי פעם, ואני דווקא לבדי במיטה, בלי מעין סמרטוט מגבת למשש, בלי ערוץ ובלי הורים. וזה היה נכון, לפחות עד שהגע</div>Sat, 18 Jul 2015 15:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (Sliver)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=191992&blogcode=14355774http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=191992&blog=14355774http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=191992&blogcode=14347611<div align="right" dir="rtl">אתה אוהב לשמוע בחורות בוכות? היא לחשה, ואז היא סיפרה לי איך הבחור הראשון שהיא אי פעם אהבה בגיל 3 היה מתחרה איתה במקלחת בהפרחת בועות ויצירה שלהן מסבון בעזרת כל גפה ואיבר אפשרי בגוף. חשבתי שהיא מוזרה אבל היה בזה משהו חינני כל כך חינני שרציתי לאכול אותה לפעמים היא הייתה ביסונית מטר וחצי של טעים והייתי מוכן לקחת אותה אליי לעולמים אם היא רק הייתה מתרצה ומתמסרת כולה לעזאזל. אני מדמה לעצמי את הנסיעה הלילית הזאת, איך היא הייתה פותחת לי את הדלת במכנסונים האלה שלה ומקמצת את השפתיים ובטון ציני סקסי כזה מסננת ״חיכיתי לך טייגר״ ואני הייתי מתפקע מצחוק ומנשק אותה כאילו לא ראיתי אותה כבר חודש. וזה היה טבעי, כל כך טבעי שזה שבאמת לא ראיתי אותה כבר חודש אפילו לא היה מורגש. היינו ממשיכים מהמקום שהפסקנו בו לפני שנה כשהכל היה נעים כשהיא עוד הייתה הביסונית שלי ואני הייתי גור או בוטן הייתי משהו כל דבר אבל עכשיו, עכשיו צריך להתאפק, כל הזמן ממש. ואף פעם לא הייתי טוב בדחיית סיפוקים היא שרה לי שירים של מאיר מה יותר טוב מזה? הייתי סמוך ובטוח שהיא האחת, איפה עוד אמצא ביסונית כזאת במכנסונים שמפזמת ל</div>Tue, 30 Jun 2015 20:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (Sliver)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=191992&blogcode=14347611http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=191992&blog=14347611http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=191992&blogcode=14347606<div align="right" dir="rtl">כנראה שלא היינו זוג טוב, לפי ההגדרה הנורמטיבית של טוב, של זוג סובלני ומכיל ומקשיב. ויציב. אהה היציבות היא הדבר החשוב, אחרת כל שריקה של רוח הכי קטנה מנענעת אותנו, הופכת להיות הוריקן. האהבה שלנו היא מטורפת, לגמרי ובאמת מטורפת, אולי בגלל זה לא הצלחנו. היא גדולה מדי מכדי להכנס לתוך איזושהי מסגרת, קטגוריה מצומצמת. היא כילתה אותנו, העלתה אותנו באש. ואין לנו סבלנות, לחכות, להרגע, לאהוב. הכל חייב להיות בדיוק לפי המתכון אחרת זה מקולקל התפוח אדמה היחיד הרקוב קלקל לנו את השק הכעס&hellip; האקדח המעשן המילה פרידה היום כואב לי במיוחד אני מועדת ונכנסת להיסטוריית ההודעות שלנו, בחיפושים אחר רמזים למקום המדויק שבו שוב זה נשבר. מאחר ולא הגיוני לי שהקערה התהפכה ברגע אחד, יחיד, לא מייצג. משהו היה חייב לאותת לי על הסוף הטיפשי הזה קודם. משהו היה קיים. אני ידעתי איפשהו שזה לא לנצח, הרי הייתי חייבת לדעת. איך לא ידעתי?? איך לא ידעתי שזה יגיע? איך חלמתי על החתונה והילדים שלנו, על הדירה הראשונה, על הטיול המשותף הבא. זו הרי אני, אני בודקת הכל וכל דבר כמה וכמה פעמים, אני לא מסוגלת להתעלם מהסימנים, ואם הם הי</div>Tue, 30 Jun 2015 20:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (Sliver)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=191992&blogcode=14347606http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=191992&blog=14347606http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=191992&blogcode=14107804<div