http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=191432"דובה גריזילית גידלה אותי, חלב כוכבים היה מזוני העיקרי. הדבר הראשון שראיתי, בימי חיי, כוונתי שאני זוכר היה אני . איך אוכל לשכוח" heCopyright 2026 טומאש. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=191432http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=191432&blogcode=10866492<div align="right" dir="rtl">אז איך הגעתי לכאן שוב? אז ככה- בשם הדו קיום ומירה עוואד, העוזרת שלי ג'וואהר ניקתה חלונות ושכחה לסגור את הרשתות. מה שהוביל לעשרות (בחיי) דבורים להתעופף לתוך הבית. ניסיתי לתת להן פתח מילוט- אבל הן, כנראה נהנות מהמזגן ולא רוצות לצאת. אז רק פה במחשב אפשר להתחבא מהרעש ומהפחד ולמלמל תפילת מלח מים מלח מים ולבדוק מה אורך חיים ממוצע של דבורה. אז זמן פנוי יש, מחשב יש, נודניק שעושה סקר על מי עדן- יש,וחברים ישנים צצים ועולים.</div>Mon, 18 May 2009 16:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (טומאש)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=191432&blogcode=10866492http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=191432&blog=10866492http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=191432&blogcode=9263123<div align="right" dir="rtl">הוא נכנס לכתה ומחפש אותי במבטו. הוא מתיישב, מסתכל עלי ואומר: ראיתם פעם מרצה לתנך בלי תנך?. והיא: רוצה את שלי? והוא: לא,לא ובוהה בספר ורוצה מאד. והיא: טוב אז לך תביא והוא קם ורץ מהר. וזאת שלידה מציינת: נהיה קצת דובי, אכל טוב בפסח. והיא צוחקת כי זה נכון ואמיתי ומקסים. והוא חוזר ומנסה להסביר ומסתבך והם שואלים שאלות ונופל לה העט- מה זה נופל עף לקצה הכתה. והוא עונה בסבלנות ואריכות ותוך כדי מרים לה ומניח על השולחן והיא נחלצת לעזרתו ועונה גם כדי לחדד. והוא חוזר ואומר- כמו שנאמר כאן יפה כך וכך ולא מציין שהיא. והשעה מגיעה ועטים עליו בשאלות והיא אורזת ויוצאת לכיוון המעלית. וזאת שלידה באה ואומרת שהוא שאל איפה היא לאן נעלמה לו. היא חוזרת והוא אכן חיכה לי. כמה מצחיק, ממש חיכה ואמר לאן הלכת? והרי סוף השיעור ועלי ללכת... והוא מציע הקלה משמעותית והיא מעדכנת אותו והוא מחייך מרוצה. ולא יקרה פה כלום ובכל זאת זה כמו שמישהו עושה לך נעים בגב.</div>Tue, 27 May 2008 22:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (טומאש)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=191432&blogcode=9263123http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=191432&blog=9263123http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=191432&blogcode=9258830<div align="right" dir="rtl">אני חושבת שאני צריכהלכתוב לעתים קרובות, אבל המדיום המהיר של מסנג'ר או פייסבוק שעוד לא נמאס עלי בגלל איזה משחק טיפשי וממכר גורמים לי שלא לעשות כלום. מאמרים מונחים יפה על השולחן וקוביות נרדמות מסודרות בסל ואין שם אף ילד שיבנה מהן מגדל. וכל שבוע הג'ינג'י שואל- נווווו? יש חדש? עלית על רעיון מחקר פנומנלי? אני יודעת ורואה שהוא סתם מחפש תירוץ להתקרצץ אלי (כה...) ובא לי לשחק לו בזקן שמעל לפה ולשאול אותו בלחש אם הוא יודע ומודע לכך שהוא סקסי בטירוף. מי כתב את זה? מה הולך כאן? נא להירגע מייד.אבל מה אני אעשה? כל פעם שהוא נעמד ומתחיל לדבר בקול רם ואז מסתכל עלי ואומר- נעמדתי והתחלתי לצעוק ואז צוחק ומתיישב ומסדר את להבת השיער הבריא הזה שטרם זרקה בו שיבה ומה שאני אוהבת בזהזה את העמידה שלו הבטוחה, הקיימת, המתמודדת עם כל הסערות. אני מטורפה, אבל זה סתם על גבול המשעשע זה הכל. וגם החלטתי שמי שגורם לי להרגיש רע עם עצמי לא יקבל ממני שום יחס, מה שמצר את מעגל החברים שלי קמעא אבל לא נורא כי זה נותן לי יותר זמן לשבת ולחשוב למה אני לא עובדת על התזה. שטויות.</div>Tue, 27 May 2008 09:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (טומאש)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=191432&blogcode=9258830http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=191432&blog=9258830http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=191432&blogcode=9218133<div align="right" dir="rtl">רוצה לצבוע את ציפורניי אדום לשחר לטרף חדש מסמא לשכך לרגע ולשכוח מעל תהום משתאה לחשב חישובים ולמחוק בקו כי חוסר האונים לעתים משתק והרחם משחר לך טל ילדותי ריקה התנוחם?