http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=187367"לעזזל הופעות אני שר לעצמי - מנסה להרגיע אותי.."heCopyright 2026 טוליפ:). All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=187367http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=187367&blogcode=9195798<div align="right" dir="rtl"> אני רק רוצה לצאת מזה. אני רוצה שהעננים יברחו מכאן, ויקחו איתם את החושך.. אני כל כך רוצה לקום יום ראשון בבוקר ולגלות שכל זה היה רק חלום.. עברתי כל כך הרבה בתקופה הזאת, סבלתי המון, הרגתם אותי מבחינה בריאותית, אפשר להגיד שכבר הרסתם לי את החיים פעם אחת.. ומה אתם רוצים עכשיו?! על דבר אחד אני נלחמתי, ונלחמתי המון! אל תקחו לי את זה.. אל תהרסו לי את מה שהשגתי.. אל תקחו לי שוב את החיוך מהפנים.. היה יום שבו נשבעתי, שאני לא ישברר יותר לא משנה מה יהיה, אז עכשיו אני יקיים.. נכנסתי לשם תמיד עם חיוך על הפנים, אני יצא משם עם אותו החיוך! גם אם זה הכי קשה בעולם, גם אם זה שובר אותי מבפנים.. אני יצא משם עם החיוך הזה, אבל לא יוותר, כי דבר אחד אני יודעת, אני יחזור.. אם לא בעזרתכם אז בעזרתי.. לוותר אני לא יוותר..! ככה גדלתי, תמיד אמרו לי להאמין, ואני מאמינה, אני מאמינה שמגיע לי, אני לאצרוכה לסבול בגלל שה"מפק</div>Fri, 16 May 2008 15:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (טוליפ:))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=187367&blogcode=9195798http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=187367&blog=9195798http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=187367&blogcode=9142205<div align="right" dir="rtl"> רק כשאני עוצמת עיניים, אני מצליחה לראות אותך. רק כשאני אוטמת אוזניים, אני מצליחה לשמוע אותך. רק שאני מכווצת את האף, אני מצליחה להריחאותך. רק שאני מתקווצת ומתרכזת, אני מצליחה להרגיש אותך מחבק אותי. גם אם ממש אתאמץ, לא אצליח למחוק הכל. גם אם ממש אתאמץ, לא אצליח לשנות את זה. גם אם ממש אתאמץ, לא אצליח להחזיר אותך... אז ברקע של צחוקך המתגלגל שאני מדמיינת בכל טקס, נשמע מטח הכבוד לכבודך, היריות חותכות את האוויר ומשתקות לי את הלב. מנסה להחזיק את עצמי, לסדר נשימה, לא להתפרק ככה אל מול העולם. אז אני מתחילה לדמיין לדמיין אותך יושב פה איתי, מסביר לי כמה כל זה לא אמיתי, ואז אני פוקחת את עייני, וממשיכה לדמיין את המציאות שציירתי לעצמי, אני לא שומעת את מטח הכבוד, אני לא רואה את להבת נר הזיכרון, אני לא שומעת את ההספד האחרון. אני לא שומעת את הבכי שלא נפסק, אני לא מתמודדת עם הכאב המודחק. נאחזת בעבר, משותקת, והעבר שוב תוקף זיכרון בדמעה. אז עכשיו ארשה לעצמי לומר... כמה שאני מתגעגעת, וכמה שהגיע הזמן להשלים עם העובדה, וליום אחד בודד, ארשה לעצמי להסיר את המסכה, לה</div>Wed, 07 May 2008 16:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (טוליפ:))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=187367&blogcode=9142205http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=187367&blog=9142205http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=187367&blogcode=8850079<div align="right" dir="rtl"> לפני שאברח אל הים אחלום על שקיעות לפני שאחייך חיוכים אבכה עוד דמעות לפני שאתרחק מעצמי אתקרב לכולם לפני ששוב אשתנה אהפוך לבנאדם . לפני שאכתוב על החושך אחשוב על האור לפני שאצעדעוד בדרך אפול שוב בבור לי שאשיר לי עוד שיר אנגן מנגינה לפני שארצה