align="right" dir="rtl">גם חודש לחוד עובר מהר או כך לפחות אני מספרת לעצמי כאשר בסתר סתרי הלב עוד מבקשת שתחזור בעוד חמישה ימים כבר לא אוכל להודות בזה הספירה משתנה במקום השמיני לחודש נספור מהחמישה עשר לחודש רגעים בלי מה עומד בקצה של געגוע? אני מניחה שהזמן יגיד לי הזמן ונסיון של אלה שמקיפים אותי הם הרי ההוכחות הקיימות והנושמות לכך שעולם כמנהגו נוהג ומסתובב והכל נע קדימה אבל, אבל מה אם מה אם אני לא? מה יקרה בעוד חמישה ימים כאשר המועד המדובר יגיע במקום לחכות לך אצטרך לכפות על עצמי להשלים להפרד להניח לשחרר ויותר מכל ארגיש קשורה תקועה שלך?</div>Fri, 09 May 2014 22:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (Sliver)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=191992&blogcode=14107804http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=191992&blog=14107804http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=191992&blogcode=14106997<div align="right" dir="rtl"> אהבת אותי חזק כמו מטרה הקדשת עבורי המון. לא למדתי ללכת בזוג עד שבאת עכשיו אלמד ללכת לבד כשאתה רוצה אתה לא מוותר וכשאתה רוצה לוותר... ללכת לבד כל פעם קצת לאט לאט היום הצבעים אחרים אין חזק אין מטרה אין קודש יש רפוי יש אין נהייתי מומחית לזהות צעדים רעשים רחשים אוטובוס מכונית ואולי בכלל אופנוע<</div>Thu, 08 May 2014 21:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (Sliver)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=191992&blogcode=14106997http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=191992&blog=14106997http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=191992&blogcode=14105293<div align="right" dir="rtl">משהו עלינו- הצליל היפה ביותר שמשמיע הפטיפון הוא כאשר המחט נוגעת לראשונה בתקליט המסתובב. צליל חדש שונה ומסקרן. שלושת הסיבובים הראשונים עדין לא ברורים אך למרות זאת המאזינים מבינים כי בקרוב משהו ישתנה ויגיע צליל ברור. בקרוב נדע אם אנחנו רוצים להאזין לתקליט המסתובב או שאולי נעדיף להחליפו בתקליט חדש. לא החלפנו תקליט. כל כך נהננו מהצליל, הוא מופלא ומלא בקסם. עד כה התקליט התנגן בצורה חלקה אך לפתע הגענו לשריטה בתקליט; אותו צליל חוזר, קצת מטריד, לא נעים. אך כל חובב פטיפון יודע שבגלל שריטה אחת לא מחליפים תקליט, נגיעה קלה במחט ומעבירים את זה הלאה.</div>Tue, 06 May 2014 20:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (Sliver)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=191992&blogcode=14105293http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=191992&blog=14105293http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=191992&blogcode=14105212<div align="right" dir="rtl">את האמת אני פשוט מתגעגעת עוצמת עיניים ומחכה לשמוע טרטור מנוע, שתכנס בדלת שלי ותרים אותי באוויר גבוה שנרקוד את כל תנועות האהבה, בכל הלהט והקצב. אני מתגעגעת להעביר לך יד בשיער לנשק לך על קצה האף לסומק של הלחיים שלך לויכוח הנצחי על הגומה שישלך. אני מתגעגעת להסתכל שמאלה ולראות אותך; נע בקצב אחיד של נשימה, שאיפה-נשיפה. לראות אותך מודד דופק ומכריז שהוא קצת גבוה היום. שישים ושש. לראש החם מאחורי בלילה ללובן של השיניים כשנפער חיוך רחב ויפה לקראתי. כאילו שמרת אותו לי. אני מתגעגעת.