</div>Tue, 20 May 2008 09:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (טומאש)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=191432&blogcode=9218133http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=191432&blog=9218133http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=191432&blogcode=9167159<div align="right" dir="rtl">מה אני אגיד לכם. אני אומרת לעצמי: נו לא חבל על הזמן מול המחשב או רביצה בספה, לכי תתחילי לכתוב את הסמינריון ותעבדי וכו וכו ואיןלי כח לכלום. ממש לכלום. אפילו לא לטייל או משהו. סתם לישון בגלל החום הדפוק הזה. אה ואתמול אחותי (מילה מגוחכת) חזרה ובאה עם בעלה ועם הבת שלה שדומה לדלורית. כן כן הירק שורש הכתום המאורך. אניאחזור אחר כך ואכתוב פוסט משהו בסט במקום הזבלה הזה. ביי</div>Sun, 11 May 2008 16:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (טומאש)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=191432&blogcode=9167159http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=191432&blog=9167159http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=191432&blogcode=9144125<div align="right" dir="rtl">נגמר. בדיוק בחצות. קמו ולקחו כליהם הריקים, ילדיהם הישנים, כרסיהם המלאות והשאירו אותי עם ערימות אשפה ופחמים שרופים ומכובים לנקות אל תוך הלילה. כי הילדה השמנה עם המשקפיים מכתה ז'3 ישבה בבית לבד ואף אחד לא הזמין אותה לצאת לעיר. מאז היא לא תהיה בערב הזה לבד. הבית מלא אנשים כפויי טובה שנמאסו עליה ושלא ממש טרחו ואם יש יופי ואם אין לא נורא. אני מרוקנת קליפות לתוך שקית ענקית ואוספת בדלים מהדשא ושוב אומרת שבשנה הבאה לא. ויודעת שכן.</div>Thu, 08 May 2008 00:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (טומאש)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=191432&blogcode=9144125http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=191432&blog=9144125http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=191432&blogcode=9103817<div align="right" dir="rtl">אני מנסה להבין איך זה שיום העצמאות הגיע ולא קורה כלום. הכוונה היא שאחרי ששנים זה ה-יום בשנה שלו אני מחכה ומצפה מגיע ולא אכפת לי. כל העלאשים, כל הזיקוקינדינורים, חירותינו במדינתינו, סרטי בורקס, חידונתנ"ך, כחול ולבן- הכל לא עובד אצלי השנה. אני מנסה להפעים איזו רוח פטריוטית מלאכותית וגם זה לא עובד. כל סרטון שמראה מעפילים הנושקים לארץ הקודש מתגלה כפרסומת לבנק, אין לי חשק ללמד שירי ארץ ישראל, כל תל אביב מסריחה מריקבונות נבובים בדוגמת הסיסמא "דזאי לכיבוש", כל הסרטים המגלומנים בהפקת רוחמה בלילה מעלימים מלחמות ועושים מופע אורות הזוי ויקר להחריד. הדגל שתליתי בגינה כל הזמן מתקפל פנימה ולדעתי זה הכל מעיני הפועלים הערבים בבית ממול. ואל תתחילו איתי על זה כי כשאני קניתי את המגרש שלי הוא עמד מול הר ירוק שומרוני ולא מול וילות מרוחות באותו צבע חסר משמעות.קראתי אתמול בספר של גרוסמן ואחרי שהצטמררתי שלאחד הבנים של האשה הבורחת מבשורה קוראים אדם, הבנתי שאני צריכה להתחיל את תהליך הפרידה ממנו כבר עכשיו. כשהוא עוד קטן ואוהב רק אותי. אני צריכה למצות כל יום כי עוד רגע הוא יודיע לי שהשנה הוא לא בא לליל הסדר ולא נ</div>Thu, 01 May 2008 11:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (טומאש)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=191432&blogcode=9103817http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=191432&blog=9103817http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=191432&blogcode=8826159<div align="right" dir="rtl">אבא שלי חולה. הוא חולה עכשיו ולפי מה שאומרים זה רק ילך ויחמיר. זה לא איזו מחלה כזו עם איזה שם בומבסטי שתמיד מכירים מישהו שהיה לו אותה. הלכנו לרופאים וכולם אמרו אותו דבר- הוא זקן. לפני שנתיים היה לו אירוע מוחי אליו לא הוזמן אף אחד וזה כמובן תורם רבות. היום זה כל פעם משהו אחר- פעם הוא חזר לעבודה, פעם הוא רוצה לחזור הביתה כי הוא לא גר כאן, פעם הוא בן 42 ועכשיו הוא במילואים. וכשאנחנו אומרים לו שהוא בן 74 ולא מגייסים אנשים זקנים אז הוא כועס ונעלב שאנחנו חושבים שהוא משקר. אז אנחנו מסתכלים ואנחנו שותקים ולא- אין בזה שום דבר מצחיק. וזה גורם לי לחשוב שאף אחד לא מכיר ולא הכיר אותו באמת אף פעם ואולי גם אין כל כך מה להכיר כי אבא שלי הוא מן אליפלט- אין לו אופי אפילו במיל.