להסתיר אראה אהבה . לפני שאלך בדרכם ארוץ בשבילי לפני שאוהב אותו אשנא את עצמי לפני שאחפש שקט אהיה ברעש כלואה לפני שאאבד עוד חופש אבנה לי שוב תקווה . <</div>Fri, 21 Mar 2008 01:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (טוליפ:))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=187367&blogcode=8850079http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=187367&blog=8850079http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=187367&blogcode=8001811<div align="right" dir="rtl"> מה קורה כשנופלים? אני שואלת. קמים.. הוא עונה. ומה קורה כשלא מצליחים לקום? אני שואלת. מבקשים עזרה, הוא עונה. ומה קורה אם מבקשים, והעזרה לא עוזרת? אני שואלת. מתאמצים, וקמים, הוא עונה. מה קורה כשמפסיקים לנשום? אני שואלת. מתים, הוא עונה. ומה קורה כשמתים? אני שואלת. מפסיקים לחיות, הוא עונה. מה קורה שלא מצליחים להתגבר על משהו? אני שואלת. מחכים שיעבור, הוא עונה. ומה קורה כשלא עובר? אני שואלת. מחכים עוד, הוא עונה. מה קורה כשכואב? אני שואלת. סובלים, לוקחים כדור נגד כאבים והכל עובר, הוא עונה. ומה קורה כשהכדור לא משפיע? אני שואלת. הולכים לישון והכל עובר,הוא עונה. ומה קורה כשנופלים ולא מצליחים לקום, כשמבקשים והעזרה לא באה, וכשהיא באה היא לא עוזרת? ומפסיקים לנשום, מרגישים מתים, אבל ממשיכים לחיות? ושמשהו מפריע לנו, וזה לא עובר, וכואב. והכדור לא משפיע, מה קורה אז? אני שואלת. והוא לא עונה.... ואז הבנתי... שלא משנה מה יהיה ומה כולם יגידו,אם לו, אין תשובות בשבילי, אז כנראה שזה לא יעבור, לפחות לא בקרוב.. " ועכשיו, מעליו,</P</div>Fri, 23 Nov 2007 20:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (טוליפ:))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=187367&blogcode=8001811http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=187367&blog=8001811http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=187367&blogcode=7430499<div align="right" dir="rtl"> מדי לילה יושב אלוהים על כס מלכותו ואוסף.אוסף את כל הנשמות של אלו הרדומים לאחר עוד יום בחייהם ומניח אותן לידו. ושומע את סיפוריהן של כולן. שומע, על היום הראשון בכיתה א` של הילד הקטן, על אשה שנישאה לאהובה, על האלכוהוליסט שנכנס לתכנית גמילה, על התינוק שרק היום נולד, על הזקן שמרגיש מסופק מחייו, על הרופא שאיבד את הפצוע, על הנער הביישן ששוב לא הצליח לדבר עם בחירת ליבו, על הצעיר שהתגייס, על הלוחם שמתגעגע הביתה.מדי לילה יושב אלוהים על כס מלכותו ומעניק. מעניק לכל נשמה חלום, שאיתו תוכל הנשמה להעביר את הלילה, חלום שעוטף ברכות או חלום שמבהיל. חלום שנותן תקווה או חלום שמנפיץ. חלום שאיתו כל נשמה מתחילה את יומה החדש על כדור הארץ, שאותו אלוהים כל כך אוהב. מדי לילה יושב אלוהים על כס מלכותו ומחליט.מחליט איזו נשמה הוא בוחר להשאיר אצלו, שם למעלה, ולא להאיר לה בוקר חדש. הוא לוקח רק את הטובים ביותר ואת הרעים ביותר. את הטובים שולח למקום אחד, ואת הרעים למקום אחר. הטובים הופכים למלאכים ולמשרתיו של אלוהים, הרעים נהפכים לאסירי-קבע תחת פיקודו. מדי לילה יושב אלוהים על כס מלכותו ומחזיר.מחזיר את שאר הנשמות, שלה</div>Wed, 12 Sep 2007 17:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (טוליפ:))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=187367&blogcode=7430499http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=187367&blog=7430499http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=187367&blogcode=7263722<div align="right" dir="rtl"> ממה אתה מפחד ילד ... ?