http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=188746בין אור לחושך, בין האדמה לעננים, שם אני נמצא, בין כל הצבעים.heCopyright 2026 blider. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=188746http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=188746&blogcode=13515853<div align="right" dir="rtl"> אני מתמלא במן תחושה נוסטלגית עצובה כזו. ממש עוטף אותי כרגע. ואין לי כ"כ מושג למה. זה גם לא קרה כבר המון זמן, וגם..איך זו יכולה להיות נוסטלגיה אם זה לא מקושר לשום דבר שקרה? אבל אני מכיר את ההרגשה... נו מילא. מלצר טס לי עוד חודש לנצח לחו"ל, אורי גם ככה נעלם מזמן מתחת לראדאר..סה"כ אני צופה תקופה מאוד בודדה. מצד שני, אני אהיה בחיפה, אז מה זה משנה. יש הרבה מאוד רגעים שאני רוצה להיות לבד. זה לא אחד מהם. אני רוצה לישון עם מישהי, להחזיק אותה ולחשוב שהיא הדבר הכי יפה בעולם. ואתם יודעים מה? אני יכול באותה מידה לגור עם אחד החברים הטובים שלי בדירה. אני פשוט רוצה להיות עם מישהו שאני אוהב. שיר שמתנגן לי בראש בלי הפסקה: http://www.youtube.com/watch?v=-mB9Gqhcelo יאללה, יום ראשון מתחילים לימודים. נקווה שיהיה לי איפה לגור..חח ונראה לי שאני צריך לישון. בוקר טוב -_-</div>Fri, 19 Oct 2012 05:23:00 +0200quandzin@gmail.com (blider)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=188746&blogcode=13515853http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=188746&blog=13515853http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=188746&blogcode=13502620<div align="right" dir="rtl"> אעאיעהנארהעהההאהההה!!!!!! מישהו מוכן להסביר לי את התופעה הזו!?#$ כוסאמק, באמת. איך הדבר הזה שרד את האבולוציה? נכנסתי עכשיו במקרה לטבעת פרו אנה ועברתי על כמה בלוגים. הפסקתי לפני שאני מתפוצץ. זה כ"כ מעצבן אותי. אני מכיר בנות אנורקסיות. אני מכיר אנשים עם הפרעות אכילה באופן כללי. זה רע. זה חרא. לוקח שנים לטפל בזה ולרוב זה מלווה בטראומה. למה שמישהו יתמוך בזה?!?! ולמה ישרא-בלוג מאפשרים את זה? יש שם כ"כ הרבה בנות ש"לא היו מצליחות בלי כל המוטיבציה והתמיכה שאתם נותנים לי פה, כאילו ש*!Xו" טוב, זהו. הייתי חייב להוציא את זה וזה לא נראה לי מספיק חשוב כדי לבזבז את הזמן של אף אחד מהחברים שלי.</div>Tue, 09 Oct 2012 23:59:00 +0200quandzin@gmail.com (blider)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=188746&blogcode=13502620http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=188746&blog=13502620http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=188746&blogcode=13337911<div align="right" dir="rtl"> אתם יודעים, בראש שלי אני עדיין ילד חנון, קטן, שאין לו מושג איך מתחילים עם בנות. שמסתכל על העולם בעיניים פעורות לרווחה, שמתלהב מכל דבר שהוא רואה. זה אני.זה מי שאני בפנים. ולאט לאט אני הולך ומתרחק משם... ככל שאני שוקע יותר לתוך עצמי, יושב בבית ולא עושה כלום - אני חוזר לנקודה הזו. אבל החיים הם לא כאלה. והיום אני מדריך סלסה. מה לעזאזל?.. שום דבר כבר לא מעניין אותי. אני אדיש לסביבה שלי. אני אדיש, אבל כשאני רואה בנאדם עצוב, הילד הקטן הזה יוצא ממני ומראה לו את העולם דרך העיניים שלו. והוא כבר לא עצוב. לא מעט אנשים אמרו לי ששיניתי להם את החיים כשעשיתי את זה. אז למה אני לא מצליח להראות את זה לעצמי? בהוויה שלי אני אמנות. אני מתעסק עם מוזיקה, ריקוד, מקשיב לאופרות, ואין דבר בעולם שאני אוהב לעשות יותר מאשר לנגן. יושב שעות מול היוטיוב ומנסה לחקות אח"כ את האמנים המשוגעים שאני רואה. ומצד שני, העיסוק המרכזי שלי בחיים הוא מדעים. פיזיקה. מתמטיקה. הגיון בריא. לחץ? מהסביבה שלי? מהציפיות שלי מעצמי? כי כולם אומרים לי שאני גאון? ואולי זה בגלל שגם זו סוג של אמנות... אני כ"כ אוהב להיות לבד.