<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>חיים זה לא הכל</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=190166</link><description>where is my mind?</description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 שוטה הנבואה. All Rights Reserved.</copyright><image><title>חיים זה לא הכל</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=190166</link><url>http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/66/01/19/190166/misc/14720945.jpg</url></image><item><title>&apos;&apos;המוביל&apos;&apos;</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=190166&amp;blogcode=14925692</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אחרי שנים, תפסת אותי לא מוכן. תמיד היית האח הקטן של החבר של החבר, מעין קשר לא ברור כזה בנינו, אבל את השם שלך זיהיתי מרחוק כבר. אחריו ראיתי את התמונה, את הבניין מאחורייך מעונב ומחוייך. זה דרש ממני נסיעה שנייה ליד השלט כדי לקרוא את הכיתוב &apos;&apos;בואו לפגוש את המוביל בשכונות המגורים&apos;&apos; ואז כמובן, את שם האזור שהשלט פורסם בו בעיר.

אז אתה סוכן נדלן, יפה. בטוח שאתה מתקדם שם, או שאולי שמים את כל הסוכנים על שלטי חוצות. זה רגע כזה שאני מבין שרוב מה שאני כותב מבוסס על הנחות. אבל זה בסדר, כמעט ומילה פה לא תהיה עליי. אז בוא נדבר עלייך, אתה שצצת משום מקום חזרה לתודעה שלי. ושוב, אשתדל שההנחות ישתלבו יפה עם העובדות.

אז ככה, אתה צעיר ממני בשנה-שנתיים. אני משוחרר כבר שלוש שנים מהצבא, אז אתה בטוח פחות. אתה, כמו הרבה אחרים, הקפדת לתעד כל יעד מהתקופה שבה טיילת בעולם אחרי שחרור. ופה יש נקודה שחלק יעצרו לגחך, בעיקר כי כיום אנשים חווים את הכל בעזרת תיעוד, איך אפשר להינות אם העולם לא יודע שנהניתי?

אז חזרת איפושהו במהלך השנה. בוא נניח שמשרד נדלן הוא מקום רציני שמצריך התחייבות משמעותית לאורך זמן, הכשרה ותקופה&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 19 Oct 2017 02:46:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (שוטה הנבואה)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=190166&amp;blogcode=14925692</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=190166&amp;blog=14925692</comments></item><item><title>&apos;&apos;שני כרטיסים דחוףףף&apos;&apos;</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=190166&amp;blogcode=14905376</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;ושוב אני כאן. מפרסם ושומר לעצמי. מראה רק קצת, למי שבמקרה מזדמן לכאן בזמן הקרוב לפניי שהפוסט הזה יירד לטיוטה.

ושוב עם סקר שהוא לא באמת סקר: הבריזו לי מהופעה. לא בת זוג, לא שיברון לב, סתם הברזה ונותרתי עם כרטיס בודד. וזה לא בסדר או הוגן או רלוונטי לדון במשמעות הקוסמית של העניין- סתם חשוב לי לומר לעצמי פה בשקט שכך לא נוהגים.

ובשורה התחתונה, מצאתי את עצמי מכיר בעצמי ובצורך שלי, אז לא, אני לא אפסיד את ההופעה בגלל הברזה. אני אלך לבד ולא אפסיד. אני אשרוף את הכרטיסים ולא אלך לבד.

המשפט האחרון היה טיפשי. הכרטיסים הם ברקוד שאפשר להדפיס בכל עת. ובכל זאת, נותרת השאלה: יש פה מעריצי יוני בלוך בקהל? 

כי אני, וגם מי שהייתי בגיל 14, לא הולכים להפסיד את ההופעה. וקניתי ביום שההופעה הוכרזה. קניתי וידעתי שהכרטיסים ייגמרו בשנייה.

אז כולם מחפשים כרטיסים דחוף. זוג מהם. ואני הולך להופעה, לבד ככל הנראה. אז שלחתי בפייסבוק לכך מי שפרסם מודעה לכרטיס בודד- &apos;&apos;היי&apos;&apos; קריפי מזר בפייסבוק. מעניין אם אמכור בסוף.

ונניח שלא אלך- אני אמכור את הכרטיסים בנפרד. ככה זה, לי הבריזו, זה לא אומר שלכם בתור זוג יש פת&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 04 Jul 2017 17:34:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (שוטה הנבואה)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=190166&amp;blogcode=14905376</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=190166&amp;blog=14905376</comments></item></channel></rss>