</div>Tue, 06 May 2014 19:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (Sliver)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=191992&blogcode=14105212http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=191992&blog=14105212http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=191992&blogcode=14101641<div align="right" dir="rtl">פתאום אני קצת מפחדת המחשבה שאנשים שבוערים חזק נכבים מהר קצת מחלחלת להכרה ואיפה אני בכלל על הסקלה? אני די בטוחה שאני בוערת חזק האהבה שלי כמו גם השנאה והכעס הכל אצלי בוער לעתים אני מצליחה לחמם את האנשים סביבי לרוב אני פשוט שורפת ומכלה אותם בשריפה המשתוללת שאני ואני בלתי צפויה כמו האש ואולי כשחשבת שהשתלטת קצת בדיוק אז אני אתקוף ואולי דווקא כשתרצה להתחמם אלך לכיוון השני ככה אני אש</div>Thu, 01 May 2014 23:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (Sliver)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=191992&blogcode=14101641http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=191992&blog=14101641http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=191992&blogcode=14100816<div align="right" dir="rtl">קיוויתי, ששבועיים יספיקו. שבועיים יספיקו להרגיש כאב בלתי נסבל. כמו איבר שחסר, וזה כל הזמן כואב כאבי פנטום. קיוויתי שאתה כל הזמן נזכר. בקטעים שכתבת, הרגעים שחלקנו. קיוויתי שכל זה יספיק לעורר את מה שהיה פעם כל כך מיוחד, שלנו. שהעולם שוב יעמוד לנו מלכת שהזמן ירחם עלינו קצת. שהשקיות הארוזות שמאכסנות לנו שנה וחצי יפרמו ויפרקו תכולתן חזרה אל הארון. אני עדיין מקווה, מקווה שאתה מתגעגע אליי שאני לא חולקת את בור השכחה ביחד עם האחרות איפשהו ליד כל השש. שכשהסתכלת עליי היית מאוהב לעזאזל, שאתה עדיין מאוהב. קיוויתי שלעת פרידה תסתובב ותחייך אליי את החיוך האהוב עליי בפעם האחרונה. שאתה הבן אדם הבן אדם שלי שהכרתי. עמיתי. לא זר, זר בכוח זר בכאילו קיוויתי שתמיד תהיה לי חלק שתמיד תהיה בי שלא אצטרך לחתוך אותך, למחוק אותך, לגנוז אותך שלא תהיה לי זר לא מנוכר לא רחוק מהישגי שתמיד אוכל לשמור אותך אצלי שתמיד תרצה להיות שמור אצלי. קיוויתי.</div>Wed, 30 Apr 2014 20:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (Sliver)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=191992&blogcode=14100816http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=191992&blog=14100816http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=191992&blogcode=14100802<div align="right" dir="rtl">בגלל שאת משגעת אותי ואני נקרע לבין להיות שלך לנצח ללזרוק אותך לאלף אלפי עזאזל בין ללכת אחרייך ללרוץ קדימה ולא להסתכל יותר אחורה בגלל שאת מטורפת אי אפשר לדעת איתך, אי אפשר לדעת מי את ומה את את ההתקיימות של שני קטבים באחת ההתקיימות של אהבה מכלה ומפרה כאחד אני לא יודע אם אשרף אני לא יודע אם אנשום בגלל שאת מטריפה אותי כי את אוהבת ושונאת ומכילה ואדישה נאטמת ונשברת לי בידיים בגלל שאני אוהב אותך וגם לא בגלל שאת משגעת אותי ואין לי כוח ולפעמים יש לי לעקוב אחרייך וגם להפרד לנשום איתך ולהחנק למות איתך למות בלעדייך למות למענך</div>Wed, 30 Apr 2014 20:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (Sliver)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=191992&blogcode=14100802http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=191992&blog=14100802