</div>Thu, 28 Jun 2012 02:49:00 +0200quandzin@gmail.com (blider)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=188746&blogcode=13337911http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=188746&blog=13337911http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=188746&blogcode=13063678<div align="right" dir="rtl"> נתקלתי עכשיו במקרה בפוסט ישן שלי והתפוצצתי מצחוק. הדבר הראשון שעבר לי בראש זה "איזה גאוןXD" אז בתור מחווה לכם (ובגלל שאני לא מעדכן כאן אף פעם), החלטתי לעשות לקט פוסטים גאוניים מהבלוג הזה. בהצלחה :) הפוסט המדובר - קצר ומצחיק סיפור מסנג'ר מצחיק על סופרמן מיונים לחיל אוויר סימנים מוקדמים למגאלומניה שלי שגעון גדלות במצב מתקדם. זהירות - לא לבעלי לב/אגו חלש (כאילו, ברצינות.) סתם תזכורת שהצבא עובד כמו ילד מפגר וכאן נגמר לי הכוח לחפש. סה"כ לקח שעה וחצי. אבל היה מגניב! הייתי כ"כ חד פעם. באמת, הייתי יכול לחתוך את האוויר במתח עם.. אה..התבלבלתי איפהשהו. לא נראה לי שיש לי עוד משהו מיוחד להגיד. ושיר לסיום: קוראים לי אורי נהגתי פעם לכתוב שירים זה היה טיפה יצורי, אבל חלקם ממש מצחיקים בכל אופן, איני יודע מה קרה אבל היום אני יבש נורא אולי כדאי שאחזור קצת לכתוב זה מעורר, זה משחרר, בקיצור - זה טוב! עכשיו אני יושב, ומהרהר, אולי הייתי צריך לעשות משהו אחר, אבל תמיד נחמד להסתכל לעבר וללמוד עוד משהו - אף פעם לא מאוחר. אולי אחריעוד כמה אימונים <</div>Sun, 19 Feb 2012 00:28:00 +0200quandzin@gmail.com (blider)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=188746&blogcode=13063678http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=188746&blog=13063678http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=188746&blogcode=12982630<div align="right" dir="rtl"> שום ציונות, שום אהבת הארץ, שום פטריוטיות ונאמנות למדינה. די. נמאס! כמה אפשר לשמוע על כל החרא הזה שקורה? פשוט לקחו את אחת המדינות הכי יפות בעולם ולאט לאט הטביעו אותה בתוך ערימה ענקית של גועל נפש. וכל פעם שמישהו מרים את הראש ומנסה להוציא אותנו החוצה - גוררים אותו בשלשלאות חזרה פנימה. יש לנו מנגנונים נפלאים בשביל זה במדינה: המשטרה, העיתון, הטלוויזיה. אבל למי בעצם אני צריך להפנות אצבע מאשימה? לביבי? הוא הרי נבחר ע"י הציבור. והוא ייבחר שוב - הוא עושה את מה שהם רוצים. זו דמוקרטיה. במלוא תפארתה. לתת להמון הטיפש לשלוט במיעוט (הדי גדול...) שמחזיק אותו על הכתפיים. אז את האצבע המאשימה אני מניח שאני צריך להפנות כלפי הציבור. כל הציבור. וזה חוזר גם אליי. כי הרוב טיפש: פוגע בעצמו, פוגע במדינה, וגרוע מכל - פוגע במעמד הביניים. ומה עם מעמד הביניים? - גם אנחנו מתחלקים לכמה קבוצות: רוב מוחלט של אדישים, שמסוגלים להתמודד (לפעמים בקושי) עם המצב, וזה מה שהם בוחרים לעשות, במקום לחפש שינוי. מיעוט גדול של אנשים שכבר לא אכפת להם - אלה שעוברים לגור בחו"ל, משתמטים מהצבא, "בוגדים במדינה" (...