או לפחות ככה הוא תמיד נתפס בעיני, סתם אדם. זה לא שאני לא אוהבת אותו- אני כן כי הוא אבא שלי והוא איש טוב שתמיד רצה בטובתי, לכן המחשבות האלה גורמות לי להרגיש רע. וכל זה קורה באמצע ככה כשהכל טוב. כאילו אין טוב בלי רע. וזה כל כך מעייף שאין רגע אחד של שקט. ועכשיו אני מרגישה רע על זה שאני מעיזה להתלונן כי הוא לא מרגיש טוב ואני מתל</div>Sun, 16 Mar 2008 21:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (טומאש)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=191432&blogcode=8826159http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=191432&blog=8826159http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=191432&blogcode=8473337<div align="right" dir="rtl">הם משהו הבראילנים האלה. ממש משהו. סוף כל סוף, בעזרת השם ובעזרת העיני ההוא נגמרה השביתה הארורה ואני הכנתי את הכל לכתה א'. קניתי ספרים, מחברות, עטיפות צבעוניות, מדבקות של סנדרה וסמנטה פוקס (או דורה מרובעת השיער) רון בלב ועט ביד ויאללללה כבר. הם היו הראשונים לפרסם לוח אקדמי- יום ראשון ללימודים עד לילהסדר ואז סמסטר ב' שהוא בעצם ג' עד הראשון באוגוסט. מזל שעניתי לטלפון. לסלולארי אני לא עונה בבית ומי שמנסה שם ואחר כך מתקשר הביתה אלו בריות שאיני חפצה לשוחח עמם. היום עניתי. פוקס. יד אלוהים. חניה מהמחלקה מוסרת בקולה העדין שאמנם הלימודים מתחילים רק בשבוע הבא (מה? לא בדקת באתר? כן בדקתי היה כתוב היום. שינינו ברגע אחרון. אה.) אבל היום יש קורסון קטן אם את רוצה לבוא. לא מספיק כל הש"הי פ"הי, ההרקדה בא' באדר, תענית יחזקאל וצום ישעיה, ככה על הדרך פילחו להם עוד שבוע חופש. אז מתחילים בשבוע הבא. אם ירצה ה'.</div>Tue, 22 Jan 2008 10:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (טומאש)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=191432&blogcode=8473337http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=191432&blog=8473337http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=191432&blogcode=8437308<div align="right" dir="rtl">ראיתי את התמונה שלו בפייסבוק. ראיתי כי חיפשתי. חיפשתי כי רציתי לראות איך הוא נראה אחרי שתים עשרה שנה. רציתי לראות אם הוא נראה כמו שזכרתי אותו. כולל מה שהוספתי לו עם דהיית הזכרון במרוצת השנים. בכל פעםשהעזתי להעלותובזכרוני, לעתים רחוקות, בודדות, הוא היה מגיע עם גל תחושות מעורבב, משהו שלא ידעתי איך להתמודד איתו, מלבד לחשוב שעכשיו הכל בסדר כאילו שאז היה כל כך נורא.חוסר הצדק והטירוף שבלהיגעל ממישהו ככה, להיגעל ממחשבה ומעצמך ומחטא. בסך הכל חייל, כמו שאני הייתי חיילת תקועים במצב נתון של זמן ושל תקופת חיים. מן רגע כזה שכשאתה בן 80 אתה מסתכל עליו ומבין שגם הוא הרכיב את פסיפס חייך באיזו חתיכה שבורה שולית לחלוטין. אז בסטנדרטים שלי הוא לא עמד. מה זה לא עמד- הוא אפילו לא ישב על קצה המדרכה. ואצל ההורים שלי- אואה...ממגוון הכינויים שנהגו על צבע עורו יכול פלוני לחשוב שמדובר בפועל ניגרילפחות. הם נסעו עד לקרית ביאליק כדי לראות לראשונה בחייהם את העיירה הזו שהיתה כה מזעזעת בעיניהם ורק הוסיפה לסלידה. כשהיה נכנס בדלת הבית, נו הרבה לא שרדו את הדלת ההיא. שלושה חודשים לערך, כי מה נמשך יותר בגיל הזה- בחייכם.</div>Wed, 16 Jan 2008 21:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (טומאש)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=191432&blogcode=8437308http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=191432&blog=8437308