ממה אתה משתדל להתרחק ?אתה משיג הכל בדרך הקשה ,ותמיד שותק .מחכה שהכל יגיע אלייך כמו על מגשוסוף סוף תרגיש שגם המזל לצידך .מותש מניסיונות, מהצלחה אתה נרגשהצלחה שממאנת לבוא.מביט ימין ושמאל והדרך תמיד חסומהמחפש את מי לשאול , מי יעוץ לך עצה ?אהבה ? תמיד הייתה רחוקה כמו השמש, אתה אומרחברים ? מה זה? , אינך זוכר ואיפה התענוגות , הבילויים והלילות האין סופיים אתה שואל מדי בוקר .ממה אתה מפחד ילד ממה אתה משתדל להתרחק ?אנשים שהכרת כמו עברו לידך ולא השאירו חותםאהבות שבדרך זנחת כאילו לא היו מעולם .אתה לבד ומתקשה להאמין שזה אתה ילד , אתה מרגיש נבגד ולא מצליח להרגע אתה תמיד מאמין שזה רק עניין של זמןאו סוג של ניסיון , "שלב ההתבגרות",וכך משכנע את עצמך בכל יום שנגמר ועובר עוד לילה ואתה מבין שזו שטות .אתה פוחד להתמודד , פוחד לדרוך במקום שהעין לא רואהפוחד לאבד את טיפת הכבוד שנותרה.. "כלום לא עצוב הכל כרגילכלום לא קורה פהכלום לא קורה פה.." אם תשב שם לבד תמיד תשב לידך החולשה..</div>Tue, 21 Aug 2007 03:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (טוליפ:))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=187367&blogcode=7263722http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=187367&blog=7263722http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=187367&blogcode=7087296<div align="right" dir="rtl"> אני מרגישה כמו בלון, שהוציאו ממנו את כל האוויר עכשיו.. כמו שיר עצוב שמתנגן ברגע , שיר ללא מילים..רק מנגינה, מנגינה עצובה, שקטה, שלאט לאט הולכת ומשתתקת..ככה החייםמתחילים ברעש, חזק, מוזיקה שמחה..עד שלפתע..משהו שמשנה את הלחן, משנה את המילים..משהו שיכול להוציא את האוויר מכל המפרשים..זה הורסאת הטובים ביותר..או יותר נכון לוקחת ל-י את הטובים ביותר!את האנשים האהובים עליי..האנשים שגידלו אותי..האנשים שחינכו אותי.. (מוקדש לאישה החזקה ביותר, למודללחיקוי שלי..) "...בסיפורים הכי יפיםבאגדות הכי טובותהמלכים האמיציםוהנסיכות הכי יפותובחיים שלנו פה העשן של הסיגריותמכסה את הפנים העייפותאת לא יודעת מי אני כי העשן של הסיגריותמכסה את המילים האחרות..." השקיעות הכי יפות נגמרות תמיד.. והגיבורים הכי גדולים נופלים.. </div>Mon, 30 Jul 2007 05:17:00 +0200nobody@israblog.co.il (טוליפ:))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=187367&blogcode=7087296http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=187367&blog=7087296http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=187367&blogcode=7040182<div align="right" dir="rtl">שחר.. אפילו לקבר שלך לא היה לי אומץ ללכת שכולם שם.. לא יודעת למה אבל הרגשתי משהו שונה.. כנראה שהזמן רץ לי מהר מידי ואני לא יכולה להתמודד עם זה כל שנה.. פתאום שנה נראת לי יותר מידי זמן.. היום עשו לי שיחה שדי הזכירה לי אותך.. הבהירו לי יותר מידי טוב כנראה שאני לא ממשיכה עם החיים שלי.. שהם תקועים איפשהו.. עד היום ידעתי את זה אבל לא השלמתי עם זה.. ..היום אני מבינה שמתי שקברו אותך נפלתי לבור... משהו עוצר אותי פה מלהמשיך לכתוב את כל מה שאני מרגישה.. אולי העובדה שלא משנה מה אתה לא תקרא את זה לעולם.. קול גלגל/ שוטי הנבואה קול גלגל המתגלגל ממטה למעלה,מרכבות סתומות הולכות ומתגלגלות.קול נעימות עולה ויורד,הולך ומשוטט בעולם.