שבגד</div>Sun, 08 Jan 2012 00:50:00 +0200quandzin@gmail.com (blider)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=188746&blogcode=12982630http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=188746&blog=12982630http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=188746&blogcode=12828666<div align="right" dir="rtl">אני חושב יותר מדיי!!! אתם יודעים איך הגעתי למסקנה הזו?..חח כן, ניחשתם נכון - חשבתי על זה. האמת, אין לי כל כך מה לכתוב כאן. פשוט חבל לי לראות את הבלוג הזה גוסס. חייתי פעם בתוך בועה נורא נחמדה. פוצצו לי אותה פעם אחר פעם, עד שהצבא הכניס אותי לבועה אחרת ומנע ממני את האפשרות להיכנס לבועה שלי שוב. עכשיו הכל כ"כ אמיתי. אני הרבה יותר מחושב, פרקטי, ו...פחות שמח. אני לא יודע אם זה טוב או רע. הבעיה עם ה"מציאותיות" שלי היא שאני ביקורתי מדיי. אני לא באמת מציאותי. אני חושב שהבועה הזו איזנה אותי באיזהשהו מקום. מנעה ממני להפוך לפריק לחוץ וקומפולסיבי. אבל היי, היה לי הרבה אימון, אולי אני אצליח גם בלעדיה. =) אה, כן - הבועה הזו גם גרמה לי להאמין שאפשר לשנות את העולם, one person at a time. הייתי משקיע מאמצים לא הגיוניים באנשים..נו, לא כל כך הגיוניים. וזה בטוח היה טוב - כי היום אני משקיע את המאמצים האלה בלשבת על הספה. נו טוב, הצבא עוד שנייה נגמר. נקווה שאני אפסיק להיות זומבי כשזה יקרה, ואתחיל לחיות יותר. אה, וכמובן - אני אוהב את כל החברים שלי. ממש. בלעדיכם הבועה הזו לא היתה נוצרת מ</div>Mon, 24 Oct 2011 18:58:00 +0200quandzin@gmail.com (blider)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=188746&blogcode=12828666http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=188746&blog=12828666http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=188746&blogcode=12568835<div align="right" dir="rtl">בימים האחרונים נתקפתי פרץ של נוסטלגיה עצובה. לא הצלחתי לשים על זה את האצבע.. חשבתי שאולי מדובר בכך שפעם היו לי המון חברים מהרבה מאוד מקומות, והיום כבר לא. זה לא יכול להיות זה, כי יש לי מספיק חברים, וגם ככה אף פעם לא היה לי ממש אכפת מזה. חשבתי שזה געגועים לאני-של-פעם, אבל זה בולשיט. אני תמיד אוהב את עצמי (אלא אם כן משהו באמת קיצוני יקרה...), אז אין בעיות שם. ממש עכשיו, לפני כמה דקות, זה הכה בי. אני יושב ושומע קטעים שניגנו בתזמורת המקובצת לפני איזה 3 שנים... ההרגשה הזו של היצירה. זה מה שחסר לי. אני רוצה לנגן. לא ניגנתי יותר מדיי זמן... התחלתי לנגן שוב קצת על פסנתר בבסיס, אבל אני יודע רק איזה 3 יצירות, ובגדול זה לא ממש זה. זה מאוד כיף, אבל אני רוצה את הסקסופון שלי. אני חייב למצוא לעצמי הרכב. ומהר. הייתי הולך לנגן עכשיו קצת, אבל 11:30 בלילה, אז אני מניח שזה יחכה למחר...</div>Sun, 19 Jun 2011 23:28:00 +0200quandzin@gmail.com (blider)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=188746&blogcode=12568835http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=188746&blog=12568835http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=188746&blogcode=12430085<div align="right" dir="rtl"> קראתי עכשיו פוסט שכתבתי בינואר. "ריקנות". טוב, אז..