http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=189158"אקדח שמופיע במערכה הראשונה תמיד יירה במערכה השלישית."heCopyright 2026 *lethal*. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=189158http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=189158&blogcode=12479594<div align="right" dir="rtl">הלוואי ויכלתי לכתוב כמו פעם, הלוואי ויכלתי לספר לכם על אירוע שקרה לי. אבל אין לי צורך בכך. אני כותבת כעת רק על מנת לכתוב, כדי להוכיח למאט שנשאר ממני שעד כמה שאני נהנת לכתוב, אנני שבורה כבעבר. חיי מושלמים ולא מושלמים כעת וטעמם מר-מתוק כפי שהוריי וחבריי תמיד אמרו שיהיה ואני פשוט נהנת מכל רגע. כמובן הערה פרטית - פסיכומטרי זה לא גיהנום של למידה זה פשוט מתסכל.</div>Sun, 08 May 2011 21:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (*lethal*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=189158&blogcode=12479594http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=189158&blog=12479594http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=189158&blogcode=12277917<div align="right" dir="rtl">אני מודעת לכך שחברותיי קוראות פה. כמובן שהן ספציפיות מהעובדה הפשוטה שזה סוד אפילו הבחור איננו יודע וזאת כיוון שהמקום הזה. הדבר המוזר המכונה בלוג לא אמור להיות חשוף עד כדי כך. ואולי מהסיבה שאני לא חושפת פה ותתפלאו זה משעשע כיוון שאם אסתכל על החודשים שעברו ואנסה לקרוא את המילים שבין המילים שכתבתי אוכל להבטיח לכם שלא אבין. לא שאני לא רוצה, אלא שאני באמת לא זוכרת למה כתבתי זאת ועל מה. ועדיף כך לא? לשכוח מדוע כתבת מידה של עצבים על דף אלקטרוני נודד ולדעת שגם אם הדבר יתגלה תוכל להגיד "לכו תבינו אני לא זוכרת." אז אולי זה משחרר, לכתוב כאן לכתוב בקודים שאפילו לא אזכור. כי בסופו של דבר, זה רק נותן לי מאט שליטה על העצבים או פריקה שאני מוציאה מהסיבה הפשוטה שלפעמים אני צריכה לכתוב, לחבר מילים, לכתוב משפט עם דיקדוק גרוע ונטו לחפור ומי שמכיר אותי מודה לעובדה שאני חופרת. אז זה משחרר, אפילו מאוד אולי כדי שגם אתם תנסו :) עד לביקור הבא, שיהיה לכם ימים נפלאים כגון אילו שעוברים עליי.</div>Wed, 19 Jan 2011 23:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (*lethal*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=189158&blogcode=12277917http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=189158&blog=12277917http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=189158&blogcode=12249336<div align="right" dir="rtl">לרענן כמה זיכרונות מהעבר ובעיקרון לכתוב קצת. ולעדכן את העוברים והשבים. אז נתחיל: בראשון השתחררתי, לאחר מאט קבע והרבה כאב ראש החלק הזה נגמר. לא סבלתי לא כעסתי בעיקר נהנתי נורא, לקחתי את מה שיכלתי בקלות ואת מה שלא כמובן שצעקתי צווחתי והפחדתי מאט אנשים. בשנית נרשמתי לפסיכומטרי וקורס ברמנים, למה כי אחד כייפי והשני הוא פשוט משהו שנאלצים לעשות כדי ללמוד באוניברסיטה בהמשך. והשלישית הרבה הצעות לנסיעה לחו"ל בלי תכנון רציני כיף לי, ואני מאושרת עד הגג. <span style="font-family: Davi</div>Tue, 04 Jan 2011 00:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (*lethal*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=189158&blogcode=12249336http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=189158&blog=12249336http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=189158&blogcode=12201302<div align="right" dir="rtl">אני שוקלת לשנות את כל העיצוב של המקום הזה. רק כי הוא משקף משהו שכבר אני לא. אני מתחילה הרבה מחדש וכמעט אף פעם לא מרימה את עצמי מכלום פשוט לכל דבר יש התחלה חדשה. שיחרור קרב, וגם ההתפטרות מעבודה מתישה ומייגעת והיום הכי חשוב לי, ובאמת חשוב ביותר הוא שאני איתו שנה ו8 זה לא קצת וזה עבר כל כך מהר ואני אוהבת אותו אוהבת אותו כמו את חיי ואנני יכולה לדמיין את חיי בלעדיו. הוא האויר שאני נושמת,וגלקסית החלב שלי. </div>Thu, 09 Dec 2010 02:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (*lethal*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=189158&blogcode=12201302http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=189158&blog=12201302http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=189158&blogcode=12079081<div align="right" dir="rtl">תמיד אמרתי שאחזור, זה לא שמעולם לא הפסקתי לחשוב על כתיבה, על הרוגע שזה נותן לי אבל השממה שנותרת לאחר פורקן שכזה. וכרגע אני במצב פאניקה, של שכיבה בתנוחת עובר וחשיבה על עוד שניה שיחרור ואז מה? אני רוצה להתעסק בספרות, אך זה לא רווחי וחוץ מזה אנני יודעת מה אני רוצה לעשות. יש כל כך הרבה אפשרויות וכל כך מאט זמן, זה משהו שתמיד שמעתי. אך אני רואה איך אנשים מגבשים את המחשבות שלהם, הרעיונות ,ההחלטות בזמן שאני חוזרת לתנוחת העובר שלי, לפאניקה. אני תוהה אם אשר לעבוד באיזה עבודה פשוטה ולא ממשמת, שלא תגרום לי לתחושת סיפוק למרות שגם כרגע אנני יודעת