קול שופר נמשך בעומקי המדרגות,ומסובב הגלגל סביב.יום יבוא ואני ילך עם כולם.. אולי שאני יתבגר? </div>Tue, 24 Jul 2007 10:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (טוליפ:))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=187367&blogcode=7040182http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=187367&blog=7040182http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=187367&blogcode=6997712<div align="right" dir="rtl"> כולנו היינו או ניהיה שם, באיזה ארץ נידחת, נבלה, נטייל, נחיה, נאהב, נשתה, נעשן, נחלום על הבית, נחלום על אמא, אבל לפחות בכל שלב נדע שיהיה לטיול סוף ונחזור ונפגוש אותה שוב... אז אומרים לנו, "אל תסעו" , "מה יש לכם לחפש שם?", אבל זה אנחנו אתם יודעים הרי שאנחנו אוהבים למתוח גבולות לראות עד איפה נוכל להגיע מכמה רחוק מהבית אפשר לראות את השקיעה או את הזריחה, זה לא אומר שאנחנו לא זהירים או לא מקשיבים לכם אנחנו פשוט רוצים לחיות, לראות את העולם הזה מה יש בתוכו, עם כל האהבה, השנאה , העוני, האחווה הבדידות, לראות את כל הצדדים שבו. הרי זה גורל, אני יכול לצאת מחר מהעבודה ולהידרס כשאני חוצה את הכביש, אני יכול ליסוע באוטובוס ויהיה אירוע חבלני, אז מה לא נטייל, לא נצא? נשב בבית, נאכל בריא, לא נשתה ,לא נעשן, לא נתאהב? אנחנו נעשה הכל כי לא נדע אף פעם מתי יהיה יומנו האחרון, מתי נגזר עלינו מלמעלה להחזיר את נשמתנו לבורא. אז נחיה, נצא, נבלה, נתאהב, לפעמים ישבר לנו הלב אבל נקום חזקים יותר, מוכנים יותר לעולם הזה ואחרי זה נחזור אלייך, אמא, כי יודעים שאת מחכה ואנחנו באמת אוהבים אותך ובטוחים בעובדה שנראה אותך</div>Wed, 18 Jul 2007 19:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (טוליפ:))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=187367&blogcode=6997712http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=187367&blog=6997712http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=187367&blogcode=6823170<div align="right" dir="rtl"> אחד מערכי צה"ל החשובים ביותר הוא שלא מפקירים פצועים בשטח,מה שכרגע קורה במדינה הוא הפקרות! הפקרות של שבויים, הפקרות של פצועים, הפקרות! לצה"ל יש כרגע 8 חייליםהמוגדרים כשבויים– מה זה אומר בעצם? מה זה אומר שיש לצה"ל 8 שבויים?! מה זה אומר שלמדינת ישראל בשנת 2007 יש שלושה שבויים שנמצאים בשבי משנת 1982 בשבי!?25 שנה! אף אחד לא עושה עם זה כלום! אף אחד לא יודע מה עלה בגורלם. תחשבו על 8 משפחות שלא יודעות מה קורה עם הילדים שלהם.. העובדה שאדם נמצא בשבי של מדינה עויינת כבר 25 שנה מעידה על חוסר איכפתיות של ממשלה ומפקדיה כלפי אזרחיה. פשוט הפקרות. אהוד גולדווסר, בן 31, נולד בנהריה, בתאריך 18/07/1975 (י` באב תשל"ה). בן למיקי ולשלמה, אח בכור לשני אחים: יאיר (26) וגדי (23). התחתן עם קרנית ב 14/10/2005, לאחר 9 שנות חברות. את שירותו הצבאי העביר כחייל קרבי בגדוד "צבר" בחטיבת גבעתי. במהלך השנים האחרונות הוא פיתח עניין רב בצילום. הוא מבלה הרבה מזמנו הפנוי בצילום נוף וטבע בישראל ובעולם. בתקופה האחרונה הפך הצילום מתחביב למקצוע כאשר החל לעבוד בפרוייקטים שונים כצלם. בתאריך 12/07/2006 (ט"ז בתמוז תשס"</div>Tue, 26 Jun 2007 14:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (טוליפ:))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=187367&blogcode=6823170http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=187367&blog=6823170