היתה קצת התקדמות מאז. בכלל, אני אוהב לקרוא פוסטים כאלה שלי. נותן לי המון פרספקטיבה. מזכיר לי דברים שאולי שכחתי. עדיין טוב לי. מאוד. פחות. פחות כי אני יותר מודע לסביבה שלי. שם לב ליותר דברים. אני עדיין לא עושה מספיק, ויש שיגידו שאני עושה יותר מדיי, אבל זה יותר ממקודם. נהיו לי מטרות. אמנם לא המטרות הגדולות שאני רגיל להן, אבל גם מטרות קטנות זה טוב. אני כבר לא חי כדי לרקוד ולצאת עם חברים...זו התקדמות. אבל..יש מן מירוץ כזה שמתחולל בתוכי. בין העייפות, שהולכת וגוברת, לבין מאגרי האנרגיה, שגם הם גדלים. בינתיים התחרות פחות-או-יותר שווה, מדי פעם צד אחד עוקף את השני, אבל בסה"כ - נשארתי עצלן באותה מידה. לא יותר ולא פחות. אולי זה מתבטא בזה שאני לפעמים עושה פחות, אבל במנות יותר גדולות. מה שכן - הצלחתי לייעל מאוד הרבה מהדברים שאני עושה. אז בצבא, למשל - אני עושה הרבה פחות, מספיק הרבה יותר, וכך מבזבז לעצמי פחות אנרגיות ומשאיר מקום לדברים שאני אוהב. כמו סלסה:) התחלתי ללמד סלסה בבסיס (לפני בערך חודשיים), וזה מעולה. מישהו אמר שפעם הי</div>Fri, 15 Apr 2011 14:40:00 +0200quandzin@gmail.com (blider)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=188746&blogcode=12430085http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=188746&blog=12430085http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=188746&blogcode=12425953<div align="right" dir="rtl">נחסם לי המייל. וכתוצאה מכך גם נמחק היוזר שלי במסנג'ר..חח כנראה כי האיראנים פרצו אליו. סתם, מה שכתוב שם זה ששלחו מלא הודעות ספאם וכו' מהמייל שלי, ושחושדים שמישהו אחר משתמש בו. הגיוני. בקיצור - אם אתם עדיין רוצים לשמור על קשר, תכתבו פה את המסנג'ר שלכם..:) (או שתוסיפו אותי - quandzin@gmail.com. אגב, זה גם המייל שלי מהיום.)</div>Wed, 13 Apr 2011 12:23:00 +0200quandzin@gmail.com (blider)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=188746&blogcode=12425953http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=188746&blog=12425953http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=188746&blogcode=12407981<div align="right" dir="rtl">לפני איזה שעה וחצי ירד פה גשם!! מבול! אבל משהו פסיכי. אני עובד על משהו במחשב, ומרוב הרעש של הטיפות הנופלות, לא הצלחתי לשמוע כלום (לא משנה כמה הגברתי), אז עצרתי. עצרתי ויצאתי החוצה להריח קצת את הגשם. נורא רציתי לצאת החוצה ופשוט להיות בתוכו... אבל.. לא היו לי סנדלים, והייתי נרטב יותר מדיי - ואז לא הייתי יכול להיכנס הביתה, והייתי קופא מקור הרבה זמן, ועוד כמה תירוצים טיפשיים. אבל מצאתי פתרון לכל תירוץ אפשרי (קצת באיחור..), כך שבגשם הבא לא ישאר על מה להתלונן. אני כ"כ אוהב גשם. הלוואי שהיה לי עם מי לחלוק אותו. אבל גם לבד זה בסדר. ובנושא אחר - התחלתי ללמוד ספרדית:) כן כן! עם איזו שיטה שקוראים לה Pimsleur. כלמני קבצים שאני אמור להקשיב להם, ותוך כמה חודשים לדעת לדבר, לקרוא ולכתוב (אני מניח שברמה בסיסית יחסית). וזה ממש כיף. בכלל, השפה הזו מצחיקה אותי. ובניגוד לפעם ההיא שהתחלתי ללמוד רוסית - אין לי תירוצים!! אני תמיד יודע מה השלב הבא. כך שאין סיכוי שאני אפסיק. אני שונא תירוצים. אני חייב להפסיק להיות כזה עצלן. תמיד אני צריך משהו שידחוף אותי. אני ממש טוב בלגרום לאנשים אחרים</div>Mon, 04 Apr 2011 01:18:00 +0200quandzin@gmail.com (blider)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=188746&blogcode=12407981http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=188746&blog=12407981