מה העבודה שתגרום לכך. אז זו פאניקה של חשיבה לעתיד כי בעוד פחות מחודש אני אהיה בעתיד שלי ואצטרך לחשוב. לפחות אחזור לכאן מידי פעם. לפאניקה</div>Sun, 03 Oct 2010 01:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (*lethal*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=189158&blogcode=12079081http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=189158&blog=12079081http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=189158&blogcode=11649559<div align="right" dir="rtl">הגוף מתפרק לאיטו, כל הגוף כואב וכבר שבוע לא ניתן לקום מהמיטה נמצאת בין יום חופש ליום ד' ליום של צבא בלי עבודה. הכל כואב אבל אני לא מרגישה דבר לא מריחה דבר. אני חולה, בדלקת, בוירוס.. הרופא לא יודע ואני סובלת כבר שבוע וחצי. אז בואו נקווה שביום רביעי הכל יסתדר. </div>Sun, 14 Mar 2010 23:11:00 +0200nobody@israblog.co.il (*lethal*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=189158&blogcode=11649559http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=189158&blog=11649559http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=189158&blogcode=11380852<div align="right" dir="rtl">אכתוב לעצמי ואכתוב מאט גם כאן, אכתוב לאילו שירצו לקרוא ולאילו שלא ירצו לשמוע. לא נותר דבר מאחור, רק ערמה של דברים שלא רצינו לזכור. המקרים האלו שאמרת שנעלמו / שנשכחו / שהוחבאו באיזה מקום, אולי באיזו בקתה.. צריף פשוט במקום שכוח אך לא נותר אלא לומר כי לא ישכח ויחזוראל עצמו ולא נאסוףעוד מקלות ואבנים עד לפעם הבאה כי עבר מספיק זמן וזה כבר הובן, כי את תקופת האבנים והמקלות עברנו ועדיף כך, עדיף שלא ישאר דבר. </div>Tue, 10 Nov 2009 20:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (*lethal*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=189158&blogcode=11380852http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=189158&blog=11380852http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=189158&blogcode=11286438<div align="right" dir="rtl">אחרי תקופה ארוכה, לא אכתוב מילים יפות, ולא אשבח את כל חיי. כיוון שמכך שאנני כותבת, אנני מספרת, ואנני עושה דבר נותרתי ריקה. אנני מצטיינת בצבא, אלא זאת שאליה יוצרים כותרות, אנני נחמדה אלא פיתחתי סוג של אטימות מגעילה ובנוסף, השתנתי ולא לטובה. אז לחזור אולי, לכתוב כן.</div>Fri, 02 Oct 2009 17:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (*lethal*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=189158&blogcode=11286438http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=189158&blog=11286438http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=189158&blogcode=9864243<div align="right" dir="rtl"> ישיבה רחוקה במין מקום מקורב באמצע הלילה שהכל נעלם. בין יללות של זאבים, באבק שעובר.. בצללים של הלילה בו הרוע מסתתר ישנו עט שחורט, כותב ומוסר כי אינו מפחד לספר, סיפור אגדה או בידוי אישי. הוא ירשום את הכל ויותיר חותם אמיתי אם לרומן מיושן או סיוט של אחרי, אותו עט מעולם לא חדל לכתוב עוד סיפורים אישיים. כן.. כן.. אני חיה. תתמודדו עם זה.</div>Sat, 06 Sep 2008 15:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (*lethal*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=189158&blogcode=9864243http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=189158&blog=9864243http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=189158&blogcode=9531275<div align="right" dir="rtl">בכל דמעה שנופלת אני מרגישה איך הדם שלי נרגעוכל דבר נהפך לכמעט כלוםאני סוגרת את השיחה איתו, וזורקת את הפאלפון הכי רחוק שאפשרהופכת עולמות עד שמתחבאת מתחת לשמיכה.הוא לא התכוון אני אמשיך להגיד, הוא לא רוצה שככה זה יגמרואני לא אפסיק.ובכל דקה שתעבור אני לא אבין מה קרה, את הצעקות.. את הכאב..את הצליל של הניתוק בפנים שהוא ניתק לי בכוונה.ואני אנסה לדבר בהגיון ויצאו לי דברי הבלות, והוא יגיד שהוא עצבניואני פשוט לא אפסיק לבכות.וככה זה ימשיך עד שנשכח את הכל, ועד אז יהיה לי נמאס ואני לא אדבר איתו שוב.רק אקווה שיום אחד, לא רחוק יותר מידי אני אזכה לנתק לו בפנים ואגרום לו להרגיש רע כמו שגרם לי להרגיש.אם אתן לעצמי דקה איתו בחדר, רוב הסיכויים במשך כל הדקה אנסה לברוח החוצה."את מוכנה להפסיק עם המרפקים" היא אמרה,"אני יודעת שהוא מסתכל, אבל אני יודעת גם שהוא לא בא" הוסיפה בטון של אינה מרוצה."וזה לא שהוא לא יכול.." ישר חתכה, וכך המשיכה בטענות כיוון שעליו היא לא מתכננת להתקדם.אליו היא לא צעדה!! כי אם הוא מסתכל וימשיך להסתכל תגמר השנה אמרה כבר בהתחלתה,ובסופו של דבר אני אלך לדרכי והוא ילך לשלו וזה היה כלא היה, כי</div>Tue, 08 Jul 2008 04:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (*lethal*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=189158&blogcode=9531275http